מלקט משירתם את חוטי הלשון | נַחֵם אילן

שליטת הערבים אזרחי ישראל בעברית טובה לאין שיעור משליטת היהודים בערבית. אנתולוגיה דו־לשונית מציעה יצירות עכשוויות בעיקר לקורא העברית. הזמנה לדו־שיח

d7a9d7aad799d799d79d-d79bd7a8d799d79bd794-d7a1d795d7a4d799d7aa-d79cd792d79ed7a8d799-d79bd7aad7a8-2014-page-001שתיים ٳثنان אנתולוגיה דו־לשונית

יצירה עברית וערבית צעירה ועכשווית

עורכים: תאמר מסאלחה, תמר וייס־גבאי ואלמוג בהר, כתר, 2014, 434 עמ'

אסופה זו, אשר ראתה אור לפני חודשים ספורים, היא מסמך מעניין מכמה בחינות, והספרותית אינה החשובה שבהן. יש בה מיצירותיהם של 18 כותבות וכותבים ערבים (מוסלמים ונוצרים) ו־24 כותבות וכותבים יהודים. כל יצירה באה בשתי הלשונות – עברית וערבית, מפעלם של כמה מתרגמים משתי הלשונות.

בהקדמתם מסבירים העורכים מה הניעם לערוך את האסופה, ומתברר שהמניע העיקרי אינו ספרותי "טהור" אלא חברתי ואידאולוגי. אחרי כל הניסוחים הפתלתלים, הנבוכים קמעה, יש לומר בבירור: האסופה נועדה לקורא העברית יותר מאשר לקורא הערבית, שכן שליטת הערבים אזרחי ישראל בעברית טובה לאין שיעור משליטת היהודים אזרחי המדינה בערבית. זהו ממצא עגום, מפני שיש לו משמעויות חברתיות ותרבותיות נוקבות לא רק ביחסים בין יהודים לערבים, אלא גם בין יהודים לתרבותם. די להזכיר בהקשר זה כי נכסי צאן ברזל של התרבות היהודית נכתבו בימי הביניים בערבית, ואינה דומה קריאה בהם במקורם לקריאה בהם באמצעות תרגום, גם אם הוא תרגום מופתי.

מלאכת העריכה נעשתה בהתנדבות, וכדי להגיע לתוצר שלפנינו נדרש כל אחד משלושת העורכים להתעקש ולוותר. ניכר כי שיקולי הבחירה מה לכלול בכרך היו לא רק ספרותיים. ובאמת, איכות השירים והסיפורים אינה אחידה, גם כאשר מדובר ביצירות של אותו מחבר.

לאי ידיעת ערבית יש משמעויות חברתיות ותרבותיות נוקבות. שיעור ערבית בבית ספר ברנקו וייס בבית שמש צילום אילוסטרציה: 
נתי שוחט, פלאש 90

לאי ידיעת ערבית יש משמעויות חברתיות ותרבותיות נוקבות. שיעור ערבית בבית ספר ברנקו וייס בבית שמש
צילום אילוסטרציה: 
נתי שוחט, פלאש 90

טקסים ושרפים

ככלל עשו המתרגמים מלאכה נאה ומקצועית. גם במקומות שבהם התרגום אינו נאמן למקור, ויש רבים כאלה, הסטייה בעברית או בערבית משתלבת היטב בשפת היעד. מטבע הדברים כונסו באסופה רק סיפורים קצרים. ברובם נשמע קולו של היחיד, ולרוב הפוליטי נדחק מפני האישי. באחדים הילכו המחברים על הקו המתעתע שבין בדיון למציאות, ובכך העניקו לסיפוריהם אופק רחב יותר ועומק נוסף.

במקומות אחדים העירו העורכים על מונחים ומושגים שונים שהמחברים נקטו, בייחוד כאלה שהקשרם דתי ועל כן אינו נהיר לכל קורא, או שהם מושתתים על התרבות הערבית במדינות ערב. לרוב אלה הערות קצרות וקולעות. דומני שהמקום היחיד שבו ההערה שגויה הוא בתרגום השורה האחרונה בשירו של אשר זנו: "הוא סוג של תקון חצות" (עמ' 222). בעמ' 223 תורגמה השורה כך (בתרגום חוזר שלי מערבית לעברית): "הוא סוג של תפילת חצות הלילה וכפרתו". בהערה הוצע ההסבר הבא (התרגום ממני – נ"א): "טקס מיוחד בדת היהודית, שבו קם האדם בחצות הלילה לתפילה מהספרים המקודשים ומתהלים. לטקס הזה יש סגולה רוחנית בדומה ל(מעמד) הצופי אצל המוסלמים". זו הערה מעניינת, אולם דומני שהדמיון לטקסים הצוּפיים – היינו של המיסטיקאים המוסלמים – הוא חיצוני וחלקי בלבד. עיקרו של תיקון חצות הוא אבל על חורבן המקדש. בשונה מן הטקסים הצופיים, שבהם הממד האקסטטי הוא מהותי ונועד לחולל חוויה אישית, תיקון חצות הוא חלק מחוויה לאומית, ואם יש בו ממד אקסטטי הוא משני וזניח.

במקום אחד יש החמצה ברורה בתרגום. ענת זכריה שוררה על "עמוד עשן, מן בכל יום / נחש, שרף, עקרב וצימאון / אשר אין מים, / ואת המדבר ההוא" (עמ' 240). ברקע מהדהדת לשון המקרא המתארת את חיי בני ישראל במדבר בדרכם ממצרים לכנען: "הַמּוֹלִיכֲךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא, נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב, וְצִמָּאוֹן אֲשֶׁר אֵין מָיִם" (דברים ח, טו). "שרף" תורגם כאן "שרפים" (עמ' 243), ובהערה צוין שזה שמו של אחד המלאכים. בהקשר הנוכחי "שרף" הוא סוג של נחש.

להאניש את עזה

מקצת השירים והסיפורים עוסקים בזהות של היחיד, כולל זהותו המינית. חלק מן השירים והסיפורים מאיר היבטים מעניינים של היחס בין היחיד לסובב אותו – דמות, קהילה, נוף. קל לראות בעזה זירת לחימה ומקום קשה ואולי אף בלתי נסבל לחיים בו. יסמין דאהר בשירהּ "אִמרי להם שהים אינו טובע" (עמ' 78–80) בחרה להאניש את עזה, ובטקסט עשיר בדימויים הביעה בלשון עדינה חרדות, מצוקות, תקוות וחלומות. שלושת שיריו של יהודה אבן חיים – אוּם כּוּלְתוּם, מהו יהודי ערבי?, אִבְּן עַרַבּ (עמ' 122, 124, 126) – מסרטטים במילים ספורות שלושה הבזקים יפים מזהותם המורכבת של יהודי מצרים, הבזקים התקפים בחלקם גם ליהודים מארצות ערב אחרות.

מרואן מח'ול הביא מחוויותיו של "ערבי בנמל התעופה בן גוריון" (עמ' 150–154). יש בשירו הרבה הומור וכאב. שדה תעופה הוא מקום הומה אדם, ומבחינת הבודקים כל אחד הוא דמות "לא מעניינת", אנונימית ואפילו סתמית אם אינה מסוכנת. השאלות קבועות, ולרוב גם התשובות אחידות. אולם בשיר זה הנשאל משיב ברצינות על כל שאלה, וברור שמסתבך בשל כך. הבית האחרון פותח במילים "עכשיו, שעתיים אחרי המאבק המוסרי / אני מלקק לדקתיים את הפצע בבשרי / ועולה למטוס הממריא".

עניין מיוחד מצאתי ב"בתי שיר שהשירים שכחו אצלי" (עמ' 172–179), אף הם פרי עטו של מרואן מח'ול. מס' 14 הוא: "הציוני הדבק בעברו הרחוק לִמֵּד אותי / כי ראוי לי להתגעגע אל עָבָר / שעודנו קַיָּם, עודנו קַיָּם". תאמר מסאלחה, מעורכי הספר ומן המתרגמים בו מעברית לערבית, חשף בשירו (בעברית!) "תפילת המואזין" (עמ' 188–189) מקצת תחושותיו המורכבות לעצם הכתיבה בעברית כביטוי של זהות, ותשובתו מורכבת אף היא – לצד האסתטי ("וכשכל משוררי השפה העברית ישנים, אבי / […] אני מלקט משירתם את חוטי הלשון היפים ביותר") נוכח גם האידאולוגי ('אורג מהם את דגל מולדתי').

עוצמת הזיכרון והכאב

אכן, שאלת מעמדה של השפה כמרכיב בזהות של מקצת המשתתפים באסופה בוקעת ומהדהדת מכמה סיפורים ושירים, וראויה לעיון מעמיק יותר ממה שמאפשרת סקירה קצרה בעיתון. מעניין, מתוחכם, מביך משהו ומפתיע הוא סיפורו של אלמוג בהר, "משיח" (עמ' 196–201). שירהּ הרגיש והעצוב של נעמה גרשי, "רציתי לספר לך על השועלים" (עמ' 260–261), מעורר למחשבות על המחיר הבלתי נמנע של התפתחות תשתית הכבישים בארץ. עדי קיסר בשירהּ "שחור על גבי שחור" (עמ' 266–268) מתארת את מגבלות התקשורת בינה לבין סבתה דוברת הערבית התימנית, וכיצד ניסתה להתגבר עליהן.

בסיפורו "זה קרה בחיפה" (עמ' 316–320) רשיד אגבאריה (רשיד אלחאג' עבד) מטפל ברובד הגלוי, העלילתי, בעוצמתם של הזיכרון והכאב. מבחינה ספרותית הוא שזר בסיפור קטע מן המקרא, מהגות מוסלמית, וממה שהוא כינה "הספר הגנוז", וכך הציע לקורא כמה אפשרויות לחשיפת התשתית הנפשית, הרעיונית והספרותית של העלילה. דֵּאָה הדר רקחה סיפור רגיש ועשיר, המושתת על קטעים ממכתב שכתב סמל יוני ברנע ז"ל, שנהרג בפיגוע בקו 18 ("נומי נומי, עיסאוויה" [עמ' 367–374]). אף כאן הגבול בין מציאות לדמיון בכוונה אינו חד, והטשטוש והעמעום אפשרו למחברת להוסיף צבע, צליל ומרחב ל"סיפור האמיתי".

תמר וייס־גבאי, מעורכי הספר, מספרת בחיוך מוצנע וגלוי משהו על מלאכת גיבוש האסופה בסיפורה "אסופה (סיפור אגדה)" (עמ' 328–333), וכדרכה במקצת סיפוריה שכבר ראו אור היא מלהטטת בין מציאות לדמיון.

שאלה ידועה בקרב מתרגמים היא עד כמה ראוי להקפיד על תרגום אחיד ועקיב. בשירה הקצר (12 שורות) של רות קרא איוונוב־קניאל, "בבטן הלבנה" (עמ' 60), מופיע השם "אֲ־דֹנָי" ארבע פעמים. בתרגומו היפה של תאמר מסאלחה תורגם השם בכל היקרות באופן שונה. אפשר להרהר ולערער על האופן שבו תרגם את ההיקרות הרביעית, אך אין זה פוגם במאום באיכות תרגומו.

הערות חיצוניות

ראוי היה להקפיד יותר על עיצוב הספר מבחינה חיצונית. התעתיק מערבית לעברית אינו אחיד, לפעמים באותה שורה ממש! בעמ' 12 מודים העורכים בין השאר לאלטייב ע'נאים ולג'מיל גנאים, והרי מדובר באותו שם משפחה – غناٸم! עמודי התוכן שבסוף האסופה לא מוספרו. בעמ' 414–434 יש קורות חיים של המשתתפים באסופה. עיון מדוקדק מגלה ששתי כותבות נעדרות מן הרשימה: ראפת אמנה ג'מאל (עמ' 216) ונארימאן כרום (עמ' 255). מדוע? רשלנות? סיבה אחרת? האם אין הקוראים ראויים לתשובה על כך? קורות החיים באו ללא סדר א"ב כלשהו, לא עברי ולא ערבי, והקורא המעוניין לדעת משהו על מחבר הסיפור או השיר שהוא קורא נאלץ לדפדף שוב ושוב בעשרים העמודים הללו. עורך מקצועי יותר היה חוסך מן הקורא את הטורח המיותר והמרגיז הזה.

מנימת העורכים בהקדמתם משתמע שחשיבותו העיקרית של הספר היא בעצם הופעתו. מלבד הספר פועל אתר אשר שמו כשם הקובץ, ובו מוצגים מדי חודש שני שירים, בעברית ובערבית. אני מקווה כי יהיה המשך לאסופה זו לא רק באינטרנט, וכי חשיבות הכרכים הבאים תהיה בתוכנם ובאיכותם, ולא בעצם הופעתם

פרופ' נחם אילן עומד בראש התכנית לתואר שני במדעי היהדות בקמפוס ירושלים של הקריה האקדמית אונו

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' ז' ניסן תשע"ה, 27.3.2015

מודעות פרסומת

פורסם ב-27 במרץ 2015,ב-גיליון צו תשע"ה - 920, סיפורת. סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. רשימה יפה המעוררת עניין לקרוא את הספר.

    לגבי הדוגמה שהובאה לאי-אחידות בתעתיק מערבית לעברית בשמות אנשים (גנאים – ע'נאים), ייתכן שהעורכים השאירו את התעתיק לרצונם של בעלי השמות. במקרה של ערבים ישראלים, יש להניח שיש להם צורה מסוימת שבה הם נוהגים לכתוב את שמם בעברית.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: