ממלכתי המוקפת שינה | חיותה דויטש

ההבחנה הפשוטה בין טוב ורע מתערערת במציאות הפוסט־מודרנית. יצירות עכשוויות מנכיחות את חוסר היכולת להבין את המציאות ולשפוט אותה באמצעות סט ברור של ערכים

וְאָמַר: עוֹד יִהְיֶה זְמַן שֶׁמִּי שֶׁיִּהְיֶה אִישׁ כָּשֵׁר פָּשׁוּט, יִהְיֶה חִדּוּשׁ גָּדוֹל כְּמוֹ הַבַּעַל־ שֵׁם־טוֹב זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה. (ר' נחמן מברסלב, שיחות הר"ן, אות לו)

יש דרכים אחדות לנסח את העובדה הפשוטה שהיום שום דבר כבר אינו פשוט. מעידה על כך תחושת אי נוחות קלה שמתעוררת במהלך צפייה שגרתית ביצירה דרמטית משובחת ("האישה הטובה", ארה"ב), משובחת פחות ("תא גורדין", ישראל), או קריאה של פיסת ספרות מטלטלת ("לשכוח", צרפת). לקח לי זמן לעמוד על טיבה של אותה תחושה ולהבין מה מקורה.

נקודת המוצא התרבותית שלי נאיבית, בהגדרה. אני שייכת לדור שגדל על חסמב“ה ודנידין ואריך קסטנר וסדרות טלוויזיה שגם בהן הטובים והרעים היו ברורים כשמש. עם השנים בגרנו, קראנו ושמענו קולות רבים אחרים, אבל למרות גל המודעוּת הזה לסיפוריהם של אחרים נותרה המציאות עם חוט שדרה ברור. איש לא פקפק בסולם הערכים הבסיסי, באהבת האדם, בצורך להיות ישר והגון, בקריאה הפשוטה לאי־אלימות, לאי־שקר, גם אם הדרך שבה יתפרטו כל אלה במציאות שנויה במחלוקת עזה.

עברו שנים רבות, שבמהלכן הוגדר הפוסטמודרניזם ונוסח היטב. והנה מופיעים על מסכי הטלוויזיה שלנו גיבורים שגבולותיהם אבדו, ועמם מאיימים להיעלם גם גבולותינו שלנו.

אחד מאלה הוא אייל גורדין (רן דנקר), גיבור סדרת ריגול ישראלית ששמה "תא גורדין". סוכני שב“כ ישראלים נלחמים במנגנון רשע קומוניסטי הלוחץ על משפחת המרגלים היהודית־רוסית שתדליף דרך בנם החייל סודות מדינה. הקונפליקט שחווה אייל גורדין בין נאמנותו להוריו, מרגלי הקג“ב לשעבר, לבין נאמנותו למדינה כחייל היה חזק, והחזיק את הסדרה עד סוף עונתה הראשונה.

עם פרוץ העונה השנייה של הסדרה, המצב התערער מאוד. אייל, אתה טוב או רע? שאלתי שוב ושוב מול המסך, והמסך ענה לי באדישות מופתית תשובה נוראה: “שאלתך אינה רלוונטית“. לאייל, כמו לרוב גיבורי הסדרה, כולל פעילי השב“כ והמוסד, אין בעיה לקפץ בין צדדים, להחליף נאמנויות כמו גרביים. מקונפליקט מוסרי בין טוב לרע הופך הסיפור לסיפור הישרדות של משפחה בעייתית ואלימה, שנאמנותה נתונה, קודם כול, לעצמה והיא אינה מהססת לדרוך בדרך על כל השאר.

האם תצליח לשמר את הטוב שבה? מתוך "האישה הטובה" צילום: באדיבות יס

האם תצליח לשמר את הטוב שבה? מתוך "האישה הטובה"
צילום: באדיבות יס

כבר לא קדושה

"האישה הטובה" (The Good Wife) היא מקרה מתוחכם יותר, וגם הגון יותר, של טשטוש ערכי. אלישה פלורק היא עורכת דין בהכשרתה שנשארה בבית לגדל את ילדיה, ובעקבות הרשעת בעלה, פרקליט המדינה, בשוחד ובניאוף, ומאסרו, היא נאלצת לצאת שוב לעבודה. הסדרה מתארת את מאבקי ההישרדות שלה. במהלך שש עונות נהדרות לומדת אלישה להיות אישה חזקה, לעמוד על שלה, להצטיין. להפוך מעורכת דין זוטרה לשותפה, לפרוש ולהקים משרד חדש, ולהפוך מועמדת, בעצמה, למשרת פרקליטת המדינה.

צעד אחרי צעד לומדת אלישה להשיב מלחמה בעולם מכוער, להתפשר עם דרישות התפקיד, המחייבות אותה, לעתים, להגן על רוצחים ונבלים, להתיישר עם דרישות המציאות לשקר. ושוב לשקר. להופיע מול העולם כרעיה התומכת בבעלה, למען הקריירות של שניהם, כשבאותה עת היא והוא מנהלים קשרים עם אחרים. מותו של איש אהוב, בסוף העונה החמישית, גרם לתהליך ה“התבגרות“ הזה לעלות מדרגה: אלישה הופכת לצינית, מתייאשת מאהבת אמת או מקשר של קיימא.

אלישה היא הפרוטגוניסטית של הסדרה, ובשפה פשוטה: הגיבור הטוב. מי הוא הגיבור הרע? מי עומד בקוטב שכנגד? התשובה לכך היא איליי, יועצו הפוליטי של פיטר פלורק. איליי, יהודי במוצאו וגאון בכישוריו, הוא מניפולטור חסר תקנה. אין לו אלוהים, והכול כשר בדרך אל השגת מטרותיו הפוליטיות: קידומו של הבוס. והנה, במהלך שש עונות, באופן מפתיע, בוגר, איטי, מתקרבת אלישה התמימה (“אלישה הקדושה“, מכנים אותה יריביה) לאיליי הציני וחסר הגבולות. בסצנה מופתית בעונה השישית מלמד אותה איליי צעד אחרי צעד את רזי השיח החדש שעליה לאמץ: במקום לנזוף בפוליטיקאי מושחת או בסוחר סמים עשיר שיעופו לה מהעיניים, היא לומדת לחייך, להנהן, ולומר – “תודה על דבריך, אני אחשוב על כך“.

היא מתבגרת, אלישה, אבל אם דמותה הבוגרת הולכת ונדמית לזו של איליי, לא בטוח שלא כדאי להישאר ילדים. כי בסופו של דבר, ועל אף הסוגיה הפמיניסטית המלווה את הסדרה, מאחורי שאלת הרעיה הטובה מסתתרת שאלת האדם הטוב. ההישרדות בג‘ונגל המשפטי והפוליטי היא חשובה, ואסור להיות תמימים, אבל האם תצליח אלישה לשמר את הטוב שבה בתוך כל זה? אין לדעת, העונה עוד לא נגמרה.

מסכי השִכְחה

ספר חדש ושמו "לשכוח", תורגם ממש לאחרונה מצרפתית בהוצאת סנדיק ספרים (גילוי נאות: ידיד ומעסיק). אלמה, בחורה יהודייה בתחילת שנות העשרים שלה, מבקשת לשכוח את זוועות העולם, ובעיקר את המעשה הנאצי, את העובדה שחייה הן תוצאה של טעות בפס הייצור של תעשיית המוות הגרמנית: סבא שלה היגר לאוסטרליה בשנה הנכונה. כדי לשכוח את כל זה, נאחזת הכותבת בכל מה שיש לעולם המודרני להציע לה, בעיקר מסכים, מסכי מחשב, משחקי מחשב, מוזיקת טראנס, חנויות למזון מהיר ומרוצי סוסים.

ליוטר, מחשובי ההוגים הפוסטמודרניים, מנסח את המציאות המפורקת הזו: "בבסיסו (של המצב הפוסטמודרני) עומד אבדן האמון בנרטיבים הגדולים, ביעדים מטפיזיים ובתיאוריות כוללות". הסיבה לפירוק הזה, לדבריו (המצוטטים בספרו של הרב שג"ר "לוחות ושברי לוחות"), היא הייאוש מהנרטיבים הגדולים שכשלו. חלק ניכר מזוועות המאה העשרים הן לדעתו "תוצרים מובהקים של התמסרות נלהבת מדי לאידיאלים גדולים. הנאציזם, הפשיזם, הקומוניזם והמאואיזם הם 'החשודים המידיים', ובלי ספק הם נושאים באשמה". "כתוצאה מכך", ממשיך הרב שג"ר את דברי ליוטר, "אבד האמון בעולם לכיד, בעל משמעות אחת גדולה וכוללת, עולם הנענה לחוקיות פנימית ברורה… ועמו האמון בהרמוניה ערכית ומחשבתית כוללת, שעליה ניתן לבסס את החיים".

אלמה, גיבורת הספר, מייצגת דור שאיבד את היכולת להבין את המציאות, והוא בורח ממנה למציאויות בדויות, מטשטשות, מתמכר לריגושים שונים ומשונים שתפקידם להשכיח את חוסר הפשר. את כתיבתה מלווה כמיהה למוות, ופחד ממנו:

"אִמרו לי בפני איזו סכנה אני ניצבת. אני רוצה לדעת מהו הדבר האיום ביותר שיכול לקרות לי בימי חיי בנסיבות ובסביבות שבהן אני חיה", היא כותבת במשפטים האחרונים של הספר, "בעבר חשבתי שהגרוע מכול הוא בקבוק ריק של קוקה קולה על השולחן בסלון. הריק הזה היה המוות שלינדמה לי שהתגברתי על הפחד הזהכרגע אין לי מושג מה עומד לקרות. כן, אין לי מושג, אני הבּורוּת. אני מוקירה את החלל של ממלכתי המוקפת שינה. אני לא יודעת מדוע באתי לכאן.

חוסר הפשר הוא גיבור נוכח של המציאות שאחרי השואה. וה"בורות" היא ערך מרכזי לשאוף אליו, בתוך מציאות עצומת עין, "ממלכה מוקפת שינה". חוסר המשמעות והיעדר הזהות, המנוסח היטב כל כך בווידויה של אלמה, הוא הוא שורש אי הנוחות שלי כשאני צופה בסדרות טלוויזיה שמעקרות את עצמן ממשמעות ערכית ומוסרית.

"אפשר להצביע על קשר הדוק בין מושגי התרבות והזהות", כותב ידידי ד"ר ברוך כהנא במאמר שפורסם בגיליון האחרון של כתב העת אקדמות (גילוי נאות: בעריכתי),

אריקסון שהציע את מושג הזהות טען שזהותו של אדם היא המעניקה משמעות לחוויותיו הרגשיות, לכמיהותיו הגופניות, לדעותיו, לזיכרונות ילדותו ובגרותוזהות זו אינה נבנית בחלל ריק. אדם בונה אותה לפי דפוסים שינק מהמיתוסים של תרבותו, מטקסים שהוא משתתף בהם, מהמגעים הבינאישיים שהוא חווה. לאור כל אלה הוא יוצר לעצמו מעין מודל פנימי המגדיר עבורו מהו אדם, מהי משמעות החיים ולמה ראוי לשאוף.

איני מבקשת עוד את פשטותן וחד־ממדיותן של יצירות ילדותי. עבר זמנן של אלה, וטוב שעבר. התפיסות החדשות עושות צדק כשהן מבהירות שאין אדם שכולו רע, ואין מי שפטור מהתבוננות מוסרית במעשיו הוא. אבל בתוך כל אלה אני מבקשת את חוט השדרה. בלעדיו אין לנו קיום, ואין לנו זהות, כיהודים וכבני אדם.

 ——————

האישה הטובה,עונה שישית ביס דרמה

ארה"ב 2014־2015

 

תא גורדין, עונה שנייה

יס VOD ישראל 2015

 

לשכוח, פרדריקה עמליה פינקלשטיין

מצרפתית: אחינעם אסתר ברגר, סנדיק ספרים, 2014

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' ה' אייר תשע"ה, 24.4.2015

מודעות פרסומת

פורסם ב-24 באפריל 2015,ב-גיליון אחרי מות-קדושים תשע"ה - 924, לפנאי ולפנים - חיותה דויטש. סמן בסימניה את קישור ישיר. 3 תגובות.

  1. שלום לחיותה. תודה על מאמרך, "ממלכת השינה". כמה דברים לי אליך1- למה קלקלת לי את סקרנות הצפייה בהמשך הפרקים של אישה טובה אני עדיין בעונה שתים .2- מה התרגום העברי למילים גבוהות כמו: פוסט מודרני, נרטיבים, ומה הם לדעתך "יעדים מטפיזיים". וחבל שלא ציינת מי הם הוגי הדעות ששמם עלה כמו "ליוטר",ו"אריקסון".את הרב שג"ר אני מכיר אם כי לא רכשתי עדיין את ספרו. ועם כל זאת אהבתי את הניתוח הפילוסופי מדעי על "הבורות" ועל "ממלכה מוקפת שינה" אילו דברים שעוסקת בהם גם חוכמת המזרח חוכמת חז"ל ואותם אני מלמד .
    בברכה קורא נאמן וסקרן
    ארנון רוזנבלום
    posithink.il@gmail.com

  2. אני חושבת שאיליי גם הוא לא דמות חד מימדית, וכמו שהוא לימד את אלישיה להיות פוליטיקאית, היא לימדה אותו להיות בן אדם (לא להכניס את הילדים שלה לקמפיינים השונים, וכו'). למעשה אף דמות מהדמויות הקבועות אינה טובה מוחלטת או רעה מוחלטת, מה שרק מעצים את התופעה שאת מצביעה עליה.

  3. מעבר מבורך מחשיבה שטחית של שחור לבן, לחשיבה מורכבת יותר, קרובה יותר למציאות עצמה

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: