השראה במקום דקדקנות | רונן נויבירט

בניגוד לדברי הראשון לציון, הרבנות הראשית אימצה בעבר את עמדת הפוסקים שהסתפקו בהליך הגיור בקבלת מצוות בסיסיות בלבד. המצב כיום  מחייב להמשיך בדרך זו

לאחרונה התפרסמה ביקורתו של הראשון לציון, הרב יצחק יוסף, על הרב אריה שטרן, רבה של ירושלים, שלפיה כביכול הוא מגלה פנים שלא כהלכה בסוגיית הגיור, שכן לטענתו די בכך שמתגיירים ישמרו שבת במידה מסוימת. קטונתי מלהכניס את ראשי בין הרבנים הראשיים, אבל מאחר שנושא הגיור עתיד לעלות לסדר היום הציבורי בקרוב סביב הקמת הממשלה החדשה, חשוב לעשות סדר הן בנתונים והן ביסודות הלכות גיור.

במדינת ישראל חיים היום למעלה מ-300 אלף אנשים שעלו לארץ על פי חוק השבות, מרביתם מחבר העמים, אשר אינם נחשבים כיהודים על פי ההלכה. רובם ככולם נחשבים כזרע ישראל, כלומר: מגיעים ממשפחה עם שורשים יהודיים. הדור השני והשלישי שלהם רואים עצמם כישראלים לכל דבר, נושאים שמות ישראליים, חוגגים את חגי ישראל, משרתים בצה”ל ומשולבים לגמרי בחברה הישראלית.

מערכת הגיור הנוכחית, הפועלת במסגרת בתי הדין לגיור של הרבנות הראשית ושל הצבא, מגיירת כאלפיים מתגיירים בשנה. ואולם, מנגד, לאוכלוסייה זו נולדים כארבעת אלפים תינוקות בשנה, דבר המגדיל באופן ניכר את הבעיה. מערכת הגיור הנוכחית אינה מצליחה להעלות את מספרי המתגיירים. יש הטוענים שהמוטיבציה לגיור בקרב ציבור זה הינה נמוכה ביותר, ויש הטוענים שהסטנדרטים המחמירים של בתי הדין ויחסם למתגיירים הם שמרתיעים ומורידים את המוטיבציה.

כך או כך, אנו נמצאים בסכנה הולכת וגדלה של נישואי תערובת בישראל. המצב הנוכחי מהווה פצצת זמן מתקתקת ומסכן מהותית את עתידה של החברה הישראלית. ככל שהשנים נוקפות המספרים גדלים, ההתערות בחברה גדלה וממילא הדבר מהווה סכנה ממשית ליהדותה של מדינת ישראל.

לשים את הדגש על החוויה החיובית במפגש עם היהדות. הראשון לציון הרב יצחק יוסף והרב אריה שטרן צילומים: יונתן זינדל פלאש 90, מרים צחי

לשים את הדגש על החוויה החיובית במפגש עם היהדות. הראשון לציון הרב יצחק יוסף והרב אריה שטרן
צילומים: יונתן זינדל פלאש 90, מרים צחי

בסמכות בית הדין

על פי ההלכה נצרכות שלוש פעולות חיוניות על מנת להתגייר: ברית מילה (לגברים), טבילה במקווה וקבלת מצוות.

לכתחילה פעולות הגיור צריכות להיעשות בפני בית דין של שלושה דיינים מומחים. בדיעבד אפילו אם הייתה קבלת מצוות בפני שלושה הדיוטות הכשרים לדון הגיור תקף, כפי שכותב מרן בשולחן ערוך:

כל ענייני הגר, בין להודיעו המצות לקבלם בין המילה בין הטבילה, צריך שיהיו בשלשה הכשרים לדון, וביוםאבל בדיעבד אם לא מל או טבל אלא בפני שנייםהוי גר ומותר בישראלית, חוץ מקבלת המצות שמעכבת אם אינה ביום ובשלשה. (יורה דעה רסח, ג).

תפקיד בית הדין הוא לבדוק שכוונת הגר לשם שמים ולהודיע לו את עניין המצוות, ואז מקבל עליו הגר את תרי”ג המצוות, ובלשון השולחן ערוך:

כשיבוא הגר להתגייר, בודקים אחריו שמא בגלל ממון שיטול או בשביל שררה שיזכה לה או מפני הפחד בא ליכנס לדת. ואם איש הוא, בודקין אחריו שמא עיניו נתן באשה יהודית. ואם אשה היא, בודקין אחריה שמא עיניה נתנה בבחורי ישראל, ואם לא נמצאת להם עילה מודיעים להם כובד עול התורה וטורח שיש בעשייתה על עמי הארצות, כדי שיפרשו. אם קיבלו ולא פירשו, וראו אותם שחזרו מאהבה, מקבלים אותם. (שם, יב).

סמכות ההכרעה הסופית נתונה לחלוטין לשיקול בית הדין. הדבר נלמד מהסיפור במסכת שבת (לא, ב) על הלל הזקן שהסכים לקבל אדם שביקש להתגייר על מנת להיות כהן גדול. אף על פי שהבא להתגייר לשם אינטרס מסוים דוחים אותו, מסבירים בעלי התוספות שהלל קיבלו כיוון שידע שכוונתו לשם שמים. הסבר זה מובא בבית יוסף ובדברי הש”ך (שם, ס”ק כג): “דהלל… בטוח היה דסופו לעשות לשם שמים… ומכאן יש ללמוד דהכל לפי ראות עיני הבית דין”.

חשוב להדגיש שאם הייתה קבלת מצוות מלאה אלא שמתברר למפרע שהגר אינו מקיים מצוות כלל, הגיור תקף ואינו מתבטל והגר נחשב כיהודי מומר: “ואם לא בדקו אחריו, או שלא הודיעוהו שכר המצות ועונשן, ומל וטבל בפני שלשה הדיוטות, הרי זה גר אפילו נודע שבשביל דבר הוא מתגייר, הואיל ומל וטבל יצא מכלל העובדי כוכבים… ואפילו חזר ועבד עבודת כוכבים, הרי הוא כישראל מומר שקדושיו קדושין” (שם, ג). בהקשר הזה, המבטל גיורים הוא המגלה פנים שלא כהלכה.

קבלת מצוות

הנחת המוצא היא שקבלת המצוות הינה תנאי יסודי וראשוני לכל הליך הגיור. זאת ועוד, קבלת המצוות חייבת להיות מלאה, כדברי הגמרא (בכורות ל, ב): “עובד כוכבים שבא לקבל דברי תורה חוץ מדבר אחד – אין מקבלין אותו”. ברם, מהי קבלת מצוות מלאה? האם הכוונה שלמן הרגע הראשון יקיים הגר את כל תרי”ג מצוות? האם כל אדם שומר מצוות, גם מהמדקדקים ביותר, מקיים את כולן? האין אנו נכשלים בעברות כגון לשון הרע?

בסוגיה זו ישנן מספר דעות בקרב הפוסקים. שיטה מרכזית בפוסקים מובאת בדברי ר’ חיים עוזר גרודזנסקי (שו”ת אחיעזר ג, כו). על פי האחיעזר משמעות קבלת המצוות הינה קבלה מוחלטת ללא תנאי של האחריות לקיום המצוות והסכמה לקיים את המצוות באופן בסיסי, ברם אין זה אומר שהגר יקיים בפועל את כל פרטי המצוות:

כיון דמקבל עליו כל המצות אף שחושב לעבור על איזה מהמצות אח"כ לתיאבון, מכל מקום אין זה מניעה לקבלת המצות, ודוקא היכא שמתנה שלא לקבל עליו זהו חסרון בקבלת המצות דמעכב.

לפי האחיעזר, המקרה עליו מדברת הגמרא בבכורות, הינו מקרה בו הגר מציב תנאי לפיו יש מצוות שהוא לא מתכוון אי פעם לקיים, אבל בכל מקרה אחר – הגיור תקף. עם זאת, במקרה בו ברור שאין למתגייר כל כוונה לקיים מצוות וכל הגיור הינו הצגה בלבד – גיור כזה אינו תקף, כפי שכותב האחיעזר:

אולם היכא שברור הדבר שבודאי יעבור אחרי כן על איסורי תורה חלול שבת ואכילת טריפות ואנו יודעים בבירור כוונתו שאינו מתגייר רק לפנים ולבו בל עמו, הרי אומדנא דמוכח שמה שאומר שמקבל עליו המצות לאו כלום הוא, אם כן זהו חסרון בקבלת המצות דמעכב.

יסוד דומה הובא על ידי הרד"צ הופמן בשו"ת מלמד להועיל (ח"ג, ח), שם נשאל על גיור אישה המקיימת חיי אישות עם יהודי כהן. ממילא, ברגע שהיא תתגייר הם יעברו על איסור אישות שבין כהן לגיורת. הרד"צ הופמן מנמק את ההיתר לקבלה לגיור בכך שאינה אומרת בפירוש שלא תקיים מצווה זו:

דבאמת אם אומרת בפירוש שאינה רוצה לקבל מצוה זואסור לקבלה. אבל בנידון דידן הרי אינה אומרת כן בפירוש. ואם כן, אף שאנו יודעין שתעבור על איסור זהניתן לקבלה.

עמדתו של האחיעזר אומצה על-ידי פוסקים רבים במאה האחרונה וביניהם הרבנים הראשיים לישראל – הרב יצחק הרצוג, הרב יהודה אונטרמן, הרב עובדיה יוסף ועוד. עם זאת, היו פוסקים שלא קיבלו עמדה זו. בשו"ת דבר אברהם (ח"ג סי' כח) לרב אברהם דב כהנא שפירא פקפק בדבריו של האחיעזר וכתב:

…ואני חוכך בזה, כיון שבשעת הקבלה הוא חושב לעבור אפילו לתיאבון אין זו קבלה והם תרתי דסתרי, אלא שיש לומר דרק לכתחילה אין מקבלין אותו בשביל זה אבל בדיעבד אינו מעכב. לכן אני נבוך למעשה בענין זה, אבל יודע אני שלפעמים הנחיצות גדולה מאד מטעמים שונים וכוחא דהתירא עדיף, אלא שאפשר ששכרן של מקרים פרטים אולי יוצא בהפסד הכלל.

הרב עובדיה דחה דבריו וכתב:

נראה דלא שבקינן פשיטותיה של האחיעזר משום ספקו של הדבר אברהם (קובץ תושב"ע י"ג שנת תשל"א).

גם הרב משה פיינשטיין (אגרות משה יורה דעה א, קנז) התנגד לקבל גרים אשר לא מוכחת כוונתם לקיים מצוות:

בגר שאנן סהדי (=אנו יכולים להעיד בחוש) שלא קבל מצות אף שאמר בפיופשוט וברור שאינו גר כלל אף בדיעבדואף אם אמר בפיו שמקבל מצות אם אנן סהדי שאינו מקבל עליו באמת אינו כלום. וגר שמהני (=שמועיל) לשם אישות בדיעבד, איירי (=מדוברשבשביל האישות קבל עליו מצות באמת והוא ברור ופשוט (אגרות משה יורה דעה א, קנ"ז).

לשיטה זו, בכל מקרה שאין קבלת מצוות מוחלטת, הגיור אינו תקף. הרב משה פיינשטיין דחה גם מקרה דומה לזה של הרד"צ הופמן וטען ש:

אף אם גיורת זו תקבל עליה כל המצוות ממש נמי, היא לא קיבלה עליה איסור זו מלהינשא לכהןוכיוון שלא קיבלה דבר זה אינה גיורת כלל… ( אגרות משה אבן העזר ב, ד).

יש לציין שלרב פיינשטיין תשובות סותרות לכאורה, בהן הוא מיקל יותר בקבלת המצוות.

התחיבות לא ריאלית

ישנם פוסקים מרכזיים ובראשם הראשון לציון הרב עוזיאל אשר פירשו את שיטת האחיעזר לקולא, כך שאף אם ידוע שהמתגייר לא יקיים כלל את המצוות לאחר הגיור מותר לקבלו:

גר שקבל עליו המצות ועונשן אף על פי שידוע שלא יקיים אותם, מקבלים אותו אחרי שהודיעו לו מצות קלות וחמורות ענשן ושכרן. שגם אם יחטא ויענש מכל מקום זכות היא לו לזכות באותן המצות שיקיים אותן ומשום דילמא נפיק מהם זרעא מעליא. (משפטי עוזיאל ב', יורה דעה נח).

גם הרב משה הכהן (רבה הראשי של ג'רבא) פסק כך:

דענין קבלת עול מצות אין הכוונה שיקבל עליו לקיים את כל המצות, אלא שיקבל עליו מצות התורה ושאם יעבור על איזה מהם ענוש יענשואף על פי שאחר כך עבר על כמה ממצות התורה אין זה מזיק לקבלתו עול מצותואפילו אם בעת קבלתו המצות הוא חושב לעבור על איזה מהםהוי שפיר גר מעליא. (והשיב משה, יורה דעה, נא).

הרב ישראל בארי, רבה הראשי של נס ציונה, ופוסקים נוספים שותפים לעמדה זו.

דעות אלו לא אומצו בבתי הדין הרבניים. ברם, עיקר שיטת האחיעזר ננקטה על ידי הרבנים הראשיים בעבר.

העולה מדברים אלו שהליך הגיור מצריך קבלת מצוות וקיום בסיסי של המצוות, אך אינו מצריך התחייבות לקיום כל פרטי המצוות למן היום הראשון של הגיור, מתוך הבנה שאין זה ריאלי לחשוב שמאן דהו יכול להתחייב לזה בכנות. קבלת מצוות הינה למעשה הסכמה לכך שמרגע הגיור ואילך הגר מחויב בכל המצוות כחלק מעם ישראל, וכל המצוות כולן חלות עליו במלואן. הוא עתיד להיענש על אי קיומן ולקבל שכר על קיומן.

ניתן לומר כי העיקרון הבסיסי העומד מאחורי שיטת האחיעזר הינו תפיסת הגיור לא "כתחנה סופית"  אלא דווקא כ"תחנה ראשונה" בתהליך. הגיור הינו תחילתו של תהליך צמיחה רוחנית בו יצעד הגר מכאן ואילך. ממילא אין כל דרישה מן הגר לקיום מצוות מושלם ברגע הגיור אלא לקבלה כנה ולמוכנות אמיתית לשאוף אל מטרה זו. זרע ישראל

כפי שראינו לעיל מדיניות ההלכה הינה שלא לעודד גיורים ולא לאפשר גיור במקרה של אינטרס, כגון לצורך נישואין. ברם, שונה הדבר כאשר מדובר ב”זרע ישראל”, כלומר בגוי שאבותיו היו יהודים. הראשון שחידש זאת, במאה ה-15, היה רבי שלמה בן שמעון דוראן, שטען שאף על פי שאין לעודד גיורים – שונה הדבר במשפחות האנוסים שמקורן בעם ישראל: “…מיהו זהו (=שצריך לבדוק אחריו) בגוי הבא להתגייר, אבל מהאנוסים אלו או זרעם אין דוחים אותם מפני זה, אבל המקרבן ומכניסן תחת כנפי השכינה עליו נאמר: ‘אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה’” (שו”ת הרשב”ש, שס”ח).

פוסקים מובילים בדורנו השתמשו בעקרון של "זרע ישראל" לא רק לגבי הייתור של בדיקת האינטרסים, אלא גם בנוגע להקלות בהגדרת קבלת המצוות בגרים מ"זרע ישראל".

הרב עוזיאל ראה חובה בעידוד גיור של "זרע ישראל": אדם מישראל שנטמע או שנדחה מישראללבניהם ודאי שאנו חייבים לקרבםאפילו אם הם בני גוייה הרי מזרע ישראל המה, ואלה הם בבחינת צאן אובדות, וירא אנכי שאם נדחה אותם לגמרי על ידי זה שלא נקבל את הוריהם לגרות נתבע לדין ויאמר עלינו: 'את הנדחת לא השיבותם ואת האובדת לא בקשתם' (יחזקאל ל"ד) וגדולה היא תוכחה זאת מאותה התוכחה של קבלת גרים… (פסקי עוזיאל בשאלות הזמן, סימן סה)

"להקל בעניין הגירות"

 הדבר נכון אף יותר כאשר ברקע מרחפת סכנה של נישואי תערובת כדברי הרב אונטרמן:

 בין העולים החדשים שבאים ממדינות שונות ישנם זוגות של נישואי תערובת, וישנם גם ילדים שנולדו מנשים הנוכריות וצריכים לקבלם לדת משה וישראל על ידי גרות כדין תורה. הדחיפות שבדבר היא מפני החשש שכל אלה עלולים להתערב בין הציבור במשך זמן קצר, ולא ידוע מוצאם כללבשעת דחק כזו שאי אפשר בשום אופן למנוע שיתערבו עולים גרים בין בני ישראל, יש לגיירם כדין של תורה, כדי להסיר מכשולים ממשפחות ישראל שיתערבו בהן. וכשיראו שלא חזרו לסורם במשך חודש ימים וכדומה, אין להסס יותר. )”שבט מיהודה”, שער חמישי, א).

וכך כתב הרב הראשי לחיפה הרב שאר-ישוב הכהן:

בדורנו שזכינו לחזות באתחלתא דגאולה וקיבוץ נידחי ישראל, יש לנו לסמוך על האחיעזר, משפטי עוזיאל ושבט מיהודה, ואמנם לא לוותר על אמירת ‘קבלת המצוות’, אבל לא להתגרות בהם חלילה ולענותם; לא לבדוק אחריהם ולא לשאול שאלות מכשילות.  נזכיר עוד את מה ששמעתי באוזני מפי גיסי המנוח, הרב הראשי לישראל הגר”ש גורן זצ”ל – ‘שבארץ ישראל יש לא רק להקל בעניין הגירות, אלא מצווה לקרבם ולהשתדל להכניסם תחת כנפי השכינה עד כמה שידנו מגעת. אך לא כך הדבר בחו”ל, שיש לדחותם פעם ופעמיים, ולשדלם שיימנעו מן הגיור עד כמה שידנו מגעת’”.

העולה מן הדברים, שישנו אינטרס ציבורי כלל-ישראלי לגייר את אלו הקרויים "זרע ישראל", שהרי בסופו של דבר הם "יתבוללו" בתוך החברה הישראלית שיראו אותם כיהודים לכל דבר. מסיבה זו, יש חובה לעודד גיורים בקרב אוכלוסיית העולים מחבר העמים.

מסקנות מעשיות

במצב הקיים היום בבתי הדין, המתגיירים מתוחקרים ונשאלים שאלות רבות על פרטי ההלכות ודקדוקיהן. ממילא, תוכנית הלימוד באולפני הגיור מתמקדת בידיעת הפרטים ושינונם. גרים רבים עוברים את הגיור בשל ההכנה המוצלחת של האולפנים ובשל יכולתם לשנן ולזכור את החומר הנלמד, אך אין הדבר מעיד בהכרח על רצון לקיום המצוות ביום שאחרי. לצערנו המציאות מוכיחה שישנם רבים שאינם ממשיכים בקיום המצוות לאחר הגיור. כפי שצוין לעיל הם נחשבים ליהודים לכל דבר, אבל כאמור מצב זה אינו רצוי.

הרמב”ם נותן סקירה מפורטת לגבי תוכנית הלימוד הנצרכת למתגיירים:

ומודיעין אותו עיקרי הדת, שהוא יחוד השם ואיסור עבודה זרה, ומאריכין בדבר זה. ומודיעין אותו מקצת מצוות קלות ומקצת מצוות חמורות, ואין מאריכין בדבר זה. ומודיעין אותו עוון לקט שכחה ופאה ומעשר עני. ומודיעין אותו עונשן של מצוות. (הלכות איסורי ביאה, יד).

לפי הרמב"ם יש ללמד את המתגייר את עיקרי האמונה, שכר ועונש ומספר מצוות בסיסיות. במציאות של ימינו בה מרבית החברה אינה שומרת מצוות, יש חשיבות להרחיב את הלימוד למצוות נוספות כגון: שבת וחגים, כשרות, טהרת המשפחה, תפילה, מצוות התלויות בארץ ומצוות שבין אדם לחברו. כאמור, אין צורך ללמד את כל פרטי ההלכות, אלא את עיקרי הדברים.

מאחר שעיקר קבלת המצוות אמורה לסמן מוכנות אמיתית להיכנס לעולם היהדות, עדיף להתמקד במתן השראה, מוטיבציה ושאר-רוח, במקום עיסוק מופרז בפרטים שעשויים בסופו של יום להרחיק את המתגייר מהסיכוי לקיים מצוות. על מנת לאפשר קבלת מצוות אמיתית עדיף לשים את הדגש על החוויה החיובית במפגש עם היהדות.

כמובן שהדבר משליך גם על סדר הדין בבתי הדין. על הדיינים לחקור את הנסיבות שמביאות את העומד לפניהם להתגייר: המצוה הנכונה, כשיבא הגר או הגיורת להתגייר בודקין אחריו שמא בגלל ממון שיטול או בשביל שררה שיזכה לה או מפני הפחד בא להכנס לדת, ואם איש הוא בודקין אחריו שמא עיניו נתן באשה יהודית, ואם אשה היא בודקין שמא עיניה נתנה בבחור מבחורי ישראל, אם לא נמצא להם עילה מודיעין אותן כובד עול התורהאם קבלו ולא פירשו, וראו אותן שחזרו מאהבהמקבלים אותן! (רמבם, הלכות איסורי ביאה יג, יד).

מעבר לזה יש למעט בחקירות ודרישות ובדיקות אלא יש להודיע ולהבהיר לגר את משמעות הגיור ואת משמעות קבלת המצוות. “ואין מרבין עליו ואין מדקדקין עליו, שמא יגרום לטורדו ולהטותו מדרך טובה לדרך רעה. שבתחילה אין מושכין את האדם אלא בדברי רצון רכים. וכן הוא אומר: ‘בחבלי אדם אמשכם’ (הושע יא ד), ואחר כך ‘בעבותות אהבה’” (רמב”ם הלכות איסורי ביאה יד, ב).

על מנת לשפר את איכות הגיורים, חשוב לא פחות הינו הליווי ביום שאחרי. חלק גדול מן המתגיירים, גם אם מתעורר בהם ניצוץ אמיתי של יהדות, חוזרים לאחר התהליך לעיר מגוריהם, מקום בו לעיתים רבות אין להם קשר חזק עם בית כנסת, קהילה או דמות רוחנית. במצב כזה, הסיכוי להמשיך משהו ממה שהם קיבלו אינו גדול. כמובן שאתגר זה נופל לפתחן של קהילותינו אשר חייבות לסייע במאמץ הלאומי כדי להרבות גרי צדק בעם ישראל.

מנהיגות רבנית חייבת לפתח חזון ולא לעסוק רק בקרבות בלימה. מניתוח המציאות והמקורות ההלכתיים עולה שחובה על אנשי שלומי אמוני ישראל, לפעול למען הרחבת מערך הגיור ולתמוך בקיום החלטת הממשלה להקמת בתי דין אזוריים לגיור, החלטה שיש בה הצלת נפשות ממש. אין מדובר במדיניות של חיפוש הקלות, אלא במדיניות של החמרה בסכנת נישואי התערובת.

הרב רונן נויבירט הוא רב קהילת "אהל ארי" ברעננה ומייסד ארגון רבני "בית הלל"

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' ט"ו אדר תשע"ה, 6.3.2015

פורסמה ב-7 במרץ 2015, ב-גיליון כי תשא תשע"ה - 917 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. 21 תגובות.

  1. עין הקורא

    הראי"ה קוק כותב, בתשובה לרבני בואנוס איירס (מיום ט' בניסן תרפ"ח, שו"ת דעת כהן, סי' קנד):

    '… והרי מפורש אמרו חז"ל, בכורות ל' ע"ב: "נכרי שבא לקבל דברי תורה חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו. רבי יוסי בר יהודה אומר: אפי' דקדוק אחד מדברי סופרים". ואיך אפשר לקבל גרים באופן כזה שיודעים ברור שאחר גירותם יעברו על דברי תורה…

    ואע"ג דקיימא לן כמאן דאמר "כולן גרים הם" ביבמות דף כ"ד ע"ב… דהיינו דוקא כשהגירות היתה שלימה בקיום המצוות, אבל כשלא נתגיירו לגמרי, דהיינו בלא קיום המצוות ושמירתן, וגם הכוונה היתה בלתי הוגנת, הרי הם גרועים מסתם גרי אריות… ומשמע דלאו דוקא עבודה זרה, אלא כל שלא מקיימים מצוות, וגם המחשבה היתה שלא כראוי, אז אין כאן גירות כלל…

    ולא עוד אלא שהמקבלים אותן עוברים על "לפני עוור" ממה נפשך. דאם נאמר שאין גירותם גירות אפילו בדיעבד, הרי הם מכשילין את הרבים במה שמחזיקין נכרים בחזקת ישראל… ואם באמת הם גרים, ובדיעבד מתחייבין בכל התורה כולה, הרי הם מכשילין אותם בזה שמחייבין אותם בעונשים של איסורי תורה שעוברים עליהם…

    על כן יפה עשו… שגדרו גדר במדינתם, ששם הפרוץ מרובה ורבו גיוריות כאלה שאינם רק לפנים, שלא לקבל גרים כלל, ומי שרוצה באמת להתדבק בקדושת ישראל, שיבוא לעיר קדשנו ותפארתנו ירושלים ת"ו, שיחקרו אחריו יפה בבי דינא רבא, באופן שלא יהיה משא פנים בדבר לקבל כי אם אלה שנהיה בטוחים בהם שמתגיירים לשם שמים, וישמרו לעשות את כל דברי התורה, אחר שיתחייבו בה בעברם בברית השי"ת ע"י הגירות וייכנסו באמת תחת כנפי השכינה…'

    • לגבי מה שהביא הכותב בשם הגרח"ע בעל שו"ת אחיעזר – ראו מה שביאר בדבריו הרה"ג שלמה דיכובסקי, במאמרו, 'קבלת הגר וקבלת מצוות', באתר זה.

    • עין הקורא

      וכך כותב הגר"ש דיכובסקי (שם, בפיסקה האחרונה):

      'אציין כי אין לטעות בדברי האחיעזר, שכוונתו כאילו די בקבלת מצוות עקרונית ואין צורך בקבלת מצוות מעשית. לא זו כוונתו! האחיעזר מצריך קבלת מצוות מעשית לכל פרטיה, אלא אומר שקבלת המצוות המעשית נחשבת גם אם המתגייר אומר שהוא חושש שלא יוכל לעמוד בקיום חלק מן המצוות בגלל תנאי חייו או בגלל כורח כלשהו; או גם כאשר אנחנו חוששים שהמתגייר לא יעמוד בשמירת מצוות מליאה.. אולם במה דברים אמורים? אך ורק כאשר המתגייר הצהיר שהוא מקבל על עצמו את שמירת כל המצוות, אבל חושש מפני היצר או מפני הכורח שלא יניחוהו לקיים בפועל את כל המצוות'.

    • בשורה 4:

      … בגלל תנאי חייו; או גם כאשר…

    • תגובה "קראית"

      כולם רוצים להדר ולהחמיר ככל האפשר ככל הדעות והשיטות. לו חיינו בבואנוס איירס לפני מאה שנה היינו בשמחה וברצון מקבלים פסיקה מחמירה בהלכות גיור.
      המציאות כיום בארץ היא מציאות של שעת הדחק. ובשעת הדחק מותר להסתמך על שיטות ראשונים ואחרונים שלא נתקבלו להלכה כאשר המצב היה אחר.
      לא מדובר פה על "להמציא הלכות חדשות" כי אם ללכת בדרך סלולה ע"י פוסקים חשובים. אף שאנו באים מבית מדרשו של הראי"ה קוק זצ"ל שפסיקתו העקרונית בגיור היתה שונה.
      ההצמדות לפסק של הרב קוק ללא הידרשות לשאלה מה עושים עם מציאות שבבתי הספר, בצבא, באוניברסיטה ובכל מקום לומדים יחד יהודים וגויים מ"זרע ישראל" וממילא מכירים ומתחתנים היא התנהגות קראית שלא יורדת לטעמי הדברים אלא מעתיקה פסק חלוט ממקום למקום מבלי לבדוק את צדדי הבעיה שעל הפרק

      וגם בנושא זה אנו מסתמכים על גישתו העקרונית של הרב קוק אשר מבאר בפירוט במבוא ל"שבת הארץ" את התנאים והמציאויות בהם ניתן לפסוק בשעת הדחק כדעת יחיד:

      "וכענין זה הם דברי הט״ז ביו״ד (סי׳ רצ״ג סק״ד), – שאע״פ שנהגו מעולם להחמיר ע"פ דעת רבים, כשסמכו אחר־כך, בשעת הדחק וההכרח וצרך צבור, על דעת שנדחתה מהלכה לא מיחו חכמים בדבר, והפוסקים שלא חשו לשעת הדחק בזה דבארצות שלהם אין זה דחק כל עיקר…אבל בארצות…ודאי מודים שיש לסמוך להקל בזה.. "- מדברים אלה יש לנו ללמוד על־אחת־כמה־וכמה במה שנוגע בתדירות לחיי הפרט וחיי הכלל יותר הרבה מחסרון שכר שעורים, שאינו אלא צרך אחד, פרטי וארעי, וכן כיו״ב."

      כמובן הדבר צריך להיות מוסכם לכה"פ על רוב חכמי דורינו כדי שלא תיעשה התורה כשתי תורות וייפתחו ח"ו ספרי יוחסין. וזהו בכ"ז ההבדל העקרוני בין הלכות שמיטה להלכות גיור. אך הדבר לא נוגע בכהוא זה למחלוקות עקרוניות שהתקיימו בזמן אחר ובמציאות אחרת

    • הגאון רבי שלמה דיכובסקי, היה חבר בית הדין הגדול במשך שנים רבות.לאחר פרישתו לגימלאות כיהן מספר שנים כמנהל בתי הדין הרבניים. מאמרו 'קבלת הגר וקבלת מצוות', פורסם באתר זה, בכ"ב בסיון תשע"ג.

    • בס"ד י"ט אדר ע"ה

      לר' חיים – שלום רב,

      א. מה שניסית לחלק בדעת הראי"ה בין אז להיום. נראה איפכא, השכיחות של נישואי תערובת בארצנו קטנה לאין ערוך מאשר בגולה.

      ב. האחיעזר אומר בפירוש (ודבריו צוטטו במאמר) שאי אפשר לגייר כאשר ברור שהמתגייר יעבור על איסורי תורה ולא ישמור שבת וכשרות. הרב רונן נויבירט עצמו מדבר על שבת, חגים, כשרות, טהרה, תפילה, מצוות התלויות בארץ וכו'. האם מאות האלפים של מחוסרי גיור מוכנים לכך? על מה, איפוא, ה'קמפיין' נגד הרבנות הראשית?

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      • ש.צ. לוינגר

        דבריי באו כלפי אלה שמציגים שוב ושוב את דברי הרב קוק כהתרסה כלפי מי שטוענים להיות ממשיכי דרכו ומאידך לא נוהגים כשיטתו בהלכות גיור.

        לא באתי לעשות "חילוקים" בדעת הרב קוק בין אז להיום כי אם לומר שדבריו אינם קושיא ובמפורש יש כאן פסיקה שלא כשיטת הרב קוק. ודרך אגב האם קיים מישהו שפוסק בכל דבר כמו הרב קוק, גם בעניינים בהם לא היה שום שינוי מציאות? התשובה לענ"ד היא לא רבתי.

        בנושא הגיור, כמעט כל מי שבא להקל טוען לשעת חרום לאומית ולצורך של שעת הדחק. יש הרבה מקום לחלק בצורך שקיים במדינת ישראל עם עלייה גדולה של נישואי תערובת לבין קהילה פרטית בחו"ל וקדמוני בכך רבים וטובים ולי אין כלל שאיפה ליטול חלק בדיון אותו פתחת של מה יותר שעת הדחק. אך סטייה מפסיקתו של הרב קוק אינה מהווה כל קושיא גם כלפי מי שרואה עצמו תלמידו וממשיך דרכו והשימוש בטיעון הזה הוא קנטרנות

    • לפתוח בראי"ה!

      בס"ד י"ט באדר ע"ה

      לר' חיים – שלום רב,

      אתה רוצה לחלוק על הראי"ה קוק? אתה רוצה לעשות חילוק בין זמנו לזמננו? כל זה לגיטימי, כמובן בראיות ובמקורות כדרכה של תורה.
      אבל להתעלם ממנו כליל, כפי שעשה כותב המאמר? וגרוע מזה – לאסור לצטט את דבריו הנוגעים ישירות לדיון, ולקרוא לזה 'קראות' או 'קנטרנות', כפי שאתה עושה?
      בנושא בעל משמעות הלכתית וציבורית גורלית הנוגעת לדורות – דבריו של הראי"ה צריכים לתפוס מקום בראש הדיון. תהיה המסקנה ההלכתית אשר תהיה.!

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      אוסיף נקודה אחת:
      ייתכן שגישתו של הראי"ה לראות את הדור שלנו, לא כדור פרוץ ונהנתן אלא כדור ששואף לאידיאלים גדולים, מחייבת כיוון שונה: במקום לנסות 'למכור' ליוצאי חבר העמים יהדות מדולדלת שכל עיקרה פולקלור בעלמא, עדיף שנאתגר אותם ביהדות כהשקפת עולם מקיפה הנותנת מענה לשאלות הגדולות של היחיד, העם והעולם. הכשרת גדולי תורה ואמונה מיוצאי חבר העמים – יכולה להביא בעקבותיה לתנועה עממית גדולה של התקרבות ליהדות מתוך אמונה גדולה, אנשים שירוצו לדקדק במצוות ללא 'הנחות' לעצמם!.:

      • ש.צ. לוינגר היקר

        הרב קוק לא חידש שום דבר מהותי בסוגיית הגיור. דבריו הינם דרך המלך אשר ניתן להביא לה סימוכין וראיות מכל הפוסקים ומכל הדורות. הדברים ידועים ומפורסמים לכל מי שנדרש לסוגיית הגיור שככלל "קשים גרים לישראל כספחת" וכי קבלת מצוות מופיעה בכל ספרי ההלכה כחלק מתהליך הגיור כמו גם הדין של "נכרי שבא לקבל דברי תורה חוץ מדבר אחד".

        אם כן, לשם מה טורחים כל כך הרבה אנשים לנופף דווקא בתשובותיו בנושא זה? אין זאת אלא כדי לקנטר את ה'מזרוחניקעס' שכביכול כשנוח להם הם הולכים לפי הרב קוק וכשלא נוח להם הם 'מצפצפים' על פסקיו וכבר ראיתי כאלה שאמרו זאת במפורש. (אמנם המגיב "עין הקורא" לא אמר זאת במפורש אך ניתן להבין את הרמז ואם אמנם טעיתי וכל כוונותיו הם להעשיר את הדיון במה שלדעתו מהווה מקור ייחודי וחשוב שלא נלקח בחשבון על ידי הרב נויבירט הרי התנצלותי)

        ולא היא. פוסקי דורינו הנדרשים לסוגיא באים למצוא נתיב צר להידחק בו כדי לפתור בעיה חדשה שנתחדשה לה בדורינו ואשר לא עמדה לעיני פוסקים בדורות קודמים ובהם גם רבינו הגדול הראי"ה קוק זצ"ל. אפשר להסכים ואפשר שלא להסכים אך אין כל טעם בהבאת פוסקים מדורות קודמים שאמרו את הדעה המקובלת והמרווחת בהלכה כראיה לסתור. והמפורסמות אינם צריכות ראיה.

    • וכבר עמד קלמן נוטריוס, במאמרו, 'שוה להיות יהודי?', באתר זה. על ההשקעה המועטת בהפצת יהדות בין עולי חבר העמים, ועל אי-שילוב אנשי תורה מקרב עולי חבר העמים בפעילות כזו. בתגובתי שם ציינתי למיזם שנעשה ע"י חוגי הר"י זילבר זצ"ל המפיץ יהדות ברוסית באמצעות אתר 'פייסבוק' שיש לו למעלה מ100,000 חבירים. עולי חבר העמים, כשיקבלו הסברה יהודית נכונה – עוד ישימו אותנו 'בכיס הקטן' בדקדוק במצוות מעשיות!

    • בס"ד כ' באדר ע"ה

    • הדיון לגבי 'תקנת ארגנטינה', כולל הסכמותיהם של הראי"ה קוק (= דעת כהן, סי' קנד), של הראש"ל רבי יעקב מאיר,ושל רבי יהודה לייב צירלסון מקישינב – מרוכז בשו"ת 'דבר שאול' לרבי שאול דוד סתהון, ירושלים תנש"א, יו"ד סי'ב-ה, עמ' 22-29.

    • תקנה אחרת שהונהגה בארץ ישראל בימי הגרב"צ עוזיאל והגרי"א הרצוג, שנועדה לאפשר לבית הדין לבחון בזהירות את כנות כוונת המועמדים לגיור לחיות חיי תורה ומצוות, מזכיר הראש"ל רבי יצחק נסים, וממליץ לרבני צרפת ואלג'יריה לאמצה:

      'עצתי היא, איפוא, שתתאספו יחד רבני צרפת ואלג'יריה ותבואו לידי הסכמה אחידה. מעין הסכמה ותקנה שנעשתה פה בארץ בימי קודמי המנוח הרב הגאון כמוהר"ר בן-ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל וייבדל לחיים ארוכים וטובים חברי הגאון ר' יא"ה הרצוג שליט"א וחברי מועצת הרבנות. אף כי ב"ה בארצנו הקדושה עוד לא קרה שנישאו בנישואי תערובת, אבל באו ובאים מחו"ל זוגות כאלו, אשר נישאו בנישואין אזרחיים.

      וזאת היתה התקנה: במשך שנה שלימה מיום הגשת בקשתם לבית הדין האיזורי להתגייר – אין מגיירים אותם. בתקופת זמן זו מתחקים על הליכות הזוג בענייני יהדות. אם מתברר שאפשר להם להתנהג בהלכת יהודאין, בית הדין ייתן רשות לגיירם ולהשיאם כדין ע"י חופה וקידושין.

      אולם אם בית הדין האיזורי מוצא שמסיבות מיוחדות ראוי לגיירם מיד בלי לחכות שנה – על בית הדין לקבל הסכמת הרבנים הראשיים לישראל, ורק אם תאושר על ידם החלטה זו, אזי ניתנת רשות לאותו ביה"ד לגיירם'

      (התשובה נשלחה במענה לרבנים רבי אברהם משה פינגרהוט אב"ד אלג'יר ורבי רחמים נאהורי אב"ד בון. הדיון ביניהם נמצא בשו"ת רא"מ פינגרהוט,, ירושלים תשכ"ד, יו"ד סי' יד-טו)

    • עין הקורא (המשך)

      עם העלייה הגדולה מברית המועצות, הקילה מועצת הרבנות הראשית (בראשותם של הגרא"י אונטרמן והגר"י נסים) בדרישה להמתין שנה עד לאישור הגיור, תוך הדגשה כי: 'כל ההקלות האמורות מתייחסות אך ורק בנוגע לנוהל ולזמן. בגוף הגיור אין מקום להוסיף או לגרוע מקביעות ההלכה' (סעיף 7).

      בהחלטה זו הותוותה הדרך שלאורה הולך מערך הגיור הממלכתי כיום.

      בסעיף (2) קובעת מועצת הרבנות את הצורך בבי"ד מיוחד שיתמחה בגיור:
      'לנוכח העומס הרב של בתי הדין הרבניים הטרודים בעבודתם היומיומית בכל ענפי האישות, קובעת הרבנות הראשית כי יש להקים בית דין נוסף נייד שיפעל במיוחד בענייני גיור, כדי למנוע עיכובים הנובעים מעומס העבודה של יתר בתי הדין האיזוריים'.

      להקמת 'בתי אולפנא לגיור' קוראת מועצת הרבנות בסעיף 6:
      'מועצת הרבנות הראשית לישראל רואה צורך בהקמת בתי אולפנא לגיור, שאליו יופנו ע"י בתי הדין, המועמדים לגיור, כדי ללמוד שם עיקרי היהדות ומצוותיה…'.

      וכאמור ההקלות הן בנוגע לענייני נוהל וזמן, אך לא בעצם הצורך בקבלת עול מצוות. וכפי שמבהיר הגרא"י אונטרמן, לגבי דברי ה'אחיעזר':
      'כל האמור כאן בעניין קבלת עול מצוות, הוא בנוגע למקרים לא שכיחים שיכולים להביאו לידי נסיון ובדעתו שלא לעמוד בנסיון קשה כזה. אבל אם שכיחים הזדמנויות כאלה בכל אורח חייו וחושב שלא יוכל להתגבר עליהם בכלל וזה יאלצהו לעבור עבירות – אין קבלת מצוות שלימה אצלו, וזה מעכב… נקודה זו היא החמורה ביותר בקבלת גרים וקשה להגדיר אותה כראוי. ולכן נראה לי, שבכל מקרה כזה צריך בית הדין בזמננו לדון בכובד ראש מיוחד, וגם להיוועץ עם בעלי הוראה מומחים לקבוע כראוי אם יש שם קבלת מצוות שלימה, שהיא מעכבת בקבלת הגר'
      (שבט מיהודה, א, עמ' שעט).

      אין בידינו לוותר על התנאי הבסיסי של קבלת עול המצוות. אך יש בידינו להנעים את הדרך למועמדים לגיור, לפתוח להם את בתינו וליבותינו, לעזור להם ללמוד את 'עיקרי היהדות ומצוותיה' ולתת להם תמיכה רגשית בדרכם החדשה.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

    • ולגבי שיטת רבי משה הכהן

      בס"ד כ' באדר ע"ה

      מה שהביא הכותב שרבי משה הכהן *פסק* – הרואה במקור הדברים יראה שהקדים לדבריו את המילים: 'ואי לא מסתפינא אמינא', ולא סמך על סברא זו אלא בצירוף השיקול שכבר הוא נשוי לנכרית ואינו יכול להיפרד ממנה, ושיש מקום להגדיר זאת כ'דיעבד', גם על העובדה ד'בנידון דידן שנראה דבאמת חפצה ורצונה להתגייר', ונרתע מלהורות כן למעשה אלא כטפל לשני חכמים שיסכימו, והתנה בפירוש 'וגם אין ללמוד מזה למקום אחר, ובכל מקרה צריכים לברר למעשה'

      ועל כל פנים, גם לפי חידושו, צריך שיקבל עליו מצוות התורה, ושאם יעבור על איזה מהם ענוש ייענש עונש המגיע לו'. הוה אומר: המתגייר מאמין אמונה שלימה בתוקפה המחייב של התורה ומצוותיה, ומודע לכך שייענש על מה שיעבור,

      האם ניתן לפתוח מתשובה זו פתח לגיור של אנשים בעלי השקפה חילונית, שאינם מכירים כלל ועיקר בתוקפה המחייב של התורה ומצוותיה?

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      רבי משה הכהן נדרש לשאלה זו גם בסימן נ', שם דובר בבן לאם נוצריה שעזב את אימו כדי להתגייר 'וקיבל עליו למול ולטבול ולקבל כל המצוות, וכבר התחיל ללמוד דיני היהדות הצריכים אצל רב אחד, וכתב ונתן בידו לראיה שהוא בקי ויודע כל הדינים הנחוצים כיהודי כשר, ובא לבית דין וקיבל עליו כל מצוות התורה, אבל הוא שחקן בכדור רגל בשבת ושאלו אותו אם גם אחר הגירות ימשיך לשחק ואמר בוודאי כי ימשיך לשחק כי זאת עבודתו ומזה הוא מתפרנס'.

      והוא קובע:
      'ואחרי שביררנו שיש בזה חילול שבת וגם איסור של לפני עוור – אם כן דבר פשוט הוא שאין לקבל אותו לגיור… מאחר שהוא אומר שלא יעזוב המשחק הנז' אחר הגירות ופשוט שיעבור על חילול שבת, הרי הוא כאילו אמר שמקבל עליו כל התורה חוץ מדבר אחד, שאין מקבלין אותו'.

      אלא שבמקרה זה היה חשש לפיקוח נפש 'כי הבחורה הישראלית שהתאהבה ממנו כבר היא מעוברת ממנו ויש חשש שאם לא נתיר לה להינשא ממנו שתאבד עצמה מדעת בר-מינן, וגם יש חשש שקרוביה יהרגו אותה כי הם ממשפחת רבנים מיוחסת ויש פגם משפחה גדול', ומפני חשש זה, העלה הרב את סברתו הנזכרת שדי 'לקבל עליו כל מצוות תורה ושאם יעבור הוא מקבל על עצמו ליענש העונש שמגיע לו'

      ואף על פי כן הוא מסיק:
      'אלא שיש לחוש בנידון דידן לפי שאומרים שכל מה שאומר שרצונו להתגייר ומקבל עליו מצוות התורה הוא רק בפה וליבו בל עימו, דבזה נראה דעת הגאון אחיעזר דלא הוי גר, לכן נלע"ד שיש להזמין אותו פעם נוספת ולחקור ממנו לדעת אם מה שאומר שרוצה להתגייר הוא בכנות ופיו וליבו שוין, ואז יחליטו הבי"ד לגיירו…'.

    • הרצאת הגרע"י (תש"ל)

      בס"ד כ"א באדר ע"ה

      הרב רונן נויבירט ציטט קטע קצר מהרצאתו של הראש"ל הגאון רבי עובדיה יוסף בנושא 'בעיות הגיור בזמננו', שניתנה בכינוס לתורה שבע פה ב'מוסד הרב קוק' בשנת תש"ל (נכללה בספרו של הגרע"י, 'משא עובדיה', ירושלים תשס"ז, עמ' תכה-תמב).

      הגרע"י אומר בין השאר (עמ' תלב):
      'והנה אחד מתנאי הגיור הוא קבלת עול מצוות, כמו שאמרו (בכורות ל,ב): "גוי שבא לקבל דברי תורה חוץ מדבר אחד, אין מקבלין אותו. ר' יוסי בר יהודה אומר: אפילו דקדוק אחד מדברי סופרים". והנה הבית חדש יו"ד (סי' רסח) כתב בדעת הרמב"ם שאין זה לעיכובא… מיהו התוס' והרא"ש חולקים על זה וס"ל דקבלת המצוות ודאי מעכבין, והכי נקטינן, ע"כ. אך בשו"ת חמדת שלמה (חלק יו"ד סי כט) חולק על הב"ח וס"ל שאף הרמב"ם מודה שקבלת המצוות מעכבת'.

      על פי זה קובע הרב (עמ' תלח):
      'ונראה שאם הבאים להתגייר אמנם אומרים בפיהם שברצונם לקבל עליהם עול תורה ומצוות אך בית הדין סבור ע"י אומדנא דמוכח שכל דבריהם מן השפה ולחוץ וליבם בל עימם, ומיד אחר הגיור יפנו עורף לתורה ולמצוות וישליכום אחר גוום – ודאי שאין לקבלם…
      ומיהו לעניין דיעבד שכבר קבלו גרים כאלה, יש לדון לפי חוזק האומדנא. שאם באמת היה גלוי וידוע מראש שאינם מקבלים עליהם עול תורה ומצוות… ואנן סהדי שלא נתכוונו מעולם לקיים המצוות בפועל – אז גם בדיעבד יש לומר שאינם גרים. אבל אם לא היה כאן אומדנא דמוכח בשעת הגיור, אע"ג דלבסוף איגלי בהתייהו – דינם כישראל מומר שאע"פ שחטא ישראל הוא…'

      על הצורך בזהירות יתירה בזמננו, מביא הגרע"י שם (עמ' תמ) את דבריו של הגרי"א הרצוג:
      'ודע שאע"פ שהדין נפסק בגמרא {יבמות כד}: "הלכה: כולם גרים הם", מכל מקום יש לי חשש רציני בזמן הזה. כי לפנים בישראל העובר על מצוות התורה היה נבזה… ונרדף בעמו. ולכן כשקיבל עליו הגוי להתגייר, אף שהסיבה הראשונה שהניעתו לכך היתה משום אישות, הרי ידע מראש שאם לא יקיים מצוות התורה יהיה מצבו גרוע מאד מצד החברה היהודית, וגם מהחברה הנכרית אשר מלפנים כבר נעקר ונתלש ממנה, ונמצא קרח מכאן ומכאן…
      מה שאין כן בזמננו, שישנם הרבה חפשים מהדת, שלא רק שאינם מתקשים כלל בפריקת עול המצוות מעליהם, אלא הנם גם עומדים בראש קהילות ישראל. ולכן יש לחוש שמא אינו מקבל ברצינות את עול המצוות… וליבו בל עימו. ולכן אחריות רבה מוטלת על בית הדין הבאים לגייר גרים כאלה' (שו"ת היכל יצחק, חלק א, סי כא)'.

      לפיכך מציע הגרע"י (עמ' תמב):
      'מה טוב ומה נעים להקים אגודת הסברה לגרים, בשיתוף פעולה עם הרבנים היושבים על מדין, ללמד הגרים חכמה ודעת, בהסברה משכנעת, יסודות דיני תורתנו הקדושה, ולהראות העמים והשרים את יופיה כי טובת מראה היא (ואע"פ צשעודו גוי, ואסור ללמד תורה לגוי, יש לסמוך על המהרש"א בחידושי אגדות (שבת לא,א)… שכל שהוא חוקר לדעת לתכלית שלימות תורתנו, עד שאם ימצאנה שלימה יחזור ויתגייר, מכבדין אותו ככהן גדול…). ועל ידי כך נשקפת תקווה רבה, שהגרים יקיימו ויקבלו עליהם באמת לקיים את מצוות התורה בלב שלם, עוד לפני הגירות; וגם יש להמשיך המגע עם הגרים גם לאחר גיורם, להודיעם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון'

    • האם לגייר מי שגר בקיבוץ חילוני?

      כדוגמא ל'אומדנא דמוכח' מביא הגרע"י (שם, עמ' תלח):
      'וממילא, כשהגר או הגיורת ברצונם לגור בקיבוץ חפשי לאחר גיורם, ויש אומדנא דמוכח שימשיכו לאכול מאכלות האסורות או לחלל שבת וכדומה – אין לקבלם, והכל לפי ראות עיני הדיין' (וכעין זה כתב הגרא"י אונטרמן, בשו"ת שבט מיהודה, חלק א, עמ' שעט-שפ).

      אופטימי יותר ביחס לאפשרות לשמור מצוות בקיבוץ חילוני, היה הראש"ל הג"ר יצחק נסים, הכותב למשה שושני (ביום ח' באב תשל"א):

      '… ראשית רצוני להדגיש מה שבוודאי נהיר וידוע לך, כי "ישראל אע"פ שחטא ישראל הוא" לזכות ולחובה, ואין מי שיכול להוציאו מיהדותו. מכאן, שלא רק שהקיבוצים אינם "מחוץ לתחום", אלא גם אין מי שיכול ואין מי שרשאי, חלילה, להוציאם "מחוץ לתחום".

      לעניין המקרה שהזכרת במכתבך, אינני יודע מה היה בו, אם הפרסומים היו מבוססים אם לאו, אם המועמד לגיור הבין את מה שאמרו לו בבית הדין אם לאו, ולכן איני יכול לחוות דיעה לגופו של מקרה זה.

      ברם, משפונה אדם לבית-דין רבני לשם גיור, בוודאי שהוא מעוניין להתגייר כדת וכדין. ידוע שעל פי הדין גר חייב לקבל על עצמו עול מצוות, ולכן בית-דין מבהיר לו זאת

      אם המועמד לגיור מקבל עליו עול מצוות ומשכנע את בית-דין שהוא יכול ומסוגל לעשות זאת – חייב בית-הדין לגיירו אפילו הוא חבר קיבוץ. לעומת זאת, איני מעלה על הדעת שבית-דין רבני יפסול מלכתחילה את הבא להתגייר, אם הוא חבר קיבוץ, ולא יהא מוכן אפילו לשמוע טענות שאפשר לקיים מצוות בקיבוץ.

      אני מקווה, שברצות השם, יקום בקרוב בית-דין נודד, שעיקר זמנו יהיה לגיור – ואז הכל יפנו אליו ותהיה אחידות בטיפול בעניין זה'

      על ביקוריו של הרב נסים בקיבוצים במטרה לקרב לבבות, הרחיבו את הדיבור פרופ' מאיר בניהו ושאול מייזליש, מן ההר אל העם – חייו ופעלו של הראשון לציון הרב הראשי לישראל הרב יצחק נסים, תל-אביב תשנ"ג, עמ' 63-97.

      בברכה, ש.צ. לוינגר, ספרן 'יד הרב נסים'

    • מסיום דברי הגרע"י (בפיסקה הראשונה): 'והכל לפי ראות עיני הדיין', נראה לענ"ד שאף הוא לא דחה על הסף את ההיתכנות של שמירת שבת וכשרות בקיבוץ חילוני, אלא סבר שהדברים טעונים בדיקה בכל מקרה לגופו.

      אף הגרא"י אונטרמן הכותב: '… ולכן, אם הגר קובע מקומו בקיבוץ לא דתי, אע"פ שאומר כי אינו אוכל בשר ולא יעבוד בשבת, נראה כי אין כאן קבלת עול מצוות, שהרי אם אין במקום מגוריו שם כשרות הרי אסור להשתמש בכליהם, וגם כשאינו עובד בשבת בקביעות מזדמנים לו תמיד מקרים שונים של חילול שבת קודש וקשה לעמוד בנסיונות תמיד', מסיים בכל זאת:
      'ולכן נראה לי שבכל מקרה, צריך בזמננו בית הדין לדון בכובד ראש מיוחד וגם להיוועץ עם בעלי הוראה מומחים, לקבוע אם יש שם קבלת עול מצוות שלימה שהיא מעכבת בקבלת הגר…' (שבט מיהודה, א, עמ' שעט-שפ)

    • החלטת מועצת הרה"ר בעניין הליכי הגיור (תשל"א)

      החלטת מועצת הרבנות הראשית לישראל בעניין קביעת הליכי הגיור (כ"ז באדר תשל"א)

      1.
      זה עשרות בשנים שאחינו בברית המועצות שרויים במשטר של דיכוי רוחני, שביקש לעקור מהם כל זיק ליהדותם ולמורשת ישראל.
      ההתעוררות היהודית של אחינו אלה בשנתיים האחרונות ומאבק הגבורה שלהם למען עליה לארץ הקודש, המלווים בסימנים ברורים של רצון להידבק במורשת ישראל על אף הכליה הרוחנית שזממו עליהם – הם מן התופעות המופלאות של דורנו.
      לפיכך, מחליטה מועצת הרבנות הראשית לישראל כי כל בקשה לגיור שתוגש ע"י עולה מברית המועצות – תידון במלוא הדחיפות והזריזות הראויה.

      2.
      לנוכח העומס הרב של בתי הדין הרבניים, הטרודים בעבודתם היומיומית בכל ענפי האישות – קובעת מועצת הרבנות הראשית כי יש להקים בי"ד נוסף נייד שיטפל במיוחד בענייני גיור, כדי למנוע עיכובים הנובעים מעומס העבודה של יתר בתי הדין האזוריים.

      3.
      בקשות גיור של עולים מארצות שאין בהן בתי דין מוכרים – תבוטל לגביהם תקופת ההמתנה של שנה, והגיור יבוצע בתקופת זמן קצרה יותר.

      4.
      בית דין רבני יהא רשאי, אם ראה טעם מספיק לכך, להפחית מחובת ההמתנה של שנה גם בבקשות גיור רגילות.

      5.
      מועצת הרבנות הראשית מחליטה למנות שלושה רבנים מוסמכים מטעמה, שיצאו לוינה או לכל מקום אחר הדרוש שיתרכזו שם עולים ממזרח אירופה – שיטפלו בענייני גיורם לפני בואם ארצה.

      6.
      מועצת הרבנות הראשית רואה צורך בהקמת בתי אולפנא לגיור, (שאליו) [שאליהם] יופנו ע"י בתי הדין המועמדים לגיור, כדי ללמוד את עיקרי היהדות ומצוותיה. כמו-כן יוקמו בתי אולפנא כאלה במקומות ריכוז של עולים בחו"ל, שיתנהלו תחת פיקוח של ביה"ד האמור בסעיף 5.

      7.
      כל ההקלות האמורות מתייחסות אך ורק בנוגע לנוהל ולזמן. בגוף הגיור – אין מקום להוסיף או לגרוע מקביעות ההלכה.

  2. נסיון לסיכום

    בס"ד עש"ק ויקהל תשע"ה

    הגיור, כמוהו כבניית המשכן ועשיית השבת,. אורג יחדיו את הדקדוק בפרטים עפ ההשראה. שלא כהשקפה הנוצרית שראתה ניגוד בין ההשראה העוצמתי לבין דקדוקי ההלכה – אצלנו ההלכה המפורטת היא שמביאה ליישום אמיתי של הערכים הגדולים בחיי המעשה.

    מדיניות הגיור של הרבנות הראשית לישראל כיום ממשיכה את הדרך שהותוותה על ידי מועצת הרבנות הראשית בעת שנפתחו שערי ברית המועצות לעלייה המונית. אין מנסים 'לכופף' את ההלכה, הקובעת שמהותו של הגיור היא קבלת עול מלכות שמים וקבלת עול תורה ומצוות, אך מנסים ככל האפשרלעשות את התהליך בצורה יעילה וידידותית. קיצור זמן ההמתנה של שנה שדרשו הרבנים הרצוג ועוזיאל; הקמת בית דין מיוחד שיתמחה ויקדיש את עיקר זמנו לנושא הגיור, והקמת 'בתי אולפנא' בהם יוכשרו המועמדים לגיור וילמדו בצורה יסודית את עיקרי אמונת היהדות ואת מצוותיה ואורחותיה.

    על בסיס איתן זה ניתן לחשוב על שיפורים,
    עולה בדעתי למשל להציע שתהיה תכנית לימודים אחידה, סביב 'טקסט-בוק' מוסכם שייכלול את יסודות האמונה והשקפת העולם של היהדות; ידע בסיסי בתולדות חכמי ישראל וספרות היסוד התורנית, וכמובן יסודות המצוות המעשיות ותמצית ההלכות המנהגים אותם מתחייב הגר לקיים.
    כדי להביא לאחידות, ניתן לענ"ד להציע שתהיינה בחינות בכתב שינוסחו על ידי ההנהגה התורנית של מערך הגיור. לפני בית הדין יעמדו כבר תוצאות הבחינות המאשרות שהוא יודע היטב את יסודות האמונה וההלכות המעשיות, ויאפשרו להתמקד בהיכרות אמיתית עם המועמד, רקעו ואופיו. כך יהא המפגש עם בית הדין נעים ויעיל יותר.

    ככל שתהליך הגיור יהיה ידידותי ויעיל יותר – כן גדול הסיכוי שהמתגייר יתמיד בקיום עול המצוות שנטל עליו. קליטתו המוצלחת של כל גר צדק, סוללת את הדרך לפני רבים אחרים להתקרב אל התורה באהבה.

    בברכת שבת שלום, ש.צ. לוינגר

להגיב על הרצאת הגרע"י (תש"ל) לבטל

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: