נביא התקווה | ירון נעים

בכתבי הרב כלפון הכהן מג'רבה ניתן למצוא ניתוחים היסטוריים לצד חישובי קץ המנבאים את גאולת ישראל. על מלחמת העולם הראשונה בהגותו

השפעותיה של מלחמת העולם הראשונה על העולם היהודי טרם נחקרו כל צורכן. כעת, במלאת מאה שנה לפרוץ "המלחמה הגדולה", כפי שכונתה על ידי הכוחות הלוחמים באותה תקופה, נראה כי יש להרחיב את הדיון על השפעות הללו. בשורות הבאות אנסה להאיר את התייחסותו של הרב כלפון משה הכהן (=הכמ"ה; 1874־1950), גדול רבני ג'רבה במאתיים השנים האחרונות, למלחמה הנוראה הזו. הכמ"ה תמך באופן עקרוני בגישות המודרניות, והגותו חובקת העולם מופיעה ביותר מארבעים וחמישה הספרים שכתב, העוסקים בכל תחומי החיים – החל בתחומי היהדות לסוגיהם, דרך התחום הפנים־קהילתי, וכלה בציונות, בגאולה ובגישות רעיוניות אוניברסליות.

אקדים ואומר כי בהגותו של הכמ"ה התקיים באופן מעורר התפעלות שילוב מרתק של רציונליות מחד וחישובי קץ מיסטיים מאידך. הכמ"ה ניתח את הפעולות המתרחשות בעולם באופן כללי ובזמן מלחמת העולם בפרט – שעליהן ידע ככל הנראה מקריאת עיתונים וספרים בעברית ובערבית – באופן חד והגיוני, והסביר אחת לאחת כיצד פעולות ואירועים אלו מתיישבים עם הגותו הרציונלית. הדגש המרכזי של הכמ"ה היה כי אירועים אלו מוגדרים כ"ניצוצי הגאולה", או כפי שהדברים מכונים היום "אתחלתא דגאולה". יש לציין כי בהגותו ניכרת גם התייחסותו המקיפה לעם ישראל ובמקביל התייחסות אוניברסלית מעמיקה. חשוב לומר כי ניכר שהכמ"ה לא ראה בהתקיימותן של גישות אלו בכפיפה אחת סתירה כלשהי.

נקודה מהותית נוספת בהגותו היא שהתהליך ששרטט הוא מובנה וברור: בתחילה יהיה שלום עולמי, עם ישראל יחזור לארצו מהגלות ולאחר מכן תגיע הגאולה השלמה לעם ישראל ולעולם כולו. ומכאן שיש לקשור בין תיקון העולם לתיקון ישראל.

הרב כלפון ביכה ברגשנות רבה את המתים מקרב העמים השונים. כריסטופר נבינסון, חיילים צרפתים במנוחה, 1916 צילום: גטי אימג'ס

הרב כלפון ביכה ברגשנות רבה את המתים מקרב העמים השונים. כריסטופר נבינסון, חיילים צרפתים במנוחה, 1916
צילום: גטי אימג'ס

סימני גאולה

כאמור, הגותו של הכמ"ה התאפיינה בגישה רציונלית ומעשית. הקשיים שגרמה המלחמה לא גרמו לכמ"ה לאבד את תקוותו כי מצבו של עם ישראל יוטב, והוא מציין מצבים שונים אשר מצביעים לדעתו על התחלת הגאולה הטבעית: מצבו של עם ישראל בקרב העמים השונים, אשר בעבר היה בשפל המדרגה, השתנה כאשר היהודים זכו לאזרחות מלאה. בנוסף לכך ניתנה הצהרת בלפור (המובאת על ידי הכמ"ה ככתבה וכלשונה), והתקבלה הסכמת האומות להקמתו של בית לאומי בוועידת סאן רמו שהתקיימה באפריל 1920.

זאת ועוד, התפתחות ההתיישבות העירונית והחקלאית בארץ, שבעבר הייתה "כסדום ועמורה", וכיום מתפתח בה היישוב היהודי וניכרת העובדה שמספר היהודים בארץ גדל ביותר משני שליש מכפי שהיה קודם, היא "מעין קיבוץ גלויות… לפי מה שאפשר לה לקלוט…". הכמ"ה התפעל במיוחד מהתפתחותה של העיר תל אביב, המיוחדת בכך שכולה מיושבת אך ורק ביהודים, שמספרם גדל והלך וכולם מתפרנסים בנחת, וחזה כי "…עתיד מזהיר לה להתקדם כהנה וכהנה".

יתר על כן, הכמ"ה הדגיש כי בארץ הוקם "בית מדרש למדעי החכמות בלשון הקודש" ובכך כיוון להקמת הטכניון, שפעילותו החלה לקראת סוף מלחמת העולם הראשונה. בנוסף הדגיש כי הראי"ה קוק קיבל תרומות מאמריקה לייסד "בית דין גבוה שכל ישראל בגולה יפנו אליו" (מדובר בישיבת מרכז הרב, שבזמנו יצא הרב קוק למסע מגבית עבורה בארה"ב).

סימנים אלו הביאו את הכמ"ה ליזום חיבור בשם "ספר התקוה", המרמז על ההמנון הלאומי, ובו יובאו כל דברי הגאולה העתידים: "התקוה הנושנה עתיקת הימים… לקבץ נדחי בית ישראל ולהשיב שבותנו כקדם… בימינו אלה יצאה מן הכח אל הפועל והמעשה…". כך גם פירש הכמ"ה את הפסוקים בישעיה נ"ד כנבואת נחמה המתאימה לתקופה שבה חי. כך, הפסוק "כי רבים בני שוממה מבני בעולה" (נד, א) הזכיר כי בעבר היה מצבנו בכי רע – ארץ ישראל הייתה "שוממה", עם ישראל היה בגולה, ויש מהעמים שהכריחו אותנו להתחנך על ברכי זרים, הן בכוח ובאיומים, הן בפיתויים והן בפוליטיקה, ולכן עם ישראל הוא "כעקרה ולא ילדה". אולם כעת, משהראנו ה' "ניצוצי הגאולה", אזי למרות שעדיין אין רוב יהודי בארץ אלא רוב גויים, הקרויים "בני בְּעוּלה", הרי הכתוב מבשרנו שלא יעבור זמן רב ועם ישראל יתרבה ועל כן ייווצר רוב של "בני שוממה". וכדי להצליח בכך הודיע הכתוב: "הרחיבי מקום אוהליך ויריעות משכנותיך"(שם, ב), והדבר מרמז על העלייה לארץ ישראל.

המסקנה מכך היא שיש להרחיב את היישוב היהודי, "כידוע לכל עולה לארצנו ולכל קורא בהעיתונים ומתחקה על המכתבים הבאים משם". הגויים בארץ, שלא הצליחו ליישבה – טען הכמ"ה, ובכך שיקף את גישתו התמימה – ימכרו אותה לישראל בכסף מלא. בתוך כך לא שכח הכמ"ה לקבוע כי יש לדאוג לרישום העברת הבעלות על הקרקע באופן מסודר, כחוק. התהליך, הודיע הכמ"ה, יהיה בלא חרב וחנית אלא על ידי הושבות "ערים נשמות" ( שם, ג), מבלי לפגוע ביושבי הארץ הערבים, וכך יתקיים הכלל "זה (היהודי) נהנה וזה (ערביי הארץ) לא חסר".

הרב כלפון משה הכהן

הרב כלפון משה הכהן

שלום עולמי

כפי שהסברנו בתחילת הדברים, הכמ“ה לא התייחס רק לעם ישראל ולרווחתו אלא דאג לכל יושבי העולם. כבר בזמן מלחמת העולם הראשונה חיבר הכמ“ה תפילה להפסקת המלחמה ולהשבת השלום לעם ישראל ולעולם כולו, ולאחריה קבע כי מוטלת חובה על ראשי העם היהודי לתמוך בהקמת חבר הלאומים כדי למנוע מלחמה נוספת.

הכמ“ה ביכה ברגשנות רבה את המתים מקרב העמים השונים ובכך הוכיח את הדגש האוניברסלי בהגותו: “קול דמי בני האדם הנרצחים במלחמה העולמית, קול דמי הנפצעים… קול אלמנותיהם ויתומיהם… קול המתמוגגים ויורדים מנכסיהם עשר מעלות אחורנית… קול חללי רעב המתים באכזריות נוראה… קול החיים הנדכאים והמעונים… קול המגורשים והמטולטלים מעיר… וממדינה… אנשים נשים וטף מצלצלים באזני כל דורשי האמת… אגלי דמע תזולנה על צרותיהם…“. מאידך, בשמחתו על ייסוד חבר הלאומים ביקש לרכז בכתובים את כל הרעיונות שהגה המיועדים לתיקון העולם, ולקבוע לעצמו זמנים ללימוד ולפיתוח של רעיונות כאלה, “עד אשר ישיג העולם את מטרתו שלומו ובטחונו ולדעתי אין דבר זה רשות אלא חובה ומצוה“.

השאיפה לשלום עולמי בהגותו של הכמ“ה מחייבת, לשיטתו, את המשך התהליך – לאחר המלחמה יש להחיל את זכויות הפרט על כל באי עולם: “…וישוכו המים הזידונים כי הניח [הקב“ה] את רוחו על כל מלכי האירופה… ויקראו אל הדרור והחופש… כי כולם ידעו… כי רק השלום ואהבת כל בשר אשר בו רוח חיים הוא יישוב העולם ועמודו…“. ככל הנראה התכוון הכמ“ה לתהליך הקמת המוסדות הבינלאומיים, דוגמת חבר הלאומים, שהלך ותפס תאוצה בימיו.

הכמ“ה המשיך ותיאר שלב נוסף במקביל להקמת המוסדות הבינלאומיים, שאז “…עוד הוסיף ה‘ שנית ידו לנוצץ קוי גאולה ופתח אל בני האדם אוצרות תבונה להמציא כלי חכמה להקריב המרוחקים אוניות קיטור לים וליבשה, חוטי המשך [=טלגרף], חוטי השמע [=טלפון] ועוד רבים… ועוד יגלו [המצאות נוספות]… [וגם] שפתנו העבריה תפרח… [וגם] העיר ירושלים בירת תבל… [עולים רבים] ינהרו אליה…“. הכמ“ה קשר בין שיפורים אלו המתקיימים בעולם ובין האפשרות הקיימת עתה לעלות לארץ ישראל, וסיכם כי “…ובאמת הקרוב אצלי כי כל ההמצאות המחדשים יום יום לאמר לרחוק קרוב… המה אותות וניצוצות של גאולה העתידה להיות במהרה בימינו…“.

חישובי קץ

הכמ"ה לא ראה סתירה בין דיבוריו על תחילת הגאולה ובין ניסיונותיו לחשב את קץ הגלות. כך למשל קבע כי מלחמה זו היא לדעתו מלחמת גוג ומגוג. הכמ"ה הביא את דעתו של המלבי"ם כי מקובל שמלחמת גוג ומגוג תימשך שבע שנים ועל כן החל עוד במהלך המלחמה לחשב את קיצה. כיום מקובל לקבוע כי מלחמת העולם הראשונה החלה בשנת תרע"ד (28.7.1914) והסתיימה בשנת תרע"ט (11.11.1918), אולם הכמ"ה בתקופתו התלבט באשר לקביעת תחילת המלחמה ולכן קבע כי אם מחשבים את שנת תרע"ד כתחילת המלחמה הרי שהיא תסתיים בשנת תר"פ (1920), שנה שבה נחתמו חלק מהסכמי השלום בין הצדדים הלוחמים.

הכמ"ה המשיך וקבע כי אם לא מחשבים את תרע"ד כשנת ההתחלה הרי שהמלחמה תסתיים בשנת תרפ"א (1921). בסופם של הדברים הביא הכמ"ה דעה שלישית הקובעת כי תחילת המלחמה נקבעה בזמן המלחמה האיטלקית־ע'ותמנית בצפון אפריקה, שהחלה בשנת תרע"ב (1912), ואם כך תסתיים המלחמה בתשרי תרע"ט (1918). חישוב זה רחוק חודשיים בלבד מסופה של המלחמה שנקבע כאמור בנובמבר 1918, כסלו תרע"ט. מעניין לציין כי חלק מהחוקרים קושרים קשר הדוק בין שתי המלחמות וזאת מאחר שהמלחמה האיטלקית־ע'ותמנית ערערה את מעמדה של האימפריה הע'ותמנית ועל כן עודדה את הלאומיות באזור הבלקן. שיאו של התהליך לעידוד הלאומיות הגיע שנתיים מאוחר יותר עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב־1914.

במקום אחר התייחס הכמ"ה לספר דניאל המקובל כמכיל רמזים המתייחסים לקץ הגלות, ועל כן שימשו פסוקים מרכזיים מספר זה מקור לא אכזב לדרשות הכמ"ה. כך, שאל הכמ"ה על הפסוק "אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלוש מאות שלושים וחמשה" (דניאל יב, יב) ארבע שאלות:

  1. ממתי מתחיל החשבון?
  2. האין המלה "לימים" מיותרת לכאורה?
  3. מדוע לא נאמר "שלוש עשרה מאות שלושים וחמישה", והופרש האלף לבדו?
  4. כיצד אפשר לחיות כל כך הרבה שנים?

בתשובתו חישב הכמ"ה את סך כל ימי העולם בכשבעת אלפים שנה, על פי העיקרון הקבלי הקובע כי הזמן שבו יתקיים העולם שווה לימי הבריאה. לאמור: העולם יתקיים 6,000 שנה, כאשר באלף השישי תבוא הגאולה ובאלף השביעי (שבת) העולם ייחרב. הכמ"ה הפחית את 1,335 השנים המוזכרות בפסוק הנ"ל משבעת אלפים השנים של קיום העולם וקיבל את התוצאה 5665 (תרס"ה). זו הסיבה, הסביר, שלא הוזכר ממתי החל החשבון, שכן אנו נמצאים בסופו. האלף מוזכר לבדו, מאחר שהוא קודש ואינו קשור לששת ימי בראשית אלא ליום השבת. ומכאן שהביטוי "אשרי המחכה" מכוון כלפי מי שנולדים קרוב לביאת הגואל, והביטוי "ויגיע" מכוון כלפי אלו שכבר מתו ועתידים אז לקום.

יחד עם זאת החליט הכמ"ה לדחות את הפירוש המדובר וקבע כי אכן מדובר בימים ממש והם ימי המלחמה ואם כך מדובר בלמעלה משלוש שנים וחצי. עוד ציין הכמ"ה כי שמע מדודו שכאשר היה ילד קטן, הגיע חכם מאשכנז ואמר שראשי התיבות של הפסוק "כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה" (ישעיהו סג, ד) הם "כל ישראל ישמעו ויראו מפלת מקולא (צ"ל ניקולא, י"נ) קיסר מוסיקוף בעבור לחצו בני ישראל ואחרי שתהיה נפילתו תהיה גאולה אמיתית לבית ישראל בביאת אליהו הנביא". ובאמת, קבע, הרי לאחר נפילת הקיסר הרוסי ניקולא, בתרע"ח (1918), לקראת סופה של מלחמת העולם הראשונה, הסכימו אומות העולם על שיבת העם לארץ, וזהו, כאמור, אחד משלבי הגאולה.

סיכומם של דברים: שאיפתו של הכמ"ה לגאולה ואמונתו בביאת המשיח הביאו אותו לפעולות סותרות. מחד הביט בעין פקוחה על האירועים המתרחשים בעולם וניתח אותם באופן רציונלי ומאידך חישב את חישובי הקץ על סמך פסוקים ושמועות שונות. תפיסתו קבעה סדר ברור ומובנה של שלום עולמי, שיבת עם ישראל לארצו וגאולה עולמית. למרות שתקוותו לא התממשה ותחזיותיו לא צלחו, חיכה כל ימיו לביאת גואל צדק.

ד"ר ירון נעים הוא חוקר יהדות צפון אפריקה ומורה ומחנך באמי"ת טכנולוגי באר שבע. הוא  ירצה על הרב כלפון משה הכהן בכנס "עולם מתהפךמלחמת העולם הראשונה והשלכותיה על העולם היהודי" שייערך ביום חמישי, ז' באדר, 26.2.15, במכללת אפרתה בירושלים

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' א' אדר תשע"ה, 20.2.2015

פורסמה ב-20 בפברואר 2015, ב-גיליון תרומה תשע"ה - 915 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. מעניין ומרתק!

    תודה לכותב

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: