קבלת התורה ושבירת הכלים | חיים גלעדי

הצום והתשובה שישראל קיבלו על עצמם במגילה מבטאים את השילוב הפרדוקסלי שבין הבחירה בתורה כמאפשרת קיום לבין החריגה מסדרי העולם. מבט חדש על "הדור קיבלוה"

נקודה עיקרית באווירת פורים היא שבירת הכלים – ההתנהלות שחורגת מן המקובל והשגור יותר מבכל מועד אחר. הדבר בולט במיוחד במנהגי החג שמעבר להלכות הפסוקות – בהשתכרות מצד אחד ובהתחפשות מצד שני, כשבשתיהן סיגול דמות שונה ופורעת סדרים. בסיפור המגילה נראה שהדבר מופיע באופן הפוך: ההתנהלות כולה ארצית ומצייתת לחוקי הפוליטיקה והתככים המוכרים. אך אפשר לראות גם כאן, בדרך מפתיעה אולי, את החריג: הבִּיצה הרדודה של ההתמודדויות הרגילות מתגלה כאמצעי להצלה של העם. גם בזאת מעורער הסדר הטוב והמוכר מרוב פרשיות התשועה מהתנ“ך, שכוללות צרה ארצית והצלה בהתערבות אלוהית.

עם זאת, יש מעשה יהודי קלאסי ביותר במגילה, שזורם יפה עם ההיסטוריה של עם ישראל: הצום והתפילה ערב כניסת אסתר לחצר גינת הביתן. וזו נראית גם נקודת המהפך בסיפור – עד אליה הכול מתקדר ומתכוונן אל אסון, וממנה ואילך הכול מצליח – אף שהמתח עוד ממשיך להיבנות.

אבקש לטעון שגם ההתכנסות לצום שלושת הימים היא חלק מהסיפור של ביטול סדרי העולם המתבטא בפורים. יתר על כן, אטען שזוהי פסגתו, והיא התזוזה הפנימית ביותר שמניעה סביבה את כל המנגנון (אם מתאים עוד המונח “מנגנון“ כשעוסקים ברצף מעשים שמשמעותו המְראה אל מעל המכניקה).

 

העם מתכנס לצום שלושת ימים. מגילת אסתר מהמאה ה־18, המוזיאון היהודי באמסטרדם

העם מתכנס לצום שלושת ימים. מגילת אסתר מהמאה ה־18, המוזיאון היהודי באמסטרדם

מפגש עם המציאות

נפתח בראשית דרכו של עם ישראל, הנקודה שבה החלה התוויית דפוסי ההשגחה ויחסי הגומלין – כריתת הברית בינינו ובין ה‘.

על התייצבות בני ישראל תחת ההר במעמד סיני דרשו חז“ל שה‘ כפה עליהם הר כגיגית, והודיע שאם יקבלו את התורה מוטב, ואם לאו – שם תהא קבורתם (שבת פח, א). הפרשנות המקובלת מנסה למתן את הציור האלים שמעלה המדרש, ובו מופיעים שודד על הדרך ופליטים תועים במדבר. בדרך זו הכפייה לא מפורשת כאיום אלא כהעמדת המציאות מול העיניים, ללא אפשרות לפירושים גמישים. למעשה לא ה‘ כופה את קבלת התורה אלא המציאות עצמה נכפית עלינו, בלי שנוכל עוד להשלות את עצמנו בדבר אופייה.

אכן, בהתרחשות סוערת ויוצאת דופן כמעמד הר סיני ייתכן אפילו מצב נדיר כל כך, שבו אנשים נאלצים לפגוש את המציאות ללא מסכי הגנה של מילים ותיאוריות. פירוש כזה של כפייה כהצגת המציאות ללא כחל ושרק מתקשר גם עם תיאור חז“ל שלפיו ה‘ קרע את כל הרקיעים ואת כל הארץ, והראה שהוא יחידי.

ומה משתמע מהמציאות העירומה שנגלתה? כפי שמובא בהמשך הגמרא שם – ששת ימי הבריאה לא נחתמו רק במנוחת־רצון, אלא בתנאי. אם בעתיד יקבלו ישראל את התורה העולם ימשיך להתקיים, ואם לא – יקרוס. ובלשונות אחרות ומדויקות יותר שהובאו במדרשים נוספים – התורה קדמה לעולם והעולם נברא לפיה. כך, אין כאן איום להחריב את העולם אם לא תקוים התורה. זו רק חשיפת טבעו של העולם, שאמנם המשיך עד כה מכוח התנופה הראשונה והאמון שניתן בו, אבל מעתה כבר אינו יכול להתגלגל הלאה בלי דלק. וכשמובן שתנאי הברזל הטכני לקיום העולם הוא שמירת התורה, אין התלבטות בדרך לבחירה. ההכרעה מובנת מאליה.

הגמרא מעירה מיד, אכן, ש“מכאן מודעא [= טענה לביטול עסקה, בהיותה כפויה] רבא לאורייתא“. אמנם מי שקיבל כך את התורה, ברגע שבו נמנעה ממנו מתנת ההונאה העצמית, אולי אינו יכול לטעון שהוכרח לעשות כך נגד רצונו האמיתי – אך טענה כזו, שתרחיק עד התנערות מוחלטת מחיוב לתורה בהעתקה טכנית של מושג ה"מודעא", גם אינה ברצונם של חז"ל. מה שכן ממשיך לנקר הוא הידיעה המאכזבת שייתכן בהחלט כי מניע נמוך יותר מהנשגב שרצוי לנו הוא המניע לקבלת התורה. בכל מקרה אין דרך להפריד כעת את קיום התורה מרצון החיים הבסיסי והגשמי ביותר של האדם, ועובדה זו לא מייחדת מקום של כבוד לבחירתנו בתורה. התורה שאמורה להרים אותנו אל מוסר ושאיפות גבוהים מן הארץ אינה יכולה אף פעם להתרומם מלוא הקומה. היא כבולה – דווקא בגלל קבלתנו אותה – אל טעמי חול.

משוואה חדשה

איזה פתרון יכול להימצא לידיעה העגומה הזו, שדווקא מה שטוב הוא הנוח? עם כל הביטחון ותחושת החמימות שהבנה כזו יכולה להעניק, יש כאן הגבלה ותסכול ניכרים. בזעיר אנפין התסכול הזה מורגש בכל פעם שבו המצפון (או היצר הרע, בהנחה ששני אלה שונים) מעורר באדם ספק אם היטיב כי זהו הטוב, או משום שנוח לו להרגיש טוב עם עצמו. כאן הידיעה מאיימת הרבה יותר, בחלותה הגורפת על כל הקיום. לא רק הפסיכולוגיה האנושית כפופה למצב התועלתני הכפוי, אלא אף הפיזיקה האילמת. כל פינה שנפנה אליה היא כעת כלא לשאיפת הטוב, וכל פרספקטיבה של זמן רק מבהירה את היות המאסר מאסר עולם.

מנין יכול להגיע פתרון? בהמשך אותה גמרא מופיעה הרגעה: “חזרו וקיבלוה בימי אחשוורוש“.

מה השתנה בימי אחשוורוש? בסכנות גדולות והצלות מופלאות כבר נתקלנו קודם לכן בהיסטוריה לא שקטה. המאפיין החדש לחלוטין בפרשיית המן הוא הרצון להשמיד למשעי את עם ישראל כולו, ורק בגלל היותו עם ישראל. הרעיון הזה, שמאז כבר התגלגל וחזר בהופעות שונות, נכסה ונגלה, עוצב בבהירות רבה עוד יותר באידיאולוגיה הנאצית. היהודים, באופן שאינו ניתן להפרדה מזהותם הדתית־היסטורית, מוקעים כיסוד הרסני בעולם, ועל הגויים – וראשית גויים עמלק – להיקהל ולעמוד על נפשם בפניהם. העולם יוכל להיות מקום בריא רק לאחר שיימחה זכר ישראל, ולא תִחיה כל נשמה.

כאן, בפרס העתיקה, מתועדת הולדת האנטישמיות, והיא מגיחה רעננה ונמרצת לעולם – בלי הססנות של חצאי אמירות ופעולות. את עם ישראל יש להשמיד על נעריו וזקניו, על נשיו וטפו.

עמלק, באידיאולוגיה שלו ובמעשיו, משרטט משוואה חדשה, שונה עקרונית משראינו קודם נגד עינינו. אין קיום לעולם ללא התורה, אכן. אבל לא פחות מכך אין קיום לעולם עם תורה.

השאיפה היסודית של עמלק להשמיד את ישראל מתעוררת בתגובה להיותו נושא הברית והתורה. הופעתו הראשונה של עמלק כאויב לישראל (שהיא הופעתו הראשונה בכלל) באה מיד לפני מתן תורה. אחריו היא תמשיך לאורך כל ההיסטוריה, משום שעם ישראל נתפס בראש ובראשונה כנושא ברית התורה, שדתו שונה מכל עם (וכפי שנאמר “אינה אומה אלא בתורותיה“). במובן זה, עמלק אינו מבטא קבוצת שוליים קיצונית. זו עמדה שלכל אנטישמי יש בה חלק, ומשום כך עצם נוכחות התורה בעולם תלֻווה תמיד בסכנה ממשית לשלום ישראל, וכן לשלום העולם כולו – כי יסוד העמלקיות הזה נוח מאוד לפנות גם אל דחפי כיליון כוללים, ואל ההתאבדות (שוב, כפי שהודגם בגרמניה הנאצית בחריפות הרבה ביותר). הימצאות עמדה שטוענת לממדים נוספים בקיום, מלבד החומר והגורל, תוציא תמיד אנשים וחברות מסוימים משלוותם, ודחפי ההשמדה יכולים להשתחרר לכל עבר.

הרפיה מן העולם

הבנה של המצב הזה ביחסי התורה והעולם מטילת חרדה, אבל יכולה דווקא לשחרר את מי שרוצה להיאחז בתורה וסובל מתחושת הכלא שתוארה למעלה – הנוכחות התמידית של כוונה תועלתנית. למעשה היא משחררת יותר מאשר פתרון היפותטי שהיה ניתן בכיוון ההפוך, כלומר טענה שלעולם יש קיום גם ללא התורה. פתרון כזה היה מעמיד את התורה כסמינר ערב למי שרוצה להעסיק את עצמו, מעבר לטרדות היום־יום, גם בקידום נשמתו. ואילו לפי התפיסה שכוללת גם את סיני וגם את עמלק, התורה היא מצד אחד הבטחה חובקת כול, חיוניות שפורצת לכל חגווי הקיום, ומצד שני היא מאפשרת – ומחייבת – היתלות באוויר, הרפיה מחבלי הביטחון בקיום המקובל.

ההבנה החדשה מציעה לקיים אש אוכלה, אש שלא מתיישבת עם העולם, ובזה גם להחיות אותו – פעילות כפולה, פרדוקסלית ומופלאה. כעת התורה גבוהה מעל גבוה, והיצמדות אליה דומה להשלכת היהב של מהמר שיכור־התמכרות, יחד עם שליחותה של האחריות – כבדת ראש וחֲרדת קודש עד אין קץ – ושתיהן בד בבד.

נבחין, שהמענה שהושג בתשובה לקושיית המודעא מגיע עוד מעבר לה. הבעיה הייתה בתחום חופש הבחירה, אבל התשובה מכוונת עוד הלאה ממנו. כשאופי התורה קיצוני כך עד הסוף אל שני הצדדים, עצם קיום התורה נעשה בבחינת נס, על משמעויותיו השונות – אנומליה בלתי אפשרית לכאורה, מופת לרואיו, וגם הזדקפות למעלה שחורגת מפני השטח וניצבת לא מכוח המשיכה אלא מכוח הדחיפה אל מעבר.

לאחר שהגמרא מודיעה שישראל קיבלו שוב את התורה מבחירה בימי אחשוורוש, היא מביאה כראיה את הפסוק “קיימו וקיבלו“ – קיימו מה שקיבלו כבר. רש“י על אתר מוסיף: “מאהבת הנס שנעשה להם“. יורשה לי לפרש שאין כאן הכוונה (המתאימה כרונולוגית) לנס שנעשה להם עתה עם ביטול גזרת המן, אלא לנס שנעשה איתם בהינתן התורה, והסגולה שמיועדת לקיום תורה כזו. הנס של היכולת לעמוד בעולם ומחוץ לעולם, ולהיות נוכחים בכל לב בכל צד.

שלושת ימי הצום והתפילה, שעד להם כבר הופנמה בעם, בכל אכזריותה וחסדה, תמונה זו של מצב התורה בעולם ומצבם כלפיה – כוללים תמורה חשובה מאין כמותה. בימים האלה בני ישראל פנו אל ה‘ ושבו לתורה בידיעה שלמה שהתלות בתורה אינה עוזרת לצוף. כך עברו מפעילות בהתאם לחוקים – חוקי עולם־הזה, כחוקי־השגרה של יחסי גומלין עם ההשגחה – אל חירות ומחויבות שלמות.

אחרי כן גם ה‘ יכול להציל את העם, ללא ספק שינקר אם זו בחירה חופשית או לא.

 חיים גלעדי הוא בוגר ישיבת "בית אורות" ומשרת כיום בגלי צה"ל

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' ח' אדר תשע"ה, 27.2.2015

פורסם ב-27 בפברואר 2015,ב-גיליון תצוה תשע"ה - 916. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: