תגובות לגיליונות קודמים – 906

תגובות לגיליון "לבי במזרח ־ הציונות הדתית והמזרחים", פרשת ויצא

פרויקט חירום להצלה

מוסף "שבת" לפרשת ויצא הוקדש לנושא הציונות הדתית והמזרחיים, ועסק בין השאר בשילוב תרבותם של הספרדים ובשיקום זהותם. אך נראה שנושא חשוב ומרכזי מאין כמותו בתרבותן של קהילות אלה נותר עמום ונדחק לשוליים.

תרבותן של קהילות ישראל, ובמיוחד הקהילות הספרדיות, מושתתת במידה לא מבוטלת על מסירה שבעל פה. חלק נכבד ומשמעותי מעולמה הדתי והתרבותי של הקהילה עבר בעל פה מדור לדור, מאב לבן ומאם לבתה. מסורות אלה כללו היסטוריה, דקדוק ולשון, פרשנות, הלכה ומנהג, שירים וסיפורים, אגדות ומדרשים, פתגמים ושאר דברי חכמה ודעת.

ועוד, המסורות הללו הועברו בלשון היהודית המקומית, קהילה קהילה ולשונה. לשון יהודית זו נוצרה מתוך הכלאה ועימות עם הלשון הנוכרית שמסביבה. פעמים רבות הלשון היהודית אצרה מאפיינים עתיקים של לשונות הסביבה שעברו מן העולם. פעמים אחרות אותה לשון שימרה עקבות לשונות אחרות שהקהילה נפגשה בהן במהלך נדודיה.

לשונות חיות הללו נמצאות בסכנת היעלמות והכחדה ממש. עם העלייה לארץ וחיסול הקהילות היהודיות בגולה החלו לשונות אלה להתנוון ולהישכח ועמן טבעו במצולות תרבויות שלמות, שחלקן הנכבד בנות מאות שנים. צו השעה הוא להקליט ולתעד לשונות יהודיות אלה. כיום, בעידן המודרני, כאשר המכשור האלקטרוני והדיגיטלי של הקלטה וצילום קל ונגיש, המשימה אינה קשה. וכל מי שרוח בלבבו חייב לטעמי להירתם למשימה.

באוניברסיטת חיפה בשיתוף מכון בן צבי לחקר קהילות ישראל במזרח הוחל בפרויקט חירום לשימור לשונות אלה ותיעודן. במסגרת תוכנית זו יוקלטו דוברי לשונות יהודים מכל רחבי הארץ על פי חלוקה לארצות התפוצה (מרוקו, אלג'יריה, תוניסיה, לוב, מצרים, ישראל, סוריה, תימן, עיראק, כורידסטאן, תורכיה, פרס, בוכרה, קווקז ועוד) ולקהילות המוצא, שעתים קרובות שימרו לשונות מיוחדות ומרתקות. כך נוכל לתעד אף את לשונן ותרבותן של קהילות קטנות שחיו בכפרים מבודדים שלשונן ותרבותן לא נודעו עד כה. חומרים אלה ירוכזו, יעובדו ויעמדו לרשות הציבור.

מחמת מיעוט התמיכה הכספית וחשיבותו של גורם הזמן, עיקר העבודה ייעשה על ידי מתנדבים, בני משפחה, תלמידים, סטודנטים וכל מי שנדבו לבו לסייע בתיעוד ובשימור. שמותיהם של המרואיינים ושל המקליטים יופיעו בכל הקלטה ויהי בכך יד ושם לקהילות יהודיות עתיקות ומפוארות.

בזמן הקרוב יעלה לאוויר אתר המרכז. לעת עתה אפשר יהיה לקבל הדרכה והנחיה בעריכת ריאיונות, בדרכי ההקלטה והצילום וטיפים אחרים על ידי פנייה לכתובת leshonotyehudim@gmail.com. אף חומרים מוקלטים ניתן יהיה לשלוח לכתובת זו.

מוצע לכל מי שקרוב ללשונות הללו להקליט ולתעד את שיחתם של בני משפחתו המבוגרים. כל אחת ואחד מאיתנו הוא שליח הצלה של קהילות יהודיות תוססות, שדווקא אהבתן לציון הביאה להכחדת לשונן ותרבותן העשירה. היסטוריה, תרבות, ספרות, יהדות וגם בלשנות וציונות, כולן תצאנה נשכרות ממפעל שימור זה.

יהודית הנשקה

ד"ר יהודית הנשקה היא מרצה בכירה בחוג ללשון העברית באוניברסיטת חיפה

—————————

תגובה ל"הפרטת הדת במדינה" מאת חיים נבון, גיליון פרשת וישב

בעיה בקריאת המציאות

במאמרו מצביע הרב חיים נבון על הבלבול הקיים במושג "הפרדת הדת מהמדינה" ומנתח היטב את ההבדל בין חילון המרחב הציבורי לבין הפרטת שירותי הדת. חילון המרחב הציבורי לדעתו הינו בלתי אפשרי ובלתי רצוי, בעוד הפרטת שירותי הדת הינה דבר אפשרי וראוי.

לטענתו של הרב נבון, כל עוד מערכת הכשרות היא מונופול ממשלתי גורמים ממשלתיים או משפטיים יבחשו בה, ולדבריו "מי שרוצה לשחרר את מערכת הכשרות מהתערבות משפטית־חילונית, חייב להפריט אותה".

תריס בפני המשפטיזציה

ייתכן שבאופן תיאורטי עמדתו של הרב נבון היא נכונה, אולם הבעיה היא בקריאת המציאות. במציאות הישראלית, דווקא מעמדה העצמאי של הרבנות הממלכתית כגורם המבצע משמש כחיץ האחרון בפני חילון הפרהסיה הציבורית ובפני פגיעה בשירותי הדת הפרטיים. לעומת זאת גורמים פרטיים או גורמים מנהליים שיפעלו כרגולטור יושלכו תחת גלגליה של עגלת החילון הריקה, שבה דוהרים בית המשפט העליון והיועץ המשפטי לממשלה, ולא תהיה להם כל יכולת לעשות שימוש בהלכה כשיקול לגיטימי.

רק לשם ההדגמה, אם יוקם גוף כשרות פרטי שהסטנדרטים שלו יהיו מחמירים ביותר, אך חלק מהמשגיחים שלו אינם יהודים. האם תהיה לרגולטור יכולת לטעון בפני בג"ץ שהעובדה שהמשגיח אינו יהודי פוגעת בנאמנותו ההלכתית? איזה פרקליט ממחלקת בג"צים ייצג את העמדה הזאת בפני בג"ץ?

אכן, מערכת המשפט כבר ניסתה לפלוש לתחום הרבנות ובתי הדין הרבניים מספר פעמים, אולם העובדה שמקור הסמכות של המערכות הללו עצמאי, ואינו תלוי בבתי המשפט או ביועץ המשפטי לממשלה, אפשרה להם להילחם על שלהם.

בג"ץ פסק בעבר שבתי הדין הרבניים הפועלים מטעם המדינה אינם יכולים לשמש בוררים בדיני ממונות. על אף זאת, בתי הדין הרבניים ממשיכים לדון בדיני ממונות עד היום, כשרוב ההרכבים מתעלמים לחלוטין מפסיקה זו של בג"ץ או מעמדותיו של היועץ המשפטי לממשלה בעניין, ובצדק. גוף פרטי שינסה לפעול כך יזכה לחוות על בשרו את כוחה של המערכת הציבורית. חקירות משטרתיות, צווים לפי פקודת ביזיון בית המשפט או תביעות אזרחיות יוציאו מהר את החשק לכל גורם פרטי שינסה להתעמת עם המערכת.

בג"ץ ניסה לחייב בעבר את אחד מרבני הערים לתת כשרות למפעל עופות שלא פעל לפי הוראותיו. אותו רב ציית ופרסם ברבים שהתעודה ניתנת מכוח פסיקת בג"ץ, ומנהל מפעל העופות הבין היטב שכדאי לו ליישר את ההדורים ולציית להוראות הרב, שאם לא כן איש לא יקנה מתוצרתו.

האם פקיד הפועל כרגולטור יוכל לעמוד במכבש הלחצים הזה אל מול "אבירי שלטון החוק"? האם הרגולציה לא תוכפף מיידית לרגולטור העל, בג"ץ?

דווקא ההפעלה של שירותי הדת על ידי הרבנות, כגורם עצמאי, משמשת תריס בולם למעורבותה של המערכת המשפטית הפועלת כבר מזמן ליישומה של אותה דרישה קיצונית לחילון המרחב הציבורי והפרטי.

בג"ץ נגד הקהילה הדתית

ייתכן שבמדינה מתוקנת, שבה מערכת המשפט מתירה לגורמים פרטיים לפעול כהבנתם ונותנת לחברה ולשוק להתנהל במינימום התערבות, ניתן ליישם את התפיסה העולה ממאמרו של הרב חיים נבון. אולם במדינת ישראל, בדרך אל חילון המרחב הציבורי והפרטי, זנחה מערכת המשפט את כל עקרונותיה, והיא משתמשת בכוחה נגד הפרט ונגד הקהילה הדתית.

קבוצה קטנה של יהודים משיחיים שהחזיקה אולם שמחות בהרי ירושלים נאלצה לסגור את האולם. הסיבה: אמונתם הדתית המתנגדת לקיום אירועים לבני זוג מאותו מין. בית המשפט חייב אותם לשלם פיצויים לשתי לסביות שרצו להתחתן באולמם וסורבו. זכות הקניין וחופש הדת כלל לא באו בחשבון. במדינת ישראל של היום, במשרד המשפטים, פועל צוות משימה מיומן שמטרתו להילחם בכל ניסיון הפרדה בין גברים ונשים ממניעים דתיים. כאשר העלה מאן דהו את ההשערה שמח"ט גבעתי העדיף להזמין את משה פרץ במקום את שרית חדד מטעמים דתיים של "שירת נשים", נזעקה המשנה ליועץ המשפטי לממשלה דינה זילבר, בזמן תגובה שלא היה מבייש את כיפת ברזל, לברר האם אכן נעשתה התועבה הזאת בישראל.

כיום תלוי ועומד בפני בג"ץ תיק העוסק בזכותם של רבנים, הפועלים כאנשים פרטיים, לומר את ההלכה הפשוטה שלפיה בתביעות אזרחיות שבין אדם לחברו אסור ללכת לדון בפני בית משפט ויש ללכת לבית דין הדן על פי דין תורה. על פי הנחיית היועץ המשפטי לממשלה, אמירה פשוטה של אמת הלכתית מקובלת, ולפיה מי שהולך לדון בפני ערכאות הרי הוא כמרים יד בתורת משה, מספיקה כדי שתלמידי חכמים ייחקרו באזהרה כאחרוני הפושעים (גילוי נאות: הח"מ מייצג את הדיינים הנ"ל בתיק המתנהל בבג"ץ).

הרבנות הראשית, על כל פגמיה, היא עדיין הגוף היחיד במדינת ישראל שהגדרת המשימה שלו היא לשמור על אופייה היהודי של מדינת ישראל. עד שיתוקנו הגופים האחרים, ועד שתרוסן מערכת המשפט, יש לחזק את כוחה של הרבנות. ייתכן שניהול טכני של מערכות הדת במדינה כדוגמת הכשרות והקבורה הוא אילוץ, וייתכן שלו תעמוד הברֵרה בין כשרות פרטית לכשרות של הרבנות עדיפה כשרות פרטית, אולם לא זו הבררה. אם יתבטל המונופול של הרבנות לא נקבל כשרות בד"ץ, נקבל כשרות בג"ץ, ורגולטור אזרחי לא יוכל לחסום זאת.

בסיטואציה הקיימת בישראל, הפרטת שירותי הדת תשמש כלי נוסף למערכת המשפט לנטרול הדת מהמרחב הציבורי. נטרול זה אכן מסוכן ואכן פסול, אולם לצערנו הוא כבר מזמן לא בגדר תיאוריה.

המאבק על זהותה של המדינה מתנהל זה זמן רב. הפיכת שירותי הדת לידידותיים ונגישים בוודאי יכולה לסייע במאבק, אבל היא לא יכולה להיות הפריזמה היחידה שבה מתנהל המאבק. מועצת הרבנות הראשית והרבנים הראשיים חייבים להבין שאם הם לא יגלו יותר אומץ לב במערכה על המרחב הציבורי, ולא יביעו את עמדתם, איש לא יעשה זאת במקומם. אם הרבנות לא משמיעה את קולה כאשר בית המשפט דן בשאלות של המתת חסד, לא מביעה את עמדתה על חקיקה המכרסמת במעמדה של המשפחה ולא עומדת על זכותם של רבנים מכהנים וסתם רבנים לומר את דעתם ההלכתית בקול גדול, היא מאבדת את ההצדקה לקיומה.

שמחה דן רוטמן

עו"ד שמחה דן רוטמן הוא מנהל המחקר בתנועה למשילות ודמוקרטיה

—————

מאמין בכוח ההפרטה

הרב חיים נבון משיב:

תודתי לעו"ד רוטמן על תגובתו השקולה, אך דומני שניתוח המקרים שהזכיר דווקא מחזק את טענותיי. הוא שאל איך יתייחס בג"ץ לגוף כשרות פרטי שהמשגיחים שלו אינם יהודים. על כך אשיב שלדעתי השאלה כלל לא תגיע לבג"ץ. לדעתי המדינה אינה צריכה להגביל גוף כזה מלהעניק כשרות. תפקידה יהיה רק לדאוג שכל גוף כשרות יפרסם את הסטנדרטים שעל פיהם הוא עובד, ויעבוד על פי הסטנדרטים שאותם הוא מפרסם.

במקרה הדמיוני שתיארנו, המדינה לא תשלול את סמכות הגוף הנ"ל להעניק כשרויות; המדינה רק תחייב אותו לפרסם בכל מקום, על חותמת הכשרות, שהמפקחים שלו אינם יהודים. ואם גוף רפורמי ירצה לתת כשרות – אדרבה; ובלבד שיציין על גבי חותמת הכשרות שמדובר בכשרות רפורמית, שאינה מחויבת לשולחן ערוך. נראה כמה ישראלים יהיו מעוניינים בכשרויות הללו. אפשר לראות איך פועל תחום הכשרות החופשי בארה"ב. בארץ ישראל, שרוב תושביה שומרי כשרות, הוא יעבוד עוד הרבה יותר טוב.

דוגמה נוספת שהזכיר עו“ד רוטמן: בית המשפט העליון אסר על בתי דין רבניים לתפקד כבוררים בענייני ממונות. על אחת כמה וכמה שהיה מתעלל בבית דין רבני פרטי. ואני אומר: זוהי ראיה לסתור. בית דין רבני ממלכתי הוא חלק ממערכת המשפט וכפוף לכלליה. אך שני אנשים יכולים לבחור כבורר כל אדם או גוף פרטי שבו יחפצו, ובית המשפט לא יתערב בזה. כשם שדווקא הממלכתיות של מערכת הכשרות מכפיפה אותה להתערבות חוזרת ונשנית של בתי המשפט, כך דווקא הממלכתיות של בתי הדין הרבניים מכפיפה אותם להתערבות זו. אציין עוד שבמאמרי לא קראתי להפריט את בתי הדין, שהרי בתחומים מסוימים נחוצה מערכת משפט ריכוזית, שיכולה להטיל סנקציות (למשל, על סרבני גט). ודאי שבית דין פרטי לא יוכל לעשות זאת.

באופן כללי, אני בהחלט מאמין בכוחן של הפרטה ותחרות. לימדונו חכמינו: “קנאת סופרים תרבה חכמה“ (בבא בתרא כב). הפרטה בהקשר זה אין פירושה תחרות כלכלית, אלא חופש קהילתי. יש רק תחום אחד של שירותי הדת בישראל שהוא מגוון ומצליח מאין כמוהו, והוא – שלא במקרה – התחום היחיד שהוא מופרט לחלוטין: בתי הכנסת. יש בישראל כ־15,000 בתי כנסת אורתודוקסיים (לעומת כ־40 רפורמיים), והם מגוונים ותוססים ומרכזים חיי קהילה עשירים. גם שאר שירותי הדת שלנו יכולים להיות כה מוצלחים אם נפסיק להתייחס אליהם ברוח קולקטיביסטית־ריכוזית. לעומת זאת, אם בתי הכנסת שלנו היו מנוהלים באופן ריכוזי כמו בתי העלמין שלנו, חוששני שהם היו דומים גם במידת החיוּת שבהם.

לאחר פרסום מאמרי קיבלתי תגובות רבות, משני סוגים. חלק הצביעו על בעיות שונות בהפרטת אחדים משירותי הדת, וחלק הצביעו על הצעות קודמות ברוח דבריי, שביניהן בולטת זו שניסח ד“ר הדר ליפשיץ. אני מודה לאלו ולאלו. עיקר כוונתי לא היה לנסח הצעה מעשית מחודשת ומפורטת בנוגע לשירותי הדת בישראל, אלא להצביע על נקודה עקרונית: אין קשר בין הפרדת הדת מהמדינה לבין הלאמת שירותי הדת או הפרטתם. לדעתי עלינו לומר: לא להפרדה, כן להפרטה. אחרי שחצינו את הרוביקון הזה, אפשר לדון מבחינה עניינית איך בדיוק כדאי לתקן כל חלק מהמערכת המקיפה של שירותי הדת. ודאי שכל תחום דורש עיון ממוקד ומעשי, המתחשב בנתוניו הספציפיים. עיקר העיקרים הוא להתגבר על הפחד: תיקון שירותי הדת, כולל הפרטה חלקית שלהם, לא יביא להפרדת הדת מהמדינה, אלא להפך: ינכיח אותה ככוח רלוונטי בחברה הישראלית של המאה ה־21.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון' כ"ז כסלו תשע"ה, 19.12.2014

פורסם ב-19 בדצמבר 2014,ב-גיליון מקץ תשע"ה - 906, תגובות. סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. בגיליון פרשת מקץ הבאתם רעיון של האדמו"ר מסוכטשוב בעמוד הפותח של הגיליון, חבל רק שנפל שיבוש קטן בשם המשפחה של האדמו"ר. שם המשפחה הנכון הוא בורנשטיין ולא ברונשטיין

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: