המזרח ואמנות קשירת המטפחת | טל נוימן

תערוכת האמנות "סוכנות" מביאה אל קדמת הבמה את עולמה של האישה הדתית־מזרחית, תוך התבוננות מחודשת בסמלים, בדימויים ובמנהגים הייחודיים לה

חצאית לבנה תלויה על מנוע מסתובב בקצב אחיד. החצאית מתנפחת, מרפרפת מעט מעל הרצפה, נוגעת לא נוגעת, מסתובבת ללא מנוחה. מנגנון המנוע חשוף לעין אך למרות זאת החצאית נדמית כמעט כגוף אנושי, מסתובבת במרחב כמחול הסוּפים, ככלה בחתונתה, כאישה שרשרוש שמלותיה יוצר איזו אוושה בחדר, נוכחות, מגדיר חלל משלה.

פסל קינטי זה שיצרה ציפורה מנדל מופיע במבנה המרשים ביופיו של המרכז העולמי למורשת יהודי צפון אפריקה בירושלים כחלק מן התערוכה "סוכנות" שאצרה סאלי הפטל נוה, המוצגת בחסות תנועת האישה הדתית "אמונה". בתערוכה מציגות תריסר אמניות החברות ב"סטודיו משלך", מיזם המבקש לקדם אמניות מהמגזר הדתי.

מסתובבת במרחב כמחול הסופים, ככלה בחתונתה. ציפורה מנדל, O I, בד ומנוע, 2015

מסתובבת במרחב כמחול הסופים, ככלה בחתונתה. ציפורה מנדל, O I, בד ומנוע, 2015

בחינת הזהות הנשית

התערוכה "סוכנות" מבקשת להביא אל קדמת הבמה את עולמה של האישה הדתית־מזרחית, תוך התבוננות מחודשת בסמלים, בדימויים ובמנהגים המלווים אותה, ואת האישה הדתית בכלל, בחייה.

"יש בארץ פלטפורמה שלמה של פמיניזם מזרחי", אומרת ציפי מזרחי, מנהלת "סטודיו משלך", "אבל הנשיות הדתית־מזרחית באה ממקום אחר לגמרי. אנחנו לא באות אל הנושא מתוך דיבור סטריאוטיפי ולא מתוך התנשאות או שיח קורבני, אלא ממקום של בחינת הזהות הנשית בתוך ההיבטים השונים. כשזה בא מתוך הסתכלות נשית ומטופל על ידי נשים זה נראה אחרת".

הבחירה במרכז כמקום שבו תוצג התערוכה נדמית כטבעית. לא רק בשל הייעוד ש נושא המרכז, אלא גם בשל יופיו האתני המעניק לעבודות הד נוסף. דלתות עץ מגולפות ביד אמן, קשתות וקמרונות, עבודות מוזאיקה מרוקאיות בגוונים של כחול וירוק – כל אלו מהווים רקע לעבודות העוסקות בשאלות הזהות המזרחית והזהות הנשית בכלל.

בעבודה "מחיצה" של אילה סול פרידמן נכנס הצופה לחדר המחולק באופן שאינו שווה על ידי מחיצה. הצופה נכנס אל החלק הקטן יותר, אל "עזרת הנשים". המחיצה עשויה וילון אמבטיה שקוף אשר מחורר בחלקו העליון בחיתוכים דקורטיביים עשויים בעבודת יד אשר ממשיכים את סגנון העיטורים אשר מופיע על האריחים בבניין. המחיצה, המזכירה בעיטוריה את מחיצות העץ בבתי הכנסת המזרחיים, מעוררת בצופה יחס ניגודי.

מצד אחד היא משדרת יופי: החיתוכים מדויקים ואסתטיים, החלונות הגדולים שוטפים את המחיצה באור ויוצרים תחושת אווריריות. מן הצד השני היא מעלה שאלות על קיומה של המחיצה בחווית בית הכנסת של הנשים, ובחיים המסורתיים בכלל. המחיצה, שעשויה מווילון אמבטיה, מרמזת על המרחב הנשי באמבטיה, על ההכנות למקווה, על החלל שההתמהמהות בו נחשבת למעשה נשי. החיתוכים הפותחים חלון הצצה נמצאים בגובה הפנים. אלו הן הפנים המשקיפות מעבר למרחב הנשי המוגדר ומבקשות להציץ ולהיחשף אל מרחבים אחרים.

המטפחת שמחליקה

באותו חדר בפינה אחרת, כמו עולם אחר. האור הבוקע מן החלונות שכה דומיננטי בעבודה "מחיצה" – אינו מגיע לכאן. על קיר שמשני צדדיו חלונות אטומים היוצרים תחושת מחנק מוקרנת עבודת וידאו. שם העבודה הוא “ליקוי ירח“. היוצרת היא לאה לאוקשטיין. בעבודת וידאו זו מסתובבת מצלמה בתוך בית רחב מידות ומראה לנו אותו ב־360 מעלות. הבית שנראה מבעד למצלמה (שהוא בעצם חיבור של שלושה בתים שונים) מרווח, מעוצב, מודרני, נקי מאוד. כל ספר עומד ישר על המדף, אין טיפת אבק. ובכל זאת, התחושה שהוא מעורר היא תחושה של בדידות ואפלוליות המגובה במוסיקה אפריקנית במקצב המעורר מתח. המצלמה מסתובבת על כנה והבית אינו נגמר, אינסופי. המחשבה הראשונה שעולה בי היא “כמה זמן לוקח לנקות בית כזה“, אך הבית מצוחצח, אין בו רבב.

מדי פעם מגיחה אל הפריים דמות נשית המצולמת מן הגב או בצדודית. האישה, למרות תנועותיה הקלות, נראית סטטית לא פחות מן הבית. האור המגיע מן החלונות מטשטש את תווי פניה, היא מזכירה את הדמויות הנשיות של הצייר ההולנדי ורמיר, אך בניגוד לורמיר, שאצלו האור שוטף את הדמויות – כאן הבית נותר אפלולי. העבודה ליקוי ירח עוסקת בבדידות בתוך המשפחה, החלל הריק שנוצר לאחר שהאישה ממלאת את כל חובותיה אך נשארת בבית שומם, חסר חיים. אולי על ידי החברה היא תימדד כאשת חיל ביכולתה לתחזק בית יפה ונקי, אך משהו במבנה המשפחתי הפנימי אינו תקין, בתוך ביתה היא אישה בודדה. השם “ליקוי ירח“ מהדהד לנו את דברי הזוהר על הזוגיות בין גבר לאישה הנמשלת לשמש וירח. הקיום הנשי בעבודה לקוי, וכמו בליקוי ירח שבו השמש אינה מאירה את הירח, גם כאן ישנה האשמה נסתרת של דמות הגבר הנוכח בהיעדרו.

בעבודת הווידאו “אסוף“ מופיעות נשים תוך כדי אקט קשירת המטפחת. כל פריים נפתח באישה עם שיער גלוי ונסגר באישה מכוסת שיער, וברקע נשמע קול האישה המדברת על האמביוולנטיות ביחס לכיסוי הראש. העבודה “אסוף“ מדברת על זהות נשית. האישה גלוית הראש עוברת טרנספורמציה משמעותית תוך כדי קשירת המטפחת: מנערה לאישה, מרלוונטיוּת כלפי העולם אל שייכות לגבר אחד. הסאונד המלווה את הפריים מנותק מדמות הדוברת, ולפעמים נדמה שאין קשר בין הקול המושמע לבין האישה המוצגת.

אחת הנשים מדברת על המטפחת שמחליקה, על הצורך לסדר אותה שוב ושוב, ובאמת נדמה שריבוי הקשירות הופך לתנועה נשית מונוטונית ומתמשכת, חוצה עדות. הנשים העומדות מול המראה נדרשות לתת דין וחשבון על זהותן, על האישה שמתחת למטפחת. מסך הווידאו ממוקם בתוך ספריית קודש, בתוך מרחב שבמשך דורות נחשב למרחב גברי מובהק. גבר שלומד בקצה החדר מדי פעם ניגש לספרייה, מחזיר את ספר “פתח אליהו“, לוקח את “דברי יוסף“, מסתיר לרגעים את המסך ובו הנשים המתעטפות, לא יודע שהוא בעצמו הופך לחלק משאלת הזהות הנשית.

החיתוכים פותחים חלון הצצה אל מעבר למרחב הנשי.  איילה סול פרידמן, מחיצה, רדי מייד מטופל, 2015

החיתוכים פותחים חלון הצצה אל מעבר למרחב הנשי. איילה סול פרידמן, מחיצה, רדי מייד מטופל, 2015

מול חברה פטריארכלית

אחת העבודות מבקשת לגעת בדמות נשית מסוימת, עלומה, ידועה רק ליודעי מדרש. זוהי העבודה "ניצבת" של חני כהן זדה שעוסקת בניצבת בת עדאל, אם דוד המלך. רבים מכירים את אביו, ישי, מעטים התוודעו לניצבת. על פי מדרש תהילים המופיע ב"ילקוט המכירי" ישי היה פרוש מניצבת במשך כמה שנים. יום אחד נודע לניצבת שבעלה קבע את לילו עם שפחתו הכנענית. ניצבת התחפשה לשפחה, באה אליו והתעברה ממנו. כשנודע דבר הריונה חשדו בניה כי היא הרתה לזנונים וכי הילד ממזר, וביקשו להרגה. ישי הגן עליה אך שלח את דוד לרעות את הצאן הרחק מביתו, על מנת להרחיק את הקלון שנולד עמו.

כהן זדה מציגה עבודה תוך כדי תהליך. על קיר אחד בחלל תלוי מקבץ של רישומי הכנה הבוחנים את דמות ניצבת עם דוד בנה ואת הסביבה הנראית כמחול שדים הסובב עליה. בין הרישומים פזורים פתקים צהובים שעליהם מחשבות נמהרות של כהן זדה לגבי ניצבת, החברה והרך הנולד. על קיר סמוך תלוי ציור על גבי בד קנבס גדול. בציור מופיעה דמות נשית האוחזת בתינוקהּ הישן. שפת הגוף והטיפול הצבעוני יוצרים תחושת אינטימיות כמעט מיסטית. סביב לאישה ולתינוק עומדים אנשים צועקים, מניפים זרועות, מלאי כעס ושנאה.

גם כאן בחרה כהן זדה להישאר באמצעו של התהליך: הבד אינו ממוסגר, כתמי צבע מופיעים בקצותיו, הדמויות הצועקות נותרו בשכבת הבסיס המונוכרומית, ורק ניצבת ובנה התינוק מופיעים בשלמות, משרטטים חלל של רגעי עדנה והורות ראשונית בתוך הדרמה הסובבת אותם. כהן זדה מבקשת לספר את סיפורה הייחודי של ניצבת, את גבורתה לעמוד מול חברה פטריארכלית ולבחור בחירה שאינה מקובלת. על הדרך היא עוסקת בנושאים נוספים כמו הורות, מגדר והשתקה חברתית.

מהותה של זהות נשית

עבודות נוספות בתערוכה בוחנות מחדש מוסכמות במסורת היהודית והנשית. דמות הפולנייה הסטריאוטיפית מול הסבתא המרוקאית, נשים פורצות דרך בחברה הישראלית, עיסוק בחרדה אִמהית דרך יצירת קמעות מודרניים, עבודת איור מבריקה ומקורית של מרים וילנר שיוצרת אישה דמיונית.

עבודה שנוגעת בי במיוחד היא עבודת הווידאו "סבתא" של יעל סרלין. יעל מצלמת את סבתה המרוקאית המגוללת מול המצלמה את הנרטיב האישי של משפחתה לפני שעלו ארצה. בתוך המרחב הביתי, תוך כדי שהיא מקלפת ירקות, מעמידה סיר חמין (לא צ'ולנט) על האש ועוברת בין חדרי הבית, נחשפות לפנינו תמונות מהקהילה הרחוקה. חלק מן הסיפורים מעוררים געגוע, חלקם מעוררים צער ורחמים. תחת הסיפורים נחשפות דמויות נשיות חזקות, שמצאו את מקומן למרות המרחב המוגבל שהגדירה להן החברה. הבית מזכיר מאוד את בית סבתי זיכרונה לברכה. אותם אריחי מטבח צהבהבים, אותה מפה בדוגמה גיאומטרית מיושנת.

אני צופה באישה הזו שמדלגת בדיבורה בין מרוקאית לעברית ונזכרת ב"חדד" ששותק בשמי בין "טל" ל"נוימן". אותו שם משפחה שמאז לימודיי באולפנה האשכנזית יש בי יחס אמביוולנטי אליו, שהיה לי נוח להותיר אותו מקופל בתעודת הזהות בדף האחורי. ואולי גם זו שאלה של זהות נשית. דרך שמות האמניות המציגות בתערוכה אין אפשרות להבחין מי תוניסאית מהבית ומי ממוצא הונגרי. השלת הזהות ולבישתה מחדש דרך שם משפחה או מטפחת מעוררת תהיות על מהותה של זהות נשית, ועל השאלה האם קיימת בכלל זהות נקייה ופנימית.

—-

"סוכנות" – תערוכת "סטודיו משלך" בחסות תנועת "אמונה" מוצגת עד ה-10.4 במרכז העולמי של יוצאי צפון אפריקה, רחוב המלך דוד 14 ירושלים

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' ז' ניסן תשע"ה, 27.3.2015

פורסמה ב-27 במרץ 2015, ב-גיליון צו תשע"ה - 920 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. עבודת הווידאו אסוף נעשתה ע"י האמנית יעלו הורן דנינו ( לא צוין בכתבה )

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: