רוצים קייסים, לא רבנים מטעם | ראובן יאסו ושרון שלום

בעיית מעמדה ההלכתי של קהילת ביתא ישראל תיפתר רק כאשר הממסד הרבני יפסיק לכפות את דעתו עליה ויפעל איתה בשיתוף פעולה. צריך פשוט להתחיל לדבר

במובנים רבים קהילת ביתא ישראל הינה חלק מהותי מהפסיפס המרכיב את החברה הישראלית. והנה, חרף הניסיון המצטבר של המוסדות בארץ בקליטת גלי עולים ומהגרים, בכל הקשור לתהליך הקליטה של העולים מאתיופיה אנו נתקלים בקושי רב. הקושי המרכזי המעסיק ביותר את הקהילה כיום הוא נושא מעמדה ההלכתי.

לאחר שלושים שנות קליטה בארץ הקודש, עדיין מתקשים יוצאי אתיופיה להתקבל כשווים בפני החוק בפני המועצות הדתיות בארץ ובקרב רבני קהילות. יוצאי אתיופיה עומדים היום בפני מצב בלתי סביר בעליל, שבו הם נאלצים להוכיח את יהדותם. יש שיאמרו שאין זה שונה מכל שאר יהודי התפוצות העולים ארצה והנדרשים להוכחת יהדות. ברם, יוצאי אתיופיה זוכים ליחס שונה. למשל, ילד ממוצא אתיופי שנולד בארץ וגדל בה יגלה בשעת נישואיו שכמעט בכל המועצות הדתיות בישראל קיים מסלול מיוחד ליוצאי אתיופיה.

ובכלל, מתוך עבודת שדה רבת שנים עם מנהיגיה הרוחניים של קהילת ביתא ישראל, נראה כי בני הקהילה חווים מצוקה באשר למסורתם היהודית. את המצוקה היטיב לבטא מר אשר אלאס, אחד מבניה של הקהילה.

"אתם לא יהודים!" זו תמצית המפגש הראשון עם שאר השבטים. "תעברו גיור!" זו תמצית המפגש עם הנציגות הרוחנית הרשמית בארץ הקודש.

בתמימות אופיינית חשבנו שאנו השבט היהודי היחיד שנותר לאחר הגלות. המפגש עם המציאות בארץ מההיבט החברתי הרוחני מביא אותנו, בתמימותנו, לתהות האם באמת מדובר באחינו האבודים. אורח חיינו היה הקרוב ביותר לתורה, כל כך שונה מהדרך שאתם אימצתם. אולי עליכם מוטלת חובת ההוכחה?

תיאורו של עצם המפגש בין המוסד הדתי לקהילת ביתא ישראל מוכיח שישנו פער עצום בין שני הצדדים. כל אחד מבני השיחה מתקשה לזהות כיהודי את הזולת שעמו הוא נפגש. לפיכך, המאמר הנוכחי מהווה ניסיון ראשון לבחון מחדש, ממקום שוויוני, מכבד, מעריך ומוקיר, את מקורות הסמכות של כל צד. שלב הלימוד וההכרה, יש בו כדי להוביל לטיפול שורש לפתרון כולל והוליסטי.

לאחר שלושים שנות קליטה, מעמדם עדיין אינו ברור. עולים חדשים מאתיופיה, 2014  צילום: פלאש 90

לאחר שלושים שנות קליטה, מעמדם עדיין אינו ברור. עולים חדשים מאתיופיה, 2014
צילום: פלאש 90

שבט חדש

במפגש בין הבן האהוב־אבוד יוסף לבין האב יעקב, התורה והמדרש מתארים לנו סיטואציות מעניינות מאוד. המפגש הראשון מתואר ביניהם כך: "וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ וַיַּעַל לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל אָבִיו גֹּשְׁנָה וַיֵּרָא אֵלָיו וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָיו וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו" (בראשית מו, כט). נחלקו המפרשים בדבר זהותו של הבוכה, האם זהו יוסף או שהבוכה הוא יעקב, האב הזקן. בהנחה שיוסף הוא שבכה על צוואריו של יעקב ולא ההפך, שואל המדרש "ולמה לא נשק יעקב ליוסף?", ועונה: "לפי שהיה קורא באותה שעה בקריאת שמע". מה גרם ליעקב "להתעלם" במפגש אשר לו ייחל הרבה כל כך? האם באמת הגיע זמן קריאת שמע בעת הזו?

במפגש השני יעקב פוגש לראשונה את בני יוסף. במדרש מסופר כי משראה יעקב את בני יוסף הוא רצה לברכם, אלא שנסתלקה ממנו שכינה. כשראה יעקב כך היה סבור שפסולים הם, שאינם ראויים לברכה, ולכן אמר ליוסף "מי אלה", כלומר כיצד נולדו אלו. ענה לו יוסף ואמר: "'בני הם אשר נתן לי א־להים בזה', מלמד שהביאה לו אסנת כתובתה".

שוב אנו רואים התנהגות מוזרה של יעקב. מדוע כה חשש מבני יוסף, וכי הוא לא ידע שיוסף צדיק ונאמן למסורת בית אבא, עד כי היה צורך להראות לו שטר כתובה?

כנראה שליעקב אכן היו חששות טבעיים שמא יוסף כבר נטש את דרך אברהם, יצחק ויעקב. יוסף העניו והצדיק, אשר מחל על כל אשר עוללו לו אחיו, רואה זאת ומבין שמבקשים לנשל אותו ואת בניו מ"יחד שבטי ישראל", לקרוע אותו מכנסת ישראל בטענות ותואנות. כאן נעלמת כל ענוותו של יוסף. הוא מבין שאם לא עכשיו אימתי, מוציא את שטר כתובתו, מראה לאביו ואומר: "בניי הם!", "בזה!", "אבא יעקב, אתה יכול לחשוד בי בכל דבר הגיוני שנראה לך, אך אני נשארתי נאמן למסורת שלך בלי כחל וסרק. אינני יודע וגם איני מתיימר לדעת מדוע נסתלקה ממך רוח הקודש, דבר אחד אני יודע – אני ובניי נאמנים לבית אברהם, יצחק ויעקב. אם יש פסול, אל תחפש אותו אצלי ואל תתלה בי עוון שאין בי. לא אכלתי טמא, לא סעדתי עם המצרים, לא גיליתי עריות! שילמתי מחיר יקר על ההיבדלות הזו. אז בבקשה ממך אבא יעקב, ענה בי מה חטאי ומה פשעי אשר מצדיק את נישולי ואת נישול בניי משבטי י־ה?".

ואכן, סבא יעקב לא מאכזב ועונה בגאון ובחיוך של אהבה מהולה בענווה: "קחם נא אלי ואברכם". ברגע שיעקב מקרב את יוסף, הוא גם זוכה לברך אותו. מלבד זה שיעקב מברך הוא גם מתברך בשבט נוסף ומיוחד. צבע חדש, בשורה חדשה, ערוץ חדש, בן חדש מתווסף לעם ישראל ותרומתו היא עצומה.

אינטרס קהילתי

מאז העלייה הגדולה של יהודי אתיופיה, הממסד הרבני נישל את הקייסים ואת המנהיגות הרוחנית של ביתא ישראל מכל תפקידיה וסמכויותיה מחד, ומאידך לא פעל להצמיח מנהיגות תורנית־רבנית מקרב בני הקהילה אשר תשמש בתפקיד במקום הקייסים שנדחו ונושלו.

ככלל, כוחם של הקייסים בתוך הקהילה הוא מכריע ללא עוררין, ומנגד כוחם של חלק מהרבנים "מטעם" הרבנות הראשית הוא אפסי ומינורי. כך יוצא שחלק ניכר מהרבנים, הנציגים ה"רשמיים" מבחינת הממסד, אינם נותנים מענה לבעיות הקהילה, ולעומתם הקייסים אשר נותנים מענה לחלק גדול מבעיותיהם הרוחניות והדתיות של בני הקהילה אינם מקובלים על הממסד הדתי. הפתרון הממסדי, לפיכך, נראה מנותק מהמציאות ומעוות. דווקא הפתרון שעונה באופן אמיתי על הבעיות, כגון מחויבות למסורת, רצח נשים, חינוך ערכי יהודי ציוני, ערכי המשפחה, גירושין ונישואין ועוד נושאים רבים, אינו מקובל על הממסד הרבני ועל המנהיגות הרבנית.

העובדות מדברות בעד עצמן: עד היום, לאחר שלושים שנות קליטה, מעמדם של יהודי אתיופיה אינו ברור. עד היום ישנם "מומחים" של הקהילה שדעותיהם חשובות יותר מאשר דעתה של הקהילה. עד היום ממשיכים למנות רבנים המתקשים להבין את הצרכים הרוחניים של יוצאי אתיופיה במקום למנות קייסים. ועד היום יוצאי הקהילה הולכים רק לרשם נישואין ממוצא אתיופי. מציאות זו היא לא פחות מאשר שערורייה, והימשכותה עתידה לפגוע לא רק בקהילה עצמה אלא בחברה היהודית־ישראלית בכללותה.

האחריות למציאות העגומה הזו נזקפת בראש ובראשונה לחובתה של הרבנות הראשית לישראל, על זרועותיה השונות. בנוסף, כל מנהיגות רבנית תורנית אשר טוענת לאחריות ולמנהיגות של כלל ישראל אינה יכולה לומר "ידינו לא שפכו את הדם הזה ועינינו לא ראו". ואולם, יחד עם זאת, אין ספק שמי שאמור להתמודד עם שאלות אלו, בדור הזה ובתקופה הזאת, הם בני הקהילה עצמם. המפתח להצלחת הקהילה ולשינוי תדמיתה השלילית בקרב החברה נמצא באחריותה הבלעדית, תוך כדי קבלת אחריות ששורשה נעוץ באמונה ובביטחון עצמי.

הבעיה היא הפתרון

אז מה עושים?

מאז ימי העלייה הראשונים ועד היום החשיבה ששלטה במסדרונות הרבנות הראשית (וכך גם בקרב חלק לא מבוטל מהרבנים יוצאי אתיופיה) הייתה שהמנהיגים הרוחניים של ביתא ישראל, "כהנוץ'"(הקייסים), הם חלק מהבעיה ולא חלק מהפתרון. לכן, עד שנת 2006 כל התוכניות שעסקו בנושא זה כללו מספר הנחות יסוד: לתת למנהיגות של הקייסים שעלו מאתיופיה למות ולגווע בדרך טבעית, כך שלא תשאיר אחריה דור המשך; לא להשקיע שקל בהכשרה של קייסים צעירים; ולהטמיע בתודעה של צעירי הקהילה שמנהגיהם ומסורתם סותרים את התורה שבעל־פה ושמסורת ביתא ישראל דומה לשיטת הקראים.

אכן, בחלק מהמטרות האלו הרבנות הצליחה לקצור פירות. למשל, מכל הקייסים של יהודי תיגריי נשארו רק שניים ואין צעיר תיגריי אחד שמוכן להיות קייס. המשבר שעוברת קהילה זו כואב ועצוב וכיום הקהילה נותרה ללא רועה. הנקודה השנייה היא שרוב "הרבנים" ממוצא אתיופי השתכנעו שהמסורת שינקו מבית אבא ואמא הינה קראית ושאין מאחוריה כלל מסורת של תורה שבעל־פה. כמוהם, יש יוצאי אתיופיה אשר חזרו בתשובה והתחילו להפעיל טרור בתוך הבית שגדלו בו, זרקו אבן לבאר שממנה שתו ואיבדו את הזהות השורשית שלהם.

גישה חדשה נשמעה לאחרונה מכיוון ארגון רבני "בית הלל". נציגי ההנהלה קיימו לאחרונה מספר פגישות עם נציגי הקייסים של קהילת יוצאי אתיופיה בישראל, המשמשים המנהיגים הרוחניים של הקהילה. במהלך המפגשים הקשיבו רבני בית הלל למצוקות ולאתגרים של הקייסים והקהילה, והוחלט להמשיך ללמוד לעומק את הסוגיה ולהמשיך את הקשר עם הקייסים על מנת לבחון דרכים מתאימות לשיתוף פעולה. הקייסים מאמינים כי יש בפעולה זאת פריצת דרך היסטורית. לראשונה בישראל, אחר שלושים שנות קליטה, יש הטוענים כי המנהיגות הרוחנית של הקהילה היא חלק מהפתרון ולא הבעיה.

מתוך תפיסה זאת, מדברים כעת על ניסיון להקים הנהגה רבנית־רוחנית שתוביל לשינויים בתוך הקהילה, מחוצה לה ולמענה, במספר מעגלים: תקשורת, שותפות עם הציבור הרחב ועם מנהיגים בחברה, פסיקת הלכה כגוף (הכולל את הקייסים) ולא כיחיד. תהיה זאת מנהיגות הדוגלת בראייה אחראית, שאינה קובלת על הרשעה או על הבערות אלא מוסיפה חכמה וצדק. מנהיגות הדוגלת בעקרונות יסוד כמו תורה, שוויון, דמוקרטיה וציונות. מנהיגות הדוגלת בעקרונות כמו אחריות, אהבת התורה ואהבת העם בישראל. מנהיגות הרואה את עצמה חלק בלתי נפרד מהחברה הישראלית, כזו שצריכה להאמין שתורת ישראל שייכת לכל יהודי.

אין לנו אלא לעודד ולשאוף להמשכת הדרך הזו. יש לקרוא להידברות תוך שימת דגש על המשותף במקום התמקדות בשונה. על מנהיגות זאת לקבל את מרותו של מוסד הרבנות הראשית ובה בעת להקפיד שבמסגרת הפסיקה יישמרו ערכי יסוד יהודיים, כגון שמירה על אחדות העם והקפדה על כבוד הבריות. והחשוב מכול: יש למנות קייסים ולהעניק שוויון מלא, מתוך הבנה שרק דרך זו תספק מענה הולם לצרכים הרוחניים של הקהילה.

הרב ראובן יאסו עוסק ומלמד מעל 20 שנה בתחום הגיור בקרב הקהילה האתיופית בישראל

. הרב ד"ר שרון שלום הוא רב הקהילה האשכנזית קדושי ישראל בקרית גת

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' כ"ה טבת תשע"ה, 16.1.2015

מודעות פרסומת

פורסמה ב-16 בינואר 2015, ב-גיליון וארא תשע"ה - 910 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. 24 תגובות.

  1. והקהילה אומרת את דברה. אין טעם ותכלית להנצחת הפירוד הדתי מעם ישראל. צעירי הקהילה משתלבים בישיבות, וצומחים ביניהם תלמידי חכמים מורי הוראה ואנשי חינוך, המשלבים את הטוב שבמורשת העדה עם מורשתה הרוחנית של כלל האומה, כדאי לציין את הגרעינים התורניים הקהילתיים של יוצאי אתיופיה המאורגנים על ידי עמותת 'הנני'.

    • למביט מבחוץ נראה שאותם צעירי הקהילה המשתלבים בישיבות משלבים בין המסורות אך מבט מעמיק יוכיח חד משמעית שהם משלבים אך ורק את המסורת הרבנית. אכילת אינג'רה לא נחשבת בעיניי למסורת. תפילות בשפת געז, דיני נידה, הלכות שבת כפי שנהגו באתיופיה- דווקא כן. ולא תראה אף צעיר מורה הוראה, איש חינוך או אפילו תלמיד ישיבה שנוהג או אפילו יודע על בוריין את ההלכות שהוריו מסרו את נפשם עליהן. אז שילוב בטח שאין כאן. מתוך כאב גדול אני אומרת את זה.

      • בליינש,אני מבין לליבך בעניין אך העניין מורכב

        יהדות אתיופיה הייתה מנותקת משאר העם היהודי ולכן עד העת האחרונה היו לה מסורות שלא עולות בקנה אחד עם ההלכה המקובלת בעם ישראל עקב הנתק וחוסר התקשורת

        -לצורך ההשוואה קהילת יהודי תימן שגם היא הייתה מרוחקת מרוב הקהילות היהודיות האחרות הייתה בקשר מתמיד עם שאר הקהילות הן בענייני הלכה והן בשאר דברים-

        לכן אין מנוס מלהודות בעובדה הזו ולהנחיל את המסורת ההלכתית המקובלת בכל עם ישראל מבלי לוותר על אלמנטים מהמסורת של יהודי אתיופיה שעולים בקנה אחד עם המסורת ההלכתית

        גם אם נעזוב כרגע את שאלת מי העביר את מסורת התורה המדוייקת איש מפי איש עד משה רבינו ע"ה שאר יהודי העולם או יהודי אתיופיה יש כאן גם מחיר חברתי לא קטן בכלל על ההתעקשות לשמר את המסורת ההלכתית של יהודי אתיופיה במלואה שהתעקשות זו תביא באופן בלתי נמנע את האוחזים בה להיחשב כמו הקראים והשומרונים שהתנתקותם מהמסורת ההלכתית של רוב עם ישראל הפך אותם להיות קבוצות איזוטריות וחבל אם יהיה כך

        חוץ מזה גם אחד מכותבי המאמר הנ"ל הרב שרון שלום בספרו "מסיני לאתיופיה" שמנסה ככל יכולתו לשלב בין המסורת ההלכתית המקובלת לזו של יהודי אתיופיה מורה לא לנהוג בשבת לפי ההלכה האתיופית שפיקוח נפש לא! דוחה שבת והוא לא מורה לאמץ את דיני הנידה הכוללים את שילוח האשה הנידה ל"בית הנדה"

        הזכרת כאן בערגה את "דיני נידה והלכות שבת כפי שנהגו באתיופיה" היית באמת רוצה לנהוג בשני המקרים האלו כמו מה שציינתי?

        ודבר אחרון לגבי "ההלכות שהוריו מסרו את נפשם עליהן"- מבלי לגרוע במאומה ממסירות הנפש של יהודי אתיופיה על התורה וקיומה[ולו כפי שהם הבינו אותה] האמת ההלכתית צריכה להיקבע על פי נכונותה האובייקטיבית ה"קרה" "אמת מפני שהיא אמת" ללא סנטימנטים

        להבדיל אלפי הבדלות מיהודי אתיופיה לדורותיהם הקדושים שמסרו נפשם על יהדותם ותורתם גם הנוצרים במשך הדורות מסרו את נפשם למען אמונתם וכך גם עושים ה"שהידים" הטרוריסטים המוסלמים שמתאבדים למען אמונתם ובכל אידיאולוגיה דת המאמינים של אותה דרך ימסרו את נפשם עליה וזה לא אומר מבחינתינו שמדובר בדרכי האמת משום שמי שהאמינו בדרכים אלו נהרגו למענן

        הנימוק לאימות דרך מסויימת על פי מסירות נפש של דורות על אותה דרך נשמע מאוד מרגש ומרטיט אך שמסתכלים היטב ברוב המקרים אין בו ממש

        -לא נראה לי שנסבור שהעבדות הייתה צריכה להמשיך ושהיא הייתה פרק מפואר בהיסטוריה משום שעשרות אלפי צעירים ממדינות הדרום של ארה"ב מסרו נפשם עליה ומתו למענה בחזית במלחמת האזרחים של ארה"ב-

    • המורשת המשותפת לכולנו

      בס"ד א' בשבט תשע"ה

      כאב לבת שנשואה לתלמיד חכמים מבני 'ביתא ישראל', אני מרגיש מספיק קרוב לעניין, ואינני רואה את עצמי כ'מביט מבחוץ'.
      .
      אני שמח שבתי וחתני ממשיכים את המסורת המשותפת לכולנו. שומרים שבת, מקפידים על הכשרות ועל טהרת המשפחה, לומדים את תורת ה' ומתפללים אליו, והולכים בדרכי ישרים ובמידות טובות שהוכתרו בהם ישראל, ביישנים רחמנים וגומלי חסדים, ומגדלים את ילדיהם לתורה ומצוות – כפי שעשו אבותינו מאשכנז עד אתיופיה, ומהודו ותימן עד ספרד ומרוקו.

      סבתי ע"ה היתה מתפללת ואומרת תחינות באידיש. באתיופיה היו מתפללים בגעז ובאמהרית. נוסחי התפילות היו שונים, אך רחש הלב בכולן היה אחד. תפילה שנזכה לעשות הטוב והישר בעיני ה' ולשוב ולהתאחד עם כל עם ישראל בארץ קדשנו. אשרינו שזכינו להתחלת קיבוץ הגלויות. וכולנו מדברים ומבינים את לשון הקודש, והיא גם שפת תפילותינו.

      כשם שבני כל העדות יכולים להעמיק ביצירה התורנית של עם ישראל לכל דורותיו ועדותיו, ומכמני היצירה התורנית, בפרשנות, בהלכה ובהגות נעשים נגישים לכל – כך ראוי שיתרגמו לעברית את יצירתם של יהודי אתיופיה וינגישוה לכלל. והלומד ישתאה עד כמה מפכה רוח אחת בהגות היהודית.

      דוגמא הבאתי בתגובותיי למאמרו של חוקר יהדות אתיופיה ומסורותיה ד"ר יוסי זיו (זוננשיין), 'חג חידוש הברית', בהן הבאתי מקבילות למנהג ה'סיגד' במנהג 'יום כיפור קטן' הנוהג ברבות מקהילות ישראל בכל ערב ראש חודש, ולרעיון של חידוש הברית העומד ביסודו של ה'סיגד' מצאתי מקבילות בהגותו של רבי שמשון רפאל הירש, שישב בגרמניה במאה ה-19, ובהגותו של רבי יוסף דב הלוי סולובייציק, שישב בליטא ובארה"ב במאה ה-20, ללמדנו ש'סדנא דארעא חד הוא' ותורה אחת לכולנו.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      לגבי הבדלי הלכה ומנהג בין עדות – כאן חשובה ידיעה מעמיקה של יסודות ההלכה. לדעת מה עיקר ומה חומרא והידור, שבו יש מקום להקל מפני דרכי שלום וכבוד הורים. כך למשל בתי וחתני מחמירים בביתם שלא לאכול בשר תרנגול הודו, כמסורת 'ביתא ישראל' וכדעת רבי ישעיה הלוי הורוביץ בעל 'שני לוחות הברית' (של"ה. אשכנז וא"י במאה ה-17), שחששו לכשרותו, אך כשהם מתארחים אצלנו – אינם נוהגים חומרא זו מפני כיבוד הורים. ככל שנכיר איש את מסורת זולתו – ייקל הגישור בין המנהגים השונים.

    • למנהג נאה של 'ביתא ישראל' להפנות את ראשם לכיוון ירושלים, יש מקבילה בדבריו של רבי אברהם בן הרמב"ם שראוי לפנות לירושלים גם בחלקי התפילה הנאמרים מיושב, וכך הוא כותב בספרו 'המספיק לעובדי השם' (מהד' נ' דנה, עמ' 158): 'ועל פי זה מתבאר לך, שהיושב בעת תפילתו… בפנותו נוכח ה'מזרח', משום שכך עשו דניאל ושלמה – אין למנעו מזה…'.

      הרצי"ה קוק זצ"ל היה נוהג לאכול בקומה זקופה. לא להתכופף אל האוכל, אלא להרים את האוכל אליו. כל ראיתי גם אצל סבו של חתני, יהודי בן למעלה מתשעים, שיחיה לאורך ימים ושנים טובות בבריות גופא ונהורא מעליא – שאף הוא נוהג לאכול בקומה זקופה, ישר כסרגל, מעלה את האוכל אליו ולא מוריד את ראשו אל האוכל.

      וכבר דרשו חז"ל 'כנפי יונה נחפה בכסף' – אלו הזקנים, המרוממים את כנסת ישראל ככנפיים המרוממים את היונה.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

    • בשורה 1:

      למנהג נאה של 'ביתא ישראל' להפנות ראשם לירושלים בשעת הקידוש, יש מקבילה…

    • סקירה ממצה על שיטתו של הרב שרון שלום בספרו 'מסיני לאתיופיה', ועל הפולמוס שהתעורר סביבה – במאמרו של דב גולדפלם, 'לא חוזרים לכור ההיתוך', בתוך: מים מדליו, 24 (תשע"ג), ניתן לצפיה באתר מכללת ליפשיץ.

      השאלה האם לשאוף לאחד את כל העדות למנהג אחד, או לשמור על ייחודה של כל עדה, העסיקה ומעסיקה רבות את פוסקי דורנו. על גישותיהם השונות של הראי"ה קוק והראש"ל הרב עוזיאל – ראו במאמרו של הרב גיל דביר, 'ריבוי המנהגים – ריבוי השלום', באתר ישיבת פתח-תקוה.

    • 'להיות לנו תורה אחת ומשפט אחד' - בין הלכה למנהג

      השאלה אם לאחד או לשמור על הייחוד של כל עדה, העסיקה רבות את חכמי ישראל בדור שאחרי גירוש ספרד. במקומות רבים התקבצו קהילות ועדות שונות, וצפה במלוא עוזה השאלה: למזג או לשמר את הייחוד של כל עדה.

      אציין כאן כמה מקורות, וכמובן שהדברים הם בבחינת 'טיפה מן הים', ו'תן לחכם ויחכם עוד'.:

      מרן רבי יוסף קארו, מביע בהקדמתו לספרו 'בית יוסף' את השאיפה לאחד: 'ועלה בדעתי, שאחר כל הדברים אפסוק הלכה ואכריע בין הסברות, כי זהו התכלית להיות לנו תורה אחת ומשפט אחד'. הכרעתו נעשתה לפי רוב הדיעות של הפוסקים המרכזיים, 'כי אל הדעת אשר יטו רובן כן נפסוק הלכה'

      אולם הוא נתן מקום גם לשמירת המנהגים המקומיים, באומרו: 'ואם בקצת ארצות נהגו איסור בקצת דברים – אע"פ שאנו נכריע בהיפך, יחזיקו במנהגם, כי כבר קיבלו עליהם דברי החכם האוסר, ואסור להם לנהוג היתר, כדאיתא בפרק מקום שנהגו (פסחים נא,א). ואכן עמד בן זמנו רבי משה איסרלש (הרמ"א), שציין את מנהגיהם הייחודיים של בני אשכנז.

      מקבילה לכך הבחנתו של האר"י, בין הלכה, בה שואפים לאחד, לבין נוסחי תפילה, בהם יש עניין בשמירת הנוסח של כל עדה ועדה:
      'בנוסח הברכות והתפילות יש שינויים רבים בין סידורי התפילות, בין מנהג ספרד ובין מנהג קאטאלוניא ובין מנהג אשכנז… שיש ברקיע י"ב חלונות כנגד י"ב שבטים, וכל שבט ושבט עולה תפילתו דרך שער המיוחד לו… ולכן ראוי לכל אחד ואחד להחזיק במנהג סדר תפילתו כמנהג אבותיו…
      אבל צריך שתדע, שאין זה אלא בעניין תיבות משונות באמצע התפילה,וכיוצא בו, כגון להקדים הודו קודם ברוך שאמר או אחר כך, וכיוצא. אבל מה שהוא מיוסד על פי הדין המפורש בתלמוד – זהו דבר השוה לכל נפש, ואין חילוק ביניהם כלל בכל השבטים'
      (מצוטט בשו"ת יין הטוב, לראש"ל רבי יצחק נסים, חלק ב, או"ח, סוף סימן א).

    • מנהג מקום המוצא או מנהג הקהילה הקולטת?

      רבי יוסף קארו בשו"ת אבקת רוכל, סימן ריב, מתלבט בשאלה האם נאמר: 'כשנמצא במקום שנוהגים להקל, קהל מסויים שבאו ממקום שנוהגין להחמיר – אינם בטלים לגבי מקום שהלכו שם, וצריכים הם להחזיק במנהג אבותיהם שהחמירו על עצמם'. או שמא יש לומר: 'כשם שיחיד צריך לבטל מנהג מקום שיצא משם לגבי רבים במקום שהלך לשם, כך רבים צריכים לבטל מנהג מקום שיצאו משם לגבי מקום שהלכו לשם, אם הם מרובים מהם'..

      למעשה הכריע שם שהאשכנזים שהיגרו לקהילה הספרדית של פליבנא שבבולגריה 'מותרים לאכול מבדיקת הספרדים, ולא עוד אלא שאם באו להחמיר:על עצמם אינם רשאים, מפני הלעז ומפני המחלוקת כי גדול השלום שעליו העולם עומד'.

      לעומת זאת בתשובתו בשו"ת אבקת רוכל, סימן לב, נראה שאין קהילת המיעוט צריכה להתבטל לקהילת הרוב, וכך הוא פוסק::
      'מי הוא זה אשר ערב ליבו לגשת לכוף קהילות שנוהגים כהרמב"ם ז"ל לנהוג כשום אחד מן הפוסקים ראשונים ואחרונים… הרמב"ם ז"ל אשר הוא גדול הפוסקים, וכל קהילות ארץ ישראל והאראביסטאן והמערב נוהגים על פיו וקיבלוהו עליהם לרבן – מי שינהוג כמותו בקולותיו ובחומרותיו, למה יכפוהו לזוז ממנו. ומה גם אם נהגו אבותיהם ואבות אבותיהם, שאין לנטות ימין ושמאל מהרמב"ם ז"ל. ואפילו רבו באותה העיר קהילות שנוהגים כהרא"ש וזולתו, אינם יכולים לכוף למיעוט הקהילות שנוהגים כהרמב"ם ז"ל לנהוג כמותם, וליכא משום לא תתגודדו, דהואיל וכל קהל נוהג כמנהגו הראשון – הוה להו כשני בתי דינים בעיר'.

      בנושא זה דנו פוסקים בעת שיבת ציון של הדורות האחרונים, האם היו העדות שעלו לארץ לקבל עליהן את מנהג המקום, שהוא מנהג הספרדים הפוסקים כשולחן ערוך?. חומר בנושא מובא בספרו של הרב ד"ר בנימין לאו, ממרן עד מרן – משנתו ההלכתית של הרב עובדיה יוסף, ת"א 2005, עמ' 354-364).

      [דומני שבתשובה שבסימן לב, היתה הקהילה שנהגה כרמב"ם הקהילה המקורית במקום, שעליה רבו קהילות המהגרים משאר הארצות. כך היה המצב בימי גירוש ספרד, שלארצות המזרח וצפון-אפריקה שנהגו כרמב"ם, הגיעו מגורשים ופליטים רבים מספרד ומארצות נוספות באירופה. ש.צ.ל].

    • דיון בשאלה האם קהילה שלימה שעברה למקום אחר יכולה להמשיך במנהגה, בנסיון ליישב את שתי תשובות מרן ב'אבקת רוכל' (סי' לב וסי' ריב) – בסוף מאמרו של הרב פרופ' שלמה טולדנו, 'ברכת ההלל בראשי חדשים ושינויי מנהגים', תחומין יט (תשנ"ט), עמ' 364-374 (ניתן לצפיה בקישור מ'דף מרצה' של הרב טולדנו ב'מכללת ליפשיץ'), דיון נרחב בנושא – בספרו של הרב טולדנו, 'דברי שלום ואמת' א'.

    • דיון בתשובות מרן הנזכרות (אבקת רוכל סימנים לב, ריב) – בסוף מאמרו של הרב שלמה טולדנו, 'ברכת ההלל בראשי חדשים ושינויי מנהגים', תחומין יט (תשנ"ט), עמ' 364-374. ניתן לצפיה בקישור מ'דף מרצה' של הרב טולדנו באתר 'מכללת ליפשיץ' דיון נרחב בנושא שמירת מנהגי צפון-אפריקה בארץ-ישראל – בספרו של הרב 'טולדנו, 'דברי שלום ואמת' א-ד,

  2. תרדו לנו מהגב.

    הרב שרון שלום הוא נחש! הוא נטש את מסורת אבותיו לזרם אחר. אז מדוע הוא מתעסק בזרם שבחר לנטוש אותו? אני אגיד לכם למה, במסווה של עזרה לביתא ישראל הוא בעצם רוצה למחוק את מסורת תורת משה לטובת ההזיות של כת הפרושים, חז"ל ומוסד הרבנות המחליא המשרת את תורת לוציפר השטן. לרב שרון שלום ולכל הרבנים האתיופים, הדור הצעיר אומר לכם להסתלק לו מהחיים! לכו תעשו פשרות על המסורת וההלכה של הליטאים, ביום שתחשבו לעשות את זה יהדותכם נשללת ואתם מועמדים לגירוש. לכו תתעסקו בהזיות של ההלכה הכופרת בתורת ישראל, המלצה שלי היא, כאשר אתם רואים את ההנהגה הרשמית המקורית של עם ישראל שאלה הכהנים ( קסים ) מוטב שתשתחוו להם. בקיצור עופו לנו מהחיים!

  3. חבל שאין לנו עוד אנשים אמיצים כמו הרב שרון שלום! איש נדיר עם חשיבה של אחד בדור…ולמגיב מעליי כל שנותר לי לומר לך הוא רפואה שלמה,בריאות בעיקר הנפש!

  4. תגובה למאמר/ רוצים קייסים, לא רבנים מטעם | ראובן יאסו ושרון שלום.
    מקור ראשון.
    ועל הכתבה בערוץ 7.

    ״גם לכל הדברים אשר ידברו אל תתן לבך״ קהלת ז, כא״
    היה אולי עדיף שנקיים פסוק זה עלינו בתקווה שה׳ יצילנו מדעות שכאלה ומכותרות שכאלה. אבל כיון שכותבי המאמר הינם מטובי הרבנים בקהילה. אסור לשתוק. ייסורי השתיקה קשים יותר.
    לקרוא ״תאונה היסטורית״ על קליטתנו ושיבתנו לארץ, שאבותינו ואימותנו מסרו נפשם והתפללו לזכות למציאות של גאולת ה׳ ?! זה כמו לומר שהקמת המדינה הייתה תאונה היסטורית! זה לא להכיר בניסי ה׳. אנחנו נאמר ״גאל ה׳ את יעקב- אל תירא עבדי יעקב.
    תפילת אבותינו "שתעלנו לארצנו ותטענו בגבולנו" התקבלה.
    ומודים אנחנו לך ה׳ אלוקינו ששבו בנים לגבולם. נודה לך בכל עת ובכל שעה על ״הגאולה וישועה ההיסטורית״ של יהודי אתיופיה.
    כאן בארץ ישראל- נמשיך לריב ריב אחים, על הקשיים ונשתדל לרפא את פצעי חבלי הקליטה וחוסר הפרגון בין האחים.
    כאן בארץ ישראל – ננהג כפי שהתורה שבעל פה נמסרה ונכתבה לבסוף ועל פי הכרעות גדולי הדורות למעשה.
    הרבנים יאסו ושרון שלום כותבים
    ״בעיית מעמדה ההלכתי של קהילת ביתא ישראל תיפתר רק כאשר הממסד הרבני יפסיק לכפות את דעתו עליה ויפעל איתה בשיתוף פעולה״
    המשמעות היא שיהודים יעשו ככל העולה על רוחם. אבל הרבנות וחכמי ישראל לא זונחים לאנחות אף קהילה. יש לנו תורה אחת וכל היהודים השבים מהגלות מתרעננים, לתורת ארץ ישראל.
    קשה- חבלי הקליטה
    מאז עלייתנו לארץ אבותינו אנחנו שבים כל הזמן. שבים לארצנו, שבים לעם, שבים לתורה. ולא כהגיגים אלא ממש. וכל רובדי התשובה קשים. (ואיננו רוצים לומר הגזמות של תיאורי קושי, אלא נאמר ״לא קל, קשה וישנם התמודדויות לא פשוטות״ שומעים כל הזמן מפי זקננו כמה טוב ה׳ שהביא אותנו לארצנו מודים ומשבחים לאלוקי ישראל ומאידך מדברים ורואים קשיים)
    קושי שקשור לארץ לאדמה לנוף לאוויר איכות הסביבה, קושי שקשור בלהתחבר לאחינו שבכל הגלויות עם כל האופניים והתרבויות וכמובן שהצבע מוסיף לקושי. קושי בעניינים של היהדות שוני גדול בין היהדות המעשית בארץ לבין הנהוג בקהילה.
    כל רובדי התשובה קשים!!!
    יש בני הקהילה ככותבי המאמר שרואים בקושי ומעדיפים לומר ״ייתי ולא אחמיניה״, ומעדיפים לא לעבור את התהליך של חיבור מחדש וקבלת התושב״ע בגלל הקושי שבזה. התפללנו לשיבה הזו כל שנות גלותנו וכאשר זה קורה מעדיפים להיות כחולמים.
    הם את נפשם הצילו אבל הצעתם מסוכנת לקהילה.
    הרב שרון כבר בספרו, הפריד בין לב אבות ללב בנים. דור שיכול לעבור על שו״ע לדור שמומלץ שיקיימו שו״ע. שיטה זו גם אם היא נובעת מהקושי לראות את חבלי הקליטה היא לא טובה. ובהזדמנות זו אנחנו מבקשים מהרבנים לשוב מדרך זו. ומבקשים מהרב שרון שיחזור בו מפסיקותיו שם.
    מזה כשלושים שנה בני הישיבות צועדים יחד בללמד תורה בקהילה תוך בחינה ולמידה של מסורת הקהילה. הצד השווה היה שכולנו קיבלנו את התושב״ע הכתובה וההלכה הפסוקה המוכרעת. אנחנו מבקשים מאחינו בשרנו לחדול מדרך זו.

    מענה- פתרון
    הם כותבים ״שהממסד הרבני נישל את הקייסים ואת המנהיגות הרוחנית של ביתא ישראל מכל תפקידיה וסמכויותיה מחד, ומאידך לא פעל להצמיח ומנהיגות תורנית־רבנית מקרב בני הקהילה אשר תשמש בתפקיד במקום הקייסים שנדחו״ למען הגילוי הנאות עשרות קייסים ורבנים פועלים בתוך הקהילות מתאם המדינה. אם הביקורת נכונה, היא שהמדינה והרבנות לא עושים דיי מסכים בהחלט, יש עשרות רבנים תלמידי חכמים בני הישיבות שיכולים לרומם את מצבה הרוחני והחברתי בארץ.
    בני הקהילה עסוקים כל הזמן בשילוב החדש עם הישן ועוסקים בתורת ארץ ישראל ומתחברים לשושלת מסירת התורה שבעל פה הכתובה באהבה וברצון ובהודאה גדולה לאלוקי ישראל שהשיב בנים לגבולם. בני הישיבות והרבנים עוסקים כל הזמן בחשיבה למצוא פתרונות ועצות ומתודות ללמד את תורת ארץ ישראל.
    ויש לומר עם הצלחה מרובה. אף אחד מאתנו לא חושב שהתהליך הזה קל. אבל הדרך ברורה אנחנו מתחברים לעם ישראל לתורת ארץ ישראל.

    גדולי ישראל בדורותינו ראשי הישיבות והרבנים בני הקהילה כל אחד בדרכו, והרבנות שותפים לתהליך שהקהילה עוברת. ודאי לנו שהם עסקו ועוסקים בהכשרת מורה הוראה לקהילה. ישנם עשרות רבנים תלמידי חכמים בני הקהילה חלקם רבני קהילה בפועל ועושים עבודת קודש.
    אזכיר רק שתי פרויקטים אדירים שמופעלים על ידי בני הקהילה מזה עשרות שנים.
    הרב מברהטו סולומון שליט״א עומד בראש תוכנית להכשרת רבנים ייחודית ששמה דגש מיוחד לייעד אותם רבנים לרבני הקהילה.
    הרב וובשט ראובן שליט״א- הקים פרויקט אדיר שמטרתו להסמיך שוחטים ובודקים ומנקרים. וכמובן מו"ר הרב יוסף הדנה שליט״א שמלווה את הקהילה כרבה הראשי ליהודי אתיופיה.
    דרכנו הוא להמשיך ללמוד את התורה וללמדה מתוך קבלה גמורה של המשנה והתלמודים וההלכה הפסוקה מתוכם וכל מקורות הקודש הקדומים והמאוחרים. תהליך כזה ודרך זו היא מתבקשת ומחייבת כי אין ספק שתורת ה׳ הכתובה ותושב"ע, נשמרו בצורה המדויקת ביותר בקהילות יהודיות בשאר הגלויות. אמת זו אנחנו קונים, יורשים והיא דרכנו מורשה לנו ולבני בנינו. וזה חלילה לא מנשל ולא מחליש ולא מעליב אלא מעצים ומחבר אותנו למקור.
    לתת סמכות למי שאינו יודע לא משנה ולא תלמודים ולא הלכה פסוקה זה לברוא בריאה שלא נבראה. זה ליצור כת חדשה. זה לפלג את הקהילה ולדחות אותה מעם ישראל.
    זה לא הפתרון, ואם כן זה יצור את הבעיה הקשה החדשה. אם לא הייתי יודע שמי שכותב דברים למגמה הזאת הוא מי שישב בבית מדרש של חכמים ורבנים הייתי אומר שזה מאבק חילוני מסוכן לעם ישראל, ועכשיו שאני יודע, זה מאבק דתי מסוכן עוד יותר .

    בית הלל/ עצה, בקשה.
    ארגון רבני/יות בית הלל נתן במה לדרך מסוכנת זו. אנו מסוגלים להכיל את הארגון הזה ביחס לארגוני רבנים אחרים. גבולות הגזרה בינם לאחרים הוא לא כל כך רחוק ושונה לחלוטין. אין ספק שרבני בית הלל הינם תלמידי חכמים ויראה אלוקים.
    הטעות הגדולה של הארגון היא שהרצון להקשיב ולקרב הולך לדחוק את הקהילה אל עבר גבולות הגזרה. רבני בית הלל היקרים, אתם עשו לכם את המאבקים על תפיסת עולמכם ההלכתיים. ואת הקהילתי יהודי אתיופיה, אנא הניחו לה, על תתעסקו בנו ותכניסו אותנו לסוגיות המאבק שלכם, זה מסוכן לנו, אנחנו לא רוצים להתבשל בסיר הבשר שלכם.
    יהודי אתיופיה זה לא עוד סוגיה הלכתית- פשוטה ,יהודי אתיופיה זה קהילה ואומה שלמה.
    הראשונים דנו בנו הרדב״ז התווה את דרכנו, הרב עובדיה יוסף זצ״ל מכאן ולהבא רבני הקהילה יסללו את דרכנו.
    יש עשרות רבנים בני הקהילה שעוסקים כשלושים שנה ואף יותר בסוגיה הזו, תניחו לרבני הקהילה לסלול את הדרך בעצמם. תנו לנו לקחת מנהיגות. יש בתוכנו את הקייסים הרבנים שלמדו בישיבות של הציונות הדתית וישיבות החרדיות, אנחנו נמצאים בתהליך שבו לוקחים אחריות. תנו לנו לנצח, תנו לנו להנהיג, אנחנו לא בגן של אף אחד.
    רבני הקהילה לא הלכו לאקדמיה ועשו דוקטורט, הם ישבו ויושבים בישיבה ובכל מקום ועוסקים בתורה ובתורת הקהילה ומשם אנחנו נמצא את דרכנו לעבודת ה׳ ולקיום תורתו.
    מקומם של הקייסים איתנו בהנהגת הקהילה הם אבותינו אחינו ואיננו צריכים להוכיח לאף אחד את אהבתינו והכבוד שאנו רוכשים לקייסים ולמעמד הקייסים בקהילה. וודאי שהם חלק בהנהגת הקהילה כמו שהרבנים חלק בהנהגת הקהילה. ומי שיעלה את סוגיית "מי בראש" רק יפגע בקהילה ויגרום סכסוכים ומשחקי כבוד. מטרתנו לדעת תורה אמתית וללמדה לעם ישראל. אנחנו לא עוסקים ״ברמסו לנו את הכבוד״ או ״נשלו אותנו״ אלא אנחנו מחזרים אחרי התורה הקדושה ורודפים אחריה ובעזרת ה׳ כל רודפיה השיגוה.
    בברכת ״ה׳ חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר״.

    שגיא קבדה- מזכיר איגוד רבנים בני הקהילה

    • לייסד שירת 'בקשות' כמנהג 'ביתא ישראל'

      בס"ד ו' בשבט ע"ה

      לכב' הרב שגיא – שלום רב,

      שמחתי לשמוע על הקמת איגוד רבנים מבני 'ביתא ישראל', המקיימים קיבוץ גלויות גם במובן הרוחני – לאחד את מורשת האבות במורשת הרוחנית של האומה כולה.

      אעלה כאן נקודה אחת,בה ניתן לענ"ד לעשות גדולות מבלי להיתקל בבעיה הלכתית, והיא: שימור והנחלת מורשת הפיוט של 'ביתא ישראל'.

      את הדרך ניתן ללמוד מאחינו הספרדים.
      כידוע, היו פיוטי ספרד נאמרים במקורם בתוך התפילה. 'ידי רשים נחלשים' של ריה"ל נאמר במקור לפני קדושת יוצר; 'מי כמוכה ואין כמוכה' – בברכת 'גאל ישראל'; 'אגדלך אלקי כל נשמה' של ראב"ע – כפתיחה לקדיש. ברם, אחרי שפסק מרן בשולחנו הטהור (או"ח סי' סח): 'יש מפסיקים בברכות קריאת שמע לומר פיוטים, ונכון למנוע מלאמרם משום הפסק' – העבירו הספרדים את הפיוטים למקומות בתפילה שאין בהם חשש הפסק, כגון לפני קריאת התורה או לאחריה.

      בקהילות ארם צובה, ובעקבותיהן בקהילות רבות אחרות, העבירו את אמירת הפיוטים לאשמורות לילי השבת, ובפרט בלילי החורף הארוכים.

      דומני שגם בני 'ביתא ישראל' יעשו יפה אם יתכנסו בלילות השבת הארוכים, וישירו מפיוטי עדתם ומפיוטי עדות אחרות. ואם יתורגמו הפיוטים ללשון הקודש – יוכלו ליהנות מהם גם הצעירים, ואף בני שאר העדות יתענגו על פיוטי 'ביתא ישראל, שהן לחניהם והן מילותיהם רוויים אמונה וכיסופים, ומעוררים את הלבבות.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      • שלום רב מכובדי.
        נכון מאוד חשוב ויש התפתחות יפה. שימור ניגונים שירים תפילות ופיוטים הוא דבר חשוב . עומקי התפילה והאמונה של אימותנו ואבותינו הם קדושים וטהורים והם באים לידי ביטוי שם. על כן מסכים שחובה עלינו לתרגם אותם ללשון הקודש.

    • יש אתר 'הזמנה לפיוט', שבו מוצגים פיוטי עדות ישראל, עם המלים, רקע וביאורים ולחנים שונים. עדת 'ביתא ישראל' מיוצגת שם בשני פיוטים בלבד! אפשר וצריך לענ"ד להגדיל את הייצוג! ב'יוטיוב' ראיתי כינוס שנערך במכון ון-ליר, בשם 'מפגש רביעי: אתיופיה', ובו מתועד מפעלו של משה בר-יודא, שנשלח בשנת תשי"ז בברכתו של הרב הראשי הגרא"י הרצוג זצ"ל לחזק את הקשר עם 'ביתא ישראל', והוא הקליט חומר רב [מלבד פיוטים יש גם פרקי תהלים הנקראים בניגון המסורתי של העדה, וגם בו ניתן להשתמש באמירת תהלים. לא רחוק להניח שניגונים אלה שימרו משירי הלויים בבית המקדש].

      בברכה, ש.צ. לוינגר

    • לערוך מעין 'קיצור שו"ע' באמהרית

      בס"ד ט' בשבט ע"ה

      לרב שגיא – שלומכון ישגא!

      לענ"ד, אי הבנות ומתחים בין צעירים להורים וקשישים, נובעות במקרים רבים מאי-ידיעת הדרישות ההלכתיות. כל דבר בלתי ידוע – מרתיע! ובפרט כשבחור מביא הביתה כל פעם הנהגה חדשה שאליה התוודע בלימודו – עלול להיווצר אצל המשפחה רושם של 'אין לדבר סוף'.

      לפיכך נראה לענ"ד, שכדאי לערוך חוברת באמהרית, שבה ייכללו בתמציתיות ההלכות השכיחות – תפילה וברכות, שבת ומועדים, כשרות וטהרה. משהו בסדר גודל של 10-20 עמודים. כשלאדם יש מושג ברור מה פירושו של אורח חיים לפי ההלכה – הוא יכול לקבוע עמדה לגביו, ולהחליט אם לקבלו במלואו או באופן חלקי. ובכל אופן, הבנה הדדית מסייעת להפיג מתחים!

      בברכה, ש.צ. לוינגר

    • כדאי לענ"ד שבקובץ יצויין מה דאורייתא ומה הוא מתקנות חכמים שעשו לסייג ולמשמרת. כך יוכל הקורא לראות שבמישור ה'דאורייתא' אין הבדלים גדולים בין פרשנות חז"ל למסורות העדה. מרבית ההבדלים הם בגלל שלאתיופיה לא הגיעו תקנות חכמים וסייגיהם, ומסתבר שאילו היו התקנות מגיעות לידיעת הדורות הקודמים – היו מאמצים אותן בשמחה, כדרכם, שהידרו מדעת עצמם לעשות סייגים לתורה ככל יכלתם.

    • בשורה 3:

      מרבית ההבדלים ההלכתיים הם בענייני 'דרבנן'. סיבתם היא שלאתיופיה לא הגיעו תקנות חכמים וסייגיהם, ומסתבר…

    • לגבי הצעתי לתרגם את תפילות 'ביתא ישראל' לעברית

      שמעתי שהוצאת 'קורן' הוציאה סידור תפילה עם הלכות ומנהגים כמנהג הספרדים, בתרגום לאמהרית. ובו כללו גם תפילות ופיוטים של עדת 'ביתא ישראל' בתרגום לעברית ואמהרית, דבר שיש בו תועלת רבה למתפללים שאינם יודעים את שפת ה'געז' בה נאמרות התפילות.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

  5. רוצים קייסים, לא רבנים ? למה ? רבנים גם יהודים? אנו רוצים את כולם.
    "במובנים רבים קהילת ביתא ישראל הינה חלק מהותי מהפסיפס המרכיב את החברה הישראלית " .
    "מתקשים יוצאי אתיופיה להתקבל כשווים בפני החוק בפני המועצות הדתיות בארץ ובקרב רבני קהילות."
    יש הבדלים באמירה לדייק

  1. פינגבק: תגובות לגיליונות קודמים – 912 | מוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות

  2. פינגבק: תגובות לגליונות קודמים – 914 | מוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: