מתה לספר לך | חפצי רובלין

אנשי העיירה מקבלים שיחות טלפון מקרוביהם שנפטרו. מיץ' אלבום שוב עוסק בשאלות על משמעות החיים

971868שיחת הטלפון הראשונה מגן עדן

מיץ' אלבום

מאנגלית: כנרת היגינס־דוידי

מטר, 2014, 296 עמ'

טס רפרטי, בחורה צעירה מעיירה קטנה בשם קולדווטר הסמוכה לאגם מישיגן, הייתה שקועה בפתיחת עטיפת צלופן של קופסת תה כשהטלפון בביתה צלצל. עד שהגיעה אל מכשיר הטלפון, לאחר התמהמהות קלה, השאיר המטלפן הודעה: “זו אמא… אני צריכה לספר לך משהו“. “טֶס הפסיקה לנשום. השפופרת נשמטה מידה. אִמָה נפטרה לפני ארבע שנים“.

פתיחה בלתי צפויה זו הבטיחה בשלב זה המשך קריאה מצדי. בעמודים הבאים אנו מתוודעים לכמה אנשים נוספים שקיבלו שיחות טלפון דומות מיקיריהם שאינם עוד בין החיים. למשך זמן קצר מקבלי השיחות הם היחידים שמודעים לשיחות אלה, מפני שהם שומרים אותן לעצמם, אולם לאחר זמן קצר מרגישה קתרין ילין, אחת ממקבלי השיחות, צורך לשתף את הכומר שלה בשיחת הטלפון שקיבלה מאחותה המנוחה. היא עושה זאת למרות החשש שהכומר יחשוב שהשתגעה, מפני שמאז אותו אירוע ניסה לסייע לה כמיטב יכולתו להתגבר על מות אחותה.

אבל קתרין לא הסתפקה בשיתוף הכומר שלה בלבד. היא חשה שמוטלת עליה שליחות לספר זאת גם לאחרים כדי שידעו על הטוב והשלווה הצפויים להם בגן עדן. עד מהרה סיפרה זאת לכל חברי הכנסייה הבפטיסטית שלה. הכומר המזועזע, שחשב שקתרין חווה שיחות אלה כתוצאה מכאבה על מות אחותה, הרגיש הכרח לומר בקול: “אנחנו לא יודעים אם זה אמיתי“. אלא שאז קם חבר נוסף ואמר “זה אמיתי. גם אני קיבלתי שיחת טלפון“. מרגע זה והלאה מתגלגלת השמועה והופכת לנחלת הכלל.

מכאן ואילך מפליא מיץ‘ אלבום בתיאור השתלשלות העניינים. אין זו הפעם הראשונה שאלבום מראה עניין בנושא גן עדן. אחד מספריו הקודמים – “חמשת האנשים שתפגוש בגן עדן“ (מטר, 2004) – גם הוא ספר בדיוני, הנושא בתוכו מסר על משמעות המעשים שלנו בחיינו בכלל, ועל ההשפעה שיש לנו על אנשים ולהם עלינו, אפילו במקרים שבהם פגשנו אדם פעם אחת בלבד למשך זמן קצר; מפגשים מהסוג שאיננו תמיד זוכרים לאחר מכן.

בכך דומים שני ספרי גן העדן שלו לספריו האחרים. בספר “שומר הזמן“ (2013), למשל, משתמש אֵלבום בסיפור יציר דמיונו, שדרכו הוא בוחן את שאלת התייחסותנו לגורם הזמן בחיינו טרם הומצא השעון, ועל התייחסותנו לזמן לאחר המצאתו. במקביל, גם בספריו המבוססים על סיפור אמיתי – “ימי שלישי עם מורי“ (1998), המבוסס על פגישותיו עם מורהו המוערך מורי שוורץ, ובספרו “אם רק נאמין“ (2009), המתבסס על הקשר שלו עם רב ועל מפגש עם כומר – הוא נוגע בשאלות הגדולות של החיים, שאלות של משמעות ואמונה. אמנם, הספר הנוכחי נוגע בשאלות אלה באופן מרפרף. בעוד ספריו הקודמים עשויים להעלות שאלות פילוסופיות ותובנות מסוימות אצל קוראיהם, החוויה העיקרית של ספר זה, לטעמי, נובעת מהרצון להגיע לפענוח התעלומה, כבכל ספר מתח (טוב) אחר.

שיחות מעולם המתים ליד אגם מישיגן צילום: שאטרסטוק

שיחות מעולם המתים ליד אגם מישיגן
צילום: שאטרסטוק

מחכים לצלצול

נחזור לעיירה קולדווטר. אצל מקבלי השיחות עצמם התחלפה תגובת ההלם הראשונית לציפייה לשיחות הבאות, ואילו על אֵיימי פֵן, כתבת זוטרה בתחנת טלוויזיה אזורית, שקיוותה כבר זמן רב שמשהו גדול יקרה לה, הוטלה המשימה לסקר סיפור הזוי על שיחות מאחות מתה. לא היה לה מושג לאן תוביל אותה משימה זו, שללא ספק הוטלה עליה בשל היותה בעלת תפקיד זוטר כל כך. אולם לאיימי נועד תפקיד עיקרי בסיפור זה, מפני שהכתבה שבה דיווחה על כך החלה להזרים אל העיירה מבקרים מאמינים רבים, ומנגד גם מפגינים. העיירה עצמה פרחה בעקבות המבקרים הרבים. התקשורת הכללית החלה להתעניין בסיפורים. שאלת אמיתותו של הסיפור אינה השאלה שעל הפרק. מספר התגובות שהגיע העיד על מידת העניין שעורר, ומכאן שיש להמשיך להפיק מסיפור זה את הרייטינג הנפלא כל עוד אפשר.

אֵלבום מתאר שלל תגובות אפשריות של אנשים לסיפורים הללו: הכומר הבפטיסטי התקשה להאמין לשני הסיפורים ששמע בכנסייתו, אבל היה ער לפרץ האנרגיה החדש שהתפשט בקרב קהילתו ותהה כיצד לקדם זאת. קתרין, שהייתה הראשונה לספר על כך לאחרים, התעוררה באחד הלילות בבת אחת מחלומה ושמעה קול לא ברור. על הדשא בחצרה היא מצאה עם שחר אנשים כורעים על ברכיהם, אוחזים ידיים ומתפללים. סאליבן, שאיבד את אשתו בתאונה שנגרמה כתוצאה מהשתלשלות מקרים עגומה, לא האמין לסיפור, אבל בנו הצעיר החל לחכות לשיחת טלפון מאמו.

מעט התיאורים המובאים בסיפור מפי המטלפנים המתים על חוויית גן עדן משתלבים יפה לא רק במשאלות לב אפשריות, אלא גם בכל מה שניתן לשמוע כבר שנים מפי אנשים שחוו מוות קליני וחווית סף מוות, המתוארים ברשת ובספרים כגון "מתה להיות אני" של אניטה מורז'אני, "הוכחה לגן עדן" של הרופא ד"ר איבֵן אלכסנדר ועוד.

את מידת העניין של הספר אני רואה ביכולתו של המחבר לתאר מגוון רחב של תגובות אנושיות למאורע המתואר בו, ברמת כושר הדמיון שלו, ובשזירת סיפורו האישי של סאליבן – שחלקו בסיפור רב בהרבה מהמוזכר כאן – בתוך הסיפור הכללי, באופן שאינו גורם לקורא מאמץ יתר ללהטט בין כמה סיפורים. הספר שומר על עניין מפני שמאורע כל כך בלתי רגיל חייב לקבל הסבר כלשהו, וכמו בספר מתח, תעלומת השיחות תגיע לפתרונה לקראת סוף הספר.

חפצי רובלין היא יועצת תעסוקתית ומנהלת "בחירה טובה" – ייעוץ לבחירת מקצוע

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ח חשוון תשע"ה, 21.11.2014

מודעות פרסומת

פורסמה ב-21 בנובמבר 2014, ב-גיליון תולדות תשע"ה - 902, סיפורת ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: