שכינה בלב הארץ | חיליק אברג'ל

הארכיאולוגים חלוקים בשאלת מיקומו של משכן שילה ביחס לעיר הקדומה. ייתכן שספר שמואל פותר את התעלומה

ספר שמות נפרד מאיתנו במעשה המשכן וכליו. מעל התיאורים המפורטים של מידות הכלים והמשכן כאילו מרחפים הפסוקים: "וַיֵּצְאוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִלִּפְנֵי מֹשֶׁה. וַיָּבֹאוּ כָּל אִישׁ אֲשֶׁר נְשָׂאוֹ לִבּוֹ וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ הֵבִיאוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לִמְלֶאכֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּלְכָל עֲבֹדָתוֹ וּלְבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ" (שמות לה, כ־כא). מפרשים שונים הבחינו בסדר המילים: תרומה, נדיב לב, זהב, כסף ונחושת, כדי לומר לך: העיקר הוא התרומה בנדיבות לב ואחר כך באים חומרי המשכן השונים. כך הסביר הרמב"ן: "וטעם אשר נשאו לבו לקרבה אל המלאכה, כי לא היה בהם שלמד את המלאכות האלה ממלמד, או מי שאימן בהן ידיו כלל, אבל מצא בטבעו שידע לעשות כן, ויגבה לבו בדרכי ה' לבא לפני משה לאמר לו אני אעשה כל אשר אדני דובר".

זוהה כבר בימי הביניים. תל שילה  צילום: בית השלום

זוהה כבר בימי הביניים. תל שילה
צילום: בית השלום

התל הקדום

חיבורו של עם ישראל למשכן בא לידי ביטוי בהקמת המשכן בשילה לאחר הכניסה לארץ: "וַיִּקָּהֲלוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׁלֹה וַיַּשְׁכִּינוּ שָׁם אֶת אֹהֶל מוֹעֵד" (יהושע יח, א). שילה זוהתה בימי הביניים על ידי אשתורי הפרחי ועל ידי חוקרי ארץ ישראל בעת החדשה. בשנות השמונים חפר ישראל פינקלשטיין בתל וציין את הגורמים לזיהוי התל כשילה הקדומה. שמה נשמר בשם המקום והמעיין בערבית, תל סילון ועין סיילון.

בתל נמצאו שרידים רבים. בסמוך לשרידי העיר הכנענית הקטנה והבצורה פרוסה העיר הישראלית הגדולה והפרוזה. מיקומה של שילה הקדומה מתואר באופן מפורט בפסוק: "וַיֹּאמְרוּ הִנֵּה חַג ה' בְּשִׁלוֹ מִיָּמִים יָמִימָה אֲשֶׁר מִצְּפוֹנָה לְבֵית־אֵל מִזְרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ לִמְסִלָּה הָעֹלָה מִבֵּית־אֵל שְׁכֶמָה וּמִנֶּגֶב לִלְבוֹנָה" (שופטים כא, יט). בית אל זוהתה בכפר ביתין ולבונה זוהתה בכפר לובן א־שרקיה. כביש גב ההר המקשר בין ירושלים לשכם זוהה כ"מסילה העולה מבית אל שכמה".

ממצאים הקשורים למשכן באופן ישיר או עקיף הסעירו את דמיונם של החופרים. בשנות העשרים של המאה הקודמת חפר בתל ובסביבותיו הארכיאולוג הדני קייר, שסבר שמקום המשכן נמצא מדרום לתל. פינקלשטיין לעומתו סבר שהמשכן היה בראש התל מכיוון שהחומה שהוא חשף אינה כוללת את השטח שחפר קייר, ולא סביר שהמשכן לא יהיה מוגן על ידי החומה. בראש התל נחשפו מבנים ובהם קנקנים האוגרים אפר שלדעת פינקלשטיין הוטמן באופן מסודר על ידי כוהני המשכן.

בסוף המאה התשע עשרה ביקר במקום החוקר וילסון וטען שמקום המשכן צריך להיות מצפון לתל, במקום שכינה "הכתף הצפונית". שטח זה עומד במרכז החפירות בשנים האחרונות ומעדר החופרים חופר את צפונותיו.

הודעה מאוחרת

סימוכין לדעה של וילסון ניתן למצוא בסיפור שביית ארון הברית על ידי פלשתים בקרב המפורסם, קרב אבן העזר:

וַיִּלָּחֲמוּ פְלִשְׁתִּים וַיִּנָּגֶף יִשְׂרָאֵל וַיָּנֻסוּ אִישׁ לְאֹהָלָיו וַתְּהִי הַמַּכָּה גְּדוֹלָה מְאֹד וַיִּפֹּל מִיִּשְׂרָאֵל שְׁלֹשִׁים אֶלֶף רַגְלִי. וַאֲרוֹן אֱ־לֹהִים נִלְקָח וּשְׁנֵי בְנֵי עֵלִי מֵתוּ חָפְנִי וּפִינְחָס. וַיָּרָץ אִישׁ בִּנְיָמִן מֵהַמַּעֲרָכָה וַיָּבֹא שִׁלֹה בַּיּוֹם הַהוּא וּמַדָּיו קְרֻעִים וַאֲדָמָה עַל רֹאשׁוֹ… וְהָאִישׁ בָּא לְהַגִּיד בָּעִיר וַתִּזְעַק כָּל הָעִיר (שמואל א ד, א – יג).

רק לאחר שאיש הבשורה מודיע את מה שקרה בעיר הוא ניגש להודיע זאת לעלי: "וַיִּשְׁמַע עֵלִי אֶת קוֹל הַצְּעָקָה וַיֹּאמֶר מֶה קוֹל הֶהָמוֹן הַזֶּה; וְהָאִישׁ מִהַר וַיָּבֹא וַיַּגֵּד לְעֵלִי" (שמואל א ד, יד). סדר האירועים יכול ללמד על מקומו הנבדל של המשכן ועל מיקומו הצפוני ביחס לתל. המבשר מבשר לעיר ורק לאחר מכן מביא את הבשורה לעלי הכהן.

סופה של שילה הוא סופו של בית עלי, וכך צומח שמואל המשרת כנער בשילה להנהיג את ישראל. שמואל האיש והנביא מהווה את יחידת המעבר שבין השבטים לממלכה ואת המעבר בין השופטים למלך. הוא מצביא צבאי, מנהיג מדיני ואף מנהיג רוחני.

בסיומו של ספר שמות אני נפרד מכם לטובים ממני. תודה לכם על הערותיכם המועילות ומאירות העיניים. תודה מיוחדת לאשתי רוני שקראה, העירה וסגננה, מילותיי – שלה הן.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' כ"ב אדר תשע"ה, 13.3.2015

מודעות פרסומת

פורסם ב-14 במרץ 2015,ב-גיליון ויקהל פקודי תשע"ה - 918, פרשת דרכים. סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. ירכתי צפון

    בס"ד כ"ו באדר ע"ה

    אולי יש סיוע לסברא שמשכן שילה היה בצפונה של העיר, מהעובדה שגם בית עולמים נבנה בצפונה של ירושלים, ככתוב: 'הר ציון ירכתי צפון קרית מלך רב' (תהלים מח, וכפירוש רד"ק שם). אף לשכת הגזית, מקום שתורה שבעל פה יוצאת משם, נמצא בצידו הצפוני של בית המקדש,

    שיערתי, בהערותיי למאמרו של הכותב 'בגדי הצדק', שהמשכן והמקדש פונים למערב (קדש הקדשים וארון הברית) ולצפון (המזבח ולשכת הגזית) – שניהם צדדים בהם מתבטאת חולשתה של השמש – ללמדנו שלא לעוצמתה של השמש אנו סוגדים, אלא לגבוה מעל גבוה ה'מנהיג את הבירה'.

    בברכה, ש.צ. לוינגר

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: