קוביית קרח מתנפצת | הגר ינאי

גיבורת הרומן מגלה שרידות מופלאה במים קפואים ובחקירת תעלומות ואולי קופאת במה שקשור לאהבה. מותחן פסיכולוגי בשפה פיוטית ובעלילה מעט צפויה

974988תולדות שן הלויתן

אליזבת אילו

מאנגלית: עירית שורר

הכורסה וידיעות ספרים, 2014, 424 עמ'

הקורא הישראלי כבר מורגל, ככלבלב פבלובי מוכה, למצוא את עצמו מתוסכל מול תרגומים יבשושיים שמחמיצים את הברק והאנרגיה של ספרות הנכתבת בשפות זרות. לעתים רחוקות אפשר להחמיא למתרגמת ישראלית ולומר שמצאה פתרון לשוני שעולה על המקור. במקרה זה המחמאה מגיעה בצדק למתרגמת עידית שורר ולמערכת ההוצאה לאור שהעניקו את השם "תולדות שן הלווייתן" לספר שבמקור נקרא North of Boston.

זהו שמו של אוסף שירים מאת רוברט פרוסט שהתפרסם ב־1914, והסופרת אליזבת אילו, שמלמדת כתיבה באזור בוסטון, בוודאי לא בחרה בו באופן מקרי. אולם לקורא המקומי, השם “צפונית לבוסטון“ לא אומר הרבה ועשוי להישמע חסר ייחוד. זו דוגמה יפה של תרגום שאינו מתעקש להיות מילולי. ב“תולדות שן הלווייתן“ יש משהו ציורי ורב דמיון שהולם את רוחו של ספר זה.

שן הלווייתן מצטרף לאחד הטרנדים העולמיים החזקים של השנים האחרונות – ספרות מתח פסיכולוגית שהיא בעצם הכלאה של ז‘אנר המתח והרומן. זו ספרות שבה עלילת המתח, ולעתים תכופות פענוח הרצח, הם רק תירוץ לקילוף של שכבות פסיכולוגיות בנפש האנושית. ספרים אלו איטיים ומהורהרים יותר מהמותחנים טהורי הגזע מבית מדרשו של הרלן קובן. הם מספקים קריאה קלילה פחות אבל עשירה יותר. קהל היעד שלהם הוא גם קוראי ספרות המתח, שמחפשים ספר טיסה שלא יהיה לו טעם של מזון במגשית מחוממת, וגם קוראי הרומן שמחפשים מנוע קצת יותר מהיר לכרכרה הקלאסית שלהם.

דוגמה להצלחת הטרנד הוא “נעלמת“ של ג‘יליאן פלין, אחד הספרים הבולטים של השנה החולפת שעוסק בסיפור אהבה שהשתבש ואף עובד לסרט בכיכובו של בן אפלק. תולדות שן הלווייתן מתפּקד בשמחה לשורות הטרנד ומציע עלילה מותחנית לצד דמויות עגולות ומסקרנות.

האונייה שהטביעה את סירת הסרטנים לא מתגלה צילום אילוסטרציה: שאטרסטוק

האונייה שהטביעה את סירת הסרטנים לא מתגלה
צילום אילוסטרציה: שאטרסטוק

חברוּת מחממת לב

גיבורת הספר, פיריו קספרוב, היא אמריקנית צעירה ממוצא רוסי. ואפילו שמה יוצא הדופן הוא כבר סיבה להתאהב בה. פיריו היא בתה המחוספסת של איסה, דוגמנית יפהפייה ממוצא אסטוני שהתחתנה בגיל 19 עם מילושה הקשוח והמחושב, ספק סוכן ספק סרסור. איסה ומילושה היגרו לארצות הברית, ושם נסקה קריירת הדוגמנות של איסה. השניים אף הקימו חברת בשמים מצליחה כשאיסה מהווה הלב והאף שלה, ואילו מילושה אחראי לעמוד השדרה הארגוני.

לכאורה זהו סיפור סינדרלה, אבל כמו באגדות אמה של פיריו מתה בילדותה. מילושה התחתן בצעד קר ונטול סנטימנטים עם מנהלת החברה בפועל, ואילו הילדה המיותרת נשלחה לפנימיית בנות בעלת משמעת נוקשה. בפנימייה גילתה פיריו את הצדדים הקרימינליים באישיותה ופיתחה מיומנויות יסוד כמו פריצה לחדרים נעולים וגנבת חפצים ממגירות המורים.

החיים בפנימיה היו עלולים להיות סיוט של ממש אילולא הצטרפה אליה תומסינה, בת עשירים בליינית וקשת עורף שכמוה לא זכתה ליותר מדי תשומת לב אוהבת ממשפחתה. פיריו ותומסינה הפכו לחברות הכי טובות במובן מחמם הלב ביותר של המילה. הן ממשיכות להיות תומכות ונאמנות גם כשהפנימייה נותרה הרחק מאחור וחייהן כנשים בוגרות התגלו כממולכדים יותר ממה שיכלו לדמיין.

תאונה או רצח

בהווה של הספר פיריו ותומסינה הן נשים שרוטות לב, בודדות ושבעות הוללות, שכבר חרשו את הברים של בוסטון ואת תענוגותיהם המפוקפקים. לתומסינה הייתה התאהבות נפל בימאי נד ריזו שהותירה מאחוריה רסיסי נישואין, התמכרות לאלכוהול וילד נבון בשם ג'וש. פיריו עדיין מיודדת עם האקס של תומסינה, והסיפור נפתח בהפלגה משותפת שלהם לדיג סרטנים.

ההפלגה נקטעת באופן טרגי כאשר אונייה ענקית מגיחה מהערפל ומרסקת את סירת הסרטנים הקטנה שלהם. נד טובע מיד ופיריו עושה את הבלתי אפשרי ושורדת במשך ארבע שעות במים שהטמפרטורה שלהם מתקרבת לאפס. היא ניצלת על ידי משמר החופים ממש ברגע האחרון והופכת לקוריוז ברמה הארצית. סיפור ההישרדות הפלאי שלה מקבל חשיפה בטלוויזיה ואפילו הצי האמריקני מזמן אותה למעבדת מחקר מיוחדת כדי לבדוק את היכולות המסתוריות של גופה.

פיירו בכלל לא מתלהבת מהפיכתה לעכבר מעבדה ולסלבריטאית בברים של בוסטון. האונייה שהטביעה את סירת הסרטנים לא מתגלה וגיבורתנו מתחילה לחשוד שזו לא הייתה תאונה אלא אירוע מכוון. היא מתחילה לחטט ברציפים ולבדוק אוניות שונות ומהר מאוד מבינה שמשהו כאן מסריח. יש לה תחושה תמידית שעוקבים אחריה ואנשים משונים נכנסים לחיים שלה ושל תומסינה. גבר צעיר, נעים וקשוב שמציג את עצמו בשם לארי ווזניאק מגלה בה התעניינות מחמיאה. אבל פיריו קולטת במהירות שהוא אינו מי שהוא טוען להיות. ואילו תומסינה השתויה מפתחת קראש מסוכן על מקס החלקלק שמחזר אחריה באגרסיביות ומחפש באופן אובססיבי את הטלפון הנייד של ג'וש.

בניסיון לחשוף את האמת על הגברים החדשים בחייהן פירו פוגשת את ג'ון אוסטר, מאהב פרוע מהעבר שהתברגן, הוליד ארבעה ילדים והתחיל לעבוד באושן קאץ', חברת דיג גדולה וחמדנית שמשתדלת מאוד לרצות את הלקוחות היפניים שלה. אוסטר מתגלה כאדם מסוכן ופיריו מתקשה להחליט האם הוא בצד שלה או של הרעים. יש לה תחושה אינטואיטיבית שאושן קאץ' היא המפתח לתעלומה והיא מחליטה לבדוק איזו פסולת ימית מסתתרת במגרות הנעולות של החברה. זאת בעוד הסכנה שמרחפת מעליה, מעל תומסינה ומעל ג'וש הולכת וגדלה.

הפרישה העלילתית הולכת ומתרחבת ופיריו נאלצת לצאת להרפתקה מסוכנת ולהשתמש במיומנויות שרכשה כילדה רעה בפנימייה וגם ביכולת ההישרדות המופלאה שלה במים קפואים. השאלה המרכזית לכאורה היא מי רצח את נד ריזו. אבל שאלה חשובה לא פחות, שמובילה אותנו לעומק הצדדים הפסיכולוגיים של הספר, היא האם פיריו מסוגלת לתת אמון בגבר ולהיפתח לאהבה. האם האדם שמזדהה בשם לארי ווזניאק הוא אמין דיו כדי שהיא תמסור לו את לבה?

מוח זולג באימה

אחד הדברים היפים בכתיבתה של אליזבת אילו הוא העושר הלשוני המרשים שהיא מפגינה. שפתה המיוחדת מעניקה למותחן הזה ממד פיוטי מיוחד. הנה למשל, מתוך הסצנה שבה הצי עורך ניסויים בפיריו ומבקש ממנה לקפוץ למכל של מים קפואים כדי שיוכלו למדוד את התגובות של גופה: "המים כהים מכפי שזכרתי. אין פה שום טורקיז עליז. אצבעות רגליי מתעקלות על קצה הבטון של הברכה. הן עדינות כמו פרחים ורודים, רגילות ובלתי מודעות ונראות כמו שורת פעוטות שמנמנות ששכחו את בגדי הים שלהן. אצבעות רגלי זוכות ממני כנראה לכל החמלה הזו כי אני לא רוצה לחשוב מה עומד לקרות ליתר גופי". ככה מהרהרת לה פיריו טרם הקפיצה למים. ובהמשך, כשהיא עושה את הצעד, "המים הם כמו עשרה מקדחים ואלף סיכות. מוחי מתכווץ, הוא כמו זולג באימה מגולגולתי. הסתימות בשיניים שלי כאילו מתפשטות בתוך פי – קוביות קרח כסופות מתנפצות לאורך לסתי הדוויה".

איזה יופי. לפעמים אנחנו צריכים להודות לשפה שמאפשרת לנו להשתתף בחוויות כאלו. ואיזה מזל שאנחנו לא צריכים לעבור אותן בעצמנו! הממד הפיוטי הוא אפוא אחד הצדדים החזקים בכתיבתה של אילו, המורה לכתיבה, ואילו הצד העלילתי, למרות כל המאמצים, קצת מאבד גובה לקראת סופו של הספר. אודה שלמרות חיבתי הראשונית לשן הלווייתן, ולמרות הדמויות העסיסיות, הסוף הולך והופך להיות קלישאי והפתרונות צפויים מראש ומאכזבים. החסרונות האלו מונעים מהספר מלהיות יצירה זכירה באמת כמו "חוש השלג של העלמה סמילה". אולם למרות החולשה בסוף, הספר מספק קריאה מהנה ואליזבת אילו שומרת בטוב טעם על האיזון בין מתח עלילתי ופיוט, בין דמויות נפלאות ומעשים נתעבים.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' כ"ב אדר תשע"ה, 13.3.2015

פורסם ב-14 במרץ 2015,ב-גיליון ויקהל פקודי תשע"ה - 918, סיפורת. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: