ותיווכת לבנך | דוד צוריאל

לימוד תורה, טקס ליל הסדר ושבירת הלוחות – השיטה חובקת העולם לטיפול בתיווך של פרופ' פוירשטיין זוכה בספרו של אחיו לבדיקת שורשיה במקורות היהדות 

140632תורת הלמידה המתווכת

שורשיה ביהדות ויישומיה בהעברת ערכים

שמואל פוירשטיין

ראובן מס, 154 עמ'

תיאוריית ההתנסות בלמידה מתווכת ("תיאוריית התיווך") פותחה על־ידי פרופ' ראובן פוירשטיין ז"ל, שבימים הקרובים תמלא שנה לפטירתו. היא צמחה, החל משנות החמישים, על רקע ניסיון מקיף ומעמיק עם ילדים בעלי קשיים לימודיים מרקע חברתי נמוך. עם השנים פותחו כלי אבחון, אמצעי טיפול ותוכניות התערבות שונות ברחבי העולם, אשר יושמו על מגוון אוכלוסיות של ילדים ומבוגרים – החל מבעלי קשיי למידה על רקע חברתי־כלכלי ולקויות למידה למיניהן וכלה בבעלי פיגור שכלי ואוטיזם. במהלך השנים פורסמו מאות ספרים ואלפי עבודות מחקר הנובעים באופן ישיר או עקיף מתיאוריית התיווך.

תיאורית התיווך מבוססת על הנחת היסוד שהאדם המתפתח הוא בעל גמישות ויכולת להשתנות תוך כדי מגעים חדשים עם הסביבה. לשם כך לא די בחשיפת הילד לגירויים, אלא יש צורך בגורם מתווך אשר משמש בתפקיד פעיל ומודע לתפקידו זה. המבוגר המתווך בוחר את הגירויים, משייך אותם למסגרת התייחסות, מסדרם ומארגנם ברצף, ממקד את הילד בקליטתם, מקנה להם משמעות ונותן משוב להתנסות. המתווך מעשיר את האינטראקציה שבין הילד לבין הסביבה במרכיבים שאינם קשורים בהכרח במצב המיידי, אלא שייכים לעולם המשמעויות והכוונות הנגזרות מעמדות, ערכים, מטרות ומאמצים המועברים בתרבות מדור לדור.

אחיו של מפתח התאוריה, ד“ר שמואל פוירשטיין, לקח על עצמו משימה מורכבת ומרתקת של בדיקת שורשיה של תיאורית התיווך במקורות המקראיים והתלמודיים. יש להניח כי לרבות מהתיאוריות הפסיכולוגיות ניתן למצוא סימוכין במקורות היהדות אם ברב או במעט. עם זאת, נראה כי הספר הנדון הוא הראשון מסוגו שבו נעשה ניסיון שיטתי מקיף לבחון את מקורותיה של תיאוריה פסיכולוגית במקרא, בתלמוד, במדרשי חז“ל ובאגדה.

יסודות התיווך כבר נמצאים שם; הם אימננטיים 
לתרבות היהודית. פרופ' ראובן פוירשטיין, 2010  צילום: מיכאל פוירשטיין

יסודות התיווך כבר נמצאים שם; הם אימננטיים 
לתרבות היהודית. פרופ' ראובן פוירשטיין, 2010
צילום: מיכאל פוירשטיין

תרבות בין־דורית

מתוך היכרות עם מרכיבי תיאורית התיווך והשלכותיה המעשיות ומתוך השוואה לתיאוריות אחרות ניתן לומר בבירור שאכן הקשר למקורות היהדות מתבקש מאליו והמחבר טווה את הקשר ביד אמן. יתרה מזו, המחבר מתייחס לגישות רווחות בפילוסופיה החינוכית והכללית המאשרות את שורשיה היהודיים של תיאוריית התיווך. על מנת להבהיר לקורא במה המדובר, המחבר מתאר בפרק השלישי את עקרונות התיאוריה, כולל קטגוריות התיווך השונות.

טענתו המרכזית של המחבר, מתוך ניתוח מקורות מקראיים ותלמודיים, היא שיסודות התיווך כבר נמצאים שם; הם אימננטיים לתרבות היהודית. העברת המסורת מדור לדור הינה מצווה עיקרית ובעלת חשיבות עליונה בדת היהודית. העברה זו באה לידי ביטוי במצוות שונות החל ממצוות חינוך לתלמוד תורה וכלה בטקסים השונים של ליל הסדר. ההורים, הסבים והעמיתים מעבירים מידע, אך בו־זמנית הם יוצרים סביבה חיה המגלמת ערכים חינוכיים. הערכים מועברים לא רק בלמידה פורמלית, אלא גם באמצעות דגמי חיקוי משפחתיים וחברתיים.

נכון הוא שהעברת התרבות היא תופעה אוניברסלית המאפיינת תרבויות, מערכות חברתיות ודתות שונות, אולם בתרבות היהודית מושם דגש מיוחד על ההעברה התרבותית הבין־דורית. הפסוק הראשון המתייחס לכך ומדבר בשבחו של אברהם מופיע כבר בספר בראשית: "כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט לְמַעַן הָבִיא ה' עַל אַבְרָהָם אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלָיו (בראשית יח יט). דוגמה נוספת היא מצוות הסוכה: "לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם" (ויקרא כג מג).

בפרקים הרביעי והחמישי, שהם עיקרו של הספר, המחבר דן בסוגיות שונות במקרא ובתלמוד המדגישות את עקרונות התיווך ואת פונקציות החשיבה הכרוכות בו. לעתים נקודת המוצא היא הסוגיה או המדרש התלמודי ולעתים האסטרטגיה התיווכית. בהקשר זה יש לציין כי תיאוריית התיווך כוללת 12 קריטריונים של תיווך, הקובעים את איכות פעילות הגומלין של ההתנסות בלמידה המתווכת ואשר מאפשרים למושא התיווך להמשיך ללמוד באמצעות הפעלתם. המחבר נוגע בשורשיהם ביהדות של חלק מהקריטריונים של התיווך ומפונקציות החשיבה וכמובן היד נטויה לדון ביתר.

חוסר איזון מתוכנן

אחד הנושאים המרכזיים לדוגמה הוא מצוות תלמוד תורה שהינה מטרה ואמצעי גם יחד. בעיון מדוקדק בהלכות תלמוד תורה לרמב"ם (הלכות תלמוד תורה א יא) מצביע המחבר לא רק על תוכנית לימודית מפורטת אלא גם על פונקציות החשיבה המתפתחות כתוצאה מהלימוד: "יבין וישכיל אחרית דבר מראשיתו, ויוציא דבר מדבר, וידמה דבר לדבר, ויבין במדות שהתורה נדרשת בהן… והיאך יוציא האסור והמותר".

המחבר דן בדרכי הלימוד המתווכות מידות והתנהגויות, כמו גם בדרכי התיווך התורמות ל"חידוד" החשיבה הביקורתית, כפי שהן באות לביטוי באגדות חז"ל. בהקשר זה מובאת שיטת הלימוד של ר' חיים מבריסק המתוארת על ידי הגרי"ד סולובייצ'יק כהדגמה כיצד תיווך לדרך חשיבה תלמודית תורם להתייחסות קונספטואלית ושיטתית.

כידוע לרבים, שיטת הלימוד אינה מוגבלת לתחום התלמודי וניתנת להרחבה לתחומי תוכן שונים ("העברה" במינוח הפסיכולוגי). שאילת השאלות ודרך הדיון התלמודי כאמצעי תיווך נדונות אף הן בהרחבה תוך הבאת דוגמאות רבות המעצימות את תיאוריית התיווך. על פי הרמב"ן (בהקדמה לפירושו על התורה), עצם המושג "תורה" מתייחס להוראת דרך, כלומר העברת תכנים ומסרים. בהתייחס לאסטרטגיות תיווך ספציפיות, ניתן למצוא ביהדות עושר של כוונות ומעשים שמטרתם לחנך את הילד. קיימות סיטואציות רבות שמהן משתמע כי התורה מחייבת את ההורה לשנות, לארגן, להדגיש גירויים בסביבה וליצור סביבה שיש בה "חוסר איזון", בלשון פיאז'ה.

יצירת חוסר האיזון נעשית באמצעות פעילויות המגרות את הילד לשאול שאלות. דוגמה לכך ניתן לראות בשינויים בלבוש, בצורת הישיבה ובמאכלים בסדר פסח. מצוות אלה יוצרות סביבה מתווכת המעוררת בקשת תיווך. פעולות אלה מאפשרות להורים לתווך לילד את משמעויות החג. כמו כן ניתן לראות כי אין התורה מסתפקת ביצירת סביבה כללית ואחידה המתאימה לחינוך הכלל, אלא דורשת מן ההורה המתווך להתאים את דרכי ההוראה לצורכי כל ילד וליכולותיו. הדבר בא לידי ביטוי בדברי חכמים ביחס לרמת ארבעת הבנים: "כנגד ארבעה בנים דיברה תורה: חכם, רשע, תם ושאינו יודע לשאול". יש כאן הכרה במאפיינים הדיפרנציאליים שבין הבנים ובצורך להתאים את אופן התיווך לפי הרמה האישית.

חברותא משתפת

 אחת האסטרטגיות היא תיווך למשמעות. אסטרטגיה זו מוגדרת כהתנהגותו של המתווך המביעה ריגוש או הערכה מילולית או בלתי מילולית, הן ביחס לגירוי, לחפצים ולאובייקטים ניטרליים, למשימה או לאדם שבסביבה, והן ביחס לאירועים, למושגים או לערכים במטרה לתת חשיבות וערך לגורמים אלה. תיווך למשמעות בא לידי ביטוי באופן מילולי או בלתי מילולי, כאשר המבוגר מביע את רגשותיו באופן ברור לילד. התנהגויות אלה עשויות לכלול הבעות פנים וביטויים הערכתים הקשורים בהתנסות המיידית.

בהקשר זה המחבר דולה פנינים מדרשיות ופרשניות המדגימות את חשיבות התיווך למשמעות. אחת מהן היא האגדה הידועה על אברהם אבינו השובר את פסלי תרח אביו, תוך שהוא מספר לו על הפסל הגדול שחרה אפו לקול הרעש והמהומה שהקימו הפסלים הקטנים בעת שאברהם חילק להם אוכל. לטענת תרח כי הפסלים עשויים עץ דומם שאינו אוכל ומדבר עונה אברהם "ישמעו אוזניך מה שפיך אומר".

דוגמה פרשנית לתיווך למשמעות מובאת בפירושו הידוע של ה"משך חכמה" לשבירת הלוחות על־ידי משה. על הפסוק "ויחר אף משה וישלך מידיו את הלוחות" (שמות לב יט), מציין המשך חכמה: "רצונו לומר כי אין שום קדושה וענין אלוהי כלל בלעדי מציאות הבורא יתברך שמו. ואם הביא הלוחות, היו כמחליפים עגל בלוח ולא סרו מטעותם. אולם כאשר שבר הלוחות, ראו איך המה לא הגיעו אל מטרת האמונה בה' ותורתו הטהורה". גם אברהם וגם משה נדרשו לתווך למשמעות באמצעי דרסטי של שבירת הפסלים או שבירת הלוחות (שאולי נתפסים בעיני העם כסוג של פסל). בניגוד לתיווך למשמעות היומיומי, לעתים נדרש תיווך חריג שישאיר את רישומו העז.

אסטרטגיה נוספת היא תיווך להתנהגות משתפת, הבאה לידי ביטוי בין היתר בסגנון ה"חברותא". בהקשר זה מובאת האגדה הידועה על ר' יוחנן וריש לקיש תלמידו שהפך לחברו בלימוד (בבא מציעא פד). בסופה הטרגי, מצבו של ר' יוחנן, לאחר מות חברו, מידרדר עד שמת ועל כך נאמר "או חברותא או מיתותא", ללמדך את כוחם של הלמידה המשותפת ושל התיווך לשיתוף בהתנהגות.

לסיכום, הניתוח המעמיק של הטקסטים התלמודיים והמדרשיים המובאים בספר הוא חובק עולם, החל מהראשונים כרש“י והרמב“ם דרך ספרי אחרונים כ“אור שמח“, “משך חכמה“ ורש“ר הירש, הוגים מתנועת המוסר (“אור ישראל“ לר‘ ישראל סלנטר), הוגי דעות כהראי“ה קוק, הגרי“ד סולובייצ‘יק, טברסקי ולאם, וכלה בפילוסופים ופסיכולוגים כאנרי ברנאר־לוי, פיאז‘ה, ויגוצקי, פרנקנשטיין ודיואי.

המחבר שייך כנראה לזן של תלמידי חכמים המשלבים תורה ומדע, חכמת ישראל, פילוסופיה כללית ופסיכולוגיה, מתוך ראייה כוללת של דברי חז“ל. הספר כולל גם הקדמה מאירת עיניים של פרופ‘ אברהם טננבאום מאוניברסיטת קולומביה ודברי סיכום של פרופ‘ ראובן פוירשטיין ופרופ‘ יעקב רנד, שניהם מיוצרי תיאורית התיווך וחתני פרס ישראל. הספר מומלץ לכל שוחר דעת ובעקר לאוהבי השילוב של תורה, מדע וחינוך.

 פרופ' דוד צוריאל הוא פרופסור מן המניין באוניברסיטת בר־אילן, פסיכולוג קליני וחינוכי ומומחה באבחון דינמי

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' כ"ח ניסן תשע"ה, 17.4.2015

פורסמה ב-17 באפריל 2015, ב-גיליון תזריע מצורע תשע"ה - 923, עיון ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: