ז'בוטינסקי ואנחנו | ניר מן

הקריאה באיגרותיו של המנהיג, איש הרוח והפובליציסט הפורה, מעלה את שאלת האקטואליות שלהם לזמננו ומציבה סימן שאלה על הפוליטיקאים הנשבעים בשמו

unnamedזאב ז'בוטינסקי: איגרות 1938

עורך: משה הלוי

מכון ז'בוטינסקי והספרייה הציונית, תשע"ה, 270 עמ'

שנת 1938 עמדה בסימנם של שני מאבקים הרי גורל בתולדות העם היהודי. בזירה הגלובלית התקדרו שמי אירופה נוכח התוקפנות הגרמנית ובארץ ישראל הגיעה הרצחנות הערבית לשיאה במאורעות תרצ"ח. הציבוריות היישובית רתחה בסוגיית "ההבלגה" והזדעזעה לאחר תליית שלמה בן־יוסף, ראשון הרוגי המלכוּת של האצ"ל.

זה עתה יצא לאור הכרך השלושה־עשר בסדרת איגרות ז'בוטינסקי, המכיל 257 איגרות שהוא כתב בתקופה שבין מארס לדצמבר 1938. איגרות רבות מהתקופה הזו לא נשתמרו, בעיקר בגלל חורבנה של יהדות פולין שבה התרכזה הנהגת יהודי מזרח אירופה. כל האיגרות מובאות בספר בעברית, לרבות האיגרות שנכתבו במקורן בשבע השפות שבהן שלט ז'בוטינסקי על בוריין. העיצוב הגרפי הנקי והצנוע של הכרך (תחיה רוזנטל) ועריכת הלשון המדויקת (מרים הלוי) ראויים לכל שבח. תענוג לעיין בספר כל כך מושקע שבכל דף מדפיו ניכרת הקפדה כה מקצועית ואיכותית.

בספר האיגרות מובאים מכתביו של ז'בוטינסקי באובייקטיביות מלאה, ללא הטיה פוליטית, ונגלית בו מעט מזעיר בבואת אישיותו ומשפחתו. במבוא (המצוין!) לספר מוצג הרקע ההיסטורי לאירועי שנה סוערת זו. חלק לא מבוטל מהאיגרות הן "מנהליות" גריֵדא, ולכאורה לא תורמות כהוא זה להבנת עשייתו המדינית באותה השנה, אלא שזה מקור כוחו של הספר – האימותים ה"טכניים" ופירוט האישים שאיתם ניהל חליפת מכתבים (או אלמונים גמורים שענה לפניותיהם) יסייעו בבוא המועד להיסטוריונים להסתמך על העובדות לאשורן.

מדרך הטבע העניין המחקרי ממוקד בהשתקפות פעילותו הפוליטית של ז'בוטינסקי ובפולמוסיו הנוקבים ב־1938 – הקריאה הנואשת ליהודי מזרח אירופה לברוח כל עוד נפשם מארצות מושבם, מבצעי ההעפלה, המאבק נגד "תוכנית פיל" (חלוקת ארץ ישראל), פלוגתת ההבלגה. הצלחתו לקבל את הסכמת ראשי המִמשל ברומניה לכך שארצם תשמש מעבר לעולים אִפשרה לרוויזיוניסטים ולמוסד לעלייה ב' של ארגון "ההגנה" להבריח עשרות אלפי מעפילים דרך רומניה עד שלהי 1944 (!).

זאב ז'בוטינסקי בתאו בכלא עכו, 1920 צילום: יעקב בן דב, 
הספרייה הלאומית ירושלים, אוסף שבדרון

זאב ז'בוטינסקי בתאו בכלא עכו, 1920
צילום: יעקב בן דב, 
הספרייה הלאומית ירושלים, אוסף שבדרון

תנו לטפל בטרור

הקריאה באיגרות לא יכולה שלא להיגרר להשוואות היסטוריות, על בעייתיותן המוּבנה, או למצער להאיר נדבכי יסוד בקיומנו. במכתב לעורך ה"דיילי טלגרף" הלונדוני מ־10 ביולי 1938 כתב ז'בוטינסקי נגד השימוש בטרור כסיבה למדיניות החלוקה. אדרבה, אמר, יהודים וערבים ימשיכו בחיים מעורבים ורק ממשלה יהודית "אם תורשה באמת ובתמים לטפל בכנופיות הערביות… ללא התערבות כלשהי מצד שלטונות המנדט – תשים קץ להתפרעות בתוך שבועות אחדים". חרף ההבדלים הנסיבתיים, קשה שלא להשוות את מסע השתדלנות של ז'בוטינסקי בלונדון למען המתקת גזר דינו של שלמה בן־יוסף לעומת שתיקת בגין בפרשת עלייתו לגרדום של דב גרונר.

ז'בוטינסקי השליך יהבו ב־1938 על לחצם הדיפלומטי של שלטונות פולין ועל יהדות דרום אפריקה. ההתיישבות בארץ ("חומה ומגדל") ויהדות אמריקה בולטות בהיעדרותן מאיגרותיו של מנהיג התנועה הרוויזיוניסטית. קרוב לוודאי שבמחקר העתידי יידונו סיבות נפקדותן, כמו גם סירובו לחזור לשורות ההסתדרות הציונית ומידותיו האישיות.

לפני שעלה הצורר הגרמני על קהילות ישראל, כיתתו ז'בוטינסקי ואורי צבי גרינברג את רגליהם בצוותא מעיר לעיר ומעיירה לעיירה בפולין בזעקה נואשת להימלט מהדלקה הממשמשת ובאה. במסעותיהם שוכנו בבתי תומכי התנועה (איגרת 146, לדוגמה), אך לא פעם רעבו השניים ללחם, פשוטו כמשמעו. רק אימת החרב המתהפכת דִרבנה אותם במרוצם להתריע בדם לבם מפני הפורענות המתרגשת. בספר אין לכך ולו גם בת הד. אנלוגיה ל"הישרדות" הנהנתנית של פוליטיקאים בימינו־אנו, יכולה להפוך גם את מעיהם של יורדי ים למודי סופות, ודי לחכימא.

הליכוד והתפיסה החברתית

בפרק המבוא נכתב כי "הקורא יוכל להתרשם באיזו מידה עדיין אקטואליות עמדותיו של ז'בוטינסקי" (עמ' י'). על פניה אמירה זו נגועה בשמץ אינדוקטרינריות שאיננה ממין הגישה המחקרית ה"טהורה", כביכול; ואין אלה בהכרח פני הדברים. מרבית עמדותיו ההיסטוריות של ז'בוטינסקי ערב השואה כשהיישוב העברי היה תחת שלטון בריטניה אינן רלוונטיות במציאות בת זמננו. עם זאת חלק מעקרונותיו המדיניים ("קיר הברזל" לדוגמה) עומדים ביסוד התפיסה הביטחונית הלאומית של מדינת ישראל.

להמחשת בעיית האקטואליות ניתן לציין כי בשנת 1938 שינה ז'בוטינסקי את יחסו לדרכו של האצ"ל. הדילמה המהותית נבעה מגישתו העקרונית שלפיה כוח המגן היהודי בארץ ישראל צריך היה להתבסס על צבא יהודי עצמאי תחת השלטון המנדטורי, דוגמת הגדודים העבריים במלחמת העולם הראשונה.

לאחר נפילת טרומפלדור ב־1 במארס 1920 (י"א באדר) היה ז'בוטינסקי הכתובת הטבעית לפיקוד על כוח המגן העברי, אבל הוא נאחז בעיקרון של צבא יהודי גלוי. זאת ועוד, מפרוץ מאורעות הדמים באפריל 1936 ועד סתיו 1937 תמך ז'בוטינסקי במדיניות ההבלגה של המוסדות הלאומיים. באיגרותיו של ז'בוטינסקי בעניינו של שלמה בן־יוסף, שתקף עם שני חבריו מפלוגת ראש־פינה אוטובוס ערבי לאחר רצח שישה יהודים, משתקף השינוי במדיניותו של ז'בוטינסקי בסוגיית ההבלגה.

מתעוררת אֵפוא שאלת האקטואליות של עמדת ז'בוטינסקי – בעד ההבלגה או נגדה? בנקודה זו בדיוק מממש ספר האיגרות את ייעודו המחקרי לשמש מקור ראשוני לניתוח דרכו של ז'בוטינסקי. האם הספר מספיק לכך? בוודאי שלא! הוא סובייקטיבי במהותו, הוא מגמתי מטבע כתיבת איגרותיו, הוא נועד להבליט את מה שכותב האיגרות רצה להדגיש ולהבליע את שביקש להצניע. ועם זאת, תצוין לשבחו אמינותו של מפעל כינוס האיגרות, שהוכחה לאחרונה.

ההתעללות הנוכחית של מי שמצהירים על עצמם כממשיכי משנת ז'בוטינסקי בעקרון חמשת המ"מים החברתיים שהניף ברמה (מזון, מעון, מלבוש, מורה ומרפא) לא מעוררת רק את שאלת האקטואליות, אלא מציבה סוגיה גדולה ממנה – מדוע בתִשקוֹפֶת (פרספקטיבה) היסטורית אימצה מפלגת הליכוד את דרכה של תנועת העבודה במישור הלאומי (חלוקת הארץ), ומדוע התנכרה בדורסנות לתפיסתו החברתית של ז'בוטינסקי (החנופה לטייקונים וההתעמרות בציבור האזרחי ובשכבות המצוקה).

חיסרון משווע לתיקון

ז'בוטינסקי טרם זכה עד כה לביוגרפיה מחקרית. יתרה מזאת, נדמה כי הררי המלל ההגיוגרפי שנשפכו עליו לאחר פטירתו בטרם עת (בשנתו ה־60), וההתגייסות הבלתי נלאית להנצחת מורשתו ותורתו, לראוּת פרשניו, הפכו אותו לדמות פלקטית. לא כאן המקום לנתח את התהפכות היוצרות. האינטלקטואל הליברלי והאמן היוצר – המשורר, הסופר והמתרגם – שוחר התרבות האירופית הקלאסית, המשכיל בעל האופקים האוניברסליים הפתוחים, האישיות הממגנטת שמיזגה בחובה את הנון־קונפורמיסט שבעט במסגרות ממוסדות ("רוויזיוניסט") לצד הפורמליסט הדוקטרינרי ("ההדר הז'בוטינסקאי") משולל הגמישות הפוליטית, המנהיג הלאומי הסוחף, הרציונליסט המושבע והחילוני, שהפך שלא בטובתו לאביה הרוחני של הקנאוּת הלאומנית והמשיחית (או למִצער לאחד מהם, לצד רבנים, אדמו"רים ובּאבּות).

נדמה כי עד כה הפרק הספרותי בעשייתו של ז'בוטינסקי זכה למחקר האקדמי המקיף ביותר מכלל פועלו ההיסטורי (ושוב תודה לדן מירון). בבחינה יותר שיטתית מתברר שרוב הספרים שהוצאו עליו היו, למעשה, אסופת כתביו שלו – מאמרים, מסות, נאומים, פרקי ספרות (שמשון, תרגום שירי אדגר אלן פו).

בעקבות העימותים המרים שניהל ז'בוטינסקי בזירה הפוליטית רוב הספרים והמאמרים שנכתבו עליו היו נגועים בקורטוב של סגידה עיוורת ופולחן אישיות מחד גיסא, ומאידך גיסא בנשק יום הדין של יריביו – ההתעלמות. מכיוון שלהתעלם ממנו אי אפשר היה, הועתק מרכז הכובד בשימור מורשתו לתעמולה מפלגתית ולמרחב ההנצחה הציבורי (הוא המנהיג שנקראו על שמו הכי הרבה רחובות במדינה). במידה מסוימת ניתן לומר שהצלחת הנצחתו הפכה לבומרנג אנכרוניסטי עם זיהויו כפרופיל מפלגתי דקלרטיבי וארכאי.

הלהט האידאי, העושר הרוחני, הווירטואוזיות הרטורית, הברק הכריזמטי, המחויבות חסרת הפשרות לרעיון הציוני ולערכים הליברליים והדמוקרטיים – כל אלה ניטלה נשמתם כשהפוליטרוקים השתלטו על שמו. מה לפוליטיקאים המתלהמים בני זמננו ולמורשת הליברליות הנאורה של ז'בוטינסקי? מה להם ולהומור השנון שהִפנט את קהל קוראיו היהודים והלא־יהודים בפיליטונים המושחזים שפרסם בעיתונות הרוסית והאיטלקית. לעתים מתעורר הפיתוי להשתעשע במחשבה ההיפותטית על עברנו אם לוי אשכול היה הפרטנר של ז'בוטינסקי בחייו, ולא רק בחסד העלאת עצמותיו.

דמותו של ז'בוטינסקי משוועת למחקר ביוגרפי מונומנטלי. חיבור מקיף, מרובד, ידעני. חיבור ביקורתי שנכתב מתוך אהדה פנימית. חיבור שהקורא יוכל להבין ולהזדהות עם גיבורו. כאן טמונה הרלוונטיות החשובה במפעל הוצאת כרכי איגרותיו של ז'בוטינסקי – בקירובו ככתבו וכלשונו לציבור הרחב, ובהנחת התשתית למחקר העתידי.

ד"ר ניר מן 
הוא עורך כתב העת ההיסטורי 
"עלי זית וחרב"

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' י' שבט תשע"ה, 30.1.2015

פורסמה ב-30 בינואר 2015, ב-ביוגרפיה, גיליון בשלח תשע"ה - 912 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. זה – "מחקר ביוגרפי מונומנטלי" – קיים. שני הכרכים שך שמואל כץ. http://simania.co.il/bookdetails.php?item_id=75108

להגיב על yisraelmedad לבטל

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: