קדושתו של הקב"ה אינה פגיעה אבל שמו כן. 
על אתגר קידוש השם בהיבט הלאומי והמוסרי

שני צמדי מילים חוזרים שוב ושוב בפרשתנו. אלו הם שני עקרונות – האחד חיובי: "קידוש השם", והשני שלילי: "חילול השם". "קידוש" ולהבדיל "חילול" מתייחסים בפשטות לחפצים ולדברים. האדם יכול ל"הקדיש" דבר. הוא גם יכול לחטוא ולהעביר אותו מתחום הקודש לתחום החולין. או אז הוא מחלל, או אם תרצו "מחלן" אותו.

אך את המשמעות הראשונית הפשוטה הזו מרוממת התורה לממדים עליונים יותר. בני ישראל מצווים: "קְדשִׁים תִּהְיוּ כִּי קָדוֹשׁ אֲנִי ה' אֱ־לֹהֵיכֶם" – זוהי קדושה הנמצאת באדם, במעשיו ובישותו, אך במהותה היא יונקת מקדושתו של הקב"ה שעשה אותנו בצלמו. אכן, האדם מסוגל לפתח את קדושתו העצמית אך גם להרוס אותה. קדושתו של האדם פגיעה, לא כך קדושתו של הקב"ה. זו אינה יכולה להיפגע, אבל שמו הקדוש – כן. האדם יכול לחלל אותו. ומכאן הציווי: "וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי".

איור: גונן מעתוק

מודל אנושי 

כיצד עלול להתרחש חילול זה? הקב"ה מייחד את שמו על ישראל. הוא נקרא "אֱ־לֹהֵי יִשְׂרָאֵל" ולעם ישראל הוא קורא בשם "עַמִּי". קשר זה יוצר אחריות גדולה מאחר שמעשיו של העם משפיעים, לטוב ולרע, על שמו של הקב"ה. עניין זה מוסבר בפסוק החשוב (דברים כח, ט־י) "וְהָלַכְתָּ בִּדְרָכָיו וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי שֵׁם ה' נִקְרָא עָלֶיךָ". לפנינו מעין משוואה המחברת בין המאמין לקב"ה, משוואה הניתנת להיקרא בשני כיוונים. מימין לשמאל היא מלמדת אותי שהמאמין חייב ללכת בדרכי הקב"ה, שהוא מודל־על של המוסר היהודי. משמאל לימין היא מלמדת אותי שבמעשיי, כביכול, אני עושה את הקב"ה דומה לי בכך שאני הופך כאילו למודל אנושי שלו.

מאחר שהעולם שופט את אלוהי ישראל על פי התנהגותו של העם שהקב"ה קרא את שמו עליו, אזי התנהגות בלתי מוסרית של ישראל היא פגיעה בשמו הטוב של הקב"ה. קידוש השם פירושו שכל יהודי וגם העם כולו ומדינתו חייבים לראות את עצמם כשגריריו של הקב"ה עלי אדמות. לא שגריר הפטור מקנסות חנייה, אלא שגריר המודע לאחריותו היתרה בכך שהוא מייצג את הקב"ה, ששמו בעולם תלוי במעשיו הטובים והנכונים של העם.

 לא יעשו עוולה

אדגים רעיונות אלה בדבריו המופלאים של ר' משה בן יעקב מִקוּצִי ((Coucy, החכם הצרפתי מהמאה הי“ג, מעין מטיף שנדד מעיר לעיר, וב־1236 הגיע לספרד. וכך כותב הוא ב“ספר מצוות גדול“ (סמ“ג, מצוה עשה עד):

כבר דרשתי לגלות ירושלים אשר בספרד ולשאר גליות אדום [הנצרות], כי עתה, שהאריך הגלות יותר מדאי, יש לישראל להבדיל מהבלי העולם ולאחוז בחותמו של הקב"ה שהוא אמת ושלא לשקר לא לישראל ולא לגויים, ולא להטעותם בשום עניין ולקדש עצמם אף במותר להם, שנאמר (צפניה ג, יג) "שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל לֹא יַעֲשׂוּ עַוְלָה וְלֹא יְדַבְּרוּ כָזָב וְלֹא יִמָּצֵא בְפִיהֶם לְשׁוֹן תַּרְמִית".

כל זאת אומר ר' משה לבני דורו, אך הוא ממשיך ומדבר לדורנו אנו:

וכשיבוא הקב"ה להושיעם, יאמרו הגויים: בדין עשה, כי הם אנשי אמת ותורת אמת בפיהם. אבל אם יתנהגו עם הגויים ברמאות, יאמרו: ראו מה עשה הקב"ה שבחר לחלקו גנבים ורמאים.

וכאן הוא ממשיך עם תוספת מיוחדת, כאילו לענות על שאלה שלא נשאלה במפורש: "הלוא גונבים אותנו, האם לנו אסור לגנוב חזרה?". על כך מוסיף ר' משה: "והרי הקפיד הקב"ה [אפילו] על גזל הרשעים שנאמר (בראשית ו, יא) וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס". ובהמשך (לאווים ב) קובע ר' משה מפורשות שזה חילול השם: "ואני דרשתי לגליות ישראל, כי המשקרים לגויים וגונבים להם הם בכלל מחללי השם… ואומר: שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל לֹא יַעֲשׂוּ עַוְלָה“.

 משימה בלתי אפשרית

אכן צדק ר' משה. אלא שבחיינו אנו פוגשים מציאות מסובכת יותר ואף הפוכה. "שארית ישראל" נתונה במשימה בלתי אפשרית. אנו חייבים להילחם בלי הרף עם עוולות ושקרים. גדר ההפרדה שנבנתה להגנתנו כנגד הטרור מוצגת כאילו היא גדר אפרטהייד. אפילו הנאצים לא חשבו על יצירתיות זדונית שכזו. האם חומות הגטו שהיהודים הוכרחו לבנות לא היו גדרות אפרטהייד שהיהודים הגזענים בחרו לבנות נגד שכניהם הפולנים והגרמנים? סלח לנו ריבונו של עולם על שגיאותינו. עמך נתון בפני משימה בלתי אפשרית.

עד כאן דנו בהתנהגות המוסרית שלנו כגורם לקידוש השם או לחילולו. אלא שלדאבוננו, ישנו גורם נוסף, שאינו תלוי בנו, המביא אף הוא לחילול השם. בני האדם שופטים את אישיותו ואת תקפות רעיונותיו של הזולת (והקב"ה בכלל זה) לא על פי מוסריות מעשיו, אלא על פי הצלחתו בעולם. וכך, בסבלו של עם ישראל, אף שהוא מוצדק, יש משום חילול השם. אי לכך קובע הנביא יחזקאל שגלות ישראל היא חילול השם ובאחרית הימים תהיה הגאולה הכרחית. זאת בעקבות השותפות ההיסטורית המופלאה בין ישראל לקב"ה (לו, כ־כו): "וְקִדַּשְׁתִּי אֶת שְׁמִי הַגָּדוֹל הַמְחֻלָּל בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר חִלַּלְתֶּם בְּתוֹכָם וְיָדְעוּ הַגּוֹיִם כִּי אֲנִי ה'… בְּהִקָּדְשִׁי בָכֶם לְעֵינֵיהֶם… וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם". זוהי הבטחה שהקב"ה קיבל על עצמו. אמן!

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' י"ב  אייר תשע"ה, 1.5.2015