נערה משכילה היא סכנה | בכל סרלואי  

זוכת פרס נובל לשלום בת ה־17, שנורתה בראשה והחלימה, מלמדת את העולם פרק במסירות נפש. בראש ובראשונה של אביה במאבקו להשכלת נשים 

973266אני מלאלה

מלאלה יוספזאי עם כריסטינה למב

מאנגלית: שרה ריפין

כנרת, זמורה־ביתן, 2014, 301 עמ'

 

כאשר שאל הנרי קיסינג'ר את ג'ואו אנלאי (ממייסדי סין הקומוניסטית וראש הממשלה הראשון שלה) את דעתו על המהפכה הצרפתית, השיב הסיני הזקן כי "מוקדם מדי להגיד". המהפכן הזקן ראה את האמת שמדינאים צעירים עיוורים לה מתמימות או מרצון: לעתים רחוקות ניתן להעריך את ההיסטוריה בטווח הזמן המיידי שלה. חברי ועדת פרס נובל לשלום מן הסתם לא חושבים כך (או שאינם מודעים לחכמתם של סינים זקנים) כיוון שמיהרו להעניק את פרס הנובל למלאלה יוספזאי עוד לפני שנתה העשרים.

שלא תבינו לא נכון: מלאלה יוספזאי היא נערה מעוררת התפעלות, שמאבקה לחיים הראה לעולם כי הצורך בהשכלה הנו בחירה בחיים וזכות אנושית בסיסית, עוד לפני שהטליבאן ירו בה והכריחו אותה גם להיאבק על חייה. מלחמתה של יוספזאי לחיים ולהשכלה ראויה שתיחרת על לבם של כל אלה שמאבקם של יחידים לחיים מעורר בהם השראה. אבל ההכרעה לגבי תרומה לאנושות מוקדמת מדי.

אין זו הפעם הראשונה בחמש השנים האחרונות שוועדת הפרס בוחרת להעניקו לאדם בשל החזון שהוא מעורר באנשים, ולא בשל הישגים ממשיים. נשיא ארה"ב ברק אובמה זכה בפרס החשוב בשנת 2009, שנים עשר יום לאחר שנבחר לנשיאות, על תרומתו לחיזוק הדיפלומטיה הבינלאומית ולשיתוף הפעולה בין העמים. אין חולק על כך שבחירתו של נשיא שחור לראש מדינה שבה רק לפני חמישים שנה נזקקו למשמר הלאומי כדי להשליט חקיקה גזעית היא היסטורית ומרשימה, אבל הרגש ההיסטורי אינו עילה למתן הפרס החשוב בעולם, והקריאה בביוגרפיה של יוספזאי מוכיחה זאת.

מתארת את דמותו של אביה בהערצה, ובצדק. מלאלה ואביה לאחר הזכייה בפרס נובל צילום: אי.פי.אי

מתארת את דמותו של אביה בהערצה, ובצדק. מלאלה ואביה לאחר הזכייה בפרס נובל
צילום: אי.פי.אי

משוגע בעמק

ביוגרפיה מתחילה לא מהולדתו של איש גדול, אלא מהמארג העדין שיצר אותו. מלאלה יוספזאי נולדה באפגניסטן למשפחה מוסלמית סונית אדוקה, בת לעם הפאשטוני. כנשים אפגניות רבות, אמה מעולם לא למדה קרוא וכתוב. אביה של מלאלה היה צעיר עני מרוד ותאב דעת, שהקדיש את חייו למען השכלה. במאמצים הרואיים עבור בן למשפחה ענייה שלא ראתה כל ערך בהשכלה, הוא רכש לעצמו השכלה אקדמית כדי להגשים את חלומו ולפתוח בית ספר שיעניק השכלה לכול.

השכלת ילדים במדינה שבה נדרשים רבים מהילדים לשותפות בפרנסת המשפחה נחשבת למיותרת במקרה הטוב ולהרת אסון במקרה הרע – היא מערערת על יסודותיה של תרבות אשר שואבת את עיקר כוחה מקיומה של מסורת. מלאלה מתארת את דמותו של אביה בהערצה, ובצדק. מאמציו לפתוח בית ספר יסודי בעמק סוואט העני משולים לניסיון למלא את המדבר במים באמצעות כפית. בעיני רבים הוא נחשב למפר שלווה במקרה הטוב, ולאדם מסוכן במקרה הרע. אבל כאשר החליט שבית הספר ילמד גם בנות, התברר לכולם שהוא גם משוגע.

עוד לפני שהגיעו הטליבאן אל העמק התמודדו אנשיו עם המלחמות התכופות באפגניסטן שאיימו להפוך את גן העדן לגיהינום. בואם של הטליבאן הטה את הכף, ותושבי סוואט החלו לסבול מנחת זרועם, מהפגזות צבא אפגניסטן הנלחם בו ומההפצצות האמריקניות שלאחר מתקפת הטרור של ה־11 בספטמבר. מלאלה מתארת ילדות בצילן של הפצצות, ואת הניסיון לקרוא את סדרת "דמדומים" ורומנים של ג'יין אוסטן בעוד האימאם פזאלולה נושא את דברי ההתלהמות שלו ברדיו, שבהם הוא מבטיח לנשים כי צניעותן והשמירה על חוק הפּוּרדָה, ההסתגרות בבית ולבישת רעלה, יאפשרו להן ולמשפחתן להגיע לגן עדן. בין הטרור שבחוץ לשלוות הבית גדלה מלאלה, שאביה התעקש על השכלתה והצטיינותה והתייחס אליה כאל אינטלקטואלית בפוטנציה ובפועל.

אבל השכלתן של בנות היא פשע דתי על ידי הפרשנות הקיצונית של האסלאם, הרואה באישה אמצעי ולא מטרה, והטליבאן מודיע על סגירת כל בתי הספר בעמק. עבור נערות רבות ומלאלה ביניהן זהו גזר דין מוות על כל מה שיש בו שאר רוח וסיכוי קלוש לחיים שאין בהם דלדול רוחני וחומרי בעתיד.

באומץ שניתן אף לכנותו טירוף, פותח זִיָאוּדִין יוספזאי במאבק נגדם בעמק שלו: חמוש בכלי הנשק של רצון עז, אהבת ספר ואמונה לוהטת בצדקת דרכו, הוא ממשיך ללמד בנות תוך סכנת מוות לו ולבני משפחתו. מול טרור הטליבאן הוא נלחם בכלים דמוקרטיים: הוא פונה לשרים, מגייס עצומות, מעודד את בתו לכתוב על חוויותיה כילדה משכילה בעולם פונדמנטליסטי ומתראיין לכל כלי תקשורת אפשרי כדי להביא לתודעת המערב השבע את הזוועה המתרחשת בארצו.

הוא נעשה לאיש מסוכן, אך בתו – למסוכנת ממנו. גברים אפשר להרוג בקלות, אך נשים משכילות הן הרבה מעבר לאדם, הן גם רעיון. בעולם שבו גברים מתיזים חומצה על פניהן של נשים שאינן צנועות מספיק, נאבקת מלאלה כדי להביא למודעות העולם את מצבן הקשה: החל מגיל שלוש עשרה היא כותבת בלוג עבור הBBC־, שבו היא מתארת את חייה בצל טרור הטליבאן ואת הרצון שלה להשכלה. היא מתראיינת לכל כלי תקשורת מערבי או מקומי, כדי לעודד את האנשים למרוד בטרור בנשק ההשכלה. בגיל חמש עשרה, שעה שאמה מתחילה בגיל העמידה ללמוד קרוא וכתוב והיא חוזרת מבית הספר עם חברותיה, יורה מתנקש מטעם הטליבאן בראשה של מלאלה ובשתיים מחברותיה.

ההתנקשות כבומרנג

במסתה הכבירה "שלוש גינאות" חושפת וירג'יניה וולף (סופרת גדולה שלא זכתה בפרס נובל) את הקשר בין השכלת נשים למניעת מלחמה. היא בוחנת את האופנים שבהם המין האנושי משקיע את מיטב המשאבים שלו בהשכלת גברים ובחיזוק הממסדים הגבריים הצבאיים והממשלתיים, ששנים של התקדמות לא מונעים מהם לפעול באופן הפרימיטיבי של המלחמה. וולף טוענת כי השכלת נשים והשקעת המשאבים הכלכליים בחיזוק החלשים בחברה (נשים במקרה זה) תאפשר לחברה תועלת כפולה של תרומת נשים לחברה ומניעת הקטל שבמלחמות.

מסה זו נקראת כרדיקלית ומרעננת גם בימינו, ומעוררת השתאות לנוכח הזמן שבו נכתבה – בימים שבהם היטלר ומוסוליני עוד היו מנהיגים שנויים במחלוקת שטענו כי לאומה הפשיסטית נדרשות נשים צנועות וצייתניות שיתרמו ברחמן לתחיית האומה והמשטר, ועוד לפני שצווחות השטנה שלהם הפכו למרחץ הדמים של המאה העשרים. היטלר ומוסוליני אינם מאיימים היום על המין האנושי, אבל התביעה מצד משטרים פונדמנטליסטיים לנשים היודעות את מקומן ומשמשות ככלי שרת להולדת חיילים וחיילות צייתנים עדיין לא פסה.

באינטואיציה המעוותת שלהם, זיהו הטליבאן כי הסכנה הגדולה ביותר למשטר שלהם היא השכלתן של נשים צעירות. נשים משכילות, אפילו כאלה שיודעות קרוא וכתוב, לא יסכימו לרתום את החיים שבהן לטובת מכונת ההרג, ויערערו על תרבות שמונעת מהן את הזכות להכיר את העולם ומהעולם את הזכות להכיר בהן.

כמו כל שלטון דיקטטורי אחר בעולם, הרודנים כורים לעצמם את קברם שלהם בעצם הטרור שהם משליטים. בשלוש היריות שירו במלאלה הם עשו את הלוחמת הפקיסטנית להשכלה לסמל עולמי. ההתנקשות בילדה צעירה, המוכרת לתקשורת ברהיטותה ובתאוות הדעת שלה, והניסיון לרציחתה בגלל סיבות אלה, עוררו בה עניין עולמי מיידי. הנערה הגוססת הועברה לאנגליה, שם טופלה והחלימה מפציעתה האנושה, ומאבקה לחיים עורר עניין בקרב רבים בכל המערב. אבל מאבקה עבור העלאת המודעות להשכלת ילדים בעולם, שסימנה לעצמה כבר בראשית חייה, רק החל.

ביוגרפיה שרק החלה

"אני מלאלה" הוא ספר חשוב, ולא משום שהמחברת שלו זכתה בפרס נובל. צדה האחורי של עטיפת הספר מציג תמונה מחממת לב של מלאלה המביטה באביה באהבה ובהערצה. זהו גם כוחו של הספר – הוא מראה כיצד הורים הנלחמים למען השכלת בנותיהם עשויים להשפיע על העולם. ההשכלה היא המפתח לעולם אמיץ וטוב יותר.

מלאלה זכתה בפרס, אבל אביה הוא זה שמסר את נפשו למען בתו שתדע קרוא וכתוב, ולמען ילדי כל העמק ומחוצה לו. זִיָאוּדִין יוספזאי הוא זה שבעקשנותו הסיזיפית ובאומץ רוחו הכביר אפשר את צמיחת בתו לאישיות המרשימה המוכרת לנו. הספר מעורר השראה בסיפור של הבת המתארת מזווית עינה את דמותו של האב, הראוי לפרס לא פחות ממנה – אם יש עיטור כלשהו שניתן להעניק לאב יותר מאשר עצם הגאווה על עוז רוחה של בתו.

ביוגרפיות של אנשים צעירים מאוד נוטות להיות מצומצמות עד מבוכה. הן מרחיבות בפרטים במקום שראוי היה למעט בהם, מכיוון שדלות האירועים עומדת ביחס הפוך לריבוי הדפים. הביוגרפיה של יוספזאי נכתבה עוד לפני הזכייה בפרס, ואחרי שזכתה כמעט בכל פרס זכויות אדם אפשרי. למרות פגמיה היא נקראת בעניין ומעוררת התפעלות בקורא, המעריץ את מאבקה של מלאלה לחיים ואת מאבקו של אביה להשכלה.

ויותר מההתפעלות, יש בקריאה עניין עמוק לגבי מה שיתרחש בעתיד, כי את הביוגרפיה המלאה שלה לא השלימה האישה הצעירה בגיל שבע עשרה, אלא רק החלה לכתוב אותה. במתן פרס נובל לשלום מעניק העולם אשראי לא מוגבל לאדם שהון אנושי רב מאחוריו. לקורא המתרשם והמקווה נותר רק לבקש ממלאלה שתמשיך לפרוע את חוב האמון שניתן לה.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"ג כסלו תשע"ה, 5.12.2014

מודעות פרסומת

פורסמה ב-5 בדצמבר 2014, ב-ביוגרפיה, גיליון וישלח תשע"ה - 904 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: