חינוך אליטיסטי איננו תורני | אריאל פינקלשטיין

בניגוד לחשיבה התורנית הרווחת, מתברר שגדולי רבני הציונות הדתית, ובהם הרב מרדכי אליהו והרב אברהם שפירא, היו נגד סינון תלמידים במערכת החינוך על רקע תורני

אחת המוסכמות המקובלות בציבור הדתי־לאומי קובעת שהקפדה על שמירת מצוות באופן אדוק מחייבת אנשים לשלוח את ילדיהם לבתי ספר שבהם הילדים מגיעים ממשפחות "טובות" המקפידות על קלה כחמורה. בהתאם לכך, ישנה תופעה רווחת שבמסגרתה בתי ספר המגדירים עצמם "תורניים" לא מסכימים לקבל תלמיד שהוריו מחזיקים בביתם טלוויזיה או שאמו נוהגת ללכת בלי כיסוי ראש, ולעתים הדרישות גבוהות אף יותר: קביעת עתים לתורה על ידי האב או חיוב של האם בכיסוי ראש מלא.

הדיון בתופעה זו עוסק בדרך כלל בהיבטים משפטיים ובשאלה האם החוק מתיר זאת, אך בעיניי זוהי דווקא השאלה המשנית. השאלה המעניינת יותר היא האם אכן בתי הספר הללו אכן עומדים בקריטריונים התורניים שהם עצמם מציבים. מקובל לחשוב שתפיסה דתית־הלכתית "פתוחה" ו"ליברלית" תצדד במדיניות של בתי ספר הפתוחים לקהל רחב ואילו תפיסה דתית־הלכתית "תורנית" ו"חרדית" תצדד במדיניות המקבלת לבית הספר רק משפחות "תורניות", אך מסתבר שזוהי מוסכמה מחודשת מאוד.

 לא מסכימים לקבל תלמיד שהוריו מחזיקים טלוויזיה צילום אילוסטרציה: שאטרסטוק


לא מסכימים לקבל תלמיד שהוריו מחזיקים טלוויזיה
צילום אילוסטרציה: שאטרסטוק

תשובות הפוכות

בשנת תשד"מ (1984) נתבקש הרב אליהו שליזנגר, רבה של שכונות גילה בירושלים, לחוות דעתו על בקשתה של קבוצת הורים בשכונה להקים "בית ספר תורני מיוחד ומיוחס". בעקבות כך פנה הרב שלזינגר לקבל את חוות דעתם של הרב עובדיה יוסף, הרב מרדכי אליהו והרב חיים דוד הלוי, זיכרונם לברכה. בשאלתו אליהם הוא מתאר כיצד לצד בית הספר הממלכתי־דתי הקיים בשכונה "התעוררו כמה אנשים לפתוח בית ספר תורני שיתוגברו בו השיעורים התורניים יותר". לפי תיאורו, "אותם אנשים מבקשים להחתים כל אחד מההורים הבא לרשום את ילדיו לבית ספר תורני זה, כי הם ההורים הינם שומרי שבת, וכי מוכנים הם לתגבור התורני הנזכר". מנגד, מתאר הרב שלזינגר כיצד קבוצת הורים אחרת טענה שאין להציב שום תנאי מעין זה בפני ההורים.

הרב חיים דוד הלוי נודע כפוסק דתי־לאומי מובהק, תלמידו של הרב עוזיאל שגילה עמדות פתוחות ומקוריות בנושאים כגון דמוקרטיה או היחס לגויים, ואילו הרב עובדיה יוסף נחשב כפוסק חרדי והרב מרדכי אליהו כאחד ממנהיגי הזרם התורני־חרד"לי בציבור הדתי־לאומי. לאור זאת היה ניתן לצפות שהרבנים אליהו ויוסף יצדדו בקבוצת ההורים התורנית ואילו הרב הלוי יצדד בקבוצה המתנגדת לאליטיזם תורני, אך למעשה תשובותיהם של הרבנים, שהתפרסמו על ידי הרב שלזינגר בשו"ת שואלין ודורשין, מראות את ההפך הגמור. בעוד הרב הלוי צידד בהורים המבקשים להחתים את שאר ההורים על המסמך ה"תורני" וטען ש"טוב עושים אותם הורים המקפידים ביותר שבניהם לא ילמדו בחברת תלמידים שבבית הוריהם אינם שומרים תורה ומצוות", צידד הרב אליהו דווקא בקבוצת ההורים השנייה וטען ש"אין צורך בכל הדרישות והחקירות" וגם הרב עובדיה סבר לגבי ילדים למשפחות פחות "תורניות" כי "יש לנהוג בחכמה ובתבונה ובטוב טעם ודעת שלא לדחותם".

לא מדובר כאן בפליטת קולמוס. הרב אליהו והרב עובדיה ביטאו דעות מעין אלו גם במקרים אחרים. כך למשל השיב הרב עובדיה יוסף למנהל של בית ספר "נעם" בירושלים בהקשר אחר, כי "על פי ההלכה אסור לכם לדחות שום תלמיד שרוצה להתקבל בבית ספרכם, עד קצה יכולת הקליטה בבית הספר".

יחסנות אנטי־חינוכית

רבים מההורים וממנהלי בתי הספר המצדדים בסינון תלמידים על רקע תורני משייכים את עצמם לזרם של ישיבת "מרכז הרב" ובפרט רואים את עצמם כתלמידיו של ראש הישיבה, הרב אברהם שפירא ז"ל, אך מתברר שבהקשר זה דעתו של הרב שפירא הייתה רחוקה מאוד מדעתם. כשנה לפני פטירתו העביר הרב שפירא שיחה לנשות האברכים בישיבת מרכז הרב. בשיחה, שתוכנה הועלה לאתר האינטרנט של הישיבה תחת הכותרת "בית ספר ליחסנים", נשאל הרב שפירא על דעתו בעניין בתי ספר עם ועדות קבלה: "האם נכון להקים מסגרות חינוכיות שבהן כל התלמידים באים מבתים תורניים ברמה גבוהה או שמא יש לקבל תלמידים מבתים פחות תורניים על מנת להשפיע ולקרב אותם מתוך סיכון שאולי התלמידים האלה ישפיעו בכיוון לא טוב?".

הרב שפירא השיב לדברים כי "עד כמה שאני מכיר מסורת של חינוך, בכל עיר ועיר היה בית ספר, לקחו ילדים שגרים בעיר ולא בדקו אם הם יחסניים – בנים של צדקניות וצדיקים. לחנך, מצווה לחנך ילדים שהם יהודים. ואין מצווה לחנך יחסניים… דנים על אופי של דת, שומרי דת או לא, אבל בית ספר לצדקניות וצדיקים, שמעתם על זה?"

במהלך השיחה נשות האברכים מתקשות לקבל את הדברים ומקשות שאלות שונות. כשאחת מהן אומרת לרב כי "במציאות היום יש בתי ספר עם רמה תורנית גבוהה ויש רמה בינונית, לא כולם אותו דבר", הוא מוחה בזעם: "נכון, יש בית ספר יותר טוב כי ההורים יותר טובים כי רוצים יחסנים – זה אנטי חינוכי! במסורת ישראל לא היה כך, חייבים לחנך בן של יהודי ויהודייה". הקריטריון של הרב שפירא ברור ביותר: "כמובן אם יש בית שהוא אנטי דתי אז ודאי לא ייקחו תלמיד זה". "ועדת הקבלה" של הרב שפירא צריכה לבדוק האם התלמיד איננו מבית אנטי דתי אך מלבד כך כל קריטריון סלקציה אחר כמו מדידת אורך כיסוי הראש של האם איננו מקובל.

הדו־שיח בין הרב לנשות האברכים מלמד על פער בין דורי מרתק שנוצר כאן. בעוד נשות האברכים אינן מסוגלות לתאר לעצמן בית ספר תורני ברמה גבוהה שאינו מסנן תלמידים על רקע תורני, הרב שפירא נזכר בירושלים התמימה של ילדותו שבה לא הונהג כל סינון: "בזמני לא היה דבר כזה, אני למדתי עוד לפני שהיה בית ספר ציבורי, אני למדתי אצל מלמד פרטי, ר' אליהו סולומון; הוא לא הקפיד". בעולמו הדתי של הרב שפירא הקפדה על שמירת מצוות ומצוינות תורנית־דתית אינן מצריכות כל סלקטיביות בקבלת תלמידים אלא דווקא להפך. לכן, בד בבד עם הקמת רשת "נעם" שבה תמך, הצהיר הרב שפירא כי "יש לבחון אם אין זה מפורר את החינוך הממלכתי דתי… אנו בעד אינטגרציה, ובלי זה אין אנו מסכימים לפתיחת בית ספר נעם".

הרב שפירא, הרב אליהו והרב עובדיה תמכו בהקמת בתי ספר שבהם לומדים כמעט אך ורק לימודי קודש. אחרי הכול לא מדובר כאן באנשי "הפועל המזרחי" או "בני עקיבא". ובכל זאת, דווקא שלושתם, שאיש אינו יכול לפקפק ב"תורניות" שלהם, מביעים בפשטות עמדות המתנגדות לכל סלקטיביות על רקע תורני. בעוד העולם שלנו השתבש, וחלומן של אמהות רבות הוא שילדיהן ילמדו עם ילדים "בדיוק כמוהם", שלושת הרבנים הללו מבטאים את העמדה הדתית הפשוטה מן העבר שכלל לא מצליחה להבין את העולם הדתי החדש שנוצר.

חובת האינטגרציה

לפני שלוש שנים התפרסם קובץ תשובות של הרב גורן (שו"ת תרומת הגורן ב), שמלמד כי גם הוא חלק מאותה קבוצת רבנים השייכים לעולם הפשוט המתקשה להבין את ההורים של ימינו. באחת השאלות (סימן לב) נשאל הרב גורן כך: "מה דעת ההלכה על ייסוד בתי ספר אליטיסטיים, דוגמת ביה"ס נועם או האולפניות (אלו הם בתי ספר סלקטיביים). האם לא עדיף השיקול של אחדות ישראל?"

הרב גורן מאריך להביא מקורות המצדדים בהתנגדות לבתי ספר אליטיסטיים ומסכם בפשטות כי "במערכת חינוכית ממלכתית זו, לפי תקנת יהושע בן גמלא… אין מקום לסלקציה בין התלמידים ולא להקמת בתי ספר אליטיסטיים לבעלי מעמדות מיוחדים". הרב גורן נשאל בהמשך הדברים האם יש בעיה הלכתית לכפות את האינטגרציה על ההורים, אך הוא מפתיע את השואל וטוען שלא רק שאין בעיה הלכתית באינטגרציה, אלא יש אפילו חובה הלכתית לכפות אותה: "מן הדין הוא לכפות את האינטגרציה על ההורים ולא להרשות שום אפליה ביחס לחינוך בבתי הספר היסודיים בין ילד לילד, בין שכבה לשכבה, בין עדה לעדה ובין מעמד למעמד".

התהום העמוקה הפעורה בין בתי הספר המתקראים "תורניים" ומובילים קו של דרישות תורניות כה מחמירות ובין גדולי הרבנים שאותם בתי ספר עצמם רואים כמנהיגיהם מלמדת כי התפיסות שכה השתרשו בציבור הדתי־לאומי בדבר הצורך בבתי ספר סלקטיביים הן תפיסות חדשות ש"לא שערום אבותינו". בדומה לכך, זכורני כי בצעירותי האזנתי פעם לשניים מהמתפללים בבית הכנסת שלי שהתווכחו בסעודה שלישית האם יש לשלוח את הילדים לבית ספר אליטיסטי או לבית הספר הממ"ד הרגיל שבשכונה. כשהאחד סיפר שהוא חושש מההשפעה של הילדים בבית הספר הממ"ד על ילדיו, ענה לו השני: "ואיזה תלמידים בדיוק היו בבתי ספר שבהם אנחנו למדנו וגדלנו?".

בימים אלו, שבהם מציינים עשרים שנה לפטירתו של הרב גורן, אני נזכר בדמותם של אותם רבנים כדוגמת הרב גורן שלא הצליחו להבין את מקורות האליטיזם התורני שאיתו נפגשו באחרית ימיהם. אני נזכר בכך שבעולם התורני הפשוט של העבר לא רק שלא היה כל קשר בין תורניות לאליטיזם, אלא דווקא להפך, התורניות והאליטיסטיות היו צרות זו לזו. לצערי, אני נזכר גם בכך שכמו הרב גורן, מרבית הרבנים הללו כבר אינם איתנו, וקם לו דור חדש אשר לא יודע ולא מבין כיצד התנהל לו עולם החינוך היהודי במשך מאות שנים, עד לא מכבר.

אריאל פינקלשטיין הוא חוקר בצוות החינוך בתנועת "נאמני תורה ועבודה"

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' ג' שבט תשע"ה, 23.1.2015

מודעות פרסומת

פורסמה ב-23 בינואר 2015, ב-גיליון בא תשע"ה - 911 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. 8 תגובות.

  1. מתוך הכרות אישית אני יודע שהדברים אינם בדיוק כפי שוצגו במאמר. ישיבת ירושלים לצעירים הוקמה, בין היתר, כדי למצוא מקום לימודים לבניו של הרב שפירא, הרב יעקב שעומד היום בראשות הישיבה ואחיו תאומו שמואל. הרב אליהו שלח את בניו לא לממ"ד אלא לחינוך העצמאי. ואפילו הילדים של הרב עמיטל לא למדו בממ"ד שגרתי. בנו, הרב יואל, למד בקול תורה החרדית ובנותיו למדו בחורב שבזמנו היה בית ספר פרטי.

    • לחינוך תורני אינטגרטיבי

      לרב חביבי, ליש ולביא – שלום רב,

      יש 'צוויי דינים'. אם המגמה היא לתגבר את לימוד התורה מעבר למה שניתן בממ"ד – הרי זה משובח. נראה לענ"ד שמה שהתנגדו הרבנים הוא למגמה ל'סנן' תלמידים בעלי רקע פחות תורני. אדרבה, במקום שיש אוירה תורנית חזקה, קל יותר לקלוט תלמידים הבאים מרקע פחות תורני, שהם נזקקים יותר לבית הספר שישלים את מה שחסר בבית. תלמידים החזקים יותר בלימוד יכולים לשמש כחונכים לתלמידים המתקשים, כדברי חז"ל במסכת בבא בתרא: 'דקרי קרי, ולא קרי – ליהווי צוותא לחבריה'. וכפי שכתב רבי יוסף אבן שושן על דברי המשנה באבות: 'הוי זנב לאריות', שהאריה מרים את זנבו כלפי מעלה!

      בברכה, שמשון צבי לבית הלוי

    • חומר בנושא : 'שילוב התלמיד המתקשה – דרכו של רב שמואל בר שילת' , ציינתי בתגובה למאמרו של פרופ' נדב שנרב, 'להקנות דעת – לא "לחנך"', באתר זה (ובתגובות שאחריה).

    • יש גם מצבים שונים

      יש לשים לב להבחנה בין הדיון על בית הספר בגילה, שם מדובר על הורים מסורתיים, שלא היתה להם התנגדות עקרונית לאופי התורני של בית הספר. לבין מקומות שבהם יש קבוצות של הורים המתנגדים אידיאולוגית לתגבור התורני הניתן בבית הספר ולכללי ההלכה המקובלים בו, ויש חשש שיעשו כל שביכולתם לכפות את בית הספר לרקוד על פי חלילם. לכן כדאי לענ"ד להתייעץ בכל מקרה לגופו עם הרב המקומי המכיר את המצב לאשורו, ויש ביכלתו להנחות את ההנהלה וההורים את הדרך ילכו בה.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

    • כל תלמיד הוא סיפור בפני עצמו

      צריך להביא בחשבון גם שכל תלמיד הוא סיפור בפני עצמו. יש שמתאימה לו מסגרת המדרבנת להישגים לימודיים ויש שמתאימה לו דוקא מסגרת משוחררת יותר; יש מי שיפרח בחממה ויש מי שהאויר הפתוח יפה לו יותר. מעבר לאידיאולוגיה, צריך להיות קשובים לאופיו הייחודי של הילד, ולהשתדל להתאים לו את המסגרת החינוכית המתאימה לו.

      [הגמרא בבבא בתרא כא מנמקת את זכותו של מלמד להתחרות בחבירו ב'קנאת סופרים תרבה חכמה'. הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה פוסק הלכה זו, אך הנימוק שהוא נותן הוא: 'יגדיל תורה ויאדיר'. פסוק זה מוסבר על ידי הרמב"ם בפירוש המשנה בסוף מס' מכות: 'רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, שנאמר: ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר', שעל ידי ריבוי המצוות גדל הסיכוי שהאדם ימצא אחת מהן שאליה יתחבר בשלימות. אולי גם כאן כוונת הרמב"ם שבריבוי ההזדמנויות והגיוון במלמדים – גדל הסיכוי שהתלמיד ימצא מחנך אליו יתחבר בשלימות ומפיו ילמד טוב יותר].

      בברכה, ש.צ. לוינגר

  2. לשאוף לחינוך תורני לכל (נוסח מקוצר ומתוקן)

    בס"ד ז' בשבט ע"ה

    לכפיר – שלום רב,

    א. אינני רואה בדברי הרבנים בפרשת בית הספר התורני בגילה התנגדות עקרונית למגמת התגבור התורני. נראה לענ"ד שהתנגדותם היתה למגמה למנוע קבלת תלמידים שהוריהם אינם ברקע התורני המתאים. ואולי סברתם, שאדרבה, דוקא בית ספר שבו רמה ואוירה תורנית חזקה – ישלים אצלם את מה שחסר בבית.

    ב. לא נראית לי דעת כותב המאמר שבית ספר הנוהג כדעת הגרח"ד הלוי זצ"ל – אינו נחשב 'תורני'. מה עוד, שיש מקום לדון שיש מצבים, כגון שרוב התלמידים אינם מבתים תורניים או שיש התנגדות חזקה מצד הורים לאופיו התורני של בית הספר – שאולי גם החולקים יודו בזה לדעתו של הגרח"ד הלוי?

    ג. אעלה כאן נקודה נוספת. לענ"ד עצם השאיפה להרבות תורה לילדים היא מבורכת, אך צריך לבחון בכל מקרה לגופו: האם ראוי לפתוח בית ספר תורני שיתחרה בממ"ד הקיים מתוך המחשבה ש'קנאת סופרים תרבה חכמה' (בבא בתרא כא), אוי להשתדל לחזק את בית הספר הקיים ולהשפיע בעדינות מבפנים? ואולי לתת את החיזוק התורני בחוגי העשרה אחרי הצהריים, שיכולים להעביר את התכנים התורניים בצורה חווייתית?

    כדאי לענ"ד להתייעץ בנושאי החינוך עם רב המכיר את 'הנפשות הפועלות' ואת המצב במערכות החינוך שבמקום, וברוב יועץ למצוא את הדרך הנאותה שתביא להאהיב את התורה על התלמידים והוריהם.

    בברכה, ש.צ. לוינגר

    • דוגמא לשילוב תלמידים מרקע תורני שונה בבית ספר ממ"ד אחד, היא בבית הספר הממ"ד 'ימין הרצוג' הקשור עם הגרעין התורני באילת, שבו ניתן התגבור התורני למעוניינים בו ב'תלמוד תורה' המתקיים בבית הספר בשעות אחרי הצהריים, בעוד שבלימודי הבסיס שותפים כולם יחד.

  1. פינגבק: תגובות לגליונות קודמים – 914 | מוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: