קבר אחים | יעקב פישר

שנים הוא כבר שואל ומבקש: מדוע אין אתה כותב על האחים? מיטיב אתה לתאר את כאבם של ההורים השכולים, של היתומים ושל האלמנות, ואפילו את זה של החברים. כתוב נא פעם על האחים השכולים.
שמו הוא אשר, והוא איבד את אחיו הצעיר יקותיאל (קותי) דרורי הי"ד במלחמת יום הכיפורים. חמישה חודשים לא נודע גורלו של יקותיאל, ופיעמה תקווה כי שבוי הוא בסוריה. כשהגיעה רשימת השבויים באמצעות שר החוץ האמריקני הנרי קיסינג‘ר והתברר כי שמו איננו נכלל בה – הוכרז רשמית כחלל, זכה להלוויה צבאית ונקבר בקבר אחים בהר הרצל בירושלים.
אשר מעולם לא הוכר כ“אח שכול“, לא בידי מערכת הביטחון ואף לא על ידי החברה הישראלית. מעולם הוא לא הוכר, אך את הכאב ואת התסכול הוא יישא עמו לעולם.
“כתוב נא על האחים השכולים“ הוא ביקש, ואני מנסה.

 

"בחזקת נעדר עד י"ב באדר". יקותיאל (קותי) דרורי הי"ד באדיבות המשפחה

"בחזקת נעדר עד י"ב באדר". יקותיאל (קותי) דרורי הי"ד
באדיבות המשפחה

מיום כיפורים שעבר ועד יום כיפורים זה,
ומיום כיפורים זה עד יום כיפורים הבא –
לאנוש עלי ארץ צבא.
והזמן מזדחל, מתקתק את ימיו בלי רַחֵם,
שכול מכֶּה ופוצע, כואב ואין מנחם.
במשעולי השנים איש לאט מתנהל,
אפרורי ורגיל, לא מישיר מבט, לא מזמין לא נועל,
וכבר אינו שואל: איה יקותיאל?

ושוטף עוד הזמן כמו נהר, לא עוצר, לא חומל,
כולם לו חייבים והוא טוב לאיש אינו גומל.
והאיש עוד הולך וכמו לעצמו ממלמל: יקותיאל, יקותיאל…
וגם הוא חלק מאותה חבורה של אנשים סתם,
אנשים רגילים, שיש להם שפה ואין להם מילים.

ושבים ועוברים סביבו בתמְהון מבט את דרכם ממשיכים,
איש אינו עוצר, כולם הולכים והולכים.
וגם הוא מהלך עוד, אינו נעצר,
ובלי שנשאל הוא עונה:
אחי נעדר עד י"ב באדר.
*
איזה אח ואיזה אדר?
ללבו של האיש אין מבין, לנפשו אין אחד שחדר.
וגם הוא לא מבין מה לא ברור, אך אינו מאשים;
מיום הכיפורים ההוא כבר חלפו חמישה חודשים.

מיום הכיפורים ההוא שעבר כמו לא השתנה דבר,
רק חלל עוד פעור כמו הפה שמחסום קול שָׁבַר,
שלזעקתו האילמת אין מנוח אין אתר,
שבלי קול מנגן כמו כינור אין מיתר:
אחי נעדר עד י"ב באדר.

באֵין אח עולמו חשך, רבות מחשבות ואין מעשה,
"ראה שמש" ישורר גבירול בחפשו מחסֶה,
בצל לילה ילין כאילו בשק על מות יקותיאל מכוסֶה.
"בחזקת נעדר" צה"ל מודיע, ומות אחיו עוד מכוסה.
אב כובש שְׁכול לבו –
בל יהא לעולה בני כמו שה.
ואֵם במזמורים של תהילים טומנת משאלה,
ברטט לב מוחה דמעה, פוכרת אצבעות –
את קותי שלי אך שוב לראות.

אל הקרב הוא יצא ולא שב, מותיר אם ואב,
עם הטנק מסתער ובולם בין סלעי הגולן, ומאז נעלמו עקבותיו.
"בחזקת נעדר" עד י"ב באדר,
ושותק הגולן כמו בזלת;
לא נודעו עקבותיו, לא ירד מן ההר,
אב ואם בין תקווה לתוגה, ואיש לא מקיש עוד בדלת.

וחולפים הימים, ובימים ההם איש כבר לא כל כך שואל,
בחטיבה אין איש יודע, ואיש לא בושר שלום על יקותיאל.
כשחוזר הלוחם מן הקרב –
שוב יש שלמות ויש שמחה וצהלה,
כשנופל בקרב –
חלל מוכרז, ומשפחה הופכת שכולה.
ויש רישום ופרוטוקול, הכול די מסודר,
אך בתבל אין איש יודע כיצד מוגדרת משפחתו של נעדר …
דובר צה"ל אינו מודיע, אין אליהו, ואין נביא ואין תִּשבי,
פתאום הכול כה מעורפל, הכול כל כך סודי;
נראה לאחרונה בסער אש בי"א בתשרי
פורץ בקרב בלימה נואש בנפאח, במחצבות כפר גלעדי.
*
וביום י"ב באדר מתגלה הסוד וכאילו כבר הכול נגמר,
טנקי חטיבה 679 במחצבה חרקו זחלים ונאבקו,
הדליקו טנקי אויב ונדלקו,
הקרב היה קשה ומר.
ומן האפר ומשֶׁלֶד הפלדה כאילו שוב הם רועמים ונדלקים,
כשאנשי משלחת קצין העיר בי"ב באדר על הדלת מתדפקים.

אפסה תקווה. ברשימת שבויי סוריה אין שמו, המשפחה כה עצובה,
אפסה תקווה; פולח הכאב, מרה האכזבה,
עיני אב ואם כבר מדמעות ריקות,
ויש שמדברים על נחמת התרת הספקות.
הכול כמו נגמר, אך זוהי רק ההתחלה,
כבר תואר יש ומעמד: "משפחה שכולה".

לא לכל השאלות ישנה תשובה,
אך קבר אחים יש, ויש גם מַצֵבה.
קבר אחים יש, ועֵדה המצבה ועֵד הגל,
רק אח בכור נותר שותק, כואב, מחוץ למעגל.
את בדידותו אין איש יודע, בסתר לֵיל זועק קרוע מתחת לשמיכה,
כי הוא צעיר והוא חזק, והוא רק אח, והוא אף פעם לא בכה;
באח צעיר יותר ובהורים תומך, אך הוא אינו צריך תמיכה.
כי הוא אינו יתום וגם לא אלמנה ולא הורה שכול, נכון,
ואין לו תואר ואין לו מעמד ואין לו תיק במשרד הביטחון.

מיום הכיפורים ההוא כל כך הרבה עבר,
ובגרונו הגוש עוד מזדחל, ובליבו כבר מתגבֵּהַּ הר;
והזמן ממשיך לזרום, אדיש כמו נהר,
ואיש עוד בדרכים הולך, לאט הוא מתנהל,
וכבר אינו שואל: איה יקותיאל?
וסביבו אנשים, כמו הזמן, עוד הולכים והולכים,
ויש צוחקים ויש בוכים, ויש שמשפילים מבט ויש דמעה מוחים,
וכולם בדרכים ממשיכים, ממשיכים…
והזמן עוד זורם וחותר וחופר –
קבר אחים

הרב יעקב פישר הוא ראש הישיבה התיכונית "נוה שמואל" באפרת

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' ה' אייר תשע"ה, 24.4.2015

מודעות פרסומת

פורסם ב-24 באפריל 2015,ב-גיליון אחרי מות-קדושים תשע"ה - 924, שירים. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: