ביקורת כתבי עת, מרץ 2015 | יואב שורק

F0_0244_0000_Cover_154_web(4)מבקשי אלוהים

קתדרהתולדות ארץ ישראל ויישובה/ 154 / טבת תשע"ה

מרכז המערכת: אמנון רמון, יד יצחק בן צבי, 224 עמ'

* בניגוד לאחיו האקדמיים חמורי־הסבר, מתאפיין הרבעון "קתדרה" בשילוב חומרים ויזואליים במאמריו (תמונות, חומרי ארכיון, יצירות אמנות), העוסקים בתולדות ארץ ישראל ויישובה בפרשנות מרחיבה של המונח. הידידותיות הזו לקורא מתבטאת גם בעריכה ובשפה של המאמרים, ודומה שלא יהיה זה חידוש לומר שכל גיליון חדש של "קתדרה" הוא ממתק עבור אוהבי ידיעת הארץ וחובבי ההיסטוריה.

במאמר עשיר – המשובץ בתחריטי עץ ובציורים נוספים – מחזיר אותנו שרגא בר־און אל מאסף חיתוכי העץ "מבקשי אלוהים" של ראובן רובין, שהוצג ב־1924. בר און מנתח את יצירותיו על רקע הכותרת רבת המשמעות שהעניק לה הצייר. כותרת המעוגנת הן בנפשו הרליגיוזית של האמן והן במאפייניו של דור "התהייה והתחייה", שראה משמעות דתית רבה במעשיו אך היה מסוכסך עם הגילויים הדתיים שנטש. ביאליק מצוטט במאמר כמי שכינה את התכונה המייחדת את ציורי ראובן "טהרה". בין "מבקשי האלוהים" של רובין יש גם חסידים הרוקדים עם ספר תורה במירון, גם זוג המקדש את הלבנה באהבתו, גם משה העומד נוכח הסנה הבוער בו. המאמר מרתק בשילוב שהוא מציע בין שיח תיאולוגי־קיומי להקשר ההיסטורי והאמנותי, על שלל ההרמזים שבין המישורים השונים.

נעמה סוקניק כתבה עבודת דוקטור על הצבענים באריגים שנמצאו במערות מדבר יהודה, וממנו זיקקה מאמר גדוש תמונות, העוקב אחר הצבעים השונים ששימשו בארץ ישראל בתקופה הרומית, מקורותיהם בצומח ובחי וטכניקות הצביעה, וכל זאת על בסיס הארכיאולוגיה והמקורות ההיסטוריים.

מאמרו של גרשון נראל סוקר את תולדותיו של מתחם ברחוב הנביאים, שהחל כבסיסו של מיסיון פרוטסטנטי אמריקני ולימים נעשה גם למשכנה של הקהילה המשיחית הישראלית, מעין כנסייה שחבריה יהודים וציונים. הסקירה היא בעצם סקירה של תולדות הקהילה המשיחית הזו ותולדות המיסיון, ומלווה במסמכים מרתקים – וביניהם, ברוח חג הפסח המתקרב, הגדה של פסח שבה הבית האחרון ב"דיינו" הוא "ושלח לנו את ישוע משיח צדקנו לכפר על כל עוונותינו".

סוגיה מרתקת אחרת שנבחנת ב"קתדרה" היא היחס בין מקומות קדושים לאתרי עתיקות והמאבקים בין יחסם של אנשים דתיים, ובהמשך משרד הדתות והרבנות, ובין רשות העתיקות וגופי מחקר באשר לאופן הפיתוח והשימור של אתרים אלה. מאמרו של דורון בר סוקר את הנושא מקום המדינה ועד למלחמת ששת הימים, עם רקע היסטורי המתייחס גם לתקופה העות'מאנית ולתקופת המנדט. שאלת השליטה בעבר ובזיכרון חורזת את הפרשות המעניינות של פיתוח הגן הלאומי בבית שערים, קברי הסנהדרין (שנשכחו מאז) בירושלים, וכן מתחם הר ציון שכונה שנים רבות "קבר דוד".

במדור המחקר מאריך יונתן בן דב בעיון בספרם של אהרן שמש וכנה ורמן "לגלות נסתרות: פרשנות והלכה במגילות קומראן". המתעניין בממד ה"הלכתי" של מגילות קומראן ובשאלת היחס בין הלכות קדומות אלו ובין התפתחות ההלכה של חז"ל ימצא בסקירתו של בן דב סיכום נרחב של הספר, שלדבריו מהווה ביטוי לשנים רבות של עמל ומחקר ומבטא יצירתיות וחדשנות מיוחדות במינן בשלל סוגיות וביניהן טיפול נרחב בדיני המועדים ובדיני האישות.

——————-

1מנמל עכו לנמל סלוניקי

סגולהמגזין ישראלי להיסטוריה/ 58 / אדר תשע"ה

עורכת: שרה־ג'ו בן צבי, תכלת תקשורת, 74 עמ'

*

אחיו הצעיר ונטול היומרה האקדמית של "קתדרה" הוא "סגולה", שכותב שורות אלו היה שותף לייסודו, אך כיום אינו קשור אליו. גיליון 58 של המגזין הישראלי להיסטוריה מביא שלל כתבות מרתקות, ביניהן כתבה גדולה של מנהל היחידה לארכיאולוגיה ימית ברשות העתיקות, יעקב שרביט, על הגילויים החדשים בנמל עכו. ואם כבר עכו, מספר מוטי בנמלך על הרומן המעניין של נפוליאון עם היהודים ומגולל את פרשת ה"סנהדרין" שייסד.

כתבתה של ימימה חובב מוקדשת לדמותה של רחל המשוררת, זו שכשלמדה בטולוז תלתה מעל מיטתה את תמונת הכנרת, וששבעה אהבות נכזבות. אל הכתבה מושכת הלב, המשובצת במובאות מיומנה ומשיריה של רחל, מצטרף מאמר קצר של עורך המהדורה העברית, איתמר ברנר, על בית העלמין של כנרת ועל מעמדו כאתר ביקור של רבים, בעבר ובהווה.

פרשה מעניינת אחרת, הנחשפת בגיליון, היא פרשת העלאתם המאורגנת של מאות מיהודי סלוניקי הישר אל חיפה ואל עבודה בנמל המתפתח בעיר. היה זה שילוב של הצורך הדוחק בפועלי נמל מיומנים שיוכלו להחליף את הערבים, שהתפתח ביישוב בארץ, ושל הרדיפות שדחקו את יהודי סלוניקי לעוני ולנישול ממשרותיהם. בתור הזהב שלפני מלחמת העולם הראשונה שלטו יהודי סלוניקי בנמל התוסס של העיר, שאף שבת במועדי ישראל, אך מלחמת יוון־תורכיה, חילופי האוכלוסין שבעקבותיה, המשבר הכלכלי של סוף שנות העשרים והאנטישמיות שפרחה בעקבותיו הכו פעם אחר פעם בקהילה נכבדה זו והפכוה למרמס. בדחיפתו של עולה ותיק מסלוניקי, ברוך עזריאל, הגיע אבא חושי לעיר, נדהם בפגשו את המיומנות והכוח של יהודים אלה בעבודת הנמל, והביא מאה מהם לארץ ישראל. לא לפני שהחתים אותם על חוזה שבו התחייבו לשעות עבודה כמעט ללא הגבלה, לוויתור־מראש על מנוחת השבת בהתאם לצורך, וכמובן לחברות בהסתדרות.

הסיפור המרתק הזה, פרי עטה של עטר פלג, הוא דוגמה מעולה לכוחה של כתבה במגזין פופולרי להביא אל הציבור דברים שהתחבאו עד עתה בעבודת תיזה עלומת שם – במקרה זה של שי סרוגו. בין הצימוקים ש"סגולה" מציע גם כתבה קצרה של תמר הירדני על תולדותיו של קולנוע "לב סמדר" בירושלים, השלובות בתולדות המושבה הגרמנית והטמפלרים.

 ———-

F0_0244_0000_peamim139_140B(1)גברת פוחצ'בסקי

פעמים / 140-139 / אביב קיץ תשע"ד

עורך: אבריאל בר לבב, מכון בן צבי לחקר קהילות ישראל במזרח, 326 + IX + נספח 122 עמ‘

* "פעמים" הוא כתב העת של מכון בן צבי לחקר קהילות ישראל במזרח. הגיליון החדש והעשיר מוקדש הפעם למחשבת ישראל, אך פותח במאמר ספרותי־חברתי רחב יריעה מאת משה בהר על הסיפור "פלורה ספורטו". הסיפור פורסם בראשית 1914 בעיתון הארצישראלי "החירות", שלקביעת בהר נכתב על־ידי "הסופרת הארצישראלית הראשונה", נחמה פוחצ'בסקי. בסיפור הנשכח, המתאר בחן את חייה ורגשותיה של אישה המנהלת בית ומשק ב"מושבה אשכנזית", ניכרת ראשוניות במסרים הפמיניסטיים והמזרחיים שבו. בהר אף טוען שפוחצ'בסקי הצניעה את הסיפור בשל הרצון לחמוק משיפוטו של הכהן הגדול של ספרות התקופה, ברנר, שלא אהב את הז'אנר המספר מהווי הארץ וגם בז לספרות אופטימית. דיונו של בהר מרתק, וזורה אור על שורה של היבטים של סיפור זה.

מן הנושא המרכזי של הגיליון נביא שתי דוגמאות. אלדד וייל דן בהגותו של הרב יהודה ליאון אשכנזי ("מניטו") ביחס לשואה ולמשמעותה התיאולוגית־היסטורית. מאמרו של וייל סוקר את מאמרו של מניטו "ויהי באחרית הימים", המציע דיון מרתק בשאלות הנובעות מהשואה. מניטו מתייחס לשורה של הסברים אחרים שהועלו בשיח התיאולוגי, מסביר את חולשותיהם ומציע תשובה משלו, המושתתת בעיקר על הגותו של המקובל מרדכי עטיה. לפי דרכו של מניטו, בהיות ישראל בגלות יש עליהם השגחה מסוימת, אולם כאשר העם נותר בגלות מעבר לזמן שנועד לה, מסתלקת ההשגחה והחופש האנושי נעשה אכן מוחלט. עיקר התרומה של וייל אינה, לטעמי, בהערותיו על המאמר, אלא בהצגה הבהירה של משנתו המרתקת של מניטו ובהעלאתה לשיח המחקרי.

מאמרו של יחיאל צייטקין על החכם הפרובנסאלי יצחק די לאטש חושף עידן תורני אחר, שבו חיו בהרמוניה יחסית חכמים בעלי עמדות שונות מאוד בשאלות המרכזיות של האמונה. די לאטש היה איש הלכה מן המאה הי"ד, שחיבר חיבור גדול במתכונת "ספר החינוך" – המרצה ענייני מצוות והלכה על סדר החומש. צייטקין מראה כיצד איש הלכה מובהק זה אימץ בחלקים הפרשניים של חיבורו דווקא את פרשנותו של הפילוסוף הפרובוקטיבי בן הדור הקודם, יוסף (אבן־) כספי, תוך דילוג ודילול של הנקודות שבהן כספי עורר עליו את תרעומת המיינסטרים של דורו.

אל הכרך הרגיל של "פעמים" צורף הפעם נספח – מחקר בן יותר ממאה עמודים שנכרך לבדו, המנתח את ספר הפרוטוקולים של הנהגת קהילת יהודי טנג'יר בעשור השביעי של המאה הי"ט. הנושא העיקרי שבוחן אביעד מורנו באמצעות הפרוטוקולים הללו הוא היחס אל אירופה ואל תהליכי המודרניזציה ששכבת המנהיגות, המכונה גם חונטה, מבקשת לקדם. המחקר מעניק מבט חדש על שאלות כמו קולוניאליזם, שליטה קהילתית ומגמות ההתמערבות ועל האופן שבו קיבלו ביטוי בעיר הנמל והדיפלומטיה המתפתחת, השזורה במארג של קשרים עם היבשת המייצגת את הקדמה, הסדר וההצלחה. אף שהנושא מרתק וחשוב, הקריאה בו צריכה לצלוח שפה פוקויאנית ומורכבות רבה, שלעניות דעתי מרחיקים את הקורא המבקש לשמוע דברים כהווייתם, נקיים ממנייריזם.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' כ"ב אדר תשע"ה, 13.3.2015

מודעות פרסומת

פורסם ב-14 במרץ 2015,ב-גיליון ויקהל פקודי תשע"ה - 918, כתבי עת / יואב שורק. סמן בסימניה את קישור ישיר. 2 תגובות.

  1. ברנר כפסימיסט

    בס"ד ג' בניסן ע"ה

    הדברים המובאים כאן ממאמרו של משה בהר (פעמים 139-140) על הסופרת נחמה פוחצ'בסקי שפירסמה את סיפורה בעילום שם מפחדו של ברנר שסלד מסיפורים אופטימיים – אפשר שיש בהם כדי להסביר גם את הדברים הקשים על היהדות שציטט ד"ר מרדכי מרמורשטיין במאמרו 'פתולוגיה של שנאה עצמית', בגליון זה. אופיו הפסימיסטי לא נתן לו לראות את 'שלושת רבעי הכוס המליאה'. וחבל…

    אין צורך שנאמץ את דרכו של פוחצ'בסקי ה'בלתי-עציב' מהמערכון הידוע של 'הגששים'. די לנו בדברי המשורר: 'אל תרכיבו משקפיים לא קודרות ולא שמחות, הסתכלו נא בעיניים, בעיניים פקוחות. את הרע צריך לראות, כדי להילחם בו; את הטוב צריך לראות כדי להתנחם בו'.

    בברכה, ש.צ. לוינגר

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: