החידה הכפולה של אסתר | רוני מגידוב

סיפוריהן של רות ואסתר נעים בין שמירת הגיבורות על תפקידן המסורתי לבין פריצתן אותו. ספר חדש קורא את שתי המגילות בשני קולות

15-0313fעומדות על הסף

שייכות וזרות במגילות רות ואסתר

אורית אבנרי

מכון הרטמן, תשע"ה, 199 עמ'

מעט הפתיחה המשותפת והייחודית לשני הספרים המקראיים, רות ואסתר ("וַיְהִי בִּימֵי"), והיותם הספרים היחידים בתנ"ך הקרויים על שם נשים – נראה כאילו המרחק בין שתי המגילות רב מאוד.

סיפור מגילת רות מתרחש בבית לחם שבארץ ישראל ואילו אירועי מגילת אסתר מתחוללים בפרס; במגילת רות תמונות חקלאיות של קציר וגורן, כמו גם מחסור ורעב, ובמגילת אסתר עושר מסנוור בחצר מלכות אחשוורוש שבעיר שושן, כמו גם משתאות ועינוגי גוף; באחת מחויבות וחסד, ובשנייה תככים ורוע; באחת פירוש גמיש ויצירתי לחוקי הייבום, גאולת הקרקע והמגע עם מואבים ועמונים, ובשנייה חוק מלך נוקשה ובלתי ניתן לשינוי; מגילת רות קשורה למלכות דוד ומגילת אסתר למלכות שאול. למרות זאת, ספרה של אורית אבנרי מפגיש בין הספרים ויש לברר מהו טיבו של המפגש שהיא יוצרת בין שתי המגילות.

לטענת אבנרי, לשתי המגילות חידה משותפת. על מנת להציג אותה, יש להקדים ולפרוש את גישתה של אבנרי אל הכתובים. ראשית, מצהירה המחברת בפתיחת ספרה כי קריאתה במגילות מתייחסת ליצירות השלמות כפי שהן מונחות בפנינו היום (הגישה הסינכרונית). חזרות וכפילויות, עמימות הטקסט, צרימות ומתחים, אינם כלים לאיתור מקורותיהם השונים של הכתובים, אלא נתפסים כאמצעים ספרותיים המסייעים להבנת המשמעות המורכבת הגלומה בכל אחת מן המגילות.

שנית, אבנרי מתבססת בקריאתה על האסכולה המציבה את הקורא. כקוראת, אבנרי איננה מחפשת את כוונת המחבר ואת הרמזים ששתל ביצירה כדי שניתן יהיה לחשפה. היא מבקשת לדובב את הטקסט ולגלות בין הכתובים זיקות היוצרות משמעות; והיא, הקוראת, מעניקה ליצירות ולקשרים ביניהן את משמעותם. אולם התבוננות אקטיבית ומדובבת זו איננה נסמכת על אסוציאציות חופשיות ומקריות; היא מתבססת על נקודות סימון בכתובים, הנחשפות תוך קריאה קשובה וצמודה בהם. נקודות סימון אלה מאפשרות את הקריאות שמציעה אבנרי.

מהי אפוא החידה המשותפת למגילת רות ולמגילת אסתר על פי קריאתה של אבנרי? לטענתה, בכל אחת מן המגילות ולכל אורכה ניתן למצוא שני מסרים הסותרים זה את זה, שני קולות שונים ואף הפוכים.

קריאת תיגר על הנורמות המקובלות. אסתר המלכה, אנדראה דל קסטגנו, 1450

קריאת תיגר על הנורמות המקובלות. אסתר המלכה, אנדראה דל קסטגנו, 1450

הכלה או זרות

למשל, הברכה שמברך הקהל בשער את רות ובועז בסיום המגילה (רות ד יא־יב):

יִתֵּן ה' אֶת־הָאִשָּׁה הַבָּאָה

אֶל־בֵּיתֶךָ כְּרָחֵל וּכְלֵאָה אֲשֶׁר בָּנוּ שְׁתֵּיהֶם אֶת־בֵּית יִשְׂרָאֵל

וַעֲשֵׂה־חַיִל בְּאֶפְרָתָה

וּקְרָא־שֵׁם בְּבֵית לָחֶם. 

וִיהִי בֵיתְךָ כְּבֵית פֶּרֶץ אֲשֶׁר־יָלְדָה תָמָר לִיהוּדָה

מִן־הַזֶּרַע אֲשֶׁר יִתֵּן ה' לְךָ מִן־הַנַּעֲרָה הַזֹּאת. 

הברכה מזכירה את אמהות האומה המיוחדות: נשים שבנו בית בישראל על אף קשיים שונים – שנאה מצד הבעל, עקרות והרחקה מהמשפחה. אלה נשים שהשכילו להשתמש בהזדמנות שניתנה להן, או שיזמו מהלך ללידת בן ממשיך. רות היא, אפוא, חוליה בשרשרת נשים שפעולותיהן אפשרו את המשך השושלת, ושהתנהלותן הפכה אותן מאובייקט לסובייקט. זאת ועוד, אזכורה של תמר, האישה הזרה שהצטרפה אל משפחת יהודה, מחזק את קבלתה של רות אל חיק החברה היהודאית, ויש בו משום הכרה בכך ששושלת בית דוד עולה וצומחת דווקא הודות לנשים זרות. לא רק רות, האישה הזרה, מקבלת את הכרת המגילה והערכתה, אלא הנשים בכלל. שהלוא נשים – נעמי ורות – הן העומדות במרכז העלילה ויוזמתן ותושייתן הן המניעות אותה.

אולם, מאותה הברכה עצמה ניתן לשמוע קול שונה לחלוטין. שמה של רות איננו נזכר בברכה, היא מכונה – הָאִשָּׁה הַבָּאָה אֶל־בֵּיתֶךָ; למעשה המבורך הוא בועז. אזכור תמר והדהוד המעשה הבעייתי של יהודה עשויים לרמז לאי הנחת שחשים המברכים ממעשה בועז בלקיחת רות. אזכורה של רחל ראשונה בברכה עשוי אף הוא להעיד על קבלה מסויגת וביקורתית של רות לקהילת בית לחם. ראשית, רחל איננה אֵם לשבט יהודה. שנית, המקור המקראי היחיד הנוסף שבו מופיעה רחל הצעירה לפני לאה הבכורה הוא בשיח שלהן עם יעקב. בשיח זה הן מעידות על תחושת הזרות שלהן בבית אביהן: וַתַּעַן רָחֵל וְלֵאָה … הַעוֹד לָנוּ חֵלֶק וְנַחֲלָה בְּבֵית אָבִינוּ;  הֲלוֹא נָכְרִיּוֹת נֶחְשַׁבְנוּ לוֹ (בראשית לא, יד־טו). את הנשים הנזכרות בברכת הזקנים מלווה, אם כך, שובל של זרות.

גם את תפקידן של הנשים ניתן לראות בדרך הפוכה מזו שהוצגה לעיל. המגילה איננה מסתיימת בברכת הקהל ובשושלת הנשית, אלא בשושלת גברית דווקא, שבסופה נולד דוד המלך. ניתן להבין את המגילה כסיפור שבו רות משמשת רק כלי להצמחת זרעו של בועז. זאת ועוד, אין די ביוזמתן של נעמי ורות, הן בשדה בועז והן בתמונת הגורן, כדי ליצור שינוי; בסופו של דבר, רק האישור הציבורי הניתן על־ידי הגברים בשער העיר יאפשר את נישואי רות ובועז.

זוהי אפוא החידה הכפולה שחדה מגילת רות על פי קריאתה של אבנרי: האם שומרות הנשים על תפקידן המסורתי במגילה או האם הן פורצות אותו? האם רות התקבלה כאִמה של מלכות או נותרת בזרותה ובמואביותה?

העם היהודי כאסתר

חידה כפולה דומה חדה מגילת אסתר: האם דמותה של אסתר – המייצגת את האחר האולטימטיבי – מתוארת כמופעלת על־ידי הגברים שבסביבתה, כפופה לנורמות הנוקשות המקובלות, או שהיא מוצגת כאישה היודעת מהן מטרותיה ופועלת להשיגן בחכמה ומתוך היכרות עם התנהלות החברה שסביבה וכלליה? ובמקביל, האם המסר של המגילה הוא שניתן למיעוט אתני להשתלב במרכז החברה? האם הגלות מוצגת כמקום של סכנה קיומית ונרדפות, או כמרחב המאפשר השתרגות בחברה, עוצמה וחיים משמעותיים?

אדגים את הדברים על פי קריאתה של אבנרי את סוף המגילה. אסתר מודרת מפסוקי הסיום של המגילה. מרדכי ואחשוורוש הם המככבים בהם: "כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים" (אסתר י' ג). הגברים חזרו להיות הפעילים הבלעדיים במערכת שלטונית מסודרת. אסתר לא הצליחה להפוך למנהיגה, וגם על תפקיד נשי מסורתי – אִמהותה – איננו שומעים.

אולם גם התברגותו של מרדכי בצמרת השלטון איננה מבטיחה דבר, ולמעשה היא שברירית ומאוימת. כשם שגידל המלך את המן והפכו למשנה למלך, כך מתואר עתה מרדכי כמי שגודל על־ידי המלך. וכשם שתככי חצר הפילו את המן, כך גם עלול לקרות למרדכי. פרשת גדולת מרדכי אמנם כתובה על ספר דברי הימים, אולם ערכה מוטל בספק, שהלוא כבר בעבר היה כתוב שמרדכי הציל את המלך, וזמן רב לא נעשה בעניין דבר. לאחרוּת, הן המגדרית והן האתנית, אין פתרון, על פי קריאה זו במגילת אסתר.

על פי הקריאה השנייה שמציגה אבנרי, פסוקי הסיום של המגילה מעידים על המהפך הגדול שהתרחש: "כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל־זַרְעוֹ" (י' ג). אחשוורוש מגדל את מרדכי במקום את המן; תחת המן צֹרֵר הַיְּהוּדִים מופיע מרדכי כגָדוֹל לַיְּהוּדִים ואת מקום רֹב בָּנָיו של המן תופסים רֹב אֶחָיו של מרדכי.

גם את סיפורה של אסתר יש לקרוא כסיפור של התפתחות, צמיחה וקריאת תיגר על הנורמות המקובלות. אסתר היא שמובילה את המהלכים בתוך הארמון, ובסוף המגילה היא אף פועלת במרחב הפומבי – היא הנותנת תוקף לחג הפורים, "וּמַאֲמַר אֶסְתֵּר קִיַּם דִּבְרֵי הַפֻּרִים הָאֵלֶּה" (ט' לב). בקביעת החג (היחיד הידוע שנקבע על ידי אישה) מעידה אסתר על כך שחוקי התורה אינם נוקשים ובלתי ניתנים לשינוי כחוקי פרס.

העם היהודי, כאסתר, חש כמיעוט מאוים, אך במהלך המגילה התקדם לעבר עמדות כוח והשפעה חשובות והצליח להביא למציאות שבה התואר "יהודי" נושא בחובו עוצמה ושררה. העם היהודי הגיע מעמדה של עם קטן, מפוזר ושונה לעמדה שבה הוא חלק מן המנגנון, חלק מן התרבות.

קריאה גמישה

כיצד מפענחת אבנרי את החידות הכפולות? איך היא מציעה לקרוא את מגילת רות ואת מגילת אסתר? יהיה זה ספוילר בלתי הגון להוביל את קוראיה של סקירה זו בשבילי הפיענוח שמציעה אבנרי. נעיר רק כי קריאתה במגילות מעלה שאלות הנוגעות להתמודדות האנושית המורכבת עם זרות, שייכות ועיצוב זהות. שתי המגילות עוסקות בזר – הזרה המבקשת לבוא בקרב ישראל במגילת רות, והזרים החיים כמיעוט בארץ לא להם, במגילת אסתר. שאלות של הכלה והדרה הן השאלות המרכזיות שבהן עוסק הספר "עומדות על הסף".

סיפורה של כל אחת מן המגילות דרך התבוננות בהן באמצעות שתי קריאות הפוכות מכריח גם את הקוראים להתמודד עם זרות. לכל קורא בר אוריין גרסא דינקותא או פרשנות מושכלת שגיבש להבנת המגילות ומגמותיהן. כשמציגה אבנרי עמדה והיפוכה, נדרשים קוראיה לקשב ולגמישות. המעיינים בספר ימצאו עצמם בהתמודדות מתמדת עם תגובות שונות בתוכו – דחייה על הסף של פרשנות הנשמעת זרה ומוזרה; קשב כן ופתוח לפירוש הזר, מבלי לוותר על עמדה מוקדמת ומגובשת; העשרה ופיתוח של הקריאה המוכרת, או קבלת פירוש שונה מן העמדה הישנה.

על איזה סף עומדות הדמויות במגילות על פי קריאתה של אבנרי? הספר מזמין את הקוראים לתהות – סף תקרת הזכוכית? סף העתיד? סף העבר? סף שינוי תפקיד ומעמד? האם נשארו הדמויות נטועות על הסף, או שהצליחו לפסוח עליו? בקריאתה המיוחדת צלחה אבנרי, עם שתי גיבורותיה, סף שחצייתו איננה מובנת מאליה – סף הרלוונטיות של ספר הספרים עבור קוראים בני המאה העשרים ואחת.

*

ד"ר רוני מגידוב היא חברת סגל במכון הרטמן ובמערכת "תנ"ך ביחד 929"

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' ח' אדר תשע"ה, 27.2.2015

מודעות פרסומת

פורסם ב-28 בפברואר 2015,ב-ביקורת ספרים, גיליון תצוה תשע"ה - 916, יהדות. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: