מחייה עוברת לעשייתה | מיכאל ריגלר

עיון במקורו של מנהג "הכאת המן" חושף את דרכי השתלשלותו מגידוף בפה ועד להכאה ביד, ואת הסתייגויות הפוסקים ממנו

האם מנהג "הכאת המן" על ידי מתפללי בית הכנסת, ובמיוחד על ידי ילדים, הינו ראוי? להלן נבקש לסקור את דעתם של חכמים לאורך הדורות בנידון ולהצביע על מקורו של המנהג.

מהפה אל היד

ובכן, המקורות הקדומים ביותר הדנים בעניין דורשים לגדף את המן ובני משפחתו ולא לשכוח את כוונתם הזדונית להשמיד ולאבד את עם ישראל. כך שנינו בתלמוד הירושלמי (מגילה פ"ג הל' ז): "רב אמר צריך לומר ארור המן, ארורים בניו". במסכת סופרים (מהד' היגער עמ' 214) נאמר בשם רבי פינחס: "וצריך שיאמר אחר קריאת המגילה ארור המן, ברוך מרדכי, ארורה זרש, ברוכה אסתר, ארורים כל העכו"ם, ברוכים כל היהודים", אין כאן כל רמז להכאה אלא דיבור בלבד.

מאמר זה שבתלמוד שימש רקע לפיוט ארוך המובא במחזור ויטרי (סימן ר"ן), הפותח בחרוז "ארור המן אשר ביקש לאבדי…" (בדומה לפיוט "שושנת יעקב" שבסופו ארור המן וכו'). בפיוט זה שורה ארוכה של דמויות שיש לקללן, ולעומתן מרדכי ואסתר ואחרים שיש לקלסם משום שפעלו להצלת עם ישראל.

לשון יותר החלטית, המחייבת לקלל את הרשעים, מצאנו במדרש רבה לפרשת וירא (מא, א): "…רבי יצחק פתח, זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב. כל מי שהוא מזכיר את הצדיק ואינו מברכו עובר בעשה… וכל מי שהוא מזכיר את הרשע ואינו מקללו עובר בעשה. מה טעמיה? ושם רשעים ירקב… רב כי הוי מטי להמן בפורים אמר ארור המן וארורים בניו…". בתלמוד הבבלי נזכר עניין זה ברמז בלבד. במסכת סנהדרין (סד, ב) נזכר "משוורתא דפוריא" (כמו קפיצות של פורים). גאוני בבל פירשו מעשה זה כך: "הבחורים עושים צורה של המן ותולין אותה על גגותיהם ארבעה חמישה ימים וביום פורים עושים מדורה של אש ומטילים לתוכה את הצורה ההיא".

בעל "הערוך" (ר' נתן בן יחיאל, המאה ה־11) בערך "שוור" מוסיף על הסבר זה, "שעל דמות צורתו של המן מוסיפים מלח הרבה כדי לעשות לה קול", היינו, כדי להשמיע קולות נפץ בעת שרפת הדמות ולהגדיל השמחה בקרב הסובבים, "ומזמרים כל מיני זמר ושמחים". ממקור זה אנו שומעים לראשונה על השמעת קולות נפץ – "הרעשה" – ולא על דיבור בלבד. על פי הערוך נהגו העם לקיים פעילות אקטיבית כדי לבטא רגשות נקם נגד המן ומה שהוא מבטא.

ברם, בראשיתו של המנהג התקיימה רק "הכאה בפה" בכל עת שהשם המן הוזכר במגילה, ויש שעשו כך גם בעת הזכרת שמם של זרש ועשרת בני המן. אך מכיוון שהילדים הקטנים שנכחו בבית הכנסת לא ידעו לדקלם את פסוקי הגידוף, ורצו להרגילם לפקוד את בית הכנסת בעת קריאת המגילה ולהרגילם במצוות "מחה תמחה את זכר עמלק", התפשט המנהג שבמקום אמירת פסוקי גידוף היו מקישים בחפצים שונים כדי להביע את הסלידה מהמן.

הנה כי כן, כך מובא בספר אורחות חיים לר' אהרן הכהן מלוניל (המאה ה־14־13; א, קכג): "עוד נהגו התינוקות לצור צורות המן על העצים ואבנים או לכתוב שם המן עליהם ולהכותם זה על זה כדי שימחה שמו… מזה נשתרבב המנהג שמכים המן כשקוראים את המגילה בבית־הכנסת ואין לבטל שום מנהג או ללעוג עליו כי לא לחינם נקבעו".

הדי הוויכוח על עצם קיום המנהג כבר עולים מדבריו. דברים דומים כתב בעל ספר אבודרהם וכן מביא הרמ"א בשו"ע או"ח סי' תר"ץ. וכן הוא הלשון בספר "המנהיג" לר' אברהם הירחי מלוניל: "נוהגים בצרפת ופרובינציא (פרובנס) התינוקות לקחת אבנים חלקים ולכתוב עליהם המן… הם מקישים זו לזו למחוק שמו". נראה שהעדויות הללו הן מקור המנהג לעבור מהכאה בפה להכאה בחפצים מרעישים.

חיוב לקלל את הרשעים. תליית בובת המן במאה שערים, פורים תשע"ד צילום: אי.פי.אי

חיוב לקלל את הרשעים. תליית בובת המן במאה שערים, פורים תשע"ד
צילום: אי.פי.אי

מה יאמרו הגויים

הדרשנים בדורות האחרונים חיפשו אסמכתאות למנהג זה, ומצאו רמזים לכך בתורה. בספר "מטה משה" לר' משה בן אברהם מפרמישלה (מאה 16־15) הוא דורש את הפסוק "והיה אם בן הכות הרשע" (דברים כב, ב), סופי תיבות “המן“, מכאן שצריך להכות את המן הרשע. ובספר “הרוקח“ לר‘ אליעזר בר יהודה ממץ מצא רמז למנהג הרעשת המן על פי הפסוק “וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי“ (בראשית טו, יד) – “דן“ כמניין נ“ד פעמים שנזכר המן במגילה, ובכל פעם יש לדונו בהכאה.

דרך מקורית ושקטה לקיום מחיית עמלק מובאת בספר “קב הישר“ לר‘ צבי קידנובר. הסופר, כשרצה לנסות את הקולמוס, היה כותב שם עמלק או המן וזרעו, ואחר כך היה מוחק את שמם כדי לקיים את מצוות העשה “מחה תמחה זכר עמלק“ (סי‘ צט).

משפשט המנהג להכות את המן התעוררו ספקות אצל חכמי ישראל בנידון, ואלו העלו סייגים לגביו. שני חששות העלו הפוסקים. האחד, שההרעשה עלולה לבלבל את השומעים ואת הקורא במגילה וכך לא יצאו ידי חובה. והשני, שהדבר ייראה בעיני הגויים כאילו עם ישראל מטפח רגשות שנאה כלפי אומות העולם.

כך כתב בעל ספר “יפה ללב“: “ונמשך מזה קלות ראש בבית־הכנסת וגם חשש איבה מצד האומות וכל המלכים והשרים בזמן הזה… על כן הכריזו בכל העיר שלא להכות המן בשום צד“. ובספר “אוצר כל מנהגי ישורון“ (לבוב תר“ץ) כתב מחברו: “בזמנו היה דור הולכי תמימי דרך והנערים היו תחת השגחת האבות וידעו קדושת המקום וכבוד בית ה‘ והיו מכים מדעת ובנימוס, לא כן בזמננו לדאבון לבנו ההורים רובא דרובא ישלחו כצאן אוויליהם ומפני שאונם והמולם לא ישמע קריאת המגילה. לכן נראה כי צדקו הרבנים לבטל המנהג הכאת המן“.

בספר “חמדת הימים“ דן המחבר באריכות בהלכות פורים ונוגע גם בעניין הכאת המן, וזו לשונו: “…וגדולי ישראל היו חוששין למנהג להכות המן ואבירי ישראל יאותה להם למחות אף ביד הפעוטים והפעוטות שלא ינהגו קלות ראש בבית־הכנסת כברחובות קריה אשר תבקע הארץ לקולן ומאבדין כוונת הקורין את המגילה…“. המחבר ממליץ להכות רק בפסוקים בעניין מפלתו של המן: “והאיש הירא ילמוד את בניו הקטנים… כשמכין את המן… לשתוק בעוד שמכין כדי שישמעו כולם הקריאה“.

נימוק מעניין מצאנו בספר “שדה חמד“ שאף הוא מסתייג מהכאת המן: “וגם כי להכות אפילו בסנדלים על מקום קדוש הקרקע לא שפיר ולפעמים נמשך השחתה בספסלים ולרצפת הבית כנסת ועוברים על לא תעשון כן לה‘ א־לוהיכם… ולא להראות שנאה שבלב. על כל אלה הסכימו הרבנים שבדור לבטל המנהג הזה“.

יש שצמצמו את הכאת המן רק לפסוק “ויכו היהודים“. בספר “כתר שם טוב“ מצוין שבקהילת לונדון ביטלו את “הכאת המן“ משום מעשה שהיה שם בשנת תקמ“ג, כאשר הקהל ביקש את התערבות המשטרה המקומית בגלל חילוקי דעות שפרצו בקרב הקהל על רקע מנהג זה.

נשלים דברינו מספר “ערוך השולחן“ שכתב דברים אקטואליים גם לימינו, ואלו דבריו: “והמנהג להכות… על דרך מרשעים יצא רשע ומשורש נחש יצא צפע (ישעיהו יד, כט), וכל מנהג שנתייסד על פי גדולי הדור הווי מנהג, ולא מנהג שנהגו מעצמם…“. וכל קהילה תנהג לפי שיקול דעתה ובלבד שלא תפרוץ מחלוקת שתעיב על שמחת הפורים.

*

ד"ר מיכאל ריגלר ניהל בעבר את אולם הקריאה ליהדות בספרייה הלאומית בירושלים

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' ח' אדר תשע"ה, 27.2.2015

מודעות פרסומת

פורסם ב-27 בפברואר 2015,ב-גיליון תצוה תשע"ה - 916. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: