בגדי הצדק | חיליק אברג'ל

חושן המשפט היווה השראה לאדריכלי בית המשפט העליון בירושלים, אשר ראו בו את מקום המפגש של הצדק והאמת

על אחד משמונת בגדי הכהן מספרת פרשתנו:

וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל לִבּוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לְזִכָּרֹן לִפְנֵי ה' תָּמִיד. וְנָתַתָּ אֶל חֹשֶׁן הַמִּשְׁפָּט אֶת הָאוּרִים וְאֶת הַתֻּמִּים וְהָיוּ עַל לֵב אַהֲרֹן בְּבֹאוֹ לִפְנֵי ה' וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת מִשְׁפַּט בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל לִבּוֹ לִפְנֵי ה' תָּמִיד (שמות כח, כט־ל).

התלמוד מסביר את מטרת בגדי הכהן: "אמר רבי עיניני בר ששון: למה נסמכה פרשת קרבנות לפרשת בגדי כהונה? לומר לך מה קרבנות מכפרין אף בגדי כהונה מכפרין… חושן מכפר על הדינין" (בבלי זבחים פח ע"ב).

אהרן הכהן נשא את שמות בני ישראל עליו כדי שיכיר את שולחיו ויהיו על לוח לבו כל העת. ואכן, השימוש הנרחב בהם מעיד על חשיבותם של האורים והתומים: בנו של אהרן, אלעזר, מתואר כנושא האורים והתומים:

וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי ה‘ עַל פִּיו יֵצְאוּ וְעַל פִּיו יָבֹאוּ הוּא וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ וְכָל הָעֵדָה (במדבר כז, כא).

שאול המלך נועץ בהם (שמואל א כח, ו), וכך דוד (שמואל א כג, ט־יב, שמואל א ל, ז־ט). וכך תיאר זאת הרמב“ם:

וכיצד שואלין? עומד הכוהן ופניו לפני הארון, והשואל מאחריו, פניו לאחורי הכוהן. ואומר השואל, אעלה או לא אעלה; ואינו שואל בקול רם, ולא מהרהר בליבו, אלא בקול נמוך, כמי שמתפלל בינו לבין עצמו (הלכות כלי המקדש י, יא).

"הבניין הציבורי המשובח ביותר בישראל". בית המשפט העליון צילום: ליאור מזרחי, פלאש 90

"הבניין הציבורי המשובח ביותר בישראל". בית המשפט העליון צילום: ליאור מזרחי, פלאש 90

עיגולים ויושר

חושן המשפט ותפקידו של הכהן היוו השראה לבוני בית המשפט העליון בירושלים. המבנה המרשים נחנך ב־1992 כמחווה של משפחת רוטשילד לקראת מאה שנה להקמת מושבות הברון וכדי להשלים את המשולש הדמוקרטי בגבעת רם: משכן הכנסת (הרשות המחוקקת), קריית הממשלה (הרשות המבצעת) ובית המשפט העליון (הרשות השופטת). אלמנת בנו של הברון רוטשילד, דורותי דה רוטשילד, תרמה את מימון המבנה מתחילתו ועד סופו בתהליך שארך כשבע שנים.

המבנה תוכנן על ידי רם ועדה כרמי־מלמד. זוג האחים זכה בתחרות אדריכלים והמבנה זכה לשבחים רבים. בין השאר נכתב עליו: "הבניין הציבורי המשובח ביותר בישראל", וכן "מבנה שהשיג איזון מעורר השתאות והתפעמות בין צורכי היום־יום לבין סמליות הדורות".

במבנה שולבו אלמנטים אדריכליים רבים מעולם המשפט האוניברסלי והיהודי. בשונה מהעולם הרומי שמיקם את מקום המשפט בחלקה המרכזי של העיר, מיקומו של בית המשפט בכניסה לעיר ירושלים התחבר לפסוקים שונים: "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ" (דברים טז, יח); "שִׂנְאוּ רָע וְאֶהֱבוּ טוֹב וְהַצִּיגוּ בַשַּׁעַר מִשְׁפָּט" (עמוס ה, טו) ו"אֱמֶת וּמִשְׁפַּט שָׁלוֹם שִׁפְטוּ בְּשַׁעֲרֵיכֶם" (זכריה ח, טז).

במבנה נעשה שימוש נרחב בחומרים פשוטים אך מהודרים: עץ, אבן ואור טבעי, והעיקרון החוזר על עצמו הוא השימוש במעגל ובקו הישר כביטוי למושגי היושר והצדק. בין השאר על פי לשון ספר תהילים: “יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ“ (תהילים כג, ג) הצדק נתפס כמעגל. הצדק מבחין בכל מקרה לגופו תוך כדי “עיגול פינות“. לעומת זאת, המשפט והאמת מתוארים במבנה כקו ישר נוקשה וארוך. לדעת האדריכלים, המנעד הרחב שבין האמת לצדק מנחה את בית המשפט בפרט ואת המשפט הישראלי בכלל .

נשיקת שמים וארץ

הברֵכה בחצר השופטים מרמזת לפסוק "חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ .אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח וְצֶדֶק מִשָּׁמַיִם נִשְׁקָף“ (תהילים פה, יא־יב). על פסוק זה פירש רד“ק: “אמת מארץ תצמח, כשיהיו עושים בארץ המעשים הטובים יהיה נשקף עליהם צדק משמים, כי הגזרות יורדות מן השמים לפי מעשה בני אדם בארץ“. לאמור: כשבקרב בני האדם על הארץ צומחת האמת כך גם הצדק נשקף משמים.

ואכן, במי הברכה העגולה נשקפים השמים ובאמת המים הארצית צומחת האמת. המפגש שבין הצורות רמוז בפסוקים רבים בהקשר למשפט: “אָז תָּבִין צֶדֶק וּמִשְׁפָּט וּמֵישָׁרִים כָּל מַעְגַּל טוֹב“ (משלי ב, ט) וכן גם: “אֹרַח לַצַּדִּיק מֵישָׁרִים יָשָׁר מַעְגַּל צַדִּיק תְּפַלֵּס“ (ישעיהו כו, ז). אגב, המבקר במבנה יוכל להבחין גם בעשרות סמלים של חושן הפזורים ברחבי בית המשפט.

נחתום בדברי המדרש על האמת המתבררת בין כותלי בית המשפט:

אמר ר' סימון: בשעה שבא הקב"ה לבראת את אדם הראשון, נעשו מלאכי השרת כתים כתים וחבורות חבורות, מהם אומרים אל ייברא, ומהם אומרים ייברא, הדא הוא דכתיב: "חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו". חסד אומר ייברא, שהוא גומל חסדים, ואמת אומר אל ייברא, שכולו שקרים. צדק אומר ייברא, שהוא עושה צדקות, שלום אומר אל ייברא, דכוליה קטטה. מה עשה הקב"ה? נטל אמת והשליכו לארץ. הדא הוא דכתיב (דניאל ח) ותשלך אמת ארצה. אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, רבון העולמים, מה אתה מבזה תכסיס אלטיכסייה [=חותם] שלך? תעלה אמת מן הארץ, הדא הוא דכתיב "אמת מארץ תצמח".

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' ח' אדר תשע"ה, 27.2.2015

פורסם ב-27 בפברואר 2015,ב-גיליון תצוה תשע"ה - 916, פרשת דרכים. סמן בסימניה את קישור ישיר. 7 תגובות.

  1. דבורה לפידות

    לא יותר נחמד לשפוט את העם תחת תומר, ולקיים בהידור את עקרון השקיפות והפומביות?

    • לשכת הגזית בירכתיים

      לשכת הגזית, המקום שממנו יוצאת הוראה ומשפט לעם ישראל כולו, מוצנעת בירכתי המקדש, בין לשכת המצורעים ללשכת פרהדרין, לשכתם של כהנים גדולים. ענוים וצנועים הם שופטי התורה, שכנים הם למצורעים כמו ששכנים הם לכהנים גדולים.- עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלקיך! .

    • 'סנהדרין בצד מזבח'

      המשותף ללשכת המצורעים וללשכת פרהדרין הוא: ההכנה אל הקודש.
      בלשכת המצורעים טובל המצורע המיטהר; בלשכת פרהדרין מתייחד הכהן הגדול שבעה ימים בהכנה לבואו אל הקודש ביום הכיפורים.

      אף לשכת הגזית, מקום משפט הצדק, מהווה הכנה אל הקודש, ככתוב: 'מזמור לדוד, ה' מי יגור באהלך, מי ישכן בהר קדשך, הולך תמים ופעל צדק ודבר אמת בלבבו…' (תהלים טו). אולי משום כך: 'נמצינו למדין שסנהדרין מסדרין דירתן בצד מזבח' (מכילתא סוף יתרו). בכפיפותו אל המשפט, 'עוקד' אדם את דעתו ורצונו, מקבל עליו עול מלכות שמים.

    • טעמים נוספים לסמיכות סנהדרין למזבח

      טעם לסמיכות פרשת משפטים לפרשת המזבח (שבסוף יתרו מובא במדרש שמות רבה (פרשה ל,ב):
      'מה כתיב למעלה מן העניין: "ולא תעלה במעלות על מזבחי", וכתיב: "ואלה המשפטים". ומה עניין זה אצל זה?… אלא אמר רבי אבינא: כשם שהזהיר הקב"ה לכהנים שלא יהו פוסעים פסיעות גסות על גבי המזבח, אלא יהו מהלכין עקב בצד אגודל, כך הזהיר הקב"ה את הדיינין שלא יפסיעו פסיעות גסות בדין'.

      וכעין זה בגמרא (סנהדרין ז,ב):
      'דרש בר קפרא: מנא הא מילתא דאמור רבנן: "הוו מתונין בדין"?, דכתיב: "ולא תעלה במעלות" (רש"י: בחזקה ובמרוצה), וסמיך ליה: "ואלה המשפטים"'.

      טעם נוסף לסמיכות הסנהדרין למזבח מביא מהר"ל מפראג:
      'לומר שתשים סנהדרין אצל המזבח… דהם שוין לגמרי, דהמזבח הוא משים שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, כי עליו מקריבין הקרבנות, שנקרא "קרבן" על שהוא מקרב את האדם לבורא יתעלה… וכן המשפטים מטילים שלום בעולם, וכן אמרו במכילתא: "מה ראו דינין להקדים אותם לכל המצוות שבתורה? כשהדין בין אדם לחבירו – תחרות ביניהם; נפסק הדין – שלום ביניהם".
      נמצא כי המזבח והדין הם מתקשרים ועושים שלום בעולם. כי צריך שלום בין ישראל לאביהם שבשמים ואחר כך צריך שלום בין אדם לחבירו – נמצא הכל מקושר…'
      ('גור אריה', שמות כא,א, ד"ה לומר שתשים סנהדרין).

      מדברי הראש"ל הגאון רבי יצחק נסים זצ"ל, בנאומו בפתיחת בית הדין הגדול ליד הר הבית (ערב תשעה באב תשכ"ז), עולה טעם נוסף:
      'מבקשים אנו בזה, ששכינת המקום תשרה על דייני ישראל, שיורו דין לאמיתו ויורו משפט צדק'
      (לדור ולדורות, א: מאמרים ונאומים, ירושלים תשע"ג, עמ' שמג).

    • לשכת הגזית - ב'הר ציון ירכתי צפון'

      לשכת הגזית ממוקמת בצדה הצפוני של העזרה, אף בית המקדש היה בצידה הצפוני של ירושלים, כמבואר בתהלים מח: 'הר ציון ירכתי צפון קרית מלך רב' (וכפירוש רד"ק שם). בניגוד לעובדי האלילים שסגדו לשמש, הנברא העוצמתי ביותר – בית המקדש מכוון כלפי מערב, שם קודש הקודשים, ללמדנו שלא אל השמש העולה אנו סוגדים, נהפוך הוא, אף השמש משתחוה אל בוראה ומרכינה עצמה לצד המערב. אף המזבח מכוון לצד צפון, שבו אין השמש עוברת ובו כוחה חלש. אין אנו מסתנוורים מהעוצמה שבטבע. מבינים אנחנו שיש מעליו בורא, צפון ונסתר, שהוא 'בעל הבירה'.

      היותה של לשכת הגזית בצד הצפוני של המקדש, בנחלת שבט בנימין, היחיד מהשבטים שלא כרע לעשיו. אולי ללמדנו שאין לדיין להתפעל מעוצמתם של תקיפים. אין על גביו אלא ה' אלקיו שאת שליחותו הוא ממלא לעשות צדק ומשפט בארץ.

      בעבודת המקדש יש שני צירים. משתחוים לכיוון קודש הקדשים שבמערב, בעוד שהמזבח פונה לצד צפון, ללמדנו שאין הקב"ה צריך את מתנותינו, והקרבת הקרבנות נועדה לנו כדי שנפנים בליבנו שעלינו לכוף את עצמנו ואת עוצם ידינו אל רצון יוצרנו.

      וכך בהופעת התורה בישראל יש שני צירים: התורה שבכתב הבאה מהלוחות שבמערב, והתורה שבעל פה, הנמסרת על ידי החכמים שבלשכת הגזית, היושבים 'בהר מועד בירכתי צפון', המתמסרים לברר את האמת בעוז ובענווה, כדרשת רבי ברכיה (יומא עא): 'אליכם אישים אקרא – אלו תלמידי חכמים, שהם כנשים (רש"י: ענוותנים ותשושי כח) ועושין גבורה כאנשים'.

    • בשורה האחרונה:

      …אלו תלמידי חכמים, שדומים לנשים…

    • מצבה, מזבח, סנהדרין - מיחיד לרבים

      בס"ד י"ד באדר תשע"ה

      אראל סגל הלוי (במאמרו 'ה' שונא מצבות', 'אתר הניווט בתנ"ך') מביא הסבר ששמע, שהמצבה העשויה מאבן אחת, מבטאת את עבודת ה' של היחיד הגדול, ולכן היתה אהובה בימי האבות. אך משניתנה תורה לעם, ראוי לעבודה דוקא המזבח, העשוי מאבנים רבות או רגבי אדמה המצטרפים יחד למקשה אחת. אף עבודת הצדיק היחיד מקבלת את ערכה רק בהצטרפה אל הכלל.

      לפי זה ניתן לומר שהסנהדרין סמוכה למזבח, ללמדנו שאף הופעת התורה צריכה להיות 'בהתאסף ראשי עם', בהתלכדות כל החכמים יחד, רק כך מתבררת האמת כראוי!

      בברכת 'פורים שמח', ש.צ. לוינגר

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: