אבי הבת | יונתן דה שליט

מהגר ממזרח־גרמניה, שבדה לעצמו זהות בילדותו, מתרחק מאביו, מתגרש מאשתו וחוטף את בתו הקטנה להרפתקה משותפת ברחבי אמריקה. דמות נרקיסיסטית שמצליחה לשבות לב 

 shroder_gשרודר

אמיטי גייג'

מאנגלית: עפרה אביגד

ידיעות ספרים, 2015, 269 עמ'

"שרודר" הוא אפולוגיה הנכתבת מתוך בית כלא. גיבור הספר נעצר לאחר שחטף את בתו בת השש במהלך מאבק משמורת. החטיפה, כמו לא מעט דברים שעשה המספר במהלך חייו, בוצעה כלאחר יד, ללא תכנון ומחשבה, כהתרסה סנטימנטלית ונמהרת כנגד המצוקה שאליה נקלע.

הגיבור הוא אריק שרודר, שנמלט עם אביו ממזרח גרמניה למערבה כשהיה ילד בן חמש. האם נשארה מאחור. כשהיה בן תשע היגרו האב ובנו לארצות הברית, שבה התגוררו בשכונת מהגרים קשוחה בפרברי בוסטון. כשהיה בן ארבע עשרה הגיש אריק מועמדות למחנה קיץ ששבה את דמיונו. בטפסים שיקר וכתב ששמו אריק קנדי. מאז הוא נאחז בדמותו הבדויה, הכל־אמריקנית, שפתחה בפניו שערים שלכאורה היו חסומים בפניו כמהגר.

אריק טווה את דמותו הבדויה בחוטים דקים של רמיזות ואינסינואציות. הוא סיפר שגדל בעיירה טוולב הילס בקייפ קוד (אין עיירה כזו), לא רחוק מהאייניס פורט, האחוזה של בני משפחת קנדי המפורסמת. לא, לא, הוא אינו קרוב ישיר של משפחת האצולה הזו, אך כשנרמז על קשר מדרגה שנייה הוא כמובן לא טרח להכחיש. וכך, השקר שבדה בגיל ארבע עשרה ליווה אותו כשהתקבל לקולג' יוקרתי, כשעבד כמתווך נדל"ן וכשהכיר את אהובתו לורה, אם בתו המקסימה.

הנישואין לא החזיקו מעמד, לורה היא זו שהחליטה להיפרד, משהו בקשר איבד מזוהרו, משהו חסר לה. היא רק לא ידעה עד כמה עמוקה התהום. אריק שאהב את בתו מדו (Meadow) אהבת נפש לא יכול היה לעמוד בהסדרי הראייה המצומצמים. הימים והשבועות שעברו בין פגישה לפגישה עמה הפכו עבורו ריקים וחסרי תכלית. הוא החליט לתבוע משמורת על בתו, ובעיצומו של המאבק, בזמן שבתו באה לבקרו, בהחלטה של רגע, הוא החל לנסוע צפונה ולא הסתכל לאחור.

אב אוהב, אבל גם רשלן ומרוכז בעצמו צילום אילוסטרציה: שאטרסטוק

אב אוהב, אבל גם רשלן ומרוכז בעצמו
צילום אילוסטרציה: שאטרסטוק

אריק והשועל

עיקרו של הספר הוא מסע הבריחה שערכו אריק ומדו במשך שבוע בניו־אינגלנד: בוורמונט, ניו־המפשיר ולבסוף בבוסטון. במובנים רבים הייתה זו הרפתקה משותפת של אב ובתו. אריק לא הפעיל כוח כנגד מדו ולא כפה עליה את רצונו. היא הייתה שותפתו הקטנטונת למסע מרגש, והאהבה הגדולה ביניהם מילאה את השעות הארוכות, את השתיקות, את האחווה הקיימת ביניהם. אריק מסתמן במסע הזה כאב אוהב, מוצף באהבה לבתו. אבל הוא גם רשלן ונמהר ובעיקר מרוכז בעצמו. בעודו מהגג־מפלרטט עם אישה צעירה בחופו של אגם, נכנסת בתו לתוך המים.

"היי, קאובוי", שאג הבעל, "הילדה שלך שוחה עם הבגדים." כולנו הסתכלנו. מדו באמת שחתה, לא רחוק אבל בנחישות, ראשה מוחזק בנוקשות מעט מעל המים, חיוך גדול מרוח על פניה. בדיוק באותו רגע שבה השמש והפציעה מאחורי הענן היחיד בשמים, ושפכה אור שערורייתי על פני האגם שנראה עכשיו כאילו הוא מלא זהב רותח. הגנתי על עיני והתבוננתי במדו שוחה. "תראי מה זה," אמרתי. "אפילו לא ידעתי שהיא יודעת לשחות" (עמ' 76־77).

בעיניי, התיאור היפהפה הזה מצמרר. הנונשלנטיות הרשלנית של אריק, ההתרכזות שלו בעצמו, ההשמטה הבלתי מורגשת של האחריות שלו לביטחונה הפיזי של בתו. תיאור זה מצטרף לאירוע אחר שעליו הוא מספר, בלי להבין, בלי לטרוח להבין את השלכותיו האפשריות.

כשמדו הייתה בת שלוש הם מצאו בחצר הבית גופה של שועל. אריק שמר את הגופה כדי שמדו תוכל לעקוב אחר תהליך הריקבון המלווה כל מוות. הוא ראה בזה מהלך חינוכי. את ההיקסמות שלו מהמוות הוא ייחס גם לבתו. היא הייתה רק בת שלוש. ואותו חוסר מחשבה, אותו חוסר אחריות, הביאו את מדו, לקראת סופו של המסע, למצב שבו חייה עמדו בסכנה אמיתית.

בריחה מהאב

שני רומנים אמריקנים גדולים מהדהדים ברקע. "לוליטה" מאת נבוקוב (ללא הממד הפדופילי) ו"התפסן בשדה השיפון" של סלינג'ר. אריק הוא גרסה מבוגרת של הולדן קולפילד. מדו, הילדה החכמה, הרצינית, המעמיקה, מזכירה את פיבי, אחותו. אריק מחשיב את עצמו כמומחה להשהיות, או להפוגות. הוא אף ניסה לערוך על כך מחקר מונומנטלי, שכמובן לא הושלם. מעניין לחשוב על ההשהיות וההפוגות שמהן בנה את חייו.

מכיוון שהרומן הוא טקסט נרקיסיסטי מובהק, כמעט אין בו מקום לדמויות אחרות למעט דמותו של המספר. אמו של אריק, שנשארה בגרמניה המזרחית, היא צל שהתפוגג. אביו הוא דמות שטוחה, נמנעת. את אשתו לשעבר, לורה, אנחנו לא זוכים להכיר דרך הטקסט. ואריק לא מקדיש – גם בטקסט הנכתב בדיעבד, המבקש את הזדהותה, את רחמיה ואת סליחתה – מילה אחת או מחשבה אחת כדי לתאר את ייסוריה מטריפי הנפש במהלך הימים שבהם לא ידעה מהו גורלה של בתה.

יש בספר הבלחה של דמות אחת, מקסימה, שמצליחה לגעת נגיעה אמיתית בנשמתו של אריק. שמה אייפריל איי, וכשהייתה בת 19, לפני שנים רבות רבות, נכתב עליה להיט רוק. היא מקבלת את אריק כמות שהוא, היא אינה שיפוטית לגביו, ויש בה נדיבות ושפע שנוגעים בלבו.

חלק מסוד קסמו של הספר הוא בהזדהות שאנו מפתחים, למרות הכול, עם דמותו של אריק. יש בו משהו מכמיר לב. הוא לא חוטף ילדים, הוא אבא שאוהב את בתו. והשקר שבו הוא חי, הרי הוא תולדה של שקר קטן, של ילד שרצה להתקבל לאמריקה, שגדל והסתבך ויצא משליטה. אנחנו רוצים שיהיה סוף טוב לסיפור הזה. אנחנו רוצים שמדו תזכור את המסע הזה כהרפתקה ולא כחטיפה. אנחנו מייחלים שמתישהו, גם אם בעתיד, היא ואבא שלה יוכלו ליהנות מאהבה מפויסת, נינוחה. שאולי באופק הרחוק טמונה גם מחילה של לורה.

אבל את רגש ההזדהות הזה מלווה גם שאלה מתמדת: איך יכולת, אריק, אתה שיודע כמה חיונית ועמוקה היא אהבת הורה לילדו, לזנוח כך את אבא שלך? להיעלם לתוך דמות הקנדי שהמצאת, ולהשאיר את אביך מאחור, מנותק לחלוטין, כשאין לו מושג היכן אתה, ואם אתה חי בכלל. כמה פעמים זנחת אותו במהלך חייו ובאיזו אכזריות נונשלנטית עשית זאת?

סיפור אמיתי

הספר "שרודר" שואב השראה מפרשה אמיתית. ב־2008 חטף קלארק רוקפלר את בתו במהלך סכסוך משמורת. שמו האמיתי של "רוקפלר" היה כריסטיאן גרהרטשרייטר. יליד גרמניה.

התרגום של עפרה אביגד שוטף ובהיר. היא מסתבכת קלות רק כשהעלילה מגיעה לבוסטון (עמ' 207). אין נהר סוואן בעיר, אבל יש סירות סוואן (סירות ברבור) המשייטות באגם שבפארק הציבורי של העיר. במקום "פארק קומון" נכון יותר לדעתי לומר "קומון פארק". גורד השחקים עם קירות המראה הוא בניין ג'ון הנקוק, ולא ג'ון האנוק, אבל זו אולי כבר טעות הגהה.

על עטיפת הספר מופיע ציטוט מהניו יורק טיימס: "רומן טוב להדהים". קראתי את הביקורת של ג'ונתן די שפורסמה בעיתון. יש לו שבחים רבים על ספרה של אמיטי גייג', אבל את המשפט הזה לא מצאתי שם. אולי זה פורסם במאמר ביקורת אחר. במאמר ביקורת זה, אפשר לומר בשורה התחתונה: "שרודר" הוא ספר מומלץ, כתוב היטב ומעורר מחשבה.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' י"ב  אייר תשע"ה, 1.5.2015

מודעות פרסומת

פורסם ב-8 במאי 2015,ב-גיליון בהר תשע"ה - 926, סיפורת. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: