שר את התפילה הישראלית | אריאל הורוביץ

קרוב של משפחת דיין הנהללית מלמד בבית ספר יסודי פיוטים וזמר עברי, מוציא דיסק ראשון של פסוקי תהילים וניגון אבוד של ה"חפץ חיים", חי בקיבוץ העירוני המעורב "בית ישראל" אך מתנגד לחינוך מעורב בגיל צעיר

מדי יום צועד יזהר פינטוס ברגל מביתו שבשכונת גילה בירושלים אל בית הספר היסודי שבו הוא מלמד, בית ספר גוננים שבשכונת הקטמונים. לא ברכב ולא באוטובוס. כך, ברגל, הוא מעדיף ללכת למקום עבודתו – שהוא, עבורו, הרבה יותר מסתם מקום עבודה – ולפתוח את היום: בנקיות מחשבה, בהרהור, בתפילה ובשירה.

פינטוס מאמין גדול בשירה – לצד האלבום שהוציא, שבו הוא שר פסוקי תהילים שהלחין, הוא יצר מערך של שיעורי פיוט וזמר עברי שאותם הוא מלמד בגוננים, וכן חוברת לימוד עם תקליטור לחנים מצורף. כך הוא מנחיל לתלמידי הכיתות הנמוכות את שירי נעמי שמר ועוזי חיטמן, יורם טהרלב ואהוד מנור, ורואה את עצמו כסוכן תרבות של התכנים הללו. בפגישה בבית קפה קטן בירושלים הוא משוחח, אור בעיניו, על הפיוט ועל הזמר העברי, על שורשיו המשפחתיים ועל העבר וההווה בקיבוץ העירוני בית ישראל שבגילה, שם הוא מתגורר עם אשתו וילדיו.

צילום: אריק סולטן

צילום: אריק סולטן

משפחת דיין והחפץ חיים

משפחתו של יזהר פינטוס ותיקה בארץ. שני סביו, עמוס ומשה, הכירו כילדים בחיפה. האחד חיפאי צבר שעסק בחקלאות, והשני עלה ארצה עם כל משפחתו קצת לפני מלחמת העולם השנייה, ניצל ברגע האחרון מציפורני הנאצים. הייחוס של סבתו של פינטוס מגיע עד למשפחת דיין מנהלל. סבתא רבתא שלו היא אחותו של שמואל דיין, חבר הכנסת ואביו של משה דיין ("אחת הדמויות ב'רומן רוסי' של מאיר שלו מבוססת על סבא רבא שלי", הוא אומר בחיוך).

בשנים האחרונות חוקר פינטוס את תולדות משפחתו, וכך השיג מידע על סבא של סבא שלו, אביו של שמואל דיין וסבו של משה דיין, שהיה צאצא של ר' פנחס מקוריץ. שורשיו החסידיים של המצביא הישראלי האולטימטיבי הפתיעו גם את פינטוס עצמו. "התברר לי שבמשך שנים, הוריו החסידים של שמואל דיין גרו בעליית גג קטנה בנהלל", אומר פינטוס. "אני חשבתי שהחיבור שלי לחסידות התחיל מ'בית ישראל', ופתאום גיליתי שזה הרבה יותר קדום".

עם שורשים דייניים מצד אחד, מן הצד השני מספר פינטוס בגאווה על סבא רבא שלו, שהיה תלמיד של החפץ חיים ועלה ארצה עם סרטיפיקט שסידר לו הרב קוק. החפץ חיים היה דמות מופת בבית הסבא רבא ובתו, סבתא של פינטוס, אף שהוא מספר שלסבא הייתה גם ביקורת על מורו הגדול, החפץ חיים, על כך שלא הכשיר את תלמידיו להרוויח בעצמם את מטה לחמם ולהיות אנשי עמל.

פינטוס עצמו נולד במעלה אדומים – הוריו היו ממקימי היישוב שהפך לעיר. אחרי התיכון הלך למכינת בית ישראל שבגילה, שהייתה אז בשנתה השנייה בלבד. "המכינה לא הייתה מפורסמת אז כמו היום", הוא אומר, "אבל האידיאולוגיה של שילוב דתיים וחילונים הייתה נוכחת בצורה חזקה בבית הוריי. רוב בני הדודים שלי הם חילונים. לבית ישראל הגעתי לגמרי במקרה. אחרי רצח רבין התקיים כנס ברמת אפעל, ושם התגלגל לידי פלייר של מכינה דתית־חילונית חדשה בגילה. התקשרתי למספר הטלפון שהיה שם, ולימים גיליתי שמי שענה לי היה הושע פרידמן בן־שלום, ראש המכינה. מאז אני שם. אמרתי להושע שבמקרה מצאתי את הפלייר והוא אמר: אין מקרה בעולם".

ההחלטה ללכת למכינה דתית־חילונית התקבלה בביתו של פינטוס כדבר טבעי. "אבא שלי תמיד אמר לי שאם אגיע למקום של חילוניות מתוך עצלות הוא לא יראה בזה דבר טוב, אבל אם אדם חוקר את הדברים ומגיע לתפיסה אחרת, הוא יכול לכבד את זה. הוריי רצו שאהיה בקשר עם חילונים. הם בכוונה לא גרים במצפה נבו, השכונה הדתית יותר של מעלה אדומים, כי לפי התפיסה שלהם כל עוד יש אנשים שאינם שומרים שבת, הם רוצים להתגורר לידם, אפילו שהם מחנכים את הילדים שלהם לשמור שבת. זה המסר שאני מקבל מילדות: אצלנו שומרים שבת, ואצל השכן או בן הדוד – לא. אני חושב שזה תרגול טוב לילד.

"היום אני מדבר עם תלמידיי הרבה על העולם החילוני, על האפשרות שיש בחילוניות. אני מלמד אותם שיר תפילה של נעמי שמר, ואומר להם: תראו, נעמי שמר לא הייתה אדם דתי, והיא מתפללת 'שמור נא לי אלי הטוב'. זו התפילה הישראלית. כך אני רואה את הדברים. אני חושב שמהאינסופיות של הקב"ה נובעות אינסוף דרכים של קשר איתו".

זו כבר אמירה שונה מהאמירה של אביך, שהיא סובלנית. אתה גם אומר שמהאינסוף נובעות אינסוף דרכים, ואין בהכרח דרך נכונה ולא נכונה.

"ברור לי שהקב"ה שורה בכל מקום שבו יש כנות דתית, אותנטיות. לאחרונה, בראש השנה, הלכתי ברחוב, וראיתי אמא עומדת בחלון ומדברת בטלפון עם בנה החייל, מברכת אותו לשנה החדשה. האם בגלל שהיא חיללה את החג ושוחחה בטלפון, הברכה והתפילה שלה לבנה לא שוות כלום? ברור לי שהקב"ה נוכח גם בשיחת הטלפון הזו. כך אני רואה את הדברים. בכלל, אני חושב שהציבור הישראלי הולך למקום מסורתי יותר, הרבה פחות אנטי דתי. יש הרבה פחות אנשים היום שהם בדווקא לא דתיים, שרוצים לבנות את העברי החדש וכן הלאה. זה הולך ונעלם, והתקווה שלי היא שהדתיים ישכילו לינוק מהשורשים הרוחניים האלה. אני משתדל להיות ניזון רוחנית מהכיוונים הללו.

"כשאני מלמד זמר ופיוט, אחרי שאני מלמד על דונש בן לברט אני מגיע עם התלמידים לטקסט הישראלי המקודש. ה'אלי אלי' של 'הליכה לקיסריה' מהדהד את ה'אלי אלי למה עזבתני' של תהילים. זה טקסט שכבר לא רחוק מפיוט, ועדיין, אנחנו מתייחסים לטקס יום הזיכרון באופן שונה מהדלקת נרות חנוכה. אולי בעשרים השנים הראשונות שבהן הדליקו נרות חנוכה זה גם כן לא תפס. מי יודע, אולי לא כולם התחברו לבית חשמונאי. היום ברור לנו שזו מצווה, אבל האם זה היה ככה גם בשנה הראשונה? קשה לדעת. כך גם לגבי הטקסים הישראליים".

יותר סימני שאלה

למכינת בית ישראל חייב פינטוס הרבה מאוד מיסודותיו הרוחניים והאידיאולוגיים. ראשיתו של הקיבוץ העירוני בית ישראל היא בשנת 1992, אז פרשה קבוצה, בראשות הושע פרידמן בן שלום, מתוך הקיבוץ העירוני הוותיק יותר "ראשית" בקרית מנחם בירושלים, והתיישבה במרכז קליטה ישן בשכונת גילה ב'. ב־1997 נוסדה במקום מכינת בית ישראל, שכמו הקיבוץ הייתה ועודנה מכינה דתית־חילונית.

"אבל בעצם", אומר פינטוס, "גם בית ישראל היום הוא כבר מקום די דתי, וכבר לא כל כך דתי־חילוני. אני מוצא שקשה מאוד ליצור קהילה חילונית. אליעזר שביד דיבר על כך שנים. גם אם מישהו מנסה לעשות קבלת שבת חילונית אלטרנטיבית, הסיכוי של זה להפוך להיות ציר מרכזי שסביבו קהילה מתכנסת הוא קלוש. יש בחילוניות משהו אינדיבידואליסטי קיצוני שפשוט לא מאפשר את זה. גם אנשים חילונים שבאו לבית ישראל ככל הנראה באו מתוך משיכה לעולם יהודי, ולאורך שנים, בתהליכים מאוד עדינים, אתה רואה שזה מעמיק. אדם יכול להיות עשר שנים בתהליך הזה, ועדיין ללכת בלי כיפה".

פינטוס, כאמור, הוא בן למחזור השני של המכינה, והוא מתגורר שם עד היום עם אשתו וילדיו. הוא הגיע למקום חדור מוטיבציה, אך ממרחק השנים הוא יודע לומר שחלק מן התהליכים שעברו על הקיבוץ העירוני בראשיתו הקשו על יצירת מפעל אידיאולוגי מסודר. "היה בבית ישראל באותן שנים טווח רחב של מחויבויות", הוא אומר, "היו רמות שונות של מגויסות לטובת המקום. הפער הזה בין האנשים לא עשה טוב לקהילה. לא נבנה שם משהו בצורה שיטתית; זה היה יותר נסיבתי. היית צריך לבוא לשם ולהתחיל לחפש את עצמך. אני, כבחור צעיר, רציתי להצטרף למשהו בנוי, מגובש.

"כשהתחתנתי עם אפרת ובאנו לגור שם, מצאנו את עצמנו כזוג צעיר בקהילה שהיינו צריכים לחשוב איך אנחנו משתלבים בה. זה לא היה פשוט. בית ישראל הוא כן מקום שנתן לי את היסודות, אבל לא הייתה לי תחושה שאני נכנס למשהו בנוי. הייתי רוצה להיות שליח של מפעל חיים, אני עד היום קצת מחפש את זה, תחושה של משהו כולל שאתה נמצא בתוכו. האנשים שהקימו את בית ישראל היו עם הרבה יותר סימני שאלה, והיום אני יכול להבין למה הם לא יכלו לספק תשובות לשאלות האלה שאני שואל".

למרות אמונתו בצורך לשלב בין דתיים וחילונים בשנים הבוגרות, פינטוס אינו מאמין בחינוך מעורב גם בגילאי בית הספר היסודי. ילדיו לומדים בבית ספר ממלכתי דתי, וגם הוא מלמד בבית ספר כזה. "אני לא חושב שהילד שלי בגיל שש צריך שהדמויות המחנכות שלו תהיינה חילוניות", הוא אומר. "אדם צריך לעבור תהליכים עמוקים עם עצמו. ילד לא באמת יכול להיכנס לנעלי השני ולצאת מהן. זה לא הולך.

"אני, כאדם בוגר, יכול לשבת בהרצאה של אדם לא דתי, ולהקשיב. התלמידים שלי יכולים ללמוד על סובלנות בתוך מסגרת של בית ספר דתי. אבל אני לא חושב שילד בכיתה א' צריך יום יום, שעה שעה, לחיות עם הדיסוננס הזה, לשאת אותו על גבו. הוא לא צריך להיות במצב שבו כאשר הוא מברך ברכת המזון בסוף הארוחה, ולידו יושב חבר חילוני, הוא נתקף מיד מבול של שאלות בסגנון של 'מה זה', 'למה צריך לעשות את זה כל הזמן' וכן הלאה. אני חושב שזה קצת לא הוגן להעמיס את הקונפליקט הזה על כתפיים של ילד בבית ספר יסודי".

לא מורה נישה

מגיל צעיר יזהר פינטוס מנגן על גיטרה. כבר בבית הספר היסודי הקים להקה עם כמה מחבריו, וכך גם בתיכון. גם בבית ישראל המשיך לשיר. "אף פעם לא למדתי לנגן בצורה סדורה", הוא אומר. "עסקתי בליצור את המוזיקה שלי. ריתק אותי לתקשר עם אנשים דרך המוזיקה". פינטוס החליט ליצור אלבום של שירים שלקח מתוך פסוקי תהילים – לא פסוקים שלמים, אלא שברי פסוקים שמצא המדברים אל לבו. מבחינתו, זהו 'פרויקט שירי משוררים' שלו, כשאת שירי זך ועמיחי מחליפים מזמוריו של דוד המלך.

"בשבילי, להגיד את מילות התהילים זה להגיד אותי. אני מרגיש שהדברים האלה הם אני. היה לי ברור שיום אחד אני אעסוק בפסוקים הללו באופן של יצירה. הלחנים צצו לי בכל מיני סיטואציות. למשל כשאני מרדים את הילדים. אני מנגן בגיטרה, מאלתר מנגינה, והנה, יש לי את זה ביד. אני לא מרגיש שהפסוקים הללו הם משהו מלפני 3,000 שנה שצריך לתווך. זה מייצג אותי גם היום".

הוא מלמד בבית ספר גוננים, בית ספר ממלכתי דתי, כבר חמש שנים – מיום הקמת בית הספר. "בשנה השנייה שלי לימדתי בכל כיתה שעה שבועית של זמר עברי", הוא מספר, "וגיליתי שהתלמידים רק רוצים לשמוע. תעלה את רמת המורכבות והם יהיו איתך. הצימאון שלהם והיכולת שלהם להתחבר לטקסט ולזכור בעל פה – זה מדהים. וההתרגשות שלהם.

"אבל הכול מתחיל מהמורה. המורה הוא סוכן של ערכים, והחיבור שלו לעצמו הוא מפתח העניין. הרי יש מורה למוזיקה, בשביל מה צריך את השיעור שלי? אני רואה את עצמי כמלמד שפה. אני סוכן שפה ותרבות. אני זורע זרעים בגילאים הצעירים, ללמד מהי הישראליות, האם יש נוסח ישראלי. אני מראה להם תקליטורים, יוצרים, הם מרגישים את זה. למדתי תוך כדי תנועה את הדידקטיקה הזו".

התלמידים היו נחשפים ליצירות הללו אלמלא השיעור שלך?

"יש ביצירות חובה של משרד החינוך סך יצירות שצריך להיחשף אליהן, אפילו בגן הילדים, אבל אין מה להשוות. אני מנסה להעביר מכלול של חוויה, עולם של רגשות, ואני חושב שהשירים הם כלי מעולה, הם מוליך טוב. אבל שוב, תלוי איזה מורה אתה. יש מורים שהם אנשי תיאטרון ממש, שמביאים להוראה את הפן היצירתי שלהם. אני מאוד משתדל לא להיות מורה נישה.

"הרבה פעמים יש מורה לספרות שמלמד את החומר, ומורה לאמנות שמלמד את החומר, וכן הלאה, אבל הוא לא נמצא שם בלב של האירועים. אני משתדל מאוד להיות שם. ולשיר הרבה עם התלמידים. הם רואים בטלוויזיה את 'דה ווייס' וחושבים לעצמם: שם, בטלוויזיה, שרים, אבל אני לא יודע לשיר. תחשוב כמה מעט יוצא לנו לפגוש אנשים שהולכים ברחוב ומזמזמים להם שיר. אנחנו כבר לא שרים יותר. בעיניי, אין לנו הפריבילגיה להגיד 'אני לא טוב בזה, זה לא שלי'. אני רוצה שכולם ישירו, שכולם ירגישו שזה שלהם. שיגדל כאן דור של אנשים שמרגישים ילידי התרבות הזו, שמרגישים בבית בעולם הערכים הזה. ואם אצליח לעשות משהו מזה, זה כבר הרבה מאוד".

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' א' אדר תשע"ה, 20.2.2015

מודעות פרסומת

פורסמה ב-20 בפברואר 2015, ב-גיליון תרומה תשע"ה - 915 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: