תגובות לגליונות קודמים – 923

בתגובה ל"ממשיך את נחמה" מאת יואב שורק, גיליון פסח

התמודד עם הניגודים

הרב אלחנן סמט אומר בראיון ליואב שורק מספר מילים ביקורתיות על חותני הגדול, הרב מרדכי ברויאר. ריאיון אינו יכול להביא ראיות לימודיות, אבל אי אפשר לקטול ללא ביסוס שיטה שלמה בהינף יד. במסגרת מצומצמת זו גם אני לא אוכל להוכיח את נכונות שיטת הרב ברויאר בעזרת מהלכים למדניים, אבל אבאר כמה עניינים כדי לעשות צדק עם מי שכבר איננו בין החיים. אילו הרב ברויאר היה חי היה משיב כהלכה על כל טענה מטענותיו; אני אסתפק להלן בכמה הערות קצרות בלבד.

א. הרב ברויאר לא היה ראשון מפרשי המקרא ואף לא חותם הפרשנות. הוא יסד את 'שיטת הבחינות' שהראתה את הניגודים שבתורה, אולם טען שמעל הניגודים והבחינות השונות שבתורה, התורה ניתנה אחת ואחדותית. לפיכך, כל פירושיו המקסימים של הרב סמט המדגישים את ההרמוניה שבפרשיות אינם סותרים עקרונית את פירושיו של הרב ברויאר.

ב. לתורת הרב ברויאר היבטים אמוניים והיבטים פרשניים. על ההיבטים האמוניים והמחשבתיים של תורתו של הרב ברויאר נכתבו הרבה דברים חשובים, אולם על שיטתו הפרשנית לא נכתב עד היום אף מאמר ביקורת רציני אחד, מלבד דיונים מקומיים על פרשיות מסוימות.

אם חולק הרב סמט על דרכו הפרשנית של הרב ברויאר עליו להתמודד עם הניגודים ועם השיטה שבניגודים. כלומר, לא מספיק להראות את ההרמוניה של סיפור המבול כשלעצמה, כמו שהרב סמט מנסה ללמד, אלא להראות את ניגודי סיפור המבול על רקע כל הניגודים של ספר בראשית, כשיטת הרב ברויאר (עיין לעומק הדברים ב'פרקי בראשית' של הרב ברויאר). הסתירות בעניין עבד עברי קיימות ואף משכנעות מאוד, והן אינן חידושו של הרב ברויאר, אלא הן מבית מדרשה של ביקורת המקרא, והוא נתן להן משמעות של אמונה.

דרכו של הרב סמט שחולק בזלזול על אנשי מחקר המקרא דומה לדרכם של דתיים ביחס למדענים הטוענים שישנם מאובנים המוכיחים את משך קיומו של העולם. לטענת אותם דתיים זוהי המצאה שאין לה יסוד וכו'. רבים יסכימו איתי שיש להתייחס ברצינות ובכבוד גם לאנשי המדע.

ג. הרב סמט אומר בריאיון: “חלק מהביקורת שהוא [הרב ברויאר] מפנים אותה וחוזר עליה הם דברים שכבר אבד עליהם הכלח גם באקדמיה“. איני יודע על מה הרב סמט אומר זאת – האם יש חוקר מקרא באקדמיה הישראלית היום שמבטל את שיטת המקורות?! בעולם ישנם מספר הרהורים ושכלולים לשיטה, אולם ההבחנות הבסיסיות של תורת המקורות של ביקורת המקרא עומדות ויציבות.

ד. הרב סמט מזכיר את הכהן הגדול של השיטה הספרותית בפרשנות המקרא, איש האקדמיה הרב פרופ‘ מאיר וייס. אף אני הושפעתי עמוקות מתורתו הגדולה, ואף זכיתי כסטודנט לעזור לו בעריכת המהדורה החדשה של ספרו המופתי “המקרא כדמותו“. ספרו של וייס הוא קריאה גדולה לקרוא את המקראות כפי שהם ולא לחתוך אותם לחתיכות ולקרעים, וראה זה פלא: אין בספרו דיון אחד על פרשייה שבה יש בעיה של סתירות וקרעים פנימיים. יוצא מכך שהמשפט הקיצוני (“אבד עליהם הכלח…“) של הרב סמט אינו אמת!

ה. חותני היה מגדולי אנשי אמונה שבדור וזאת ידעו כולם – מהרב יהודה קופרמן והרב צבי טאו, דרך הרב יהודה עמיטל ועד גדולי מבקרי המקרא. בעיקר ידעו זאת תלמידיו שומעי שיעוריו שחשו עוצמות של אמונה בשיעוריו. המונים יעידו שלא פגשו רב ומורה שאש קודש ליהטה בשיעוריו כבשיעוריו של הרב ברויאר. במקום לתרץ תירוצים שאינם משכנעים, דרכו של הרב ברויאר הייתה ללמוד בקדושה כל אות ואות שבתורה. גם את מה שנראה כביקורת נוראה הרב ברויאר ראה בעיניים של אמונה, ולוואי ונזכה להיות תלמידיו.

אביה הכהן

הרב אביה הכהן הוא ר“מ בישיבת ההסדר בתקוע ומלמד במדרשת לינדנבאום ובמת“ן

————–

בתגובה ל"לא מתיימרים למשיח" מאת הרב נחום אליעזר רבינוביץ, גיליון פסח

בלתי ניתנת לערעור

קודם שאני משיב לטענתו של הרב רבינוביץ אני רוצה להדגיש שאינני רואה עצמי שווה לו בוויכוח. הרב רבינוביץ הוא ראש ישיבה, פוסק חשוב וגדול בתורה. כל שאני משיב הוא משום שברצוני לייצג גישה אחרת, אותה שמעתי מרבותי.

הרב רבינוביץ טען במאמרו שאין לנו ביטחון בכך שהתקופה בה אנו חיים היא אכן זמן הגאולה. ייתכן שבמעשינו נגרום לכך שהתהליך הזה יסוג ואפילו יפסק ונתפזר שוב לגלות או למציאות אחרת. כמחנך תלמידי כתה י"ב בישיבה תיכונית, עמדתי לא אחת מול החששות שהביעו תלמידי על כך ש"הכל מתפרק". תחושת אין אונים ותחושה שמכיוון שאיננו מרגישים את תנופת הגאולה, כנראה שיש לחשוש שהגלגל סובב כעת לרעה, כלפי מטה. התפיסה הזו רווחת, שעברנו כבר את שיא התהליך, שהוא אינו יציב, הוא מתמסמס באשמתנו והדרישות הנבואיות הקדומות של משפט, צדק, יושרה של המנהיגות ומניעת גזל, חמס ועוד, הן קריטיות לעצם קיומה של המדינה היהודית. בהחלש אלה, לצערנו כנראה שהקריסה קרובה.

לכל הטענות האלה אני רוצה להשיב: למדנו מרבותנו בדורות האחרונים שזהו זמן הגאולה המדובר בדברי הנביאים. קיבוץ הגלויות והרי ישראל המניבים את פריים, כל אלה מעידים כי החולשות, הבעיות, הקשיים וחוסר הבהירות, כל אלה הם בירורים ולא נפילות. התופעות המדאיגות הן תוצאת הגלות ואנו מתנקים מהן בהדרגה.

נכון שאין לנו מושג כמה שנים יעברו עד שיתברר סופית לתלמידי ולרב רבינוביץ שאנו בגאולה ללא דרך חזרה. מי יודע אילו בירורים נעבור עד הגשמת כל דברי הנביאים. הרבה מזה תלוי בנו, אך למדנו שגם אם ארוכה הדרך, זו דרך הגאולה. אני כשלעצמי מוצא את הדרך הזו נכונה ובלתי ניתנת לערעור, אך גם נכונה חינוכית. לא ייתכן לחנך תלמידים במוסדות הציונות הדתית בתחושה שאם לא יעשו מה שצריך כדי להציל את המצב, הכל יקרוס באשמתם; זו דרך מסוכנת שתניב פירות בעייתיים מאוד.

וראוי לציין דבר חשוב נוסף: הגם שאני מאמין בכל ליבי שכך הדברים, אין הדבר גורם לרפיון וחוסר מעש, להפך, הדבר גורם לעשייה מאומצת, איכותית יותר, מלאה תקווה ושמחה על הזכות להשתתף בתהליך המופלא של הגאולה, שהיא באה מלמעלה וצומחת מלמטה.

שמואל אלירז

הרב שמואל אלירז הוא ר"מ בישיבת 
בני עקיבא "נתיב מאיר" ואמן ברזל

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' כ"ח ניסן תשע"ה, 17.4.2015

מודעות פרסומת

פורסם ב-17 באפריל 2015,ב-גיליון תזריע מצורע תשע"ה - 923, תגובות. סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: