קרבן האבהוּת | יושי פרג'ון

רמזים שונים מעידים על ניתוק במערכת היחסים בין יצחק לאברהם לאחר פרשת העקדה. האם זהו המחיר ששילם אברהם על עמידתו בניסיון?

בשלהי פרשתנו מסופר כיצד יצחק יורש את מקומו של אברהם כנבחרו של הקב"ה (כה, יא): "וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱ־לֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וַיֵּשֶׁב יִצְחָק עִם בְּאֵר לַחַי רֹאִי". אף שפסוק זה מתאר נקודת מעבר רבת־חשיבות בתולדות האומה, האופי "הטכני" של האמור בו אינו מעודד את לומדי התורה להקדיש לו עיון מיוחד. עם זאת, קריאה קפדנית של הפסוק תגלה שהנתונים שמופיעים בו רחוקים מלהיות טריוויאליים.

הבה נעיין בנתון הראשון: "וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם וַיְבָרֶךְ אֱ־לֹהִים אֶת יִצְחָק בְּנוֹ". כידוע, העברת הברכות היא אחד מהנושאים הטעונים ביותר בסיפורי האבות. התורה מקדישה פסוקים רבים להעברת הברכות מיצחק ליעקב ולהעברת הברכות מיעקב ליוסף ולשאר אחיו. מעטים הלומדים שנותנים את דעתם לכך שהתורה אינה מספרת על מעמד שבו אברהם מעביר את הברכות ליצחק. מעטים יותר דנים באפשרות שהתורה לא סיפרה על מעמד כזה, מכיוון שהוא מעולם לא התרחש. האם ייתכן שא־לוהים מברך את יצחק אחרי מות אביו, מכיוון שאברהם לא עשה זאת בחייו?!

גם הנתון השני, העוסק במקום מגוריו של יצחק, מפתיע מאוד: "וַיֵּשֶׁב יִצְחָק עִם בְּאֵר לַחַי רֹאִי". המקום הראשון שבו בוחר יצחק לגור איננו אחד מן המקומות שבהם שכן אביו, אלא מקום הקשור דווקא לסיפור הולדתו של האח הדחוי – ישמעאל! אם נניח שזהו אחד מהמקומות שבהם ישמעאל מתגורר (זוהי הנחה סבירה אבל לא ודאית), הרי שהבחירה של יצחק לשכון שם מעוררת תמיהה. האם ייתכן שיצחק בחר לשכון לצד האח שגורש מבית אברהם בנימוק (כא, י) "כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק", מיד אחרי מות אביו?!

איור: מנחם הלברשטט

איור: מנחם הלברשטט

סימן לריחוק

שתי התמיהות הללו מובילות לבחינה חדשה של המאורעות שעליהם קראנו בסוף הפרשה הקודמת ולאורך הפרשה שלנו. אם נחזור לסיפור העקדה (פרק כב), נבחין בקרבה הגדולה ששוררת בין אברהם ויצחק בלכתם אל הר המוריה – קרבה המודגשת על ידי פרדתם מהנערים, ותיאור כפול של מסעם המשותף אל מקום העקדה (כב, ה־ח): "וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם… וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו… וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו".

זוהי הפעם האחרונה שבה אנו מוצאים קרבה כה רבה ביניהם. כבר במסע חזרה מן המעמד הנורא והנשגב של העקדה ניתן למצוא רמזים לריחוק בין האב ובנו (כב, יט): "וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו". חזרתו של אברהם אל נעריו מתוארת בלשון יחיד, בלי להזכיר במפורש את יצחק; והביטוי החוזר: "וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו" אינו מתייחס עוד לאברהם ויצחק, אלא לאברהם ונעריו.

מכאן ועד מות אברהם התורה ממעיטה בסיפורים שבהם אברהם ויצחק נוכחים יחדיו. כך, למשל, יצחק אינו נזכר לצד אביו בקבורתה של שרה אמו. היעדרותו התמוהה של יצחק מקבורת אמו מקבלת מעין "תיקון" בנישואיו לרבקה (כד, סז): "וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ".

אפילו בסיפור נישואי יצחק – סיפור שמחייב את נוכחותם של אברהם ויצחק יחד – הם אינם "נפגשים". כשהעבד יוצא להביא את רבקה הוא מקבל תדרוך רק מאברהם, וכשהעבד חוזר עם רבקה הוא מדווח על קורותיו רק ליצחק. תיאור נישואיו של יצחק מכיל התייחסויות ברורות לאמו המתה, אך שום התייחסות לאביו החי, שלמעשה ארגן את הזיווג הזה.

גם נסיבות המפגש של העבד עם יצחק ראויות לציון (שם, סב): "וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי" – כלומר, יצחק אינו נמצא בבית אביו, אלא חוזר מביקור בבאר לחי רואי. אך מה יכול לגרום ליצחק לבקר באותה באר מדברית? האם ניתן להסיק שחרף הגירוש של ישמעאל מבית אברהם – גירוש שגדע את מערכת היחסים שבין אברהם לישמעאל – יצחק עוד שומר על קשרים עמו?

אבא לא רגיל

באחרית ימיו של אברהם, מספרת התורה על מעין מפגש בינו ובין יצחק (כה, ה־ו): "וַיִּתֵּן אַבְרָהָם אֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ לְיִצְחָק וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנֹת וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ בְּעוֹדֶנּוּ חַי קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם". אבל מפגש זה אינו מבשר אלא על פירוד נוסף בין אברהם ובין צאצאיו. כדי לבצר את מעמדו של יצחק כיורש, הוא משלח מעל פניו גם את בני הפילגשים שלו.

הפעם היחידה שבה אברהם שב ומתאחד עם שניים מבניו – זה שנאלץ לגרש וזה שנאלץ לעקוד – היא בקבורתו (כה, ח־ט): "וַיִּגְוַע וַיָּמָת אַבְרָהָם בְּשֵׂיבָה טוֹבָה זָקֵן וְשָׂבֵעַ וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו". האיחוד המשפחתי הזה, שיכול להתרחש רק עם מותו של אברהם, מלמד משהו על הניסיון הא־לוהי ועל מחירו.

הניסיון שבו מנסה הקב"ה את אברהם, שתחילתו בעקרות ממושכת, לא מסתיים בגירוש ישמעאל ואף לא בעקדה, אלא רק בשובו אל עפרו. הכאב והגעגועים של אב שנאלץ לגרש את בנו אל המדבר אינם מתפוגגים באחת לנוכח הידיעה שזהו רצון א־לוהים; ובוודאי שהמעמד שבו אב מושיט מאכלת אל צוואר בנו לא נמחה מהזיכרון כשהמלאך קורא (כב, יב): "אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר".

כחלק מניסיון "העקרות" של אברהם, מחייב אותו הקב"ה לזבוח את אהבתו הטבעית לבניו על מזבח שליחותו הכבירה. אין זאת אלא שמי שיועד להיות "אַב הֲמוֹן גּוֹיִם" לא נועד להיות גם אב ככל האדם. כדי לקנות את האבהות הכללית הזו נאלץ אברהם לשלם מחיר נורא – הקרבת אבהותו האישית.

ד"ר יושי פרג'ון הוא עורך "מגדים", ביטאון לענייני מקרא, ומרצה לתנ"ך במכללה האקדמית הרצוג ובישיבת ההסדר בעתניאל

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"א חשוון תשע"ה, 14.11.2014

מודעות פרסומת

פורסמה ב-14 בנובמבר 2014, ב-גיליון חיי שרה תשע"ה - 901 ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. 16 תגובות.

  1. ליושי ידידי (וממשיכי)
    צל"ש על הקריאה הרגישה והמפתיעה של אירועי סוף הפרשה. דבריך נכוחים ומדהימים. לכן גם "ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו" כפי שהזכרת, הוא הרבה יותר מן הדרש שרש"י מביא אלא הכרעה פנים משפחתית.

  2. ראובן הכהן אוריה

    המאמר הזה על הגיונו ונקודות הציון במהלכו ומקורותיו נכתב בדמיון רב מאוד למאמר שפרסמתי בעבר במקור ראשון בשנת תשע"ב פרשת חיי שרה כא חשוון . צר לי שהדברים לא הוכרו ע"י הכותב או שמא לא נלקחו בחשבון .

    • לכבוד ראובן הכהן – אכן יש קווי דמיון, אלא שהמאמר שלך כמעט בלתי קריא, בשל לשונו המוזרה, ספק עגנונית, ספק סבתואית, ולכן גם מי שנתקל בו במקרה יתקשה להבין מה בדיוק הוא אומר.
      בלי קשר, כשאתה כותב למוסף שבת אתה לא יכול לצפות שיעשו מחקר ארכיאולוגי לגלות מי כתב קודם – בשביל זה יש כתבי עת כמו למשל 'מגדים' (שיושי פרג'ון הוא עורכו, ככתוב כאן) ושם מן הסתם יימצא מי שיעיר שהדבר כבר נכתב.
      ואדרבה, תנסה לכתוב מאמר 'רשמי' שכזה, ואולי תוך כדי גיבוש וניסוח תיאלץ גם אתה לחפש מקורות קודמים ואולי תגלה שמישהו כבר חשב על הרעיון עוד לפניך…
      אני למשל גיליתי רעיון דומה ב- Jewish Biblical Quarterly מפי הרב ד"ר David J. Zucker, הנה ציטוט:

      "Following the incident at Moriah, Isaac chooses to separate himself from Abraham. It is likely that he goes to live with Hagar at Beer Lehai Ro-i…"
      ("בעקבות מה שאירע בהר המוריה, יצחק בוחר להיפרד מאברהם. ככל הנראה הוא הולך לגור עם הגר בבאר לחי רואי…")

      ראו כאן, בעמ' השני למטה:
      http://www.jbq.jewishbible.org/assets/Uploads/383/betrayed.pdf

    • מידתו של יצחק - עין טובה ולימוד זכות

      בס"ד כ"ה בחשון ע"ה

      הרעיון שיצחק הלך לבאר לחי ראי כדי להשיב את הגר, מובע כבר בבראשית רבה ס,יג: 'ולהיכן הלך? [ל]באר לחי רואי הלך, להביא את הגר, אותה שישבה על הבאר ואמרה לחי העולמים ראה בעלבוני'.

      אף שיצחק קשור מאד אל אביו, עליו הוא סומך במציאת זיווגו; ואף שהוא קשור מאד אל אימו, ושלוש שנים אחר פטירתה לא קיבל תנחומין עליה עד שבאה רבקה – נוהג יצחק במידתו, מידת 'עין טובה', וחוזר ומקרב את צרתה ויריבתה של אימו.

      במידה זו נוהג יצחק אף לגבי בנו עשו, ואף שאינו מרוצה מהתנהגותו, מעיסוקו בציד ומנשיו בנות כנען – הוא מנסה בעדינות למשוך את עשו אל הייעוד הראוי לו, עבודת האדמה. הוא נותן לעשו לגלות את כשרונו בציד, ואז הוא מברך אותו שיזכה ללכת בדרך שונה: 'ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ'. דוקא בדרך זו, בדרך של כיתות חרבו לאת, יגיע עשו לפסגת הצלחתו -'יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים'.

      אף לעתיד לבוא עתיד יצחק ללמד זכות על ישראל, אף אם יהיו בירידה כזאת שאפילו אברהם ויעקב יתייאשו מללמד זכות, כדברי רבי שמואל בר נחמני:
      'לעתיד לבוא הקב"ה אומר לאברהם: "בניך חטאו", אומר לפניו: "יימחו על קדושת שמך"; אמר: "אומר ליעקב, דהוה ליה צער גידול בנים, דיבעי רחמי עלייהו". אומר לפניו: "בניך חטאו". אומר לו: "יימחו על קדושת שמך"… אומר ליצחק: "בניך חטאו", אומר לפניו: "רבונו של עולם, בניי ולא בניך? בשעה שהקדימו לפניך נעשה לנשמע קראת להם 'בני בכורי' ועכשיו 'בני ולא בניך'? ועוד: כמה שנותיו של אדם?שבעים שנה… דל עשרים דלא ענשת עלייהו, פשו להו חמשין. דל עשרים וחמש דלילוותא, פשו עשרים וחמש. דל תריסר ופלגא דצלותא ודמיכל ודבית הכסא, פשו להו תריסר ופלגא. אם אתה סובל את כולם מוטב, ואם לאו – פלגא עליך ופלגא עליי…' (שבת פט, מובא בילקוט שמעוני רמז תקח). ואולי לא בכדי נקרא סניגורן הגדול של ישראל 'רבי לוי יצחק'…

      ויהי רצון שנזכה לילך במידתם של אברהם ותלמידו הגדול – יצחק – בעין טובה ולימוד זכות.

      בברכה, ש.צ. לוינגר

    • ויצחק לאן הלך אחרי העקדה? - אולי נשאר שם!

      ובאשר לשאלה: לאן נעלם יצחק אחרי העקדה?

      עולה בדעתי לומר: אם התורה לא מספרת דבר על מעשיו של יצחק אחרי העקדה. אולי הוא פשוט נשאר שם, בהר המוריה, בבחינת: 'כאן נמצא כאן היה'!

      אברהם, אחרי החווייה המטלטלת שעבר במלחמה עם המלכים, הולך אל מלכי צדק מלך שלם אל 'עמק שוה' כדי להשיב לעצמו את שיווי המשקל. וכך עושה גם יצחק – נע בין 'הר המוריה' לבין 'עמק שוה', בין העונג שבהתבודדות במקום שבו זכה לעמוד בנסיון, לבין השמחה שבהתחברות עם מבקשי ה' שבבית מדרשו של מלכי צדק הסמוך להר המוריה.

      ('שלם היא ירושלם… ונקראו מלכי ירושלם מלכי צדק או אדני צדק… כי ירושלים מקום הצדק והשלום… ואמרו במדרש כי מלכי צדק הוא שם בן נח'. רד"ק, בראשית יד,יח).

      רק אחרי מות שרה, כאשר אברהם נותן ליצחק את כל אשר לו (כד,לו) – נקרא יצחק לטפל במקנה הרב הרועה בארץ הנגב. הוא יושב בארץ הנגב ופוקד לעיתים מזומנות את באר לחי ראי (כד,סב) – אם כדי להתעלות בעבודת ה' במקום שנגלה בו בעבר מלאך ה', ואם כדי לנסות לאחות את הקרע ולהשיב את הגר וצאצאיה אל בית אברהם (כדברי המדרש).

      אחרי מות אברהם, לא נותר ליצחק עניין בקרית ארבע, והוא קובע את מושבו 'עם באר לחי ראי' (כה,יא). רק לעת זקנה ישוב יצחק אל קרית ארבע, מקום קבורת הוריו (לה,כז).

    • ואולי חזר יתחק לאלמוניותו?

      לדעת רבי אברהם אבן עזרא חוזר יצחק לאלמוניותו: 'וישב אברהם – ולא הזכיר יצחק, כי הוא ברשותו' (כב,יט), יצחק אינו מוזכר, כי הוא בטל כלפי אברהם.

      כיוון זה מפתח הרש"ר הירש (שם):

      'וילכו יחדיו – אברהם יצחק ואנשיו… עתה נאמר דבר שהוא אופייני לאין שיעור להלך הרוח שתחילתו באברהם ויצחק. לאחר שביצעו את המשימה הגדולה, את התפקיד העליון שבכוח אדם למלאו – שבו אל הנערים, וכולם – אברהם ויצחק ועימם אנשיהם – יחדיו הלכו אל באר שבע… הנה שבים הם אל האנשים אשר השאירום לרגלי הר המוריה והולכים עימם יחדיו, ואין מעלתם גבוהה בעיניהם בשום דבר ממעלתם של האחרים.

      בעיני בן אברהם, נחשבים כל בני האדם שוים במשלוחי ידם, ואין הוא עושה הבדלה בין עצמו ובין חוטבי עצים ומשרתים נמוכי דרגה. ככל שהוא מתעלה עילוי רוחני ומוסרי – כן ימעט להתנשא על אחרים, וכן ימעט להכיר את גדולת עצמו.

      בדין חוככים חכמינו ז"ל בדעתם איזו היא המידה הגדולה מכל המידות, אם "חסידות גדולה מכולן" או אם "ענווה גדולה מכולן" (עבודה זרה כ,ב)'

    • מלמד זכות ומתפלל

      עש"ק חיי שרה תשע"ז

      בלמדו זכות על ישראל מעלה יצחק מספר טיעונים, המתאימים לאישיותו הייחודית:

      (א) 'בניי ולא בניך?', כמו יצחק שנבחר עוד טרם שנולד – כך מעלתם של ישראל לא מתחילה מבחירתם הטובה, אלא מעצם היותם בנים לה', בנים ללא תנאי.

      (ב) מעלתם הסגולית בהיותם בנים לה', מצטרפת מעלתם הבחירית 'שהקדימו נעשה לנשמע', זכות קבלת עול מלכות שמים בתמימות ללא ויכוח וערעור, כפי שלמדו מיצחק שמסר עצמו להיעקד לאא ערעור.

      (ג) ולעומת העצמת צד הטוב שבישראל, מגמד יצחק את צד השלילה – בטוענו שיש לנכות מהחשבון את רוב חיי האדם שלא נפגמו. יצחק מבקש 'לדון את כל האדם', וכשמסתכלים על כלל האישיות, מגלים שהשלילה תופסת רק חלק קטן מהווייתו של האדם, ו'כף הזכות' מרובה.

      (ד) וגם על מעט החטא מציע יצחק לקב"ה 'שותפות' בכפרה. יצחק ידע כל חייו לוותר. כשאבימלך עושק אותו – הוא זז לצד ומתחיל מחדש; למרות 'מורת הרוח' מנשי עשו, אין הוא נמנע מלברכו; אף שהוא רואה שיעקב הערים עליו, הוא אומר 'גם ברוך יהיה'. אברהם מבקש 'הנחה' לאנשי סדום, לאבימלך ולישמעאל, אך מבני ביתו.הוא דורש 'רף גבוה' ומצפה שיעברו אותו ללא בקשת 'הקלות'. יצחק, לעומתו, מעתיר ומבקש רחמים 'לנכח רבקה אשתו', והוא לעתיד לבוא זה שילמד זכות ויבקש מחילה לזרעו.

      בברכה, ש.צ.לוינגר

    • בסעיף (ב), שורה 1:
      למעלתם הסגולית מצטרפת מעלתם הבחירית

      שם, שורה 2-3:
      … שמסר נפשו להיעקד ללא ערעור

  3. יצחק ואברהם - המשך וחידוש

    בס"ד כ"ה בחשון ע"ה

    דבריו של ד"ר יאשיהו פרג'ון על נתק כביכול בין יצחק לאברהם, מופרכים לחלוטין. הגע עצמך, אדם בן ארבעים שאביו מביא לו 'שידוך' בלי לשאול לדעתו, והוא מקבלו ללא עוררין – אין ספק שיחסי האב ובנו מושתתיפ על אמון מלא.

    והאמון הוא הדדי. עוד בחייו נותן אברהם ליצחק 'את כל אשר לו" (כד,לו). אברהם, מתכנס אחרי מות שרה. מלבד הכשרת הדרך ליצחק במציאת אישה ובייצוב מעמדו כיורש בלעדי – יצחק הוא המטפל בנכסי המשפחה שבארץ הנגב, מקום מרעה המקנה הרב אשר לאברהם, שבודאי לא היה לו מקום בחברון החקלאית והמאוכלסת בצפיפות.

    בחיי אברהם, נע יצחק בין הנגב, מקום פעילותו הכלכלית, בין באר לחי רואי, מקום בו פוקד לעיתים ('מבוא באר לחי רואי') לבין קרית ארבע, מקום מושבו של אביו, ובאחד ממסעות אלה הוא פוגש את את רבקה הבאה מחרן, ומביאה לאהל שרה אמו שבקרית ארבע. וכאן פוגשים אנחנו עוצמת הקשר הנפשי של יצחק לאימו, מעיד הכתוב: 'וינחם יצחק אחרי אימו' (כד,סז), שלוש שנים אחרי פטירתה לא קיבל יצחק תנחומין, עד לבואה של רבקה.

    אחרי מות אברהם, עוזב יצחק כליל את קרית ארבע וקובע את מושבו בבאר לחי רואי. בניגוד לאברהם ששמר על קשר עם יושבי הארץ, אנשי אלוני ממרא – אין יצחק מחפש קשר עימם. אולי למד יצחק זאת מהנחייתו של אברהם שלא להינשא לאחת מבנות הארץ. מדוע בוחר יצחק בבאר לחי רואי? אולי בגלל ששם נתגלה מלאך ה'? אולי חפץ יצחק בפיוס עם הגר וצאצאיה? ואולי להיפך, רוצה לתפוס חזקה על המקום כדי שלא ינכסוהו לעצמם בני השפחה?

    ואולי מחפש יצחק בארץ הנגב, מה שבשום אופן לא ישיג בארץ המיושבת, שכל פיסת אדמה הראוייה לעיבוד כבר תפוסה – יצחק רוצה לעסוק בחקלאות. לזרוע את הארץ ו'להוציא פירותיה הקדושים'?, כפי שהוא עושה בגרר 'ויזרע יצחק בארץ ההיא' (כו,יב)..

    הרשב"ם מקדים את נסיונו של יצחק לעסוק בחקלאות, עוד לחיי אברהם, והוא מפרש 'לשוח בשדה – כדכתיב "וכל שיח השדה" (ב,ה), כלומר לטעת אילנות ולראות ענייני פועליו' (כד,סג).

    אף את בנו עשו שואף יצחק בברכתו לגמול מהעיסוק הבלעדי בציד, ולקרבו אט אט את עולם הבית והשדה. הוא אמנם שולח אותו לגלות את כשרונו בציד, אך כשיביא את פרי צידו, עליו לבשלו בסבלנות כאחיו יעקב – ואז יקבל מאביו את הברכה קובעת הייעוד: 'חילך לחקלאות':: עזוב את חיי הציד ובחר בעבודת האדמה 'ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש', כתת חרבך לאיתים, ודוקא כך מזכה להצלחה מדינית 'הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך"!

    [וכפי שאמר המגיד מקוז'ניץ, ב'על חרבך תחיה' היה זוכה יעקב שהיה משתמש בחרב בלא להיטות, וההיסטוריה העולמית היתה אולי נראית אחרת…]

    בברכה, ש.צ. לוינגר

    .

    • עין ביקורתית

      הדבר היחיד שאברהם לא מוסר ביד יצחק, הוא מציאת האישה, שבה ברור שיטפל 'עבדו זקן ביתו', ואברהם מנחה אותו לא לקחת אישה מבנות הכנעני, אלא ללכת את משפחתו. מדוע?

      נראה שאברהם היה מודע למידת 'עין טובה' של יצחק, המביאתו ליתן אמון בבני אדם ולדונם לכף זכות. מידת 'עין טובה' היא מידה טובה הראוייה לתלמידיו של אברהם, אך כשהולכים לעשות 'שידוך' צריך גם מידה מסויימת של ביקורתיות וחשדנות, שאולי חסרה לצדיק תמים שאינו מודע עד כמה העולם עלול להיות מכוער. לפיכך עדיף לגייס לשליחות זו את העבד הנאמן, שידע לקיים במועמדים לשידוך 'כבדהו וחשדהו'!

    • ולאן הלך יצחק אחרי העקדה?

      אולי הלך לקרית ארבע לסעוד את שרה? (שכבר ראינו את הקשר הנפשי החזק ביניהם). אברהם ונעריו הלכו לבאר שבע לטפל במקנה, ויצחק הלך לסעוד את שרה בבית בקרית ארבע, וכשרה נפטרה בא אברהם מבאר שבע לקרית ארבע. יצחק כבר היה שם. אחרי פטירת שרה התחלפו התפקידים. אברהם שוב אינו מוצא טעם ועניין בעסקי המקנה והקניין, ויצחק הצעיר הוא שנשלח לארץ הנגב לטפל במקנה.

    • וכך נוהגים גם בדורות הבאים. יעקב נמצא עם יוסף בבית בקרית ארבע, בעוד שאר הבנים רועים את הצאן במקום אחר,בשכם.

    • ''מבוא באר לחי ראי (ביאורו של ר"א בן הרמב"ם)'

      רבי אברהם בן הרמב"ם כותב בפירושו לתורה (בראשית כד,סב):
      'ויצחק בא מבוא – אין ספק כי היה מרחק רב בין באר לחי ראי ובין המקום אשר אברהם ויצחק היו אז משתקעים בו. והיה יצחק ע"ה [חוזר מבאר לחי ראי באותו היום, לפי שהיה] ליפרד ממקום מושבו ולילך אל המדבר אל הבאר הנזכרת בדביקותו בעבודה וחפצו לבקש את ההתבודדות על דרך הצדיקים והנביאים, כמו שביארנו בספר "אלכאיה" ['המספיק לעובדי ה"], והיה מתעכב שם זמן קצר ושוב היה חוזר אל מקום מושבו…'.

      בספר 'המספיק לעובדי ה', בפרק 'ההתבודדות' כותב רבי אברהם:
      'ומן האמור על אודות אברהם אבינו ע"ה, שאמר אל שני נעריו: "ואני והנער נלכה עד כה ונשתחוה ונשובה אליכם", יבין המבין שעוד קודם לכן היה נקוט בידו המנהג להסתגר בזמנים ידועים אפילו מבני ביתו. ויצחר ע"ה נתפרשה אודותיו מידה זו כמו שנאמר: "ויצא יצחק לשוח בשדה". ולא התעסקו האבות, ואחריהם בניהם שהלכו בדרכם, ברעיית הצאן ולא בכיסוק אחר, אלא מפני שמתלוים אליהם ההתבודדות במקומות המרעה וההתרחקות מחיי הכרך'

      [וכעין זה מתארים חז"ל את פרישתו של יצחק אחרי העקדה ללמוד תורה: 'וישב אברהם אל נעריו – ויצחק היכן הוא? רבי ברכיה בשם רבנן דתמן: שלחו אצל שם ללמוד ממנו תורה' (בראשית רבה נו,כ). אולי למד אברהם זאת כפירוש חדש בציווי ה' 'והעלהו לי לעולה' שכוונתו היא: להיות מוקדש לעבודת ה', וכפי שפירשו הרד"ק לגבי בת יפתח (שופטים יא,לא), וכן כותה הרלב"ג שם: 'ואם יהיה ממין האדם יהיה לה', ויהיה מיוחד לעבודת ה' יתברך לבד. ואם יהיה זכר לא יצטרך שיהיה פרוש מן האישה, כי כבר יהיה מיוחד לעבודת ה' יתברך בזולת זה האופן, כמו שנמצא בכהנים ובלויים, ומצינו גם כן זה הלשון בשמואל, עם לקחו אישה והולידו בנים ממנה'. אף לגבי אישה מסביר רלב"ג שאין צורך מהותי שלא תינשא, אלא יש בעיה טכנית 'שאם היה לה בעל לא תהיה מיוחדת לעבודת ה' יתברך, אבל תעבוד על זה בעלה כמשפט הנשים הנשואות']

    • בפיסקה 1, בשורה שלפני האחרונה:

      … כמו שביארנו בספר "אלכפאיה" ['המספיק לעובדי השם']…

    • 'ויתן לו את כל' - כולל הכל

      ולגבי השאלה: 'מדוע לא בירך אברהם את יצחק? – הרי אברהם נתן את כל אשר לו ליצחק, כפי שמעיד זקן ביתו: 'ויתן לו את כל אשר לו' (כד,לו), 'כל' כולל הכל. ומעתה אף הזכות לברך מסורה ליצחק.

      אברהם שולח את שאר בניו אל ארץ קדם, ובכך מבסס את מעמדו של יצחק כיורש יחידי של הארץ, ואין לך אמירה מפורשת מזו.

      יצחק צריך לברך את בנו, משום שהוא רוצה ששני בניו יישארו ביחד, ולפיכך עליו לקבוע מי מהם ינהיג את בית יצחק המאוחד. וכפי שהראיתי לעיל, היתה ברכתו של יצחק גם תוכחת מגולה לבנו.

      יש לומר שיצחק רוצה להיות 'נהנה מיגיעו' גם ברוחניות, ולפיכך אינו רוצה לקבל 'מדריגות' במתנה, יצחק שואף לסלול את דרכו הוא מתוך 'אתערותא דלתתא'. לפיכך הוא מרבה לפקוד את באר לחי ראי, מקום שבו נתגלה מלאך ה' בעבר. ואכן מסכים עימו ה', ואחרי פטירתו של אברהם הוא מברך אותו, ואז יצחק קובע את מושבו בבאר לחי ראי.

      רצונו של יצחק להיות 'נותן' ולא 'מקבל', מתבטא גם בתפילתו לזרע. בעוד אברהם מבקש על עצמו: 'הן לי לא נתת זרע' (טו,ג) – יצחק אינו מתפלל על עצמו, אלא על אשתו: 'ויעתר יצחק לה' לנכח אשתו…' (כה,כא).

      בברכה, ש.צ. לוינגר

      ואולי יש לומר שה' באומרו לאברהם אחר העקדה, 'עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה', רמז לו בזה שכעת יש לשים את הדגש על היראה, מידתו של יצחק. כי 'כל זמן מאיר בתכונתו'. עד עכשיו הושם הדגש על האהבה והחסד. אבל מעתה מאירה מידתו של יצחק, והוא כעת 'גדול הדור'.

  4. אבל לא כ"כ מסתדר עם רש"י הזה

    (יא) ויהי אחרי מות אברהם ויברך וגו' –
    דבר אחר: אף על פי שמסר הקדוש ברוך הוא את הברכות לאברהם, נתיירא לברך את יצחק מפני שצפה את עשו יוצא ממנו.
    אמר: יבא בעל הברכות ויברך את אשר ייטב בעיניו ובא הקדוש ברוך הוא וברכו:

    דהיינו – הם לא היו מסוכסכים, רק הוא השאיר את האופציה של העברה הברכות לקב"ה.

    ועם הרש"י הזה:

    (סב) ויצחק בא מבוא באר לחי ראי –
    שהלך להביא הגר לאברהם אביו שישאנה:

    אם הם היו מסוכסכים הוא לא היה דואג לאבא שלו לפילגש.

    עם זאת אני מכיר ומוקיר עד מאד את הכותב ונהנה תמיד לשמוע את דרשותיו.
    משה שרעבי

להגיב על תיקון' לבטל

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: