סקירת כתבי עת, ניסן תשע"ה | יואב שורק

סיפור מתח אינטלקטואלי

סידרא

כתב עת לחקר ספרות התורה שבעל־פה, כט, תשע"ד

עורך: דוד הנשקה, אוניברסיטת בר־אילן, 194 עמ'

*

השנתון "סידרא" מביא מאמרים השייכים לדיסציפלינה של המחלקה לתלמוד, קרי: עיונים בדברי חז"ל, במשנה, בתלמודים ובמדרשים, כמו גם בספרות הרבנית והפרשנית לדורותיה. בהיותו כתב עת אקדמי מובהק, המשמש כלי עבור החוקרים בתחום להציג את חידושיהם ולהתפלמס עם עמיתיהם, אין בו יומרה להיות רלוונטי למתעניין הפשוט בתחומים אלה. עם זאת, עריכתו המוקפדת מבטיחה שהטקסטים עצמם יהיו נהירים – גם אם לא תמיד קלים לקריאה – ומי שאינו נרתע מהכותרות עשוי למצוא בו כמה דברים מעניינים.

מרתקת בעיניי, למשל, הייתה ההשוואה שעורך יונתן פיינטוך בין האגדה על הכהן הביתוסי ששינה בסדר הכנסת הקטורת ביום הכיפורים ו"לא הספיק לגמור את הדבר עד שמת" (יומא יט) ובין מעשה מסירות הנפש הידוע של ר' עקיבא (ברכות סא), שבו הוא אומר "כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה" וגו'. השוואה בין הגרסה הבבלית של אגדת הכהן הביתוסי ובין מקורותיה הארצישראליים מלמדת עד כמה ביקשו בעלי האגדה הבבלית ליצור את ההקבלה, כנראה הניגודית, בין הסיפורים, ומכאן פתח לדיון על משמעותה.

מעניין גם הניתוח של יצחק ברנד, המראה כיצד הפרקטיקה הממשית של מתנות כהונה בימי בית שני, והבעיות המוסריות שהיו מעורבות בה, הובילו לשתי תפיסות מנוגדות באשר ל"טובת ההנאה" שנותרת לבעלים במתנות אלה, הלא היא בחירת הכהן שיקבל את המתנות. מאמר נוסף המעניק ממד היסטורי להתפתחותן של הלכות מתנות־עניים הוא זה של רות אלסטר, החוקרת את מושג הדמאי ואת צמיחת הקטגוריות של "חבר" ו"עם הארץ" באופן המסביר סתירות בספרות התנאית. אוהבי הריאליה התלמודית יזכו למאמר של דניאל שפרבר על המכבש, בשילוב שלל איורים וממצאים, וחובבי תעלומות ימצאו עניין במאמרם של יעקב שויקה ומרדכי סבתו, הפורש במעין סיפור־מתח אינטלקטואלי את תולדות הפרשנות למשנה אחת במסכת בבא בתרא, שבה הציבו ראשונים פרשנויות תמוהות ומגיהים אחרונים העלימון.

טעמו של עורך

נטועים

ביטאון לענייני תורה שבעל פה, יט, תשע"ד

עורכים: אברהם וולפיש, עוזיאל פוקס, אליקים קרומביין 
ואברהם שמאע, המכללה האקדמית הרצוג, 211 עמ'

*

ככתב עת של מכללה הקשורה בטבורה לבית המדרש המסורתי, המאמרים ב"נטועים" מעט יותר ידידותיים לקורא שאינו אקדמי, אף שדומני שאין הם נופלים מאלו שב"סידרא" ברמתם האקדמית (עם שאיני בר סמכא לקבוע זאת). תלמידי חכמים ייהנו מגיליון זה, השופך אור על שורה שלמה של סוגיות יסוד בהבנת התורה שבעל פה. נזכיר, כמובן, רק מבחר שרירותי: אברהם שמאע מנתח את מדרשי ההלכה בפרשת מוציא שם רע (דברים כב) במעין חשיפה של חדר העבודה המדרשי של חז"ל. בעבודה מרשימה ביסודיותה הוא משרטט את כל מפת הדרשות על פסוקים אלה ומאיר כיצד מתגוששות כאן שתי גישות פרשניות להבנה הכללית של פסוקי תורה אלה. פירות נאים יש כאן ל"התעקשות" להבין את דברי חז"ל כפרשנות אמיתית של הפסוקים, ואפילו של תבניתם הספרותית.

יוסף מרקוס תורם משלו לעיון באגדה המפורסמת על אותו תלמיד שהיה זהיר במצוות ציצית וזו הביאתו להימנע מעברה כאשר היה אצל זונת־צמרת ברומי (מנחות מד ע"א), ומציע שמדובר כאן בהתגוששות בין הזהות היהודית לתרבות הרומית השלטת, המקבלת ביטוי באגדה באמצעות ראיית הציצית כסימן זהות יהודי, בהתאם לרוח סדרת האגדות שבסיומה מובא סיפור זה.

שמחה עמנואל נועץ מסמרות נוספים בארון הקבורה של הטענה שלפיה מהר"ם מרוטנבורג סירב להשתחרר מן הכלא בדמים מרובים, טענה שמקורה בדברי המהרש"ל, ומעניק הצעה מפתיעה למקורו של הסיפור. הוא אף מביא (בנספח) הסבר מעניין להתפשטותו הרבה. במחוות אחרי־מות לפרופ' אברהם גולדברג משרטט עוזי פוקס את תרומתו המדעית – בעיקר באמצעות העיקרון שדגל בו גולדברג, ולפיו יש להסביר הבדלי סגנון וסידור בין סוגי הספרות התלמודית במטרותיו וטעמו של העורך: עורך המשנה, עורך התוספתא, עורך התלמוד – ולא באילוצי המקורות שמהם שאב.

כישלון ההוראה

שאנן

כתב עת רב תחומי לעיון ומחקר, כ, תשע"ה

המכללה האקדמית הדתית לחינוך קרית שמואל

עורך: ניסן אררט, 439 עמ'

*

"שאנן" אף הוא שנתון של מכללה להכשרת מורים, וככזה הוא כתב עת רב־תחומי. גם כאן יש מדורי מקרא והגות יהודית, אך לצדם מדורי ספרות ואמנות, הוראה ומחקר. קשה להתעלם מכרך גדול ועשיר כל כך, אך הקורא גם אינו יכול להתעלם מכך שהן חיצונית והן פנימית אין "שאנן" מתעלה מבמה פנימית של מכללה המבקשת להדפיס את מאמרי חוקריה לכלל כתב עת בעל ערך כשלעצמו. הן הקנקן (הכריכה והטיפוגרפיה) והן העריכה והבחירה של המאמרים רחוקים מלעמוד בסטנדרטים המקובלים כיום. לצד מאמרים מעניינים ובעלי רמה אקדמית נאותה יש גם כאלה שנראים יותר כסיכום מאשר כחידוש, שמגויסים ל"מוסר־השכל" צפוי ומיותר או שעוסקים בעניינים שוליים. לא פעם ניכרים במאמרים התפרים הגסים של כללי הכתיבה האקדמיים, המעמיסים אסמכתאות־של־כלום ומרבים בהקדמות ובקטעי קישור מסורבלים הנדרשים לעתים בעבודה סמינריונית.

אך, כאמור, התוכן עשיר, ונציין כמה מאמרים ממנו. במדור האחרון בולטת מסתו הדחוסה והמניפסטית של עמיקם מרבך, הטוען בלהט כי ההוראה במתכונתה המקובלת נחלה כישלון ותמשיך לנחול כישלון. במבנה הנוכחי של בתי הספר הם לעולם לא יוכלו להעניק לתלמידיהם השכלה אמיתית, ידע ומיומנויות, ומקצוע ההוראה ימשיך להיות שוחק ומתסכל. במודל של 1X40X50X6X12 – כלומר, מורה אחד מלמד 40 תלמידים בחלל בן 50 מ“ר במשך 6 שעות ביום לאורך 12 שנה – מזהה מרבך עקרונות פרוסיים של אינדוקטרינציה ופס־ייצור, המטפחים לא יותר מאשר צייתנות ושטחיות. ועדות תקומנה ותלכנה, אומר מרבך, ומשבר ההוראה יישאר על מכונו – אלא אם ישונה מעיקרו מבנה בית הספר, ההוראה הפרונטלית בקבוצות גדולות תצומצם באורח דרסטי, ועקרונות דיאלוגיים המכבדים את התלמיד ומעוניינים בהתפתחותו האמיתית יעצבו את המרחב החינוכי האלטרנטיבי. בחזונו האוטופי של מרבך גם המורים ישתחררו מלהיות פקידים של משרד החינוך ויהפכו לבעלי מקצוע חופשיים – שהחינוך וההוראה נתונים בסמכותם הישירה.

במדור האמנות סוקרת נורית צדרבוים תערוכת יחיד של האמנית סיגל מאור, שאותה אצרה באשדוד במהלך שנת 2014. הכתיבה על אמנות היא לא פעם מייגעת ובכל זאת הסקירה מעניינת מכמה סיבות – ובראש ובראשונה בשל איכויותיה יוצאות הדופן של התערוכה. העיסוק בחומרים ממוחזרים ובצורות עבודה המגשרות בין מלאכת־יד עממית לאמנות פלסטית מודרנית, מציע סוג של צניעות יצירתית המהווה בשורה מרעננת בשדה התרבותי שלנו, ושיש לה גם משמעות בהקשר של השיח על יצירה נשית ודתית.

בשדה המקראי־מדרשי מציע מיכה קליין בחינה מחודשת של מיתוס הצפת הים את האנושות בדור אנוש ובדור הפלגה המופיע בחז“ל. אחרי ניתוח הדעות השונות וציטוט מרתק של ר‘ יהוסף שוורץ, מפליג קליין אל הריאליה הרלוונטית ובוחן האם מסורות אלו מהדהדות את ההיסטוריה של היווצרות הים התיכון ואגניו המזרחיים או את זכרם של גלי צונאמי אדירים שהגיעו לחופינו.

פמיניזם במבחן

תרבות דמוקרטית

הפקולטה למשפטים, אוניברסיטת בר־אילן, 16, תשע"ה

עורכים: אבי שגיא, ידידיה צ' שטרן וחנן מנדל, 315 עמ‘

*

כתב העת הזה מתכתב בעיצובו ובאורך מסותיו עם "אלפיים" היוקרתי והרב־תחומי, ולמרות רמתו העיונית הגבוהה הוא מתכתב ישירות עם השיח הציבורי – שכן הוא עוסק בהיבטים שונים של ההתמודדויות שעומדת בפניהם החברה הישראלית כחברה דמוקרטית בעלת מורשת ומקורות יניקה יהודיים ומערביים. מסה ארוכה של אבי שגיא מבקשת לדייק את מושג הגרות כאידיאל מקראי, ולהבחין בינה ובין הפיכת הגלות לאידיאל כבמשנותיהם של הרמן כהן ואחרים. התובנה הזו, שהיא כמעט מובנת מאליה למי שצמח בבית המדרש, מקבלת במסה זו ביטוי אקדמי עכשווי ועושר של ארמזים, כשהיא מנהלת דיאלוג עם התיאורטיקנים האופנתיים ביותר של השיח בן זמננו. דב שוורץ בוחן את דמותו של הערבי בהגות הציונית דתית של טרם קום המדינה, ואלון גל עומד על השינוי של ההיסטוריוגרפיה הציונית בשנים האחרונות, הלומדת להכיל קולות רבים יותר.

שני מאמרים מעניינים עוסקים בהיבטים שונים של פמיניזם: רונית עיר־שי בוחנת, במאמר מנומק ומאוזן המשלב שיח הלכתי, משפטי ופמיניסטי, את השאלה האם יש "הטיה מגדרית" בפסיקת ההלכה בשל היותה נפסקת לאורך הדורות על ידי גברים בלבד. כתשתית, בוחנת עיר־שי באמצעות הגותם של הרבנים ליכטנשטיין וזקס את עצם היתכנותה של "הטיה" בפסיקת הלכה – מול תפיסה שלפיה ההלכה היא מערכת פורמלית שבה אין הפוסק מכניס מנטיות לבו כלל. בהמשך היא מציגה מודלים פמיניסטיים שונים לביקורת על מערכות משפט "גבריות", ובסופו של דבר שבה לבחון את ההלכה וטוענת כי אכן קיימת בהלכה הטיה גברית לפי כל המודלים הללו.

מאמר פרובוקטיבי לאין ערוך הוא זה של גיא מירון ויואב מזא"ה, העוסקים במדיניות המשפטית והציבורית בישראל סביב שאלת ה"משמורת" על ילדים במקרה של היפרדות ההורים. כידוע לרבים, "חזקת הגיל הרך" מעניקה עדיפות לאם במשמורת על הילדים. קביעה זו נסמכת על הנחות הקשורות לתפיסה תרבותית של תפקידי האם והאב, אך בשל הכוח שהיא מעניקה לנשים, השיח הפמיניסטי לא רק שאינו מוחה כנגד הסקסיזם הזה אלא אף נלחם על שימורו ומציג את הנשים כקרבנות במציאות שבה מבחינות רבות הן מופלות דווקא לטובה. המאמר דן בהרחבה בדו"ח וועדת שניט, ובדעת המיעוט שבו, בשיח שהתעורר סביבו, בפסיקה בפועל של בתי המשפט ובשורה של מחקרים שעסקו בנושא. העמדה המוצגת בו, החותרת תחת כל אושיות התקינות הפוליטית, מוצגת היטב וללא מורא.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' כ"ח ניסן תשע"ה, 17.4.2015

מודעות פרסומת

פורסם ב-17 באפריל 2015,ב-גיליון תזריע מצורע תשע"ה - 923, כתבי עת / יואב שורק. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: