זעקת הקוצר ממצד חשביהו | חיליק אברג'יל

מכתב חרס מימי ממלכת יהודה חושף את מצוקת הפועלים ששמלתם נלקחה מהם

בין מכלול הדינים והמצוות שנצטוו בני ישראל עם צאתם ממצרים, בולטת ביופייה החברתי מצוות החובל: "אִם חָבֹל תַּחְבֹּל שַׂלְמַת רֵעֶךָ עַד בֹּא הַשֶּׁמֶשׁ תְּשִׁיבֶנּוּ לוֹ. כִּי הִוא כְסוּתֹה לְבַדָּהּ הִוא שִׂמְלָתוֹ לְעֹרוֹ בַּמֶּה יִשְׁכָּב וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי" (שמות כב, כה־כו). המדרש הקיש בין "בא השמש" וה"כסות" לנשמתו של האדם העולה לבוראה בבוא השמש:

אם חבול תחבול, אמר הקב"ה: כמה את חייב לי, אתה חוטא לפני ואני ממתין לך, ונפשך עולה אצלי בכל יום ובכל אמש ואמש, ונותנת דין וחשבון, והיא מתחייבה, אני מחזיר לך את נפשך שאתה חייב לי. אף אתה אף על פי שהוא חייב לך, אם חבל תחבל עד בא השמש תשיבנו לו. כי היא כסותה לבדה, אף אתה דבר אחד יש לי אצלך, אם אין אתה מחזיר משכונו, איני מחזיר לך את נפשך, לפיכך אם חבול תחבול, והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני, שהוא קורא תגר לפני ואומר, רבון העולם, אני אדם והוא אדם, הוא שוכב על מטתו ואני במה אשכב, לפיכך ושמעתי כי חנון אני (מדרש תנחומא, משפטים טז).

העתק שבר כתב החרס ממצד חשביהו צילום: Hanay

העתק שבר כתב החרס ממצד חשביהו
צילום: Hanay

מכתב תלונה

צעקתו של הנחבל מפני החובל הנשמעת במרומים איננה אמירה מוסרית גרידא. מצד חשביהו נמצא קילומטרים בודדים דרומית לקיבוץ פלמחים. בשנות השישים נחפרה המצודה על ידי יוסף נווה והתגלו בה ממצאים מעניינים.

מקום המצודה אינו אקראי. על התפר שבין גבעות הכורכר לבין גבעות החול משתרעת מצודה קטנה ובה שער, חצר ציבורית, מגדלים ובתים בודדים העשויים אבן כורכר. שמה של המצודה ניתן לה על פי שם המופיע באחד החרסים שנתגלו במקום, ועליו נחרתו המילים "לחשביהו בן יא". המצודה פעלה בשיאה בזמנם של מלכי יהודה וננטשה סביב מסעו של פרעה נכה בשנת 609 לפנה"ס: "וְיֶתֶר דִּבְרֵי יֹאשִׁיָּהוּ וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה הֲלֹא הֵם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה. בְּיָמָיו עָלָה פַרְעֹה נְכֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם עַל מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל נְהַר פְּרָת וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ לִקְרָאתוֹ וַיְמִיתֵהוּ בִּמְגִדּוֹ כִּרְאֹתוֹ אֹתוֹ" (מלכים ב כג, כח־ל). פרעה נכה הצפין אל מלך אשור ולא מן הנמנע שמצודה זו על דרך הים לא עמדה במסע זה וננטשה.

השם "חשביהו" מופיע עשר פעמים בתנ"ך בהקשר לשמות לוויים וכהן אחד. על פי נווה, לאחר רפורמת יאשיהו המוזכרת במלכים ב, כג, שכללה ריכוז של הפולחן במקדש בירושלים ושרפה של הבמות בקצות הארץ, הלוויים ששימשו עד כה בבמות הועברו לתפקידים מנהליים. לאור זאת הוא מסביר אוסטרקון שמצא ובו מכתב תלונה של פועל. במכתב מסופר על "הושעיהו בן שב" החובל:

ישמע אדני השר. את דבר עבדה. עבדך קצר. היה. עבדך. בח צר אסם. ויקצר עבדך ויכל ואסם כינם. לפני שב ת כאשר כל {ע}בדך את קצר ואסם כינם ויבא הושעיהו בן שב י. ויקח. את בגד עבדך כאשר כלת את קצרי זה ימם לקח את בגד עבדך וכל אחי. יענו. לי. הקצרם אתי בחם. ה}ש {מש} אחי. יענו. לי אמן נקתי מאשם}………בגדי ואמלא. לשר להשיב} ……….עב{דך}…..אלו. רחמם. והש}בת את {בגד. ע}בדך ולא תדהם.

הקוצר הנרגש מגיע אל שער העיר ומתלונן על כך שהושעיהו בן שב חבל את שמלתו למרות שהשלים את מכסת הקציר היומית ועל כך יעידו חבריו. הכתיבה המדויקת והטובה בלשון מקראית לעומת הסגנון המבולבל והחוזר על עצמו מציגים באופן אותנטי את סערת הרגשות שבה נתון הקוצר, ולעומתה את סגנון הסופר המיומן המיטיב לתאר את התלונה. החרס נמצא בשער המצודה ודומה שהקוצר שלנו מגיע לשטוח את טענתו בפני השר בעל פה. הדבר לא ניתן לו ותלונתו נכתבת על שבר חרס.

זעקה נשמעת

מה עשה שר העיר עם התלונה? האם שעה לבקשתו? האם קוים דין התורה שבפרשתנו? האם זכר את הפסוק: "וְהָיָה כִּי יִצְעַק אֵלַי וְשָׁמַעְתִּי כִּי חַנּוּן אָנִי"? את זאת לא נדע לעולם. ואולי על פי נבואת עמוס, צעקתו של הקוצר עלתה השמימה: "ֹּכה אָמַר ה' עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ. עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם. הַשֹּׁאֲפִים עַל עֲפַר אֶרֶץ בְּרֹאשׁ דַּלִּים וְדֶרֶךְ עֲנָוִים יַטּוּ וְאִישׁ וְאָבִיו יֵלְכוּ אֶל הַנַּעֲרָה לְמַעַן חַלֵּל אֶת שֵׁם קָדְשִׁי.  וְעַל בְּגָדִים חֲבֻלִים יַטּוּ אֵצֶל כָּל מִזְבֵּחַ וְיֵין עֲנוּשִׁים יִשְׁתּוּ בֵּית אֱ־לֹהֵיהֶם“.

נחתום באמירתו הנפלאה של בעל אור החיים: “נראה כי ירמוז להעיר לאדם הנרדם אשר בידו שלמה, נפש האדם הוא מאורו שנאמר בו ‘עוטה אור כשלמה‘ ואם אדם משכן נשמתו בחובו, יש לו זמן להשיבו עד בא השמש, שיש לו זמן תשובה עד ביאת שמשו. ופירש והיה כי יצעק, כי לא יצטרך לצער להשיבו, אלא יצעק אל ה‘, ויעביר חטאיו“. זעקתו של הקוצר ממצד חשביהו נכתבה ונשמעה והיא מהדהדת בעולם הנשמות עד בוא שמשו של אדם.

חיליק אברג'ל הוא מדריך טיולים המתמקד בהדרכות בהרי יהודה והשומרון ועוסק בהכשרת מדריכים ומורי דרך

 פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' כ"ד  שבט תשע"ה, 13.2.2015

מודעות פרסומת

פורסם ב-13 בפברואר 2015,ב-גיליון משפטים תשע"ה - 914, פרשת דרכים. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: