ואני רואה את עיניך | גיא פרל

חליפת המכתבים בין המשוררים הגדולים שרידי השואה מייצרת ביניהם מרחב שהוא מעין תחליף למולדת שאבדה. חלק משיריהם הוא מופת של חיבור נפשי עז

_--------------------------התכתבות

פאול צלאן ונלי זק"ש

מגרמנית: דינה פון־שוורצה

עריכה: טל ניצן

קשב לשירה, 2014, 162 עמ'

פאול צלאן ונלי זק"ש היו מחשובי המשוררים באירופה במאה העשרים. השניים קיימו ביניהם חליפת מכתבים שהחלה באביב 1954 ונמשכה כחמש עשרה שנים, עד סוף שנת 1969. זק"ש וצלאן שרדו בשואה, שהותירה שברים בנפשם, ואחריה מצאו עצמם באירופה שלא הייתה עוד מולדת או בית עבורם, כותבים בשפה הגרמנית – שפת יצירתם שבגדה.

בחליפת המכתבים ביניהם חלקו זה עם זו את כאב השבר המשותף, כמו את ההתנכלות להם כיוצרים על רקע אנטישמי שממנה סבלו – צלאן בפריז וזק"ש בשטוקהולם. מרתק להבחין כיצד על רקע חווית הניכור והתלישות מארץ מגוריהם ומולדתם התרבותית הקשר ביניהם הולך ומקבל מאפיינים של מרחב ומקום – הם הופכים זה עבור זו וזו עבור זה למולדת חליפית.

שניהם סבלו מאנטישמיות - צלאן בפריז וזק"ש בשטוקהולם.  ונלי זק"ש, 1965 צילום: גטי אימג'ס

שניהם סבלו מאנטישמיות – צלאן בפריז וזק"ש בשטוקהולם. ונלי זק"ש, 1965
צילום: גטי אימג'ס

מולדת בלתי נראית

התהליך ניכר במיוחד אצל זק"ש, והדבר מופיע כבר במכתבה הראשון, שפתח את חליפת המכתבים הממושכת. במכתבה זה היא מייחסת לקשר שעשוי להיווצר בינה לבין צלאן איכות של מרחב הפרוש מעבר למרחב ההולך ומצטמצם של הכאן והעכשיו – "משורר יקר פאול צלאן, זה עתה קיבלתי מההוצאה לאור את כתובתך ואני יכולה להודות לך באופן אישי על החוויה העמוקה שהעניקו לי שיריך. אתה רואה הרבה מהנוף הרוחני ההוא שמסתתר מעבר לכאן ולעכשיו ויש לך הכוח לבטא את הסוד שנפתח לו בשקט" (עמ' 11).

צלאן משיב למכתבה בחיבה, ומציע לה לשלוח משיריה לכתב עת אשר בעריכתו היה מעורב. זק"ש משיבה בחיוב, ובמרכז מכתבה השני עומדת שוב אותה ההשתוקקות ליצירת מרחב משותף, מרחב שבו יוכלו לחיות זה בפנימיותה של זו וזו בפנימיותה של זה – "מכתבך היה אחד האירועים המשמחים בחיי. אתה יודע על הדברים שבתוכי והם מצויים בקרבך, וכך יש לי מולדת" (עמ' 14). הדברים חוזרים על עצמם גם במכתבים מאוחרים יותר של זק"ש, לדוגמה במכתב מ־1958 הממוען גם לג'יזל, רעייתו של צלאן – "אח… אנשים אהובים, עצם הידיעה של האחד על האחר, אלו קרניים בלתי נראות שמחזקות אותנו דרך כל המרחקים" (עמ' 27); או במכתב מ־1969, "אבל אתה מבין, שנינו חיים במולדת בלתי נראית" (עמ' 155).

גם צלאן מתייחס במכתביו להיווצרותו של מרחב משותף, אך בעוד זק“ש נוטה לחפש מולדת חלופית – מרחב שיכיל את שניהם – אצל צלאן שכיחים יותר דימויים קוסמיים המתייחסים למרחב פתוח המשתרע מעבר למולדת הארצית שעליה הוא נוטה לוותר, ואשר ההתייחסות המשותפת אליו מהווה פיצוי לתחושת הקרקע הנשמטת תחת רגליהם. לדוגמה, במכתב מ־1960, “שִׁלחי אותו, את המבט הזה, שוב אל המרחב הפתוח, לווי אותו במילותיך האמיתיות, המשחררות, התמסרי לו ותני לנו, החופשיים, להיות חופשיים באמת ולהגיע אתך אל האור!“ (עמ‘ 86).

דוגמה נוספת ניתן לראות במכתב משנת 1958, שאותו מסיים צלאן במשפט שהוא לא רק מן היפים בספר כולו, אלא מן היפים שבהם נתקלתי מעודי: “כוכבים מזויפים מרחפים מעלינו, זה נכון, אבל גרגר האבק ספוג בכאב קולך, חג בנתיב האין סופי“ (עמ‘ 20). בתשובתה למכתב זה מצטרפת זק“ש לדימוי הקוסמי, אך כדרכה היא מציעה עצמה לצלאן כמרחב להתקיים בתוכו, ולא רק להתייחס אליו: “אתה נמצא אתי בנתיבי הכוכבים הכמוסים של לבי“ (עמ‘ 21).

פאול צלאן, 1967

פאול צלאן, 1967

תלוי על גרדום

צלאן וזק"ש נפגשו רק פעמיים לאורך כל תקופת היכרותם. בשנת 1960 הם נפגשו בשוויץ ומיד לאחר מכן ביקרה זק"ש אצל צלאן וג'יזל בפריז. את מיעוט המפגשים ביניהם אפשר להסביר בחולשתה הגופנית של זק"ש, שמיעטה לנסוע, אך ייתכן כי משמעותו של המרחב הנפשי שיצרו ביניהם הייתה כה רבה, עד כי באופן בלתי מודע לא רצו להורידו ממדרגתו על ידי הפיכתו לגשמי.

את שירו "ציריך, מלון החסידה", המוקדש לזק"ש, כתב צלאן בעקבות המפגש ביניהם ומופיעה בו גם השורה הבאה : "בְּיוֹם הָעֲלִיָּה לַשָּׁמַיִם, הַקָּתֶדְרָלָה / עָמְדָה מֵעֵבֶר, עִם / זָהָב מוּעָט עַל פְּנֵי הַמַּיִם" (עמ' 61). בארבעה מכתבים קצרים שהחליפו ביניהם שבע שנים מאוחר יותר (עמ' 140־143), הופך הזהב על המים למסמל את הרקמה המחברת בין השניים, חיבור שמעבר לזמן ולמקום. צלאן מזכיר לזק"ש את "האור שהפציע בציריך מעל המים ואחר בפריז", והיא משיבה "מי ייתן והזהב יגיע עוד פעם אחת דרך האוויר, מתוך הסוד". במכתב מוקדם משנת 1959 הציעה זק"ש דימוי אחר לרקמה המחברת ביניהם: "בין פריז לשטוקהולם עובר מרידיאן הכאב והנחמה" (עמ' 37).

לאורך חליפת המכתבים ניתן להבחין במידה של אי־סימטריה בין מצבה הנפשי של זק"ש לזה של צלאן. זק"ש מדווחת שוב ושוב על מכאובי גופה ונפשה, שאף הובילו למספר אשפוזים פסיכיאטריים ממושכים, ואילו צלאן נותר מעט מאופק ושמור יותר. אולם זק"ש מיטיבה להבחין בשברים הסמויים והעמוקים ביותר שבנפשו של צלאן.

במספר שירים שהיא שולחת לו, תיאוריה את מכאוביו של צלאן כה רגישים, עד כי מתקבל הרושם כי זק"ש הצליחה לבטל כל מרחק ביניהם והיא רואה אותו מתוך עצמו, ובמידת מה אף נושאת את מכאוביו עבורו. לדוגמה, שיר ששלחה לצלאן ב־1963 – "וַאֲנִי רוֹאָה אֶת עֵינֶיךָ / פְּקוּחוֹת לִרְוָחָה / צֹהַר אֶל הַלַּיְלָה / הֵיכָן שֶׁבַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה / זְמַנְּךָ / תָּלוּי עַל גַּרְדּוֹם / מִלֵּא אֶת אִישׁוֹנֶיךָ הַמְכוֹכָבִים – // אִישׁ לֹא סָגַר / אֶת שַׁעַר הַנְּשָׁמָה הַזֶּה / פָּתוּחַ, הִתְלַקֵּח / בְּלֶהָבוֹת הַמּוֹקֵד –" (עמ' 127).

מומת בידי נצח

קריאת שירים אלו קשה במיוחד בשל הממד הנבואי הגלום בהם – צלאן התאבד בשנת 1970 וזק“ש הלכה לעולמה שבועות ספורים לאחר מכן. השבר העמוק שנשא בתוכו, ובו היטיבה זק“ש להבחין, הכריע אותו בסופו של דבר.

אסיים את הרשימה בשיר נוסף ששלחה זק“ש לצלאן בשנת 1961. השיר נכתב במהלך אשפוז פסיכיאטרי ודומה כי תשע שנים לפני מותם מתוארת בו באופן מדויק וחשוף התפוגגות אור הזהב על המים, והתפרקות המרחב המשותף של הכאב והנחמה:

“מִי קוֹרֵא? / קוֹלְךָ הוּא! / מִי עוֹנֶה? / הַמָּוֶת! / הַאִם הַחֲבֵרוּת שׁוֹקַעַת / אֶל תּוֹךְ שֵׁנָה טְרוּפָה בִּשְׂדֵה הַקְּרָב? / כֵּן! / מַדּוּעַ שׁוּם תַּרְנְגוֹל אֵינוֹ קוֹרֵא? / הוּא מְחַכֶּה עַד שֶׁנְּשִׁיקַת הָרוֹזְמָרִין / תָּצוּף עַל הַמַּיִם! // מָה זֶה? / רֶגַע הַנְּטִישָׁה / שֶׁמִּמֶּנּוּ נִשְׁמַט הַזְּמַן / מוּמָת בִּידֵי נֶצַח – // מָה זֶה / שֵׁנָה וּמָוֶת חָסְרֵי פָּנִים“ (עמ‘ 114).

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' א' אדר תשע"ה, 20.2.2015

מודעות פרסומת

פורסמה ב-20 בפברואר 2015, ב-גיליון תרומה תשע"ה - 915, סיפורת, עיון ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: