שנאת הקפיטליזם הרצחני | אביה הכהן

עיון רחב במקרא מלמד כי עמלק היה שבט אכזרי, שברדיפתו אחר הכסף רצח ופגע בחלשים ובזרים. המצווה לשנאתו איננה אלא קריאה לאהוב את המסכנים

המושג "עמלק" מהווה כותרת לסוגיות רבות. בשעה שמתקיים דיון על שאלות של יהדות ומוסר, יחס היהדות לגר ולזר וכדומה, כמו מאליה עולה המילה "עמלק", וכביכול אומרים: ראו כמה שנאה לזר יש בתורה. אמת, איננו יכולים לענות על כל השאלות הנוגעות בסוגיה מורכבת זו, שהרי קשה לדמיין הרג טף ונשים, ובכל אופן אציג תמונה השונה מן המקובל בשיח הציבורי בדבר משמעות מצוות מחיית עמלק.

דיוננו במקראות ייפתח במאוחר ומשם נחזור אל המוקדם. לא נוכל במסגרת זו לדון בכל הזכרות עמלק שבמקרא, ולא נדון אלא בחלקן.

אנדרטת זיכרון בהאג לחללי מלחמת העולם השנייה, עם הכיתוב "זכור את אשר עשה לך עמלק" יוצר: דיק סטינס, 1967

אנדרטת זיכרון בהאג לחללי מלחמת העולם השנייה, עם הכיתוב "זכור את אשר עשה לך עמלק"
יוצר: דיק סטינס, 1967

עבד חולה במדבר

הכתובים בסוף ספר שמואל א' מספרים שלאחר המחזה הנורא של שמואל העולה מן האוב ומודיע לשאול על מותו במלחמה, שאול יצא אל מלחמת חייו בפלשתים. והנה לפתע, באמצע המתח והכאב, הסיפור עובר לעלילה אחרת. פרק ל מספר שדוד שגורש על ידי שרי פלשתים מן המערכה חזר אל עירו צקלג ושם גילה שהעיר נשדדה ונשרפה על ידי עמלקי וכל הנשים והילדים נשבו. דוד ואנשיו יצאו למסע חיפוש אחר הנשים והילדים, אולם לא ידעו להיכן לפנות. בתוך מסע החיפוש הם פגשו איש מצרי תועה במדבר:

וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מִצְרִי בַּשָּׂדֶה וַיִּקְחוּ אֹתוֹ אֶל דָּוִד וַיִּתְּנוּ לוֹ לֶחֶם וַיֹּאכַל וַיַּשְׁקֻהוּ מָיִם. וַיִּתְּנוּ לוֹ פֶלַח דְּבֵלָה וּשְׁנֵי צִמֻּקִים וַיֹּאכַל וַתָּשָׁב רוּחוֹ אֵלָיו כִּי לֹא אָכַל לֶחֶם וְלֹא שָׁתָה מַיִם שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת. וַיֹּאמֶר לוֹ דָוִד לְמִי אַתָּה וְאֵי מִזֶּה אָתָּה וַיֹּאמֶר נַעַר מִצְרִי אָנֹכִי עֶבֶד לְאִישׁ עֲמָלֵקִי וַיַּעַזְבֵנִי אֲדֹנִי כִּי חָלִיתִי הַיּוֹם שְׁלֹשָׁה. אֲנַחְנוּ פָּשַׁטְנוּ נֶגֶב הַכְּרֵתִי וְעַל אֲשֶׁר לִיהוּדָה וְעַל נֶגֶב כָּלֵב וְאֶת צִקְלַג שָׂרַפְנוּ בָאֵשׁ. וַיֹּאמֶר אֵלָיו דָּוִד הֲתוֹרִדֵנִי אֶל הַגְּדוּד הַזֶּה וַיֹּאמֶר הִשָּׁבְעָה לִּי בֵא־לֹהִים אִם תְּמִיתֵנִי וְאִם תַּסְגִּרֵנִי בְּיַד אֲדֹנִי וְאוֹרִדְךָ אֶל הַגְּדוּד הַזֶּה (ש"א ל יא־טו).

העבד הוא אחד מבני הבית המשרת את אדוניו בכל אשר האדון צריך. האם ישנו שפל אנושי גדול מלהשליך עבד חולה במדבר אל מותו?! בשעה שדוד פגש את המצרי הוא לא ידע שהמצרי יודע היכן הנשים והילדים, ובתוך המתח של החיפוש אחר הנשים והילדים דוד עצר על מנת לעזור לאיש אלמוני, כי כשרואים איש במצוקה עוצרים ועוזרים! לאחר מכן דוד מבטיח שהוא לא יסגיר עבד אל אדוניו.

הכתוב מצייר ניגוד בין האיש העמלקי ויחסו הנורא לעבדו לבין דוד שעזר לעבד משוטט במדבר. הכתוב עוצר את סיפור מות שאול, ובכך אומר: אין דוד יכול לעלות לכס המלך עד שייבחן ויוכח יחסו לעבד זר. הסיפור על העמלקי לא בא ללמד רק על אותו אדון, אדם פרטי, שהשליך את עבדו אל מותו, אלא על יחסם של ציבור האדון – העמלקים – לעבד ולחלש.

הלאה. בפרק טו בספר שמואל מסופר על מלחמת שאול בעמלק. בפתח הפרק נראה כאילו רק חשבון היסטורי מן העבר הרחוק מהווה את יסוד המצווה להילחם בעמלק: “כֹּה אָמַר ה‘ צְ־בָאוֹת פָּקַדְתִּי אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה עֲמָלֵק לְיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר שָׂם לוֹ בַּדֶּרֶךְ בַּעֲלֹתוֹ מִמִּצְרָיִם. עַתָּה לֵךְ וְהִכִּיתָה אֶת עֲמָלֵק“ (שמ“א טו, ב־ג). והנה, מדברי שמואל אל אגג מלך עמלק עולה תמונה שונה: “וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל כַּאֲשֶׁר שִׁכְּלָה נָשִׁים חַרְבֶּךָ כֵּן תִּשְׁכַּל מִנָּשִׁים אִמֶּךָ“ (שמ“א טו לג).

התמונה העולה מספר שמואל היא שעמלק היה קבוצת שבטים נודדים בתחומי הנגב־סיני שחיו על חרבם ושדדו והרגו ללא רחם את יושבי ספר המדבר, ופעם אחר פעם התקיפו את יישובי דרום יהודה. בשעה שהיה דוד עם אכיש מלך גת, הוא נלחם בעמלקים והגן על דרום נחלת יהודה. אגג, לפי דברי שמואל, היה רוצח אכזר, ואם כן מלחמת שאול בעמלק אינה רק זיכרון העבר, אלא גם מלחמת הגנה נגד רוצחים שפלים שפעם אחר פעם בזזו והרגו.

מורה קיני

בפתח סיפור מלחמת שאול בעמלק מסופר: "וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל הַקֵּינִי לְכוּ סֻּרוּ רְדוּ מִתּוֹךְ עֲמָלֵקִי פֶּן אֹסִפְךָ עִמּוֹ וְאַתָּה עָשִׂיתָה חֶסֶד עִם כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּעֲלוֹתָם מִמִּצְרָיִם וַיָּסַר קֵינִי מִתּוֹךְ עֲמָלֵק" (ש"א טו ו).

יש להניח שאם הערה זו באה בראשית הסיפור, הרי שיש בה משמעות להבנת הסיפור והסוגיה כולה. לאורך המקראות אנו פוגשים את שבטי הקיני יחד עם שבטי עמלק. מסתבר ששני השבטים היו שבטים קדומים שנדדו במדבר זה ליד זה. בספר שמות מסופר רק על יתרו הקיני שבא אל ישראל, אולם מהערה זו שבספר שמואל אנו למדים שהעם הקיני כולו עשה חסד עם ישראל ביציאת מצרים. כך, בשעה שעם של עבדים ברח מארץ מצרים, הקיני קיבל אותם באהבה, ואילו עמלק הכה בם ללא רחם.

ומכאן ליתרו. יתרו נזכר בשני סיפורים בספר שמות, ובשניהם לאחר הזכרת יתרו מגיעים להר סיני: משה הגיע למעמד הסנה לאחר הפגישה עם יתרו, וישראל הגיעו למעמד הר סיני לאחר שהגיע יתרו למחנה ישראל. לאחר שמשה ברח מפרעה הוא הגיע אל שפת הבאר ועזר לבנות יתרו. בנות יתרו חזרו הביתה ולא הבחינו במשמעות המעשה שנעשה להן בבאר, אולם אביהן מיד הבין שקרה משהו בעל משמעות:

וַתָּבֹאנָה אֶל רְעוּאֵל אֲבִיהֶן וַיֹּאמֶר מַדּוּעַ מִהַרְתֶּן בֹּא הַיּוֹם. וַתֹּאמַרְןָ אִישׁ מִצְרִי הִצִּילָנוּ מִיַּד הָרֹעִים וְגַם דָּלֹה דָלָה לָנוּ וַיַּשְׁקְ אֶת הַצֹּאן. וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֹתָיו וְאַיּוֹ לָמָּה זֶּה עֲזַבְתֶּן אֶת הָאִישׁ קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם. וַיּוֹאֶל משֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ וַיִּתֵּן אֶת צִפֹּרָה בִתּוֹ לְמשֶׁה (שמות ב, יח־כא).

יתרו כהן מדין הבין שההלך האלמוני אינו אדם סתם אלא איש מוסר וחסד, ומיד נתן לו את בתו לאישה. האם לא חשש יתרו שידו הארוכה של השלטון המצרי תגיע לארץ מדיין בחיפושיה אחר הנסיך המורד? האם לא חשש שייענש על נתינת מקלט למורד במלכות? מסתבר שיתרו היה איש מוסר וצדק, ובכך לא היה רק נותן מקלט, אלא גם רב ומורה למשה. והנה לאחר הפגישה של יתרו עם משה הקב"ה מתגלה למשה וקורא לו להושיע ולהציל את הסובלים משלטון פרעה.

הפגישה השנייה של יתרו בספר שמות הייתה לא רק עם משה חתנו, אלא עם עַם העבדים שברח ממצרים אל חירותו, ויתרו והקינים קיבלו את פניהם בחסד וברחמים. בפגישה זו יתרו מתגלה שוב כמורה גדול וממנו למדו ישראל על מערכות המשפט והצדק. לאחר הפגישה עם יתרו הגיעו ישראל אל מעמד הר סיני וקיבלו תורה.

ומכאן לעמלק. תמונת המלחמה בעמלק היא מעין הקדמה למעמד הר סיני. בשני המאורעות משה על ההר וכל העם למטה, ואם כן מה בין עמלק לסיני. ניגודם של הקינים ויתרו הוא העם העמלקי שמסמל את "הקפיטליזם הרצחני" שמאבד ממד מוסרי. אין לעמלקים רחמים, אין הם רואים את סבלו של העבד שיצא ממצרים ואין להם בעולמם אלא רצח וביזה.

שנאה שהיא אהבה

פסגת יציאת מצרים היא מעמד הר סיני, והמשפט המרכזי במעמד הוא:

אָנֹכִי ה' אֱ־לֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים.

בפגישה הגדולה אין הקב"ה מציג עצמו כבורא עולם, וגם לא כעושה פלאות, אלא כמי שראה עם של עבדים הנאנקים תחת סבלותיהם והוציא אותם מתחת יד אדונם. גם פשר שם הוי"ה שהתגלה במצרים הוא שהא־ל שומע את צעקת הסובלים:

וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי. לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי ה' וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים. וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵא־לֹהִים וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' אֱ־לֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם (שמות ו, ה־ז).

פסוקים אלו שבאים כהקדמה ליציאת מצרים הם מעין רמז מטרים למעמד הר סיני ולדיבר הראשון.

מצוות שחרור העבדים בספר ויקרא מנומקת בפסוק שתלוי וקשור בדיבר הראשון:

א. אָנֹכִי ה' אֱ־לֹהֶיךָ   ב. אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם     ג. מִבֵּית עֲבָדִים.

ג. כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים… ב. אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם א. אֲנִי ה' אֱ־לֹהֵיכֶם (ויקרא כה, נה)

חז"ל תלו בפסוק זה – כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים – הלכות רבות המחייבות יחס אנושי לעבד.

משמע הדברים שמנגינה עיקרית בהתגלות סיני היא קריאה ליחס אנושי לעבד, לזר ולסובל, ואילו העמלקים מסמלים את ניגודה של ההתגלות בסיני: העמלקים פגשו עם של עבדים והכו בם ללא רחמים. לפיכך שנאת עמלק אינה אלא קריאה גדולה לאהבת הזר והסובל, ושנאה לקפיטליזם הרצחני שברדיפתו אחרי הכסף מאבד צלם אנוש.

אכן, מי ששונא את עמלק יכול לקבל תורה ולהפיץ את אור ה' בעולם. לפיכך, דווקא מצווה קשה ומורכבת זו יש בה קריאה לאהבת הגר והזר.

מסכת אופיו של העם הזה [=עם ישראל] ארוגה צדק וחסד. הוא נדרש לראות את כוחו ואת עתידו רק בקיום נאמן של חובתו, והוא יעבור לפני העמים עד שקיום החובה יהיה חזון האנושות כולה.

הניגוד לאופיו של העם הזה מיוצג על ידי עמלק, ששמחת תהילתו היא רק בחרב גאוותו וברמיסת כל חלש חסר מגן (הרש"ר הירש לדברים כה, יז).

*

הרב אביה הכהן הוא ר"מ בישיבת ההסדר בתקוע ומלמד במדרשת לינדנבאום ובמת"ן

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' ח' אדר תשע"ה, 27.2.2015

מודעות פרסומת

פורסם ב-27 בפברואר 2015,ב-גיליון תצוה תשע"ה - 916. סמן בסימניה את קישור ישיר. 10 תגובות.

  1. יסלח לי הרב אביה, אבל אחד המאמרים החלשים שלו. מנסה בכוח להדביק מין בשאינו מינו ולמצוא פירורי פירורים של הוכחות שלא מחזיקות מים ככברה.

    ואשמח שלמי שיכול להעיר את עיני בקשר לקפיטליזם, לרצחנות ולעמלק "שנאה לקפיטליזם הרצחני שברדיפתו אחרי הכסף מאבד צלם אנוש", מה נסגר??? נראה שהרב אביה צייר חץ ואז ניסה בכוח לשרטט מעליו עיגול…

    • עמלק - ה'אניות' מנוולתו

      לרנ"ה – שלום רב,

      כבר בתורה רואים שעמלק נטפל לנחשלים ומזנב בהם, וזה מסייע לכיוון של הכותב. המן מתואר כאדם השיכור מהצלחתו 'כבוד עושרו ורוב בניו'. אפילו את אשתו הוא רומס בהתפארו בפניה בקשריו המיוחדים עם אסתר המלכה. הוא נגוע בתאוות כבוד אינסופית. לא שווה הלו כל מעמדו ועושרו ושליטתו על אימפריה שלימה, באשר יש אדם אחד שאינו כורע ומשתחווה לו והוא מוכן בטירופו להשמיד עם שלם בשל הפגיעה בכבודו. ה'אניות' מנוולתו.

      אכן תיקונו של המן הוא ברב שמואל בר שילת שיצא ממנו (סנהדרין צו, כגירסת ר' אהרן היימן בעל 'תולדות תנאים ואמוראים', מלמד התינוקות שכל כולו מסירות לתלמידיו.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

    • הייעוד המוחמץ של עמלק - מסירות לעם ישראל

      על היציאה מה'אניות' על ידי מסירות להיטיב לעם ישראל ציוה אביו הצדיק של עמלק לבנו:
      'אליפז התימני אמר לעמלק בנו, בשעה שאמר לו: "אבא, מי יורש העולם הזה והעולם הבא?". אמר לו: בני ישראל יורשים העולם הזה והעולם הבא. צא וחפור להם בארות והתקן להם הדרכים. אם תעשה כן, ויהיה חלקך עם הפחותים שבהם ותזכה לעולם הבא" והוא לא עשה כן…' (ילקוט שמעוני, סוף פרשת בשלח).

      ייעוד זה שמאס עמלק, אימצה לה כנסת ישראל, כפי שדרשו חז"ל על הפסוק (מיכה ז): 'מי א-ל כמוך נושא עוון עובר על פשע לשארית נחלתו" – 'למי שמשים עצמו כשיריים' (ראש השנה טז). היא תהילתנו והיא תפארתנו, לא להיות 'אגוצנטריים', אלא לשים עצמנו כשיריים לכנסת ישראל ולפעול לטובתה.
      '

  2. הצעה חתרנית

    ואולי עמלק הוא מי שמלא שנאה פתולוגית לעם ישראל ומבקש להשמידו?

    • הא בהא תליא

      השנאה הפתולוגית של עמלק לישראל נובעת מהיות עם ישראל נושא דגל האמונה והמוסר, 'מוסר העבדים' שיש עליהם עול מלכות שמים, ה'מסרס את מוסר האדונים' העמלקי.

  3. אמיר שכטר

    וכך הדבר לעמלקים של דורינו –

    וכמו שכתב הרמן ראושנינג אותו פוליטיקאי נאצי בתחילה שהתפקח בספר על שיחותיו עם היטלר שנאמר לו מאותו צורר ימ"ש שמלחמת הגזע בין היהודים ל"ארים" היא מלחמה בין "אל המצפון והמוסר" ל"אל הטבע" שמסמל את היצריות והדרור לחזקים להכרית את החלשים

    וכמו יוליוס שטרייכר ימ"ש האנטישמי הארסי עורך ה"דר שטרימר" הידוע לשמצה שהעיתונאים מ"ניוזוויק" שנכחו בהוצאתו להורג העידו שהוא צעק לפני תלייתו "חג פורים 1946"

    ושה' יצילינו מקליפת עמלק ונזכה לקבל דושת פורים באמת!

    • פורים תש"ז

      והוא רמוז במגילה: בעשרת בני המן יש שלוש אותיות קטנות. ת' ד'פרשנדתא'; ש' ד'פרמשתא' ו-ז' ד'ויזתא'

  4. אמיר שכטר

    נכון מאוד, בשנת התש"ז הוצאו להורג בתלייה 10 בכירים נאצים שנשפטו במשפטי נירנברג

    ובעשרת בני המן שהוצאו להורג בתלייה מצויינות הת. ש וז הקטנות שרומזות על "עשרת. בני המן" העתידיים. אגב גם כנגד בת המן שלפי המדרש התאבדה גם מהנידונים למוות בנירנברג היה אחד שהתאבד – הרמן גרינג ימ"ש

    מעבר לכך יש גם במגילה ת וח גדולות הרומזות כנראה לגזירות ת"ח ות"ט הנוראות

    מדובר בח הגדולה במילה "חור" בפרק א וב ת גדולה בפרק ט במילה "ותכתוב"

  5. אביעד גולדברג

    לכותב הראשון – נ.ה.: אינני בטוח שדברי הרב אביה הם דברים הכרחיים, אולם הם בהחלט סבירים ביותר בפרשנות המקראות. הרב אביה הלך אחר המקראות ופירשם באופן סביר וראוי מבחינה פרשנית.
    תסביר למה אתה לא רואה בזה פרשנות.
    בברכה

    • עין הקורא

      אף הרב יעקב מדן רואה בעמלק שבט של 'גונבי נפשות' העוסק בחטיפת חלשים ונחשלים וכבישתם לעבדים. ראה במאמרו 'עמלק' לפרשת זכור, באתר 'בית המדרש הוירטואלי' של ישיבת הר-עציון. המאמר הוא חלק ממאמר רחב של הרב מדן על 'עמלק' הכלול בספר 'על דרך האבות', בהוצאת 'מכללת יעקב הרצוג' תשס"א.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

להגיב על אמיר שכטר לבטל

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: