נשאר רק לצעוק | בני פרל

יש לחדול מלעסוק בשאלת אלוהים והשואה, המניחה דימוי פרסונלי של האל, ולעסוק בדיבור על האדם המאמין. מבעד לדמות אדם זה ניתן להבחין באפשרות של הישות האלוהית

כבר מזמן, את שאלת האלוהים והשואה צריך היה להשליך למקום שבו מונחות האבנים שנבראו על ידי מי שאינו יכול להרימן. אבל שוב ושוב היא חוזרת ובאה לנקר, טרחנית למדי, לעוסה עד זרא, ולאחרונה קצת מנומנמת. עם כל הרגישות לחוויית הניצולים, צריך לומר שיש גם לוגיקה.

כבר בתקופת הראשונים עוצבה דמותו של ריבונו של עולם כמי שמצוי מעל ההבנה האנושית. מעתה, כל הגדרה אחרת שלו תהיה בבחינת כפירה. אם אלוהים תמיד מובן הוא כבר אינו יכול לשמש בתפקידו כאלוהים שהרי הוא כפוף לשכל האנושי. מכיוון שהוא ופעולותיו אינם תחת הקטגוריה של התבונה האנושית, אי אפשר לצפות מהאדם שיבין את מה שהוא עצמו טוען שלא ניתן להבין. לשון אחר: השאלה למה אלוהים עשה את מה שעשה בשואה מקבילה לשאלה "למה מי שאיני מבין את מעשיו עשה מעשים שאיני מבין אותם…". זו שאלה חסרת פשר. בדרך זו יש לפתור אחת ולתמיד את כל המהומה האהובה כל כך על צעירים בגיל ובתבונה.

מדוע אם כן חוזרת שאלה זו להדהד?

אם אלוהים תמיד מובן הוא כבר אינו יכול לשמש בתפקידו כאלוהים. יד ושם, 2014  צילום: אי.פי.אי

אם אלוהים תמיד מובן הוא כבר אינו יכול לשמש בתפקידו כאלוהים. יד ושם, 2014
צילום: אי.פי.אי

סבא עם זקן

לדת, כפי שהיא מעוצבת בחינוך המקובל, יש אופי אינפנטילי. האדם שבדרך כלל אבוד בסבך מנטלי ואנליטי גם יחד מחפש דמות אב, מין סבא זקן שיסדר את הכול. זהו צורך פסיכולוגי שגם אם ניתן לקבלו בהבנה, מבחינה תיאולוגית הוא פסול. הרי מכאן קצרה הדרך להניח שמדובר בדמיון שיצר לעצמו האדם לשם בריאותו הנפשית ולא בממשות, מעין ההנחה של מרכס שהדת היא אופיום להמונים.

יש סיבה נוספת לאופי הנלעג של הופעת האל והיא נעוצה במעמקי האשליה המערבית שיש שלמות. בסוגיה זו, האמונה כמו האמנות לסוגיה נמצאו בתחרות עמוקה עם המדע. למדע יש יומרה להגיע להתאמה עם המציאות, למצוא את השלם. למדע יש גם כמה הצלחות אבל גם בלעדיהן הוא יושב על קרקע בטוחה של היסקים לוגיים. לאחרונה האמנות פטרה את עצמה מחובת ההתאמה למציאות מכיוון שבאסכולות מסוימות שלה, האמנות מנסה להציג דווקא אלטרנטיבה למציאות. הדת עדיין מנסה באופן עילג ומעורר רחמים להתאים את עצמה לממשות.

לכן, אותו בוגר ששמע מהגננת בגן החובה על מהותו של האל, ממשיך לגדול עם הדימוי של סבא זקן וכעסן שנהנה מכך שענית אמן בכוונה אבל משתגע לגמרי כשמישהו שלח הודעת סמ"ס בשבת. אך הדימוי המרכזי הוא של אל רחום וחנון האוהב את עמו ישראל. רבותיו בישיבה התיכונית ולעתים אף לאחר מכן לא טרחו לעסוק בשאלת האל. בדרך כלל מחמת המבוכה ולפעמים בשל חוסר הידיעה. והממשות… הממשות מוטחת בפניו פעם אחר פעם. זו ממשות שאינה עולה בקנה אחד עם שום דבר ממה שלמד, לא מהגננת ולא מראש הישיבה.

הזמן שבו אנו חיים הוא זמן חשוף מאוד. בעולם חשוף כל כך, האדם נאלץ לאמץ לעצמו כנות. דימוי זה של אל פרסונלי מפיל חללים רבים. ברגע מסוים, לאחר פרישת הכנפיים מישיבת ההסדר או ממוסד אחר, מתגלה שבשום מקום ביקום אין זקנים כעסנים שאינם בני תמותה – ואת חוסר הרחמים המאפיין את ההיסטוריה קשה מאוד ליישב עם אותו רחום וחנון שעליו גדלנו. יותר מכך, יש קושי נפשי לחבור לדימוי אל ילדותי ובוודאי שקיים קושי לקבל עול מלכות שמים, כאשר השמים אינם יותר מאשר ארגז החול שבגן.

חרך לאין סוף

מה היא אם כן הדרך שבה יש להציג את האל? מה יכול/ה לעשות מחנך/ת מול המבוכה? שאלת מהותו של האל שחוקה. למעשה היא גם לא רלוונטית משום שכפי שכבר תיארנו, את האל לא ניתן לתאר. את שבידה של הגננת יש להשאיר לגננת. לילדי הגן קשה לתת דימוי עמקני. השאלה עומדת כלפי הכיתות הגבוהות של בית הספר היסודי, כלפי הישיבה התיכונית ובעיקר כלפי הישיבות הגבוהות.

ההצעה שאביא להלן טוענת שיש לחדול מדיבור על האלוהים ולעסוק בדיבור על האדם המאמין. מבעד לדמותו של אדם זה ניתן להבחין באפשרות של הישות האלוהית.

לנטישת העיסוק בקיומו או במהותו של אלוהים יש לחתור כך או כך. כבר עשרות שנים שמחזירים בתשובה מקצועיים ומלאי רהב טוענים וחוזרים וטוענים שבידם ההוכחה הניצחת לקיומו של האל, לטיבו, למניעיו, לדרכי פעולתו ואפילו לזיהוי המפלגה החביבה עליו. הם לא שמו לב כיצד עם השנים כל צעיר גוגליאני מפריך בהקשת מקש את כל הטענות שהביאו ובהקשה אחרת הוא יכול, אם רק ירצה, למצוא דרך לבנותן מחדש. אין סוף האפשרויות, הטענות והרעיונות המופיעים במרשתת וגם מחוצה לה שומטים כל אפשרות לשיחה רצינית על ראיות רציונליות באשר לקיום אלים, מפלצות ספגטי וכיוצא באלו.

“אהיה אשר אהיה“, אומר ריבונו של עולם למשה. בתחושתי האישית, נראה שהעיסוק במהותו של האל לא היה עניין מרכזי אף פעם. אהיה אשר אהיה, זו התשובה שיביא משה לישראל. ריבוי הפרשנות והדרשנות על פסוק זה חושף את הקושי שבהבנת הדברים. משה אומר לישראל “אהיה שלחני“ ורק לאחר מכן הוא מציג את האלוהים ההיסטורי, זה שאמור להושיע. משום שקודם לאלוהים הפונקציונלי, זה שאמור לספק את צרכינו, יש אלוהים של “אהיה אשר אהיה“ – מין אמירה שהוא נמצא ולא כל כך חשוב מה הוא. את קיומו של האלוהים לא רק שאי אפשר לאפיין, כנראה גם אין שום צורך לאפיין.

קיומו של האדם המאמין, הוא כבר אירוע מסוג אחר. הדת חדלה להיות פרויקט של אמת אלא פרויקט של מה שקרוי “משמעות“. האדם המאמין המוצע כאן אינו מעוניין בקשר עם אלוהים לשם הבנת המציאות, הוא מעוניין בקשר לשם הקשר, לשם האפשרות למצוא חרך לאין סוף, לבלתי מובן. לא מדובר בנטישת הרציונליות, גם לא בייאוש ממנה. מדובר במרכיב הנוסף שמשנה את ההוויה האנושית, מעניק לה מבט יותר מפוכח וגם יותר מלהיב. ההצעה הזו היא גם קריאה חינוכית שמבקשת להוביל את האדם להכרה שתמצית האמונה היא עמדה הרואית של המאמין, מצב שבו שהוא נשאר בתהום, מקבל את היעדר השלמות ואפילו מתיידד עמה.

אם נשתמש בשפה הקבלית, העולם מורכב מצמצום ומשבר. שבירת הכלים היא טוטאלית, אבל את מה ששבור אפשר לתקן, גם צריך לתקן. אלא שהעולם הוא גם עולם הצמצום ואותו לא ניתן לתקן. הצמצום הוא מצבו של העולם הנברא. הצמצום הוא מה שאִפשר את הישות ובמקום שבו צמצם הקב“ה את עצמו יש ריק. הריק הוא אנחנו. בפרשנותו המפורסמת של ר‘ נחמן מברסלב, הריק הזה הוא חלל פנוי בעל הפכים, הנמצא במקום שעליו לא ניתן לומר דבר. לאדם המאמין בן זמננו מומלץ לחיות בשני העולמות בו זמנית – בעולם השבר, העולם האופטימי שבו ניתן לתקן, ובעולם הצמצום, אותו עולם בלתי אפשרי שיש רק לקבלו כפי שהוא.

הסובייקט הצועק

אפשר לקרוא למאמין זה "הסובייקט הצועק". זהו אדם שמאופיין ביכולת שלו לצעוק צעקה שאינה מופנית לשם תיקון, שאין לה יעד פרודוקטיבי. הוא צועק מתוך אינטואיציה שיש למי לצעוק ולמי לכסוף. הוא אינו מצפה לשום תיקון וגם לא לשום הסבר, העולם שלו אינו עולם שלם אלא עולם אין סופי. זהו עולם מלא דווקא משום שאין לו יומרה להגיע להתאמה עם המציאות. המציאות מאופיינת בחוסר פשר אינהרנטי ודווקא מתוך כך היא מאפשרת את הקיום הדתי.

כשנה לאחר ההתנתקות נפגשתי עם מחנכת ועם תלמידה שחדלה להתפלל ולקיים מצוות. היא כעסה על הקב“ה שאפשר את גירוש היהודים מביתם. המחנכת, מיואשת ומותשת מהניסיון לדברר את ריבונו של עולם, או לפחות לעשות לו יחסי ציבור ראויים, פנתה אליי וביקשה לשמוע חוות דעת נוספת. אמרתי לתלמידה שהיא אכן נטשה מסורת אבות. ממתי לכל הרוחות היהודים חדלו מקיום מצוות בגלל מעשיו של אלוהים. האם בשל חורבן הבית הפסיקו להניח תפילין? האם מסעות הצלב, האינקוויזיציה או עלילות הדם שכנעו מישהו לחלל שבת? היהודים חטפו והמשיכו בעיקר משום שלא הייתה להם יומרה למצוא משהו שלם.

תלכי להתפלל, אמרתי לילדה, ותתפללי מתוך תחושה שמה שיש בעולם הוא נעלם. זה מצב אמוני טהור יותר ונקי יותר. הילדה לקחה סידור והלכה. לא מעניין אותך לראות אם היא מתפללת, שאלה המחנכת. לא, עניתי, התשוקה לדעת אם היא חזרה בה, מקורה בצורך שלנו לסדר הכול, לראות שאכן יש שלם כלשהו והגענו אליו. בכך אנו משכפלים את הטעות של הילדה.

אמנם בהגות היהודית יש עיסוק בתיאודיציה וגם האפולוגטיקה היהודית די מרהיבה, אבל לעתים נדמה שכל מה שנאמר וכל מה שנכתב משול לגלולת הרגעה. הרי אלוהים היה בשואה במקום שבו היה לפניה ובמקום שבו הוא נמצא לאחריה. העיסוק בו חסר תוחלת, אבל העיסוק באותו יהודי שקם בבוקר ומניח תפילין על המספר שמקועקע בזרועו, באותו סובייקט צועק, הוא מה שיכול לנקוב חריץ דק לנוכחות של האלוהי, לממשותו וליחסו למציאות הפרושה לפנינו.

הרב בני פרל הוא ראש הישיבה לאמנויות ולמדעים "בר אילן" בתל אביב

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' ד' טבת תשע"ה, 26.12.2014

פורסמה ב-26 בדצמבר 2014, ב-גיליון ויגש תשע"ה - 907 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. 15 תגובות.

  1. ב"ה
    בני פרל במאמר "נשאר רק לצעוק"

    הוא טוען שיש לחדול מלעסוק בשאלת אלוקים והשואה.
    כלומר אל לנו לשאול למה אלוקים הטיל עלינו שואה נוראה לפני כ – 70 שנה !
    אבל זה סותר את התורה , כי בסוף ספר ויקרא כתוב "אם תלכו עמי בחמת קרי…" כלומר
    אם תגידו : אנחנו לא מבינים איך ה' גורם למקריות בעולם – אז ה' יכעס יותר.
    ולכן חייבים לנסות להבין איך ה' גורם לגמול בעולם, ואם לא מצאנו סיבה טובה למאורע
    אולי בעתיד נמצא סיבה יותר טובה.

    לסיבת השואה יש סיבות טובות : ההשכלה באירופה גרמה להתפקרות, אז נשאלת השאלה
    למה תלמידי החכמים לא ניצלו?, הסיבה היא שבסביבות 1300 אחר הספירה האירופים צנזרו
    לנו את התורה שבעל-פה, ובתקופת השואה (וגם בימנו) טענו שהתורה שבעל-פה
    זה רק מה שכתוב בשולחן ערוך (אין חדש מהתורה) והרי ה' צועק בסוף תקופת הנביאים ,
    ( בסוף ספר מלאכי) "שימרו תורת משה עבדי" . למציאת עוד סיבות ולהבנת התקופה
    יותר בבהירות, מומלץ לקרוא את הספר של שמואל יוסף עגנון "אורח נטה ללון" ,זה מחקר
    (גם דתי) על השואה , עוד לפני השואה.

    במאמר נרמזת השאלה : למה אלוקים גרם לפינוי גוש קטיף ?
    נראה לי שהסיבה היא שראש הממשלה שרון היה ליברל, והליברלים
    לכל אורך ההיסטוריה נלחמו בדתיים, אז אם הצבענו לו, מה אנו רוצים מ -ה' ?!

  2. תחת איזו סמכות אתה מעז לפצות את פיך ולהגיד את הבלי הבלים הללו לסיבת השואה. אני רוצה שתעמוד מול אותם אנשים שאיבדו את יקיריהם אנשים צדיקים אשר כל חייהם עסקו בטוב ראו את מצוקת רעיהם, שגם ברגעיהם האחרונים המשיכו לקיים את התורה והמצוות כמה שהתאפשר להם. כתוב בתורה ".. ובנים לא יומתו על אבות" מי הוא האל שאתה מאמין בו, שמאפשר את מותם של אנשים חפים מכל עברה למות על חטאי אביהם.

  3. עכשיו הבנתי מדוע אנחנו חוגגים את פסח, לא רק בגלל שיצאנו ממצרים, אלא גם מפני שרבונו של עולם חרג מהפינה שבני פרל ייעד לו.

  4. יהודה ואילת יונגסטר

    מאמרו המצוין של הרב בני פרל מחזיר אותנו באחת לדברים שכתב בננו, שמשון ז"ל, לפני שנה בדיוק, טבת תשע"ד, כחמישה חודשים לפני פטירתו (כ"ז באייר, למחרת יום הולדתו התשעה עשר). שמשון ז"ל ניהל בחודשים האחרונים לחייו בלוג, בו הוא תיאר את חוויותיו ומחשבותיו כנער חולה סרטן. רבים מאד עקבו אחר הבלוג שלו ומצאו בדברים שכתב מקור של עצמה וחיים. היו אלה חולים, בני נוער ומבוגרים, בני משפחה של חולים ועוד רבים אחרים. רבים מהם הגיבו על דבריו ותמכו בו, והיו שפנו אליו כדי לקבל ממנו עצה, תמיכה ועידוד.
    אחת הפונות היתה נערה חולה, שכתבה לו כי היא מלאת כעס על א-להים, ובקשה ממנו תשובה: היתכן כי הקב"ה, הרחום והחנון, יפגע סתם כך בנערה על לא עוול בכפה? וכך הוא כתב בתשובתו אליה:

    אנסה לענות בקצרה על השאלות, למרות שאני לא חושב שדעתי שווה יותר מדעתך שלך. חשוב לזכור שבסופו של דבר את זאת שחייבת לעצמך תשובות, ויכול להיות ששום תשובה של אדם אחר לא תספק אותך.
    אין בי שום כעס על ה'. חשוב לזכור שאלוהים זה לא קוסם גדול וכל יכול שגר בשמיים. המושג הזה, "אלוהים", הוא הרבה יותר מורכב מזה.
    אלוהים ברא עולם, ובעולם הזה יש לפעמים אסונות, יש מלחמות, אנשים נהיים חולים… אני לא צריך לספר לך.
    כך נברא העולם, ויש סיבה שכל דבר נברא בצורה מסוימת: כך העולם מתפתח, כך בני האדם לומדים להיות בני אדם טובים יותר. זוהי המהות של חיינו – ההשתפרות. להפוך את עצמנו ליותר ויותר טובים. בלי המטרה הזו – אין טעם לחיים בכלל.
    אפשר להגיד שאנחנו צריכים לראות כל משבר כהזדמנות לשיפור, אפשר לקרוא לזה גם ניסיון. זהו טבע העולם.
    אני מבטיח לך, שה' לא יושב על "כיסא המלך" שלו ובוחר באופן אקראי להתעלל באנשים. מי שחושב ככה – פשוט לא מבין את המושג "אלוהים". חשוב לזכור: בעולם הזה אנשים נהיים חולים, אנשים נפצעים, אנשים עוברים אתגרים קשים, ומצד שני – נולדים ילדים, אנשים נהנים, מגשימים את עצמם ואפילו זוכים לרגעים לא מעטים של אושר.
    הכול לטובה? זה ציווי. לא הבטחה. אנחנו צריכים לגרום לכך שהכול יהיה לטובה. כל נפילה – להפוך למקפצה. זה לא קל לאף אחד, את יודעת את זה טוב מאוד, אבל אלו החיים.
    ו-וואלה?
    אני בטוח שגם את חווית רגעי אושר בהם חשבת שהחיים שווים את הכול.
    ואם לא? זה עוד יגיע.

    לצערנו העמוק, חברת פייסבוק הסירה את הבלוג שלו, ולמרות שפנינו אליה בבקשה להחיות את הבלוג, החברה מסרבת ואינה מאפשרת שום גישה אליו.

    יהודה ואילת יונגסטר

  5. בס"ד ז' בטבת ע"ה

    הצעתו של בעל המאמר היא ישנה נושנה. לחדול להאמין בהשגחה אלוקית בעולם; להאמין באלקי הפילוסוף המצוטט בכוזרי, שאין לו כל עניין בעולמו ובמה שעושה האדם, רק האדם זקוק להעמיד לעצמו איזו אמונה שתיתן לו משמעות לחייו. לתפיסה זו היתה השלכה הרסנית על עם ישראל – אובדן כוח העמידה. אם לאלקים לא איכפת מה אתה עושה, הרי לא איכפת לו אם אתה יהודי או נוצרי. וכך עוד טרם הגירוש נוטשים את היהדות כמאה אלף יהודים, וכמספר הזה נשארים בספרד בעת הגירוש, חלקם יתפכחו מאוחר יותר ויחיו כאנוסים המקיימים את תורת אבותיהם בסתר, וחלקם נטמעו בתוך הגויים 'ויאבדו מתוך הקהל'.

    כך לא בונים יהדות. צודק הכותב באומרו שעם ישראל לא נשבר כתוצאה מהסתרת הפנים האלקית. אך לא כהצעתו, שעם ישראל המשיך בקיום מצוות רק כמסורת ללא אמונה. עם ישראל לא חדל להאמין. עם ישראל ממשיך להאמין שהקב"ה לא משחק בעולמו בקוביות, ויש לעולם תכלית.

    התפתחות המדע, המלמדת כמה חכמה יש בכל פרט ופרט בטבע – רק מחזקת את האמונה שלא יכול להיות שכל אותו סדר מתוחכם מוביל לתוהו ובוהו 'לית דין ולית דיין'. העולם מעיד על יוצרו, ואם יש יוצר – יש מטרה!

    אף הייסורים הבאים על האדם ועל העם, מכוונים למטרה, 'כאשר ייסר איש את בנו – ה' אלקיך מייסרך'. יהודים הבינו שלא תמיד מבין האדם את מעשי הבורא, אך שאלו את עצמם: מה עושים? איך משתפרים? כיצד מתעלים? כך מסביר הרמב"ם את התעניות על הצרות, שאין תכליתם לבכות על העבר, אלא לחפש במעשינו כדי לתקן את הטעון תיקון.

    הייסורים של מלחמת העולם השניה הביאו לתחילתו של תהליך של תיקון בעולם ובישראל. העולם שחווה כ-60 מיליון חללים ופיתוח כלי נשק הרסניים – נטש את דרך המלחמה. המלחמה חדלה להיחשב בעולם במערבי כעיסוק אצילי, ו'האסימון נפל', סר חינה של המלחמה בעולם המערבי, ותשקוט הארץ שבעים שנה!

    ובעם ישראל סר חינה של ההתבוללות. יהודי אירופה שרידי השואה הבינו בחלקם הגדול, שמקומו של עם ישראל הוא בארצו. גם יהדות אמריקה עברה בעקבות השואה טלטלה שהגבירה את זיקתה לזהותה היהודית ואת הרגשת הערבות לכלל האומה.

    המשכם של תהליכים אלה, הן בעולם והן בעם ישראל, אינו מובן מאליו, והמשברים העוברים על העולם ועלינו קוראים לנו לחיים של עשייה וחיזוק, חיזוק האמונה וחיזוק האהבה!

    בברכה, ש.צ. לוינגר

  6. הטענה הדתית לא מסתפקת בקביעה (א) לא נוכל להבין את אלהים. אלא היא מוסיפה טענה נוספת: (ב) אל אמונה ואין עוול, צדיק וישר הוא.
    הבעיה היא עם טענה (ב') זו. את אלהים לא נוכל להבין, אבל עוול הוא דבר ברור, מובן וקל לזיהוי. העוול בשואה זועק לשמים (תרתי משמע), כמו עצם קיומו של רוע באשר הוא.
    אם אלהים לא רק יוצר אור אלא גם בורא רע, ומפי עליון תצאנה גם הרעות כמו הטובות, ואפילו אם הוא רק מאפשר את קיום הרוע, הרי שהבעיה שאנו דוקא כן מבינים איננה עם קביעה (א') לעיל, אלא עם הקביעה הנוספת (ב) שאלהים הוא מוסרי, לפי הסטנדרטים שלנו.

    אפשר לטעון שהמוסר שלו שונה מהמוסר שלנו. השואה היא עוול ורוע לפי המוסר האנושי בלבד. (השוו מו"נ חלק א פרק ב). אבל אלהים שאיננו מוסרי וצודק ואף מלא עוול, לפי הסטנדרטים האנושיים, איננו ראוי לאהבה אנושית, לפי אותם סטנדרטים עצמם.

    • ומי נטע בלב האדם את רגש המוסר, הן המוסר הטבעי והן מוסר הנביאים – לא האלקים? האנושות מתריסה מזה יותר ממאתיים שנה שאינה זקוקה לאלקים ולהדרכתו, והתבונה האנושית יביאו לעולם נאור. ומה קרה? אחת האומות התרבותיות ביותר – דוקא היא שהקימה מנגנון רצח מפלצתי! ושאר עמי התרבות מה עשו? עמדו מנגד באדישות. איוולת התרבות המודרנית סילפה את דרכה ועל ה' יזעף ליבה?!

  7. עלי להודות שעל אף שאני מאמין בהשגחה הפרטית אינני מקיים מצוות. הרקע שלי חילוני [לא לגמרי!] אך מזה עשרות שנים זוכה אני לסייעתא דשמיא אם אני מצידי עשיתי את כל הנדרש כדי להצליח במעשי.
    שואת העם היהודי ואסונות אחרים של כלל האנושות, אינן נותנים לי מנוח, וגורמים לי לתהות ולהתלבט , בעניני האמונה. הבטחון בהשגחה הפרטית לה אני זוכה, מונע בעדי מלהיות אתאיסט. אך לבטי בעניין מקומו של האל בחיינו דרבנו אותי לחפש מענה, ונדמה לי שמצאתי:
    לנוכח המציאות שבה הרבה פעמים המוות הוא המפלט מייסורי שאול העוברים על בני אנוש, ייסורים כאלה שמעלים את התהייה: הכיצד איפה האלהים? הרי כתוב שהאל רחום וחנון. למה אין הוא נחלץ להושיענו?
    תשובתי היא פשוטה וקשה כאחד: בתורה שבכתב לא נטען באף מקום שהאל הינו כל יכול!
    תאמרו הכיצד?- עצם היות האל בורא העולם אמור להעיד על כל יכולתו.
    אכן- אך לענ"ד אין האל עומד מעל לחוקי הטבע שהוא עצמו קבעם.
    ולפיכך אין הוא יכול לגרום מהרגע הזה לרגע הבא לרעידת אדמה.
    אך האל יכול לתזמן ארועים , ולגרום לרעידת אדמה שתתרחש במועד שהוא האל צפה או תכנן מראש.
    על כן אינני מתפלל לאל- אני בטוח שהאל יודע היטב מהם צרכי, ולדעתי- חובתי אינני לקיים את מצוות התורה, אלא לשאול את עצמי ואת האל מהי הדרך הנכונה לעבוד אותו.
    ועד כה, מתוך מאמץ ורצון להבין למה מצפה ממני האל, אני עושה כמיטב יכולתי הצנועה כדי לשמור על העולם שהאל ברא.
    ואני משוכנע שאם כל בני האדם יראו זאת כחובתם הראשונה, הרי שעולמנו יהיה הרבה ראוי וארחיק ואומר יותר מכך- על אף שהאל נשגב מאיתנו, אני משוכנע שהאל נפגע אם אנו פוגעים שלא לצורך מובהק במה שהאל עצמו ברא.
    ועוד דבר לי בעניין זה: אני חושב שהסתר הפנים בו נתנסה עמנו הוא תגובת הקב"ה על שעם ישראל לדורותיו עסק יותר מדי בעניני שכר ועונש ולא רצה להבין שתכלית קיומנו היא להביא את האמונה באל האחד ליתר בני האדם, ושלא הבנו כי התבונה שהאל חנן אותנו בה, נועדה לא רק עבורנו, אלא גם לחפש דרכים שיאפשרו לנו להתקיים מבלי לפגוע בברואי האל האחרים!

  8. 1) אלוהים לא היה בשואה. זו השואה שהיתה באלוהים.

    2) נמצא כי אי קיום איננו מהווה גורם מגביל בעבור אלוהים או: נמצא כי אלוהים איננו מוגבל על ידי אי קיומו.

    3) שאלת קיומו של אלוהים היא הפחותה שבשאלות האמונה.

    4) קיומו של האל בעיני המאמין הוא בעייתי ביותר, שכן בדרך כלל מאמין המאמין בקיומו של האל. לא באל. וזו בעייה. דנתי בה במקומות אחרים, וכאן אומר בקצרה:
    האל איננו קיים.
    זו איננה אמירה ישותית (אונטולוגית, השייכת לתורת היש), אלא אמירה הכרתית, (אפיסטמולוגית, שעניינה תורת ההכרה).
    מה הכוונה?
    – הכוונה היא שהאל שונה מאיתנו ככל הניתן, גם בעניין הקיום. שאין אנו יכולים לתפוש דבר וחצי דבר בנוגע לאל, בכלל זה את קיומו. טובו של אלוהים, רעתו, קנאתו, חסדיו – כל אשר אנו מייחסים להאלוהים – אין בהם דבר אחד מובחן הברור לנו – ושוב אומר אני: בכלל זה קיומו.
    – הכוונה היא שאי־קיום איננו מהווה גורם מגביל בעבור אלוהים. אלוהים איננו כפוף לחוקי הטבע, בכלל זה לחוק הסתירה ולחוק השלישי הנמנע.
    אלה הן אמירות שמן הלוגיקה, והן באות לעקור את האל מן הלוגיקה.
    שכן הכפפת האל ללוגיקה כמוה כאמירה שהאל הוא דבר שמן הטבע, ואם הוא דבר שמן הטבע, הרי שאין הוא אלוהים כלל וכלל, ועל־כן ממילא אינו קיים.
    מה שברור לאדם הדתי, ואני כותב בשמי בלבד, הוא שאני משתף אלוהים, את האלוהים, ה' הווי"ה אלוהי ישראל, אלוהי אברהם יצחק ויעקב, האל המתגלה למשה – את האל הזה – בכל אספקט של חיי. אני עצמי מכניסו אל המערכת, כופה אותו על עצמי, ועוצמת אמיתתו בחיי גדולה מכל אמת אחרת, גם אמת שאין עוררין עליה, והיא מקובעת בי ככל הניתן. אמת ה' יתברך גדולה מאמיתת 2=1+1, שכן זו אמת שבטבע, ואילו הוא אמת שלא מן הטבע. ואין לי ספק כי חותם אמיתתו טבוע במשוואה הגדולה הזאת, כשם שטבוע במשוואות בסיסיות גדולות אחרות. אבל אמת ה' נפרדת מהן, שאין היא ידועה לי, מובנת לי, נתונה לי כלל וכלל.
    על כן אומר אני: האלוהים איננו קיים. זה לא מפריע לו בפעולתו ולא מפריע לי באמונתי.

    5)רשימה מצויינת, דברים חשובים.

    • אין 'לא תסעד'

      לאייל בר-כוכבא –

      כבר שמעון בר כוכבא אמר לאלקיו: 'לא תסעד ולא תכסוף'. וכך אמר האדם המודרני לאלקיו: אני נאור, אני חכם. אסתדר בלעדיך'.

      השואה, של ימי בר-כוכבא ושל ימינו, מלמדת אותנו מה קורה כשהקב"ה נעתר לזמן קצר לעולם המבקש 'לא תסעד', ואנו מבינים שקיומה של הכבשה בין מיליוני זאבים במשך אלפי שנים, אינו אלא נס מתמשך.

      הקב"ה בעצמותו 'לית מחשבא תפיסא ביה', אך בפעולותיו 'לית אתר פנוי מיניה', ולו אנחנו מודים 'על ניסיך שבכל יום עימנו, ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת, ערב ובוקר וצהריים'.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      באחד מספרי זמירות השבת מצאתי שיר שהביא חסיד חב"ד לשולחנו של אחד מאדמו"רי גליציה:

      'שרפים ואופנים וחיות הקודש פרעגין זיך: וואס איז ג-ט?
      אוי וויי, וואס ענטפערט זיי?: לית משבא תפיסא ביה.

      שרפים ואופנים וחיות הקודש פרעגין זיך: וו איז ג-ט?
      אוי וויי, וואס ענפערט זיי?: לית אתר פנוי מיניה'

      ובתרגום:

      שרפים ואופנים וחיות הקודש שואלים: מה הוא ה'?
      מה הם עונים?: לית מחשבא תפיסא ביה!

      שרפים ואופנים וחיות הקודש שואלים: היכן ה'?
      מה הם עונים?: לית אתר פנוי מיניה!

      • אם היה כאן כפתור לייק, הייתי עושה לך לייק.
        עם זאת, אני לא מסכים עם הפסקה השנייה שלך. אני חושב שהוויתו מלאה את הארץ גם שם גם שם.
        אהבתי את השיר מאד.

    • הסתר פנים - רק למראית עין

      אכן בשואה היתה נוכחות ה' והשגחתו, אלא שהיתה בהסתר. מרבית המהלכים לא מובנים לנו. פה ושם התגלתה יד ה' בגלוי.

      ב-1941 הכניס ה' בליבו של היטלר להפר את בריתו עם סטאלין ולפלוש לבריה"מ ולפתוח חזית שנייה. מה שהביא למפלתו. לולא עשה זאת, היה יכול להמשיך לשלוט באירופה, ובהמשך לנצח את הבריטים שעמדו מולו ללא כל עזרה ולהשתלט על כל מושבותיהם באסיה ובאפריקה ובכללן ארץ ישראל ואז ח"ו היה חסל סדר יהדות. היטלר היה משמיד פיזית את יהדות אירופה, המזרח התיכון וצפון אפריקה. ויהדות בריה"מ וארה"ב היו מושמדות רוחנית, כאן על ידי הדיכוי וכאן על ידי החופש הגמור, שהיו מביאים להתבוללות.

      ב1942 שלטו כמעט באין מפריע על כמעט על כל מזרח אסיה. במקום לעשות את הדבר הנכון, לכבוש את הודו או את אוסטרליה וניו-זילנד – הסיתם ה' להתגרות באמריקנים בפרל-הרבור ולהכניס את ארה"ב למלחמה שהביאה להכרעה הסופית כנגדם וכנגד בעלי בריתם.

      בליל הפרישה לנורמנדיה, שיחק היטלר בקלפים עד השעות הקטנות של הלילה ונרדם. בבוקר, כשביקשו ראשי הצבא הוראות לפעולה, איש לא העז להעיר את ה'בוס', ולא ניתן היה לקבל החלטות גורליות לפעולה.

      בשנאתו ליהודים, גירש היטלר מאירופה אפילו יהודים למחצה ולרביע. כך מגיעים לאמריקה איינשטיין ונילס בוהר, ומסייעים לפיתוח הפצצה האטומית שהכריעה את היטלר ושותפיו, ואף הביאה לשלום יציב עשות שנים אחר כך, ביוצרה 'מאזן אימה' בין במעצמות.

      את מרבית המהלכים איננו מבינים, אך מהמעט שאנחנו מבינים – רואים אנחנו שאין מקרה בעולם, 'מאת ה' היתה זאת' גם אם 'היא נפלאת בעינינו', ויד ה' היא שמכוונת את העולם בגלוי ובסתר.

      • מה שהצליח האדם 'הנאור' לעולל באותן שנים ספורות של 'הסתר פנים' – רק מוכיח למפרע שקיומו של עם ישראל במשך אלפי שנים כ'כבשה בין שבעים זאבים' אינו דבר טבעי, אלא נס מתמיד,

  9. הרב כממשיך של דרידה נפלא רק שממש לא חיבים לשמור מצוות

  1. פינגבק: בתגובה ל"נשאר רק לצעוק" | מוסף "שבת" - לתורה, הגות ספרות ואמנות

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: