תינוקת על מדף הספרים | הגר ינאי

סיפור אהבת ספר ועל טעם ספרותי שיש בו לשנות גורלות. אם אתם מודאגים שזה כבד מדי, הרי שמחברת רשימה זו אינה שותפה לדאגתכם

974018סיפורי חייו של מר פיקרי

גבּריאל זווין

מאנגלית: 
יעל סלע־שפירו

כתר, 2014, 252 עמ'

מר איי' גי' פיקרי, גיבורו של ספר זה, הוא בעליה של חנות ספרים קטנה ואיכותית, החנות היחידה באי אליס. וכפי שנבין מיד, עבודתו אינה משמשת רק רקע עלילתי אלא מהווה את הבסיס לתוכני הספר שכל כולו עוסק באהבת הספרות. זאת הסיבה שהספר הזה קרץ לי עוד לפני שפתחתי אותו.

זהו לא רק סיפור, אלא דיון בטעם הספרותי ובחשיבותו בחיינו, ובכך הוא פונה לסנוביזם הטבעי הטמון בלבבו של כל אוהב ספרים אמיתי. התשובה של מר פיקרי היא שהטעם הספרותי חשוב עד כדי כך שהוא יכול לשנות גורלות, לייצר קשרים זוגיים ואף לקבוע היכן ילדים ימצאו את בתיהם. אבל בין השורות טמונה גם תשובה נוספת, ועליה ארחיב בהמשך.

פיקרי מעוצב, כמו רבות מהדמויות בספר זה, על טהרת הקלישאות המוכרות אך היעילות. מדובר באלמן שבור לב בסוף שנות השלושים שלו שהגיע לאי בעקבות אהבתו לאשתו היפהפייה וחובבת הספרים. הוא איבד את אשתו בתאונה כשהאחרונה התעקשה להקפיץ הביתה סופר אחרי ערב ספרותי שהתקיים בחנות. יגונו של פיקרי, במיטב המסורת של יגון ספרותי, הוא קרש קפיצה לתהליך של שיקום רגשי.

נדמה לי שקראתי כבר מאות ספרים וצפיתי במאות סרטים שגיבוריהם סובלים מאובדן צורב, מסתגרים בתוך עצמם בזעף וסבורים שחייהם מאחוריהם. זאת אך ורק כדי שבעמוד 15 ייכנס לתמונה ילדון שובב/כלבלב/אישה נאה/ידיד פשוט אך מחובר לחיים וטוב מזג (מחק את המיותר) ויוכיח להם שהחיים עדיין לא תמו. מוטיב החזרה לחיים שירת לא מעט רבי מכר, וכאן זווין סימנה וי גם על הילדון השובב, גם על האישה הנאה וגם על הידיד טוב המזג שלובש כאן דמות של שוטר. רק הכלבלב חסר.

הדפים גדושים בשמות של סיפורים, ספרים וגיבורים פיקטיביים. קריקטורה של מארק טוויין, 1885

הדפים גדושים בשמות של סיפורים, ספרים וגיבורים פיקטיביים. קריקטורה של מארק טוויין, 1885

חגיגה ספרותית

בראשית הסיפור אנחנו פוגשים את פיקרי המדוכדך והבודד במצב מתקדם של הרס עצמי. הוא ניזון מארוחות מיקרוגל קפואות ועוסק באינטנסיביות באבל, בשתיית אלכוהול ובסינון קפדני של הספרים המוצגים על מדפי חנותו. העלילה מתחילה לנוע קדימה כאשר סוכנת נאה ומלאת חיים מגיעה לאי לשווק את ספריה. עותק נדיר ויקר ערך של "טמרליין" מאת א"א פו נגנב מחנות הספרים, וזמן לא רב לאחר מכן מר פיקרי מוצא בין מדפיו תינוקת עם פתק שמבקש אותו לגדל אותה בחנות הספרים מפני שאמה אהבה ספרים והאמינה בהם. בהמשך מסתבר שהאם הצעירה, המוכשרת והיפה התאבדה בטביעה. ואם אתם מודאגים מהעובדה שאין זה סביר כלל וכלל שאם צעירה תפקיר את בתה בחנות ספרים זרה, רק על סמך הביטחון שהספרים יעזרו לגדל אותה כמו שצריך, הרי שמחברת הספר הזה אינה שותפה לדאגתכם.

כצפוי, פיקרי מתאהב בתינוקת מאיה ומחליט לשמור אותה אצלו. בעזרת ידידו השוטר החביב למביאסי, שאותו הוא כבר מכיר מפרשת הספר הגנוב, הוא מצליח לקבל משמורת ומגדל את הילדה לאהבת הספרות בהתאם לצוואת אמה. אלמן וילדה הם מחזה נוגע ללב וכמובן שכל נשות האי מתקבצות סביב הערבים הספרותיים בחנות. אולם פיקרי מעוניין רק באמיליה, הסוכנת המשווקת את ספרי הוצאת פטרודקטיל, ולאחר תהליך חיזור משעשע הוא מצליח לזכות בלבה כאשר הנימוק המנצח הוא שיש להם טעם ספרותי משותף. ואם אתם מודאגים מהעובדה שהנימוק הזה הוא לא בדיוק מספיק כדי להחזיק קשר רומנטי, הרי שמחברת הספר הזה אינה שותפה לדאגתכם.

זהו אחד מאותם ספרים שחוגגים את הספרות כהוויה קיומית שעוטפת את הגיבורים. הדפים גדושים בשמות של סיפורים, ספרים וגיבורים פיקטיביים שהגיבורים הפיקטיביים בספר זה מתייחסים אליהם בלהט. כל אחד מהפרקים קרוי על שם סיפור קצר מהקלאסיקה האמריקנית, ביניהם סיפורים של מרק טווין, פ' סקוט פיצ'ג'ראלד, רואלד דאל, סאלינג'ר ואחרים. כל פרק נפתח בדעתו האישית של מר פיקרי על אותו סיפור, מין סיכום שבהמשך יסתבר שהנמענת שלו היא מאיה, בתו המאומצת, שהוא משתדל להנחיל לה את אהבת הספרות. הסיכום הזה משמש מוטו לפרק אם כי לעתים ההקשר מעט מאולץ.

אבחנות קולעות

אודה שמעמודיו הראשונים, הספר עורר בי את החשד שהוא משתמש בתעלול של ניים דרופינג ספרותי כדי להעצים את ערכו ולהעניק לדפיו הצנועים מראית עין של איכות. הסופרת גבריאל זווין נתלתה באילנות גבוהים ממנה, גבוהים בהרבה. לאחר ההתלהבות הראשונית שלי מהספר חשתי שיש משהו חנפני בפנייה הישירה לחובבי הספרות. כביכול הם אמורים לאהוב גם את הספר הזה בשל העובדה שהוא מפאר את הספרות עצמה, וכן בגלל אהבתם ליצירות המוזכרות בו.

קל למדי ללגלג על עלילת "מר פיקרי" שסובלת מנאיביות ועל הדמויות הרדודות. הניסיון להציג את אהבת הספרים כגורם אנושי מאחד הוא משהו שאני פשוט לא מסוגלת לקנות. לצערי ולשמחתי, לחיים יש היבטים מורכבים בהרבה מטעם ספרותי, ולמרות הספרים הרבים המונחים על מדפיי מעולם לא בחרתי חברים, בני זוג וילדים על סמך העדפות ספרותיות. נדמה לי שדרושה מידה גדושה של נאיביות כדי לבלוע מהלכים עלילתיים כמו אלו שמוצגים בספר (אם הייתי נאלצת להיפרד מהעולם הזה, חס וחלילה, האם הייתי מפקירה את בתי הקטנה בחנות ספרים זרה?).

הקסם של הספר טמון דווקא ברגעים הקטנים ובאבחנות הדקות של זווין. למשל כשפיקרי מתבונן בגיסתו, הוא חושב שהיא "התבגרה כמו שחקנית: מיוליה לאופליה לגרטרוד להקטה". כאן זווין נמצאת במיטבה ומוסיפה עושר לעולם הפנימי של גיבוריה, ובזכות משפטים יפים ואבחנות קולעות שכאלו כדאי לקרוא את הספר.

השורה התחתונה היא שבסך הכול מדובר בספר חביב וקליל, סוחף בדרכו הצנועה, כך שגם אם אין כאן יצירה בעלת משקל של ממש, וגם אם השיטפון של אזכורים ספרותיים אינו מצליח להעמיק או להרחיב מהותית את גבולות העולם שזווין יצרה, עדיין אפשר להעביר במחיצתו של מר פיקרי מספר שעות נעימות. ואם אתם מודאגים מגורלו של כתב היד היקר של טמרליין, הרי שאני מבטיחה לכם שעד סיומו של הסיפור תדעו את התשובה.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' א' אדר תשע"ה, 20.2.2015

מודעות פרסומת

פורסם ב-20 בפברואר 2015,ב-גיליון תרומה תשע"ה - 915, סיפורת. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: