כיפה סרוגה היא לא הכשר | אלימלך קליין

הניצנים של חוסר המחויבות להלכהשבאים לידי ביטוי אף על ידי רבניםנותנים לגיטימציה מסוכנת לתחילתה של רפורמה. הארות על השיח הציבורי כלפי הר המור

זמן רב ישיבת הר המור והמזוהים עמה הפכו לשק החבטות של הציונות הדתית. הדיון כמעט לא עסוק בתוכן הדברים ובנקודות המהותיות לבירור דרכה של הציונות הדתית, אלא בעיקר במסע דה־לגיטימציה המדביק על הרבנים תוויות של שקרים, קיצוניות, חוסר רצון לשיח ועוד האשמות חסרות שחר.

מאז ומעולם בעולם התורה כל גישה לימדה את דרכה המיוחדת ועסקה בבירור האמת שלה. גדולי ישראל שהיו חלוקים לא ישבו על במות מול ציבור וניהלו סימפוזיונים. הרבי מחב“ד לא נפגש בפני ציבור להחלפת דעות עם הרב יוסף דב סולוביצ‘יק, וגם הרב עובדיה יוסף שיצא בפסק הלכה לאסור פאה נוכרית לא ניהל שיח מעל העיתון עם הרב משה שטרנבוך המתיר זאת. מתוך כבוד והערכה כל שיטה בנתה את משנתה עם בירור פנימי של הדעות השונות. והיו וישנן מחלוקות. אך הנה חדרה אלינו גישת הספקנות. אין אמת. “מי אתה שדעתך טובה משלי?“. מנהלים שיח ומחליפים דעות, הכול לגיטימי, הכול נכון.

הם לא מואשמים בפלגנות. חברי הכנסת ציפי חוטובלי והרב שי פירון צילום: מרים אלסטר, 
פלאש 90

הם לא מואשמים בפלגנות. חברי הכנסת ציפי חוטובלי והרב שי פירון
צילום: מרים אלסטר, 
פלאש 90

אחריות על הציבור

רבני הר המור לא עסוקים בלבטל את כולם. דעות רבות בתוך הציונות הדתית מגלות גוונים שונים בתורה והן ראויות וחשובות. בבית המדרש של הר המור נלמדים גם חידושי רבי אלחנן וסרמן וספרי הרב עובדיה יוסף יחד עם שיעורי הרב אהרון ליכטנשטיין על מסכתות הש"ס. אף דעותיהם של הרבי מחב"ד ושל אחרים שרחוקות כמזרח ממערב מדעת רבותינו לא מוצאות מכותלי בית המדרש.

אכן ישנה גישה מסוימת שהיחס אליה שונה, מפני שהיא מסכנת את יסוד קיומנו. הניצנים של חוסר המחויבות להלכה ולמסורת – שבאים לידי ביטוי על ידי רבנים חשובים – נותנים לגיטימציה מסוכנת לתחילתה של רפורמה. חתונות שבהן נשים עולות לברך ומרימות את דגל הפמיניזם כבר אינן יוצאות דופן. אנשים ההולכים גלויי ראש בטענה שזה רק מנהג ושוכחים שלא נגאלו ישראל אלא בזכות שלא שינו את לבושם (כן, למרות שזה רק מנהג), הם אותם שמובילים לביטול מצוות דרבנן ועוד. מושג המשפחה המסורתית נחרב ו"המשפחה החדשה" מקבלת הכשרים מכיוונים שונים. כי יש לומר ברורות: לא כל דעה שכיפה סרוגה לראשה היא בתוך בית המדרש, ודי אם ניזכר במיזם 929 ובדברי הכפירה שנכתבו שם (כפי שהעירו גם רבני הגוש) כדי להבין את המדרון החלקלק שבפתיחת השערים חסרת המעצורים.

יש פה אחריות על הציבור. זה נובע מאהבה גדולה וכבוד רב אך גם מדאגה אמיתית לעתידו של עם ישראל. אפשר להסכים עם זה ואפשר שלא, אבל משם זה נובע.

בספר "איש על העדה" מסופר על הרב יוסף שובוב שהיה חבר קרוב של הגרי"ד סולוביצ'יק שנים רבות. אותו רב הזמין את הגרי"ד לאירוע חנוכת בית כנסת חדש שהיה שותף בהקמתו. בבית כנסת זה הישיבה הייתה מעורבת לנשים וגברים. במענה להזמנה זו השיב לו הגרי"ד סולוביצ'יק:

ישיבה מעורבת לדעתי איננה עולה בקנה אחד עם ההלכה המקודשת מדורי דורות. התביעה לישיבה נפרדת היא כמעט בבחינת אמת המובנת מאליה במערכת הדתית שלנו, ואין לי הזכות או הרצון לאשר סטייה ממסורת זו לא בדיבור ולא בשתיקה. נוכחותי באירוע או הופעת שמי כאחד מנותני החסות לוכמוה כאישור שבשתיקה לישיבה מעורבת, דבר שיטריד את מצפוני לאין שיעור.

פלגנות, קיצוניות, שלילת האחר, סירוב לשיח, אי מתן לגיטימציה, זו דרכו של הגרי"ד סולוביצ'יק?

השותפות לדיון נותנת לגיטימציה

רבותיי אינם עסוקים באישיות כזו או אחרת – הם עסוקים בתורה הנלמדת, במה מתאים באמת לעם ישראל, בגישות חינוכיות. הם מאמינים גדולים בעם ישראל. הם מסרבים לוותר על החלום של ממלכת כהנים וגוי קדוש, ומתוך כך דואגים לממשו – כפי הבנתם מתוך שנים ארוכות של שימוש תלמידי חכמים ולימוד תורה.

אכן ישנן מחלוקות ודעות שונות, "כפטיש יפוצץ סלע", שבעים פנים לתורה. אך לעתים ישנן דעות שהן מחוץ לגדר, הפן השבעים ואחד שמחוץ לתורה. הסכנה העומדת מהן לדורנו היא שורשית ומהותית, וחובה להתריע על כך ברבים בצורה נחרצת.

כמובן שהבירור איזו עמדה היא מחוץ לגדר לא ניתן לכל בר בי רב אלא לתלמידי החכמים מגדולי הדור. נחרצות ואמירה ברורה הן לא עדות לקנאות וקיצוניות (כפי שהמקטלגים אוהבים לצייר), אלא ביטוי לעמדה מוצקה מתוך אמונה באמת הקיימת ומאירה בעולמנו. כמו הגרי"ד סולוביציק גם הם הבינו שעצם השיח והשותפות לדיון נותנים לגיטימציה לדעות שונות, ולזה הם לא תמיד מוכנים.

אחת הסוגיות המרכזיות שלמדנו מרבותינו בעת האחרונה היא דברי הרב קוק על הגמרא (שבת יא) "הנכנס ייכנס והיוצא אל יצא", שבה הראי"ה עומד על יסוד חשוב בתפקידם של תלמידי החכמים בדור:

בשעה שהדורות מקולקלים וצריך לסעדם בדברי תורה להורותם בדרך ד‘ הטובה והישרה, צריך שתהיה ההשקפה של המדריכים הקדושים פונה תמיד אל התורה, אל החיים שבבית המדרש, משם יראו יפה איך החיים צריכין להיות ועל פיהם יסודרו. אמנם אם יצרף לזה אדם גם־כן השקפה מצד מציאות החיים המקולקלים בשוק, בזה ישחית הכונה.

כלומר, רק איך שיוכרע דבר זה מצד עומק חכמת התורה, שכוללת הכל והיא מוליכה לדרך הישרה והנכונה, צריכים להסתכל בזה, ולא יצא היוצא להסתכל גם כן איך ראוי דבר זה להיות נדון מצד החיים שחוץ לבית המדרש, שבראותו הקלקולים הרבים והנטיות הרבות שבלב העם להפקרות ולשילוח תאוה וחפצם בשמחת הוללות, יפול עליו לבבו וידמה שאי אפשר כלל להנהיג באומה חיי שמחה של טהרה ושל תעודה קדושה. אבל אין הדבר כן, כי צריך לדעת שימין דרוממה, ואיך שהחיים צריכין להיות בצביונם על־פי התורה שרוחה הולך בבית המדרש, כן יקבלו ישראל את החיים וכן יתקיים הדבר באומה.

אין זה אומר שבית המדרש מנותק מהמציאות ולא קשוב להתרחשות מחוץ לכותלי בית המדרש, שהרי "צריך אמנם לענין התורה והדרכתה לדעת ערך החיים ותביעותיהם האמתיות בצרכים הראויים המביאים את הטובה השלמה לעולם", אך מבאר הרב קוק שיש להקפיד ש"לא להיות נפעל מסדרי החיים המקולקלים וחלילה לערב אותם בצד מה בהכרעת עניני תורה והנהגות כלליות באומה". וכפי שאמר הרצי"ה: "צריכים לשקול את בעיות השעה לפי שיקולי הנצח".

מהותה של האישה

סח פעם אחד מרבני הישיבה: "אין אני עוסק בשאלה האם מותר לאישה לקרוא מגילה, אלא בשאלה מה היא מהותה של האישה". לא ששאלת קריאת המגילה איננה שאלה חשובה וראויה לדיון, אך זו לא נקודת המוצא שלו ולא זו הסוגיה המרכזית שבה עוסקים רבותינו. הם עסוקים בלהרים את המבט, את שאיפת האומה, מנסים הם לגעת בשורש הדברים, במהות, בחלום, ולא רק בגילויים במציאות.

המחשבה שההתמודדות היא רק בכתיבת מאמרים במקור ראשון או בכתיבת פוסטים בפייסבוק היא חלקית וחסרה. ההתמודדות האמיתית היא בין כותלי בית המדרש, בהקמת גדודים של מאמינים. דורות של מחנכים ותלמידי חכמים. בזה עסוקים רבותינו, בתוך בית המדרש. לא מתוך ניתוק מהמציאות בחוץ אלא מתוך ניסיון לעמוד על שורש המבוכות, מה הדור דורש באמת – הצבת רוח גדולה שתופיע, תדריך ותכוון את המציאות אל יעדה.

בעונג שבת אצל אחד מראשי הישיבה, בתקופה שבה התנהל דיון ציבורי ער סביב פרשת בנות ספרדיות ואשכנזיות במוסד חינוכי בעמנואל, שאלו את הרב מה דעתו על כך. הרב ענה שזה נורא ואיום, אבל בנוסף לדיון על המצוקה אנו צריכים לגדל דור חדש שהמצוקה לא תהיה בו. הבעיה אינה מי צודק אלא עצם השיח שאנו עסוקים בו. התשובה שלנו היא לבנות ולגדל תלמידי חכמים ואישי ציבור שישפיעו על עצם השיח בציבור.

זה העיסוק, בראייה ארוכת טווח – השפעה על השורש והמהות.

יתרה מזאת. מבט זה שלכאורה מנותק ואינו עסוק בהתרחשות היומיומית משפיע עד מאוד גם בדעות ובשיח העכשווי. די אם נביט כמה עסוקים בבמות השונות בשאלה "מה אומרים וחושבים בהר המור", כשהר המור לפי הטענה הרווחת כלל אינה שותפה לדיון…

מאות התלמידים היושבים יום וליל בהיכל הישיבה, מאות בוגרים ורבנים חשובים, אף בעלי שיבה, המגיעים מכל רחבי הארץ לשמוע את שיעוריו של הרב צבי טאו בביתו – העוסקים בשאלות הקיומיות ומהווים כמעיין נובע של תורה – הם יעידו שבשדה ההתמודדות האמיתית בהר המור יש שיח פורה.

להפסיק להשחיר!

כעת מאשימים אותנו בפלגנות. אולם האם כששי פירון ועליזה לביא הלכו עם יאיר לפיד הם הואשמו בפלגנות? ומה עם שטרן שהלך לקדימה עם ציפי לבני? ויולי אדלשטיין וציפי חוטובלי שבליכוד? בנוסף, חלק מרבני הבית היהודי בעבר פרשו מהמפד"ל. הרב חיים דרוקמן פרש והקים את מצ"ד, יחד עם הרב מ"צ נריה, אורי אליצור ועוד. הרבנים חנן פורת, הרב דב ליאור, הרב זלמן מלמד והרב שטיינר פרשו לטובת מפלגת תקומה. הרב בני אלון הקים את מולדת, וגם במפלגת חירות היו דתיים לאומיים. הרב מאיר כהנא הקים את תנועת כך, הרב יהודה עמיטל ייסד את תנועת מימד, שמאוחר יותר הרב מלכיאור מטעמה הצביע בעד ההתנתקות. כל אלו לגיטימיים וראויים. אבל רבני הר המור שמצאו לנכון לתמוך במפלגה שמייצגת יותר מכל מפלגה אחרת את תפיסתם, שהביעו דעה המחזקת את הקישור לתורה ומוצאת את המשותף עם הציבור החרדי, הם פלגנים, טהרנים, מחרחרי ריב, מרסקי הציבור ועוד.

מסופקני כמה מאותם כותבי דעה המנתחים לפניי ולפנים את דעותיהם והרגשותיהם של רבני הר המור ישבו ושוחחו עם אחד מהם. כמה מהם ישבו והקשיבו לשיעורים הרבים שלהם בגמרא, הלכה ואמונה, כמה קראו את ספרי "לאמונת עתנו" וספרים אחרים של הרב טאו. או שבעצם למה לעשות את כל אלו אם אפשר לדון ולנתח אותם ולכתוב איזה פוסט.

הם לא קיצונים, הם רדיקלים. הם מאמינים והולכים עם האמת כפי שלמדו מרבותיהם. נכון – יש שאומרים אחרת, הם לא פוסלים אף אחד, לא עסוקים בלשפוט רבנים ולחלק ציונים. הם אומרים בצורה מנומקת את תפיסתם. אם למישהו יש שאלה – הוא מוזמן להציג אותה ובדרך כלל יקבל תשובה. אבל בואו נפסיק להדביק תוויות, בואו נדבר על המהות.

ראוי יהיה אם המבקרים יפסיקו להשחיר ציבור כה גדול של רבנים ותלמידים ויכילו ויקבלו גם דעות שונות משלהם. כן, גם כשהן באות מהר המור.

 אלימלך קליין הוא אברך בישיבת הר המור

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' כ"ח ניסן תשע"ה, 17.4.2015

מודעות פרסומת

פורסם ב-17 באפריל 2015,ב-גיליון תזריע מצורע תשע"ה - 923. סמן בסימניה את קישור ישיר. 19 תגובות.

  1. כל מה שאתה כותב היה יכול להיות טוב ויפה, אלמלא אנשי הר המור היו עסוקים בשליחת כל מיני שליחים שישמיצו ויכפישו את כל מי שחושב אחרת מהם, עמוק בתוך גבולות ההלכה.
    כמה ארגונים/מכונים/מרכזים של הסתה קמו ע"י אנשי הר המור רק כדי להוציא דיבה על רבנים חשובים מגדולי הדור ועל שליחי הציבור שלנו בפוליטיקה בתפוצה המונית בכל בתי הכנסת וגם באינטרנט.
    ואותו גרעין תורני דרומי מפורסם של אנשי הקו שהוציאו ראשיו הוראה מפורשת בגוגל-גרופ "כאן רק פרגונים ולוח מודעות בלי דיונים ובלי שום ביקורת" ומי שהעיז לערער על כך קיבל חרמות ונידויים בתגובה.

    • לכל איש יש שם

      בס"ד א' באייר ע"ה

      ל'איש יהודי' – שלום רב,

      מאחורי האלמוניות אפשר לומר הכל. אנשי 'הר המור', ולא רק הם, אכן השמיעו ביקורת נוקבת כלפי עסקני ה'בית היהודי' (ולא כלפי רבנים!), ועשו זאת בשמם המלא ומבלי להסתתר מאחורי זהות בדויה. כך עשה הרב אסף בנדל במאמרו 'עסקה מפוקפקת', ועליו הגבת בשמך בצורה מכובדת. המשך בדרך זו!

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      • להשערתך לגבי זהותי לא אגיב. תשער מה שתרצה.
        כתיבה ללא הזדהות קיימת משני הצדדים, עיין למשל במדור "כשרלוק" בו היה ביזוי ת"ח ללא חתימת שם נגד אחד מגדולי הדור רק כי דעתו לא כמו הדיעה המחמירה של רבני הר המור.
        וזו רק דוגמא אחת מיני רבות.
        העובדות שהצבעתי עליהן, חמורות בהרבה מכתיבת עובדות ידועות ומפורסמות ללא חתימת שם.

    • יאיר,

      לא הצבעת עדיין על שום עובדה. אתה מפריח רמזים, שאיש אינו יכול לעמוד על כוונתם. אם אתה רוצה לשכנע מישהו – דבר ברור ובסס את דבריך באסמכתאות שניתן לבדקן!

      בברכה, ש.צ. לוינגר.

      • לא תצליח למשוך אותי בלשון עם ההשערות שלך.
        הדברים ידועים מפורסמים וכתובים.
        אתה יכול לקרוא לי בשם "יאיר" או בכל שם אחר שתרצה אם זה גורם לך רוממות רוח כזו או אחרת.

  2. יישר כח גדול לכותב המאמר!

    אני כאחד שלא מתלמידי הרב טאו ותלמידיו אך מזוהה מאוד עם קריאתם לשמירת גבולות הגזרה של הציבור הדתי לאומי קראתי את המאמר בהנאה צרופה, תודה רבה!

    ואת זה כדאי לדתיים הליברלים לזכור שכמו שכתב נכוחה כותב המאמר שאת הבירורים וליבון הסוגיות המופיעות בחלל עולמנו לא מלבנים באופן רציני בפייסבוק ולא בעלי"וואיינט יהדות" או בבמה זו "מוסף שבת" , בבית המדרש מחונכים מאות ואלפים ומה שהם יקבלו משם איתו הם ימשיכו ברובם

    הכיוון המבורך של יתר הקפדה על שמירת מצוות כהלכה שנכנס יותר ויותר בעשורים האחרונים בציבור הדתי לאומי לא הגיע מתוך מאמרים פובלציסטים אלא מתוך חינוך של אנשי חינוך שהתוו את הכיוון הזה במוסדות החינוך

    כל עוד הליברלים לא הולכים לכיוון של חינוך ורבנות ( רק מיעוטם עושה זאת ) הם יכולים לכתוב עוד אלף מאמרים על שינוי במעמד האשה ובית הכנסת וכו' והשפעתם עדיין תהיה מינורית

  3. "חוסר רצון לשיח ועוד האשמות חסרות שחר" (שורה 3) – פה איבדתי אותך.

    אחרי זה אזרתי עוז והכרחתי את עצמי להמשיך לקרוא. אני חושב שהדברים עצמם אינם ראויים לתגובה, אולם אני מגיב לטובת הדיון ולטובת קוראים אחרים.

    הכותב מוטרד מכך שהר המור מועלה על המוקד ומואשמת בפלגנות, בעוד ציפי חוטובלי ושי פירון – לא. מעבר לחוסר ההגיון בהשוואה בין פוליטקאי [בעל שיוך פוליטי ברור] ובין בית מדרש [מקום שאמור להיות מיועד ללימוד ולחשיבה, ומקפיד משום מה להעביר את עמדותיו הפוליטיות המוצקות בצורה עמומה ובדרכים עקיפות], הכותב נוגע פה בנקודה נכונה: אנשים מאוכזבים מכם שם, בהר המור. אנשים פשוטים – לא תלמידי חכמים, לא אנשי הגות, לא עיתונאים רחמנא ליצלן. סתם בעלי בתים.
    למה מאוכזבים?
    ובכן, לא כל אחד הוא למדן ואיש תורה, ולא כל אדם יכול להקדיש את חייו ללימוד – ודאי אם מדובר בלימוד תורה עמוקה כמו תורת הרב קוק.
    מה אנשים יודעים על תורת הרב קוק?
    1) יודעים שהרב קוק הוא אבי הציונות הדתית;
    2) שהוא זה שפרץ את הדרך שרואה במדינה חילונית ראשית צמיחת גאולתינו;
    3) יודעים שהיה אוהב כל אדם, כותב לעיתונים, מתכתב עם כל קצוי הקשת האמונית-כפרנית;
    4) שביתו היה פתוח לרוחה, ושהיה יוצא ממנו למסע המושבות או לשאת דברים בחנוכת האוניברסיטה העברית;
    5) שהיה בקי בפילוסופיה ובמדע מודרני, וניהל עם שני אלו שיח עמוק, מורכב, לעיתים מבקר, אך כמעט תמיד גם כזה שמוצא בעינו הטובה את הניצוץ האלוקי באותם מדע ופילוסופיה;
    6) שידיו רב לו בנגלה ובנסתר, שהיה פוסק חריף ובקי שענה לשאלות הלכתיות מכל קצווי, שהיה יוצא לנופש בעיר קיט ומוצא מנוחה כשלמד "רק" 60 דפי גמרא ביום, ובה בעת לא משה ידו מכתבי האר"י – תורת הקבלה וענפיה, ושאף תמיד לקשר ולחבר בינה ובין עולם ההלכה.
    .
    זה מה שאנשים יודעים, בכלליות. זה אולי לא הרבה, אבל *כל* הזהות הציונות דתית שלהם מבוססת על כך. האופן שבו מאורגנים חיי היום-יום שלהם – איך שהם מתלבשים [ציוני-מודרני] ואיך שהם מתפללים [דתי-מסורתי]; מקום העבודה שלהם [ציוני-מודרני] והקהילה אליה הם משתייכים [דתי-מסורתי]; הספרים שהם קוראים בערב לפני שהם הולכים לישון [ציוני/מודרני] ושיעור הדף היומי שהם שותפים לו לפנות בוקר [דתי/מסורתי] – נשען על הדברים הנ"ל שהם יודעים על הרב קוק ותורתו. הזהות האידיאולוגית שנקראת "ציונות דתית" לא יכולה להתקיים אם הדברים הנ"ל אינם נכונים, אינם מבוססים, אינם מתפתחים.

    יושבים אותם 95% אנשי ציונות דתית שאינם אנשי בית-המדרש, ומצפים שמהר המור תצא תורה. שממקום – שאמור להיות אמון על תורת הרב קוק – יבוא הביסוס האידיאולוגי למה שהם חשים באינטואיציה כשהם מזהים את עצמם כבני הציונות הדתית. והדבר הזה לא קורה. כמעט שום דבר לא יוצא משם החוצה, ומה שיוצא נאמר בשפת סתרים פנימית שאינה פוסקת הלכה אלא דנה במהויות מופשטות. כשמצליחים בכל זאת להבין את המסר, הוא סותר את כל מה שיודעים על תורת הרב קוק:
    1) רוב מניינה ובניינה של הציונות הדתית היא כבר בגדר "הפן ה-71";
    2) המדינה החילונית לא רלוונטית ולא נמצאת בשיח;
    3) לכתוב לעיתונים אסור, להתכתב עם בעלי דעה שונה – הס מלהזכיר;
    4) לצאת החוצה לא יוצאים, מי שרוצה יבוא וייכנס וישמע את הדברים מתבררים.
    5) עין טובה – מה זה? דיבורים על "זה נובע מאהבה גדולה וכבוד רב" הם לא עין טובה, אלא כסות מתקתקה לריקנות להתנשאות ולהעדר שיח. נתק קיצוני.
    6) פסיקת הלכה – כנ"ל. הכותב מתגאה שרבו אינו עוסק בשאלות הלכתיות כמו דיני קריאת מגילה ?! זה בדיוק מה שאנשים מצפים לשמוע מהר-המור: הלכה. לפרט ולציבור. לקהילה ואולי אפילו למצביע מאחורי הפרגוד. ואין. הבור ריק – אין בו מים.

    אז אנשים מאוכזבים.

    בסופו של דבר יואב שורק בכתבתו העלה בדיוק את הטענה הזו: פניתם חזרה לחרדיות. תורת הרב קוק אינה מתבררת עוד אצל אותם אנשים שהציבור רואה כתלמידיו של הרב. הציונות הדתית שלכם נעה מהרב אלחנן וסרמן ועד לרב עובדיה? הראיות להנהגת ציבור הן מהרבי מליובאוויטש? והרב סולובייציק? אף דוגמא מהרב קוק? הנה הוכחת במאמרך את טענתו של יואב.
    זו בסך הכל קריאת השכמה לאלו שעדיין מחכים, עדיין מצפים שמהר המור תצא תורה: תתעוררו, זה לא יקרה, את הזהות הציונית הדתית יבררו במקומות אחרים.

    • ולשלמה –

      תורת הראי"ה מונגשת לקהל הרחב, בין השאר על ידי תלמידיו של הרב טאו, כגון הרב שלמה אבינר, בספריו במאמריו ובשיעוריו; הרב אורי שרקי, בספריו ובשיעוריו ב'ערוץ מאיר', והרב דני איזק, בשיעוריו באתר 'בית אורות' ורבים אחרים.

      בשנים האחרונות החל בוגר 'הר המור' הרב חגי לונדין להוציא את כתבי הראי"ה בביאור עממי בהיר ונגיש. ראה ראיון עימו, 'יישום מבוקר', באתר זה.

      באתר של הר המור' ניתנים לצפיה העלונים החודשיים 'יערב עליו שיחי' והעלונים לחגים 'במעלה ההר'. כן ניתן לצפות בפרק לדוגמא מכל אחד מספרי הוצאת 'חוסן ישועות', שבהם מספרי הראי"ה, הרצי"ה ותלמידיהם, ומספרי ר"מי 'הר המור, כגון 'לאמונת עתנו' של הרב טאו, 'אבן ישראל' של הרב עודד וולנסקי, ספריו של הרב אריאל אדרי, ר"מ בישיבה וחבר בית הדין הרבני באשקלון; שיעוריו של הרב אליהו בזק על שיחות הרצי"ה, וסדרת ספרים של רמ"י הישיבה על המועדים. ספר חדש שנוסף למדף, הוא 'שמע בני' על פרקי אבות, שזה עתה יצא ממנו כרך א, אל פרק א-ב.

      הפולמוס של יואב שורק גילה בחוגי 'הר המור' כמה כשרונות כתיבה חבויים, כגון צבי גילה שהגיב ב'סרוגים' ואלימלך קליין שהגיב כאן. נתקיים בו 'מגלגלין זכות על ידי יואב' 🙂

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      בלי קשר לתלמידי הרב טאו, אמליץ כאן על שני ספרים שלענ"ד יכולים להכניס את המעוניין לשערי תורתם של הראי"ה והרצי"ה קוק ויישומם בחיינו.

      א. ספרה של הרבנית רות סופר, 'ישראל קדושים' א-ב, המסכם בבהירות את יסודות תורת הרצי"ה.

      ב. ספרו של הרה"ג יעקב אריאל, 'הלכה בימינו – מורשתה, לימודה, הוראתה ויישומה', בהוצאת 'מכון התורה והארץ', המברר, הלכתית ורעיונית, את שאלות היסוד של מדינה וחברה מודרנית לאור ההלכה, ובהתאם להגותו של הראי"ה קוק.

    • לגבי 'יציאה החוצה' ופסיקת הלכה – רבים מבוגרי 'הר המור' מכהנים כרמ"ים בישיבות ומכינות וכרבני שכונות ויישובים, ומשפיעים לרבים תורה בהלכה ובאגדה. כמה מהם זכיתי להכיר ביישוב שלי, כוכב השחר, והם מלאים וגדושים בכל מקצועות התורה, כגון רב היישוב וראש הישיבה הגבוהה שבו, הרב אהד קרקובר; הרב אריה הוכלר, הרב רונן זוארץ והרב ש"י גליק (והרב דוד טורנר, כיום ר"מ בישיבת 'מעלה אליהו' בתל-אביב). אשרי עין ראתה כל אלה, ירבו כמותם בישראל!

  4. איש יהודי, תגובתך היא דוגמא לשיח המתלהם והתוקפני שנוצר כלפי הר המור והמזוהים עימה, שלום ואחדות בודאי לא יצמחו מתגובות כאלו.

    • אבי, אני לא התלהמתי אלא אמרתי את האמת לאשורה.
      אם אנשי הר המור יחדלו מתוקפנות והסתה, גם התגובות יהיו בהתאם. כמים לפנים הפנים.

  5. אני לא מאנשי "הר המור", אבל נהניתי לקרוא את המאמר ולהבין יותר טוב את ה"ראש" של הקו הזה. הביקורת עדיין קיימת – כמו שהעלו אותו חלק מהמגיבים – אך עדיין המאמר הציג בצורה נעימה את הצד של הקו

  6. נגיד לצורך הדיון שמקבלים את טענותיך אחת לאחת.

    שלא במתכוון, בשוגג גמור הקרוב לאונס ובניגוד גמור לרצונכם, נוצרה קבוצה עצומה של אנשים גדולים החל מבכירי תלמידי הרצי"ה וכלה בתלמידי ה"גוש" שכבר 40 שנה מרגישים פגועים מהר המור ודרכה – האם אין מקום לחשבון נפש? אין מקום לבקשת סליחה? האם זה לא מעיד על מידת מה של התנשאות ואטימות שבכ"ז קיימת?

  7. חיים,אני אומנם לא נציג של הר המור ובנותיה וגם לא של "הגוש" ובנותיה אבל דומני שמהסתכלות מהצד נראה שלפחות לגבי "הגוש" רובם לא רואים את עצמם כפגועים מהר המור ואחד מראשי הישיבה הרב יעקב מדן שליט"א אמר בזמנו בראיון ב"בשבע" שהוא דווקא שמח בכך שהר המור משמשת עבורו סוג של "תמרור עצור" שגורמת לו תמיד להרהר לאן לא לסטות בחדשנות וגם מצדם של רבני ותלמידי הר המור יש הערכה גדולה לרב ליכטנשטיין שליט"א וכמו שכותב המאמר כאן מעיד שחידושיו על הש"ס נלמדים אצלם בישיבה ונמצאים בבית המדרש

    נראה לי שמי שמרגישים פגועים ומעוררים את כל העניין הזה הם לא "קבוצה עצומה" אלא השוליים הליברלים של הציבור הדתי לאומי אלה שהקרבה שלהם לקונסרבטיבים גדולה ולמרות מיעוט מספרם יש להם שליטה בתקשורת הדתית ובאקדמיה ושיש התנגדות כלפיהם גם מצד "מרכז" ו"הגוש" אלא שבהר המור החליטו להיות ראש החץ נגדם ולכן אותם שוליים שיש להם במה תקשורתית מנסים להשיב נגדם מלחמה ולתאר זאת כאילו בהר המור הכריזו מלחמה על רוב הציבור הדתי לאומי בעוד שהאמת היא שמדובר במלחמה רק נגד אותם שוליים שגם שאר הציבור הדתי לאומי מתנגד אליהם

    • אמיר, שמעתי וראיתי רבים מתלמידיו הבכירים של הרצי"ה בשיחות פתוחות ובשיחות סגורות ואני יודע על מה אני מדבר. וכפי שכתבתי מדובר על כאבים בני כ-40 שנה שאין להם כל נגיעה לפולמוסים של השנים האחרונות. בשבועות האחרונים אפשר למצוא לכך הד אפילו במרשתת.

    • וגם יואב שורק לא בא "מהירח" לנושא הזה, כל ימיו "גדל בין החכמים" בקשרים משפחתיים, לימודיים וחברתיים גם אם כיום קל למתג אותו כ"שוליים הליברליים"

  8. חיים,בקשר לתלמידי הרצי"ה שאינם קשורים להר המור אתה אכן צודק ובתגובתי הזכרתי את "הגוש" בלבד

    בקשר לתלמידי הרצי"ה הדברים ברורים ,הפילוג מישיבת מרכז הרב היה כואב והפצע בעניין לא הגליד ואני יודע זאת היטב היות ורוב רבותיי מזוהים עם "מרכז" של אחרי הפילוג כתלמידי הרב שפירא זצ"ל והמבוגרים שבהם היו גם תלמידיו של הרצי"ה ואני מכיר את דעתם בנושא אך לא התייחסתי לכך בתגובתי כי רוב הפולמוסים מהשנים האחרונות שקשורים להר המור כבר לא נוגעים לנושא של הפילוג מ"מרכז" אלא יותר כנגד מגמות של השוליים הליברלים

    בקשר ליואב שורק- אעדיף לא להתייחס לגופו של אדם אלא לגופן של דעות אבל אומר בקצרה שיואב שורק עצמו נראה לי שיודה שמבחינת השקפותיו הוא לא מזוהה עם המיינסטרים האורתודוקסי אלא עם דרך חשיבה מהפכנית שמצידו באה לאתגר את כל הדרך ההלכתית המוכרת לנו ועל כך הוא גם קיבל ביקורות קשות לא רק מרבני "הקו" אלא גם מרבנים שכלל לא מזוהים אתם כמו הרב ישראל רוזן ועוד

    • לא באתי לטעון שיואב שורק נמצא במיינסטרים האורטודוקסי וכפי שכתבת גם הוא כנראה יסכים לכך. אולם הוא כן מצוי בנבכי הפוליטיקה הפנימית של הנושא ואני משוכנע שהניתוח שלו ביחס להר המור בא גם על רקע זה גם אם במאמריו הוא לא התייחס לכך מפורשות.
      הקנאות, הבלעדיות על האמת ושלילת דעות אחרות משותפת לכל מאבקי הר המור (כנ"ל, רק למראית עין ומצד חוסר הבנתם של המותקפים שמדובר על "תוכחה מגולה ואהבה מסותרת" אך כבר אמרו חז"ל: "…ת"ל ולא תשא עליו חטא")

      ועוד הערה ביחס לרב מדן. הרב מדן הוא אדם ישר והגון בצורה יוצאת דופן וככזה הוא יודע לקבל ביקורת גם כשהיא נאמרת בצורה לא מכבדת ולא מכובדת, לקחת מתוכה את גרעין האמת ולתקן את הצריך תיקון. הוא אומר אותו דבר גם ביחס לחוגים חרדים קיצוניים ואולי זה דווקא שוב מכניס את הר המור ואותם לאותה קטגוריה.

  1. פינגבק: תגובות לגיליונות קודמים – 924 | מוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: