שמיטה בשפה אחרת | עינט קרמר

שנת השמיטה תשע"ה בלטה לטובה ביחס לקודמותיה, הן בשיח הציבורי והן ביוזמות המקומיות. כעת, מחובתנו להמשיך ברוח זו גם בשנה השמינית והלאה

למן תחילת שנת השמיטה עשיתי לי למנהג לבלות מספר ימים בחודש במקום זה או אחר בארץ, כשאני מפעילה את "אוהל שמיטה ישראלית" – אוהל רחב ידיים המציע לאנשים זמן של רגיעה, אכילת פירות הארץ, החלפת ספרים (ספריית קח קח – מותר לקחת ספרים שאוהבים) ושיח משותף על החלומות החברתיים שלנו, בדגש על כאלו הנוגעים בערכי השמיטה. הרבה אנשים מגיעים לאוהל במיוחד כדי לספר על הדרך שבה הם בחרו להביא את השמיטה לחייהם, ובפיהם אותה שאלה: "זה זה? זה נחשב שמיטה?".

לפעמים אני מוצאת קשר ישיר בין העשייה ובין הדרך שבה אני רואה את שנת השבע ולפעמים הקשר נסתר מעיניי אך בהיר לבן שיחי. לפעמים אני מצליחה לעקוב אחרי מקור היוזמה, כדוגמת אותה מורה שסיפרה לי בהתרגשות כי בבית ספרה התלמידים אוחזים ב"מחברת שמיטה", ובה הם מתעדים את כל הדברים הטובים הקורים להם מדי יום ביומו. בין אם הרעיונות בהירים לי ובין אם לאו, בין אם אני מזהה את מקור היוזמה ובין אם ניצב לפניי חידוש, המשותף לכל הסיפורים הוא ההשתדלות של עושיהם "לעשות שמיטה" כפי שהם מבינים אותה, על פי מקומם האישי והערכי, בנוסף לקיום ההלכתי של המצווה.

 שיח משותף על החלומות החברתיים שלנו. אירוע "שמיטה ישראלית" צילום: צביקה נבו


שיח משותף על החלומות החברתיים שלנו. אירוע "שמיטה ישראלית"
צילום: צביקה נבו

שינוי השיח

בסקירה של מאמרים שנכתבו בשנת השמיטה בעיתון "הניו יורק טיימס" ניתן לראות תופעה מעניינת. בשנת 1951 (שמיטת התשי"א) הופיע מאמר מרכזי המסביר את הפרוצדורה של היתר המכירה – מכירת הארץ לגויים על מנת להתמודד עם איסורי השמיטה. באוקטובר 2007 (התשס"ח), הופיע בעיתון מאמר ובו עיקר העניין היה "מלחמות היהודים" סביב הלכות שמיטה. בספטמבר 2014 (שנת השמיטה הנוכחית) התפרסם, כמיטב המסורת, מאמר שמיטה, אך הפעם כותרתו הייתה "בישראל, ערכים של מנוחה מקודשת מותאמים לעולם ההייטק". המאמר הוקדש לרעיונות ויוזמות בהשראת השמיטה המתאימים לחברות ההייטק והתעשיות המתקדמות. המאמר כולו נכתב בנימה חיובית עם הרבה מקום להשראה.

דוגמאות נקודתיות אלו משקפות שתי מגמות עיקריות המבדילות בין השמיטה הנוכחית, התשע"ה, לבין קודמותיה. האחת היא בשיח התקשורתי. אין ספק כי שנת השמיטה הנוכחית מאופיינת ב"שיח שמיטה" אחר בתקשורת הישראלית. נראה כי את מקום "צחצוח החרבות" ההלכתי (שלא נעלם, אבל היה בעצימות נמוכה יחסית) תפסו דיוני עומק בדבר מהות השמיטה והדרך שבה היא רלוונטית לישראל של המאה ה־21, ולצידם מגוון תיאורים של יוזמות חברתיות, כלכליות או סביבתיות "ברוח השמיטה". וראוי לציין את המוסף הזה שהוביל דיון עומק הלכתי ורעיוני כאחד בנושא.

שינוי השיח האמור נבע ממספר גורמים שחברו יחד. ברמה המעשית ביותר, ועדת השמיטה הממלכתית, שהחלה את פעילותה בשמיטה הנוכחית, הסדירה מבחינה תקציבית את הפתרונות ההלכתיים השונים לשמיטה מבלי "לתעדף" איזה פתרון ראוי יותר. הוועדה חישבה כמה מתושבי ישראל יאכלו רק פירות וירקות המיובאים מחו"ל, כמה ייהנו מהיתר המכירה או מאוצר הארץ, ומה יש לעשות על מנת שכל הצרכנים ייהנו מפירות וירקות טריים ובריאים. עבודה זו "ניטרלה" את הממד ההישרדותי־כלכלי של הבחירה ההלכתית ואפשרה לשיח ממין אחר לצמוח.

ברמה הרעיונית־רוחנית, הגענו לשמיטה הנוכחית "בשלים" לשיח ממין אחר. רבים בציבור הדתי העידו על עצמם כי בעקבות ריבוי המחלוקות בשתי השמיטות האחרונות התעורר אצלם חיפוש אחר דיון מסוג אחר, בעוד רבים בציבור החילוני, שפחות נחשפו לפולמוס, קיבלו החלטה אישית למצוא פנים של כלכלה חברתית־סביבתית ביהדות כחלק מבניית זהות חברתית־ציונית. חיבור שני הציבורים הללו על ידי יוזמת "שמיטה ישראלית" באמצעות שורה ארוכה של כנסים, אירועים ושולחנות עבודה טרום שנת השמיטה יצר תסיסה שהקיפה קהל נרחב, למן התנועה, דרך מוסדות ההייטק, מערכת החינוך, ארגוני סביבה ואף כנסת ישראל, שבה התקיים מושב מיוחד בנושא.

מרגע שהסתמן כי זה "שיח השמיטה תשע"ה", הצטרפו אליו גופים רבים שאין לדעת אם היו נוקטים מלכתחילה שפה זו. הבולט ביותר הוא הקמפיין עתיר המשאבים של המשרד לשירותי דת שהתקיים בתחילת השנה תחת הכותרת "שמיטה – רק טוב יצמח לנו מזה".

יוזמות מן השטח

המאפיין הייחודי השני של שנת השמיטה הנוכחית הינו ריבוי היוזמות מהשטח. מדובר באנשים פרטיים שבחרו לפעול על מנת שתהיה להם “שמיטה אמיתית“ להבנתם.

חלקם עסקו בנושא ברמה האישית לגמרי – הורידו אחוזי משרה, החלו לעסוק בלימוד באופן קבוע, הצטרפו למסע בשביל ישראל או עברו לתזונה צמחונית. אחרים הובילו מיזמים שיוצרים השפעה חיובית על סביבתם מכוונים שונים. בתחרות "חלומות של שמיטה" שנועדה לרכז עשייה מסוג זה השתתפו יחידים שהובילו מיזם הפרדת פסולת ביישובם־ תוך שמירה על קדושת שביעית, הקימו מרכזי חלוקת עודפים של חומרי יצירה ובניין, ייסדו בתי מדרש בטבע ועוד.

ברמת הקהילה התקיימו עשרות ואולי מאות יוזמות בקהילות מסוגים שונים. גינות קהילתיות רבות בחרו לשמור שמיטה ובכך לבטא את ערך האחדות ולאפשר לפעילים הדתיים לקחת חלק במפגשים בגינה. קהילות אחרות, שהפן החברתי או הסביבתי מרכזי בפעילותן, התגייסו בשנת השבע לסדרה של מיזמים המוניים העוסקים בחיבור בין אנשים ובהפחתת צריכה.

קצרה היריעה מלתאר את התגייסות בני הנוער למיזמים של שמיטה. דוגמה חביבה במיוחד היא תנועת הנוער "צמרת" שהובילה מיזם שנתי שנקרא "שומטים את הפייס, משנים את הסטטוס", שנבעה מטענת הנערים והנערות כי ה"אדמה" שלהם היא אדמה וירטואלית. גם מגוון הקבוצות שהצטרפו ליוזמת לקט ישראל וקטפו פירות מחצרות בתים (ברשות) לטובת נצרכים שונים הם דוגמה מקסימה לתרגום מקומי של המצווה.

המשותף ליוזמות המצוינות כאן הוא היותן יוזמות "מהשטח", כתוצאה מהתגייסות יחידים או מנהיגות מקומית. חשוב לציין זאת היות שיוזמות "ממלכתיות" בנושא השמיטה, שנדמו כהבטחה אמיתית, לא צלחו את השנה המורכבת – על המלחמה בקיץ, התפרקות הממשלה ומערכת הבחירות האחרונה. לצד העובדה הפשוטה שמערכות גדולות הן מסורבלות יותר ומסתגלות לאט יותר לשינויים, יש בעובדה זו אמירה חשובה לגבינו, כדור. נחשפת כאן תמונה של דור מחפש ולא מתפשר, שלא מוכן להסכין עם הנתק המובנה בין החזון האוטופי שמציעה השמיטה ובין ביטויה הדל במציאות של כל מי שאין לו חלקת אדמה; דור העוסק מחד בחיפוש מימוש אישי לרעיונות רוחניים, שיפגשו אותו בצורה המיטבית, ומאידך מנסה להיות חלק ממשהו גדול ש"קורה עכשיו".

עם הפנים קדימה

פרשתנו, פרשת בהר, נמצאת בלב לבה של שנת השמיטה, וכבר כמעט רואים את הסוף. עוד רגע נגלוש אל שש שנות המעשה. על מנת להמשיך בתנועה היהודית של עשייה והרפיה, של שש שנות מעשה ושל שבת הארץ, יש להנכיח את המעגל האמור בחיינו, תוך לימוד והפנמה של התהליך הפנימי והחברתי שעברנו בשנת השמיטה. לתפיסתי יש להתרכז לעניין זה בשני כיוונים, המשקפים את שתי ההצלחות העיקריות של השנה הנוכחית:

אירוע הקהֵל המוני, מתוקשר ומתועד, המחדש את הברית בין הא־ל, העם והארץ, יסגור את השנה החשובה באופן מכובד ויעניק השראה לשנים שלאחריה. עיקר השיח בהקהל צריך להיות סביב מושג ה"ברית", ברית הייעוד המשותפת לכולנו.

את הפן האישי, המשלים, ניתן למצוא בהמשך תרגום "מתנות העניים" החקלאיות למציאות ימינו מתוך התבוננות של תיקון עולם חברתי. במהלך שכזה כדאי להתמקד במצוות המעשר העוסקת כל כולה בדאגה לחלשי החברה ובאחדות (מעשר עני ושני בהתאמה). הובלת מגוון רחב של "חבורות מעשר", העוסקות במתן מעשר כספים מתוך ראייה חברתית ומחויבות רוחנית, תתרום לשיפור פני החברה הישראלית, ותיצור תחושת אחדות וערבות הדדית.

עינט קרמר היא מנהלת ארגון "טבע עברי" וממובילי יוזמת "שמיטה ישראלית"

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' י"ב  אייר תשע"ה, 1.5.2015

פורסמה ב-8 במאי 2015, ב-גיליון בהר תשע"ה - 926 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. האם ניתן לקבל את המאמר שצויין ""בישראל, ערכים של מנוחה מקודשת מותאמים לעולם ההייטק""? תודה 🙂

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: