משכן גנוז | חיליק אברג'ל

החפירות בתל ערד חשפו מקדש הדומה בתבניתו למשכן. המקדש, המתוארך לימי דוד ושלמה, פעל כנראה עד ימי יאשיהו

הרב יהודה ברנדס עמד על סדר הציוויים הייחודי בתחילת פרשתנו. בהתחלה נאמר: "וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי" (שמות כה, ב). המטרה כאן אינה ברורה. בהמשך מתברר האמצעי: "זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים" (שם, ג־ד), ובסוף מובהרת התכלית: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות כה, ח). ללמדך: עוררות הלב, רוח ההתנדבות והשותפות בהשראת שכינה קודמות למבנה הפיזי.

בעל המדרש עמד על הניגוד הלשוני שבין “ועשו לי" לבין "שכנתי בתוכם":

ר' יודה בר סימון בשם ר' יוחנן: שלושה דברים שמע משה מפי הגבורה, ונבהל ונרתע לאחוריו: בשעה שאמר לו הקב"ה (שמות כה, ח) 'ועשו לי מקדש' – אמר משה לפני הקב"ה: 'ריבונו של עולם, הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך ואתה אמרת ‘ועשו לי מקדש‘? אמר לו הקב“ה: משה, לא כשאתה סבור, אלא עשרים קרשים בצפון ועשרים בדרום ושמונה במערב, ואצמצם שכינתי ביניהם למטה (פסיקתא דרב כהנא ב).

ואכן, המשכן הצנוע והפשוט המתואר בפרשה עומד בסתירה למה שהכירו בני ישראל במצרים – מקדשים מפוארים ומצבות גדולות.

מצודת תל ערד

מצודת תל ערד

מקדש פעיל

אחד מהמקדשים היהודאיים המסקרנים ביותר נמצא בתל ערד, שאותו חפרו בעיקר רות עמירן ויוחנן אהרוני. עמירן חפרה את העיר מתקופת הברונזה הקדומה (3000־2650 לפנה"ס) ואהרוני חפר במצודה בראש האתר. לחוקרי ארץ ישראל היה ברור שזו ערד המקראית. שמה השתמר בערבית ומיקומה הגיאוגרפי מוזכר בכמה מקומות בתנ"ך: "וַיִּשְׁמַע הַכְּנַעֲנִי מֶלֶךְ עֲרָד וְהוּא יֹשֵׁב בַּנֶּגֶב בְּאֶרֶץ כְּנָעַן בְּבֹא בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (במדבר לג, מ).

מיקומה של ערד המקראית, על הדרך העולה להר חברון ועל הדרך החוצה את בקעת ערד ובאר שבע לנמל עזה, הקנה לה חשיבות רבה. לעומת ערד של ימי יהושע בן נון, ערד של מלכי יהודה נוכחת בפסוקים ובממצא הארכיאולוגי העשיר: מצודה גדולה, מערכת מים ועשרות אוסטרקונים כתובים. אחד המלכים הידוע כבונה מצודות היה המלך יהושפט (867־ 846 לפנה“ס): “ויְהִי יְהוֹשָׁפָט הֹלֵךְ וְגָדֵל עַד לְמָעְלָה וַיִּבֶן בִּיהוּדָה בִּירָנִיּוֹת וְעָרֵי מִסְכְּנוֹת“ (דברי הימים ב, יז יב), ואולי בימיו נבנתה המצודה בערד. אולם גולת הכותרת בתל ערד היא המקדש שהתגלה במקום, הדומה מבחינות רבות למשכן המתואר בפרשתנו.

המקדש הוקם במאה העשירית לפני הספירה, בימי דוד או שלמה, והוא פעל עד לימי יאשיהו מלך יהודה (609־640 לפנה“ס). המקדש בערד מלבני, פתחו מזרחה, ויש בו חצר פתוחה, מבנה רוחבי (היכל?) ומבנה קטן ששימש כדביר. בין ההיכל לדביר הפרידו שלוש מדרגות ובתוך הדביר נמצאו מזבחות קטורת ושלוש מצבות אבן. בחצר המקדש נמצא מזבח אדמה המוקף אבני גוויל בגודל המתואר בפרשתנו: “וְעָשִׂיתָ אֶת הַמִּזְבֵּחַ עֲצֵי שִׁטִּים חָמֵשׁ אַמּוֹת אֹרֶךְ וְחָמֵשׁ אַמּוֹת רֹחַב רָבוּעַ יִהְיֶה הַמִּזְבֵּחַ וְשָׁלֹשׁ אַמּוֹת קֹמָתוֹ“ (שמות כז, א). המקדש בערד לא נמצא חרב כי אם קבור באופן מכוון. ייתכן שהוא נגנז ברפורמת יאשיהו סביב ריכוז הפולחן בירושלים: “וַיָּבֵא אֶת כָּל הַכֹּהֲנִים מֵעָרֵי יְהוּדָה וַיְטַמֵּא אֶת הַבָּמוֹת אֲשֶׁר קִטְּרוּ שָׁמָּה הַכֹּהֲנִים מִגֶּבַע עַד בְּאֵר שָׁבַע“ (מלכים ב, כג ח).

חורבן אדום

אלישיב בן אשיהו היה ממפקדיה האחרונים של המצודה. שמו מצוטט בחלק מ־91 האוסטרקונים שאהרוני מצא, המכונים "מכתבי ערד". אחד מהחרסים המרגשים (מכתב 24) מתאר: "מֵעֲרָד … וּמִקִינָה וּשְלַחְתֶם אֹתָם רָמַת נֶגֶ[ב בְּיַ] ד מַלְכִּיָהוּ בֶּן קָרַבאוֹר וְהִבְקִידָם עַל יָד אֱלִישָע בֶּן יִרְמִיָהוּ בְּרָמַת נֶגֶב, פֶּן יִקְרֶה אֶת הַעִיר דָבָר. וּדְבָר הַמֶלֶך אִתְכֶם בְּנַבְשְכֶם. הִנֵה שָלַחְתִי לְהָעִיד בָּכֶם הָיֹם: הָאֲנָשִם אֶת אֱלִישָע, פֶּן תָבֹא אֱדֹם שָמָה". המכתב הבהול דורש תגבורת של אנשים לרמת נגב מפני אדום. התגבורת המיוחלת לא הועילה וערד חרבה בסוף ימי בית ראשון. ידיה של אדום היו בחורבן זה כפי שציין משורר תהילים: "זְכֹר ה‘ לבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָלִָם הָאֹמְרִים עָרוּ עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָהּ“.

נחתום במאמר מיוחד של ר‘ יעקב חיים סופר (סוף המאה הי“ט) המזכיר לנו את הקשר בין המקדש הפיזי לבין הבאים בתוכו: “ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם, ולא אמר ושכנתי בתוכו לרמוז כי לא עיקר עשיית המקדש ועל ידי זה תשרה שכינה, אלא העיקר הוא שיטיבו מעשיהם ללכת בדרך הישר והיה לבבם שלם לפני ה‘, ועל ידי זה תשרה שכינה בתוך כל אחד ואחד מישראל כפי מעשיו“ (ישמח ישראל, דרוש לפרשת תרומה).

חיליק אברג'ל הוא מדריך טיולים המתמקד בהדרכות בהרי יהודה והשומרון ועוסק בהכשרת מדריכים ומורי דרך

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' א' אדר תשע"ה, 20.2.2015

פורסם ב-20 בפברואר 2015,ב-גיליון תרומה תשע"ה - 915, פרשת דרכים. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: