חלק מאיתנו | אריאל הורוביץ

מדובר על מגמה עולמית ההולכת ותופסת תאוצה בשנים האחרונות: קהילות שלמות של לא יהודים בכל רחבי העולם המבקשות להיות חלק מהעם היהודי. שיחה עם חוקרי התופעה וגם מפגש עם אנשי "כולנו", המבקשים להושיט להם יד

באולם קטן באבידג'אן, בירת חוף השנהב, מצטופפת קבוצה של כשלוש מאות גברים ונשים, תושבי העיר. השמש נוטה לשקוע, ערב יורד על הרחובות, והקבוצה פותחת בתפילת קבלת שבת, במנגינה של ר' שלמה קרליבך.

התפילה, רוויה התלהבות דתית, מסתיימת כעבור שלוש שעות. "אני לא יכולה אפילו לתאר את התחושה", אומרת בוניטה נתן־זוסמן ומתקשה להסתיר את ההתרגשות בקולה, "זה מדהים לראות קבוצה כל כך גדולה ומחויבת של אנשים שרוצים להיות חלק מהעם היהודי". נתן־זוסמן מלווה את הקהילה באבידג'אן מזה זמן מה. מפעם לפעם נוסעים חברי הקהילה לישראל כדי ללמוד יהדות, ולאחר מכן חוזרים לביתם ומיישמים את מה שלמדו.

כמה שבועות קודם לכן ביקרה נתן־זוסמן בקמרון שבמרכז אפריקה, בכפר עני שבו אין מים זורמים, אין חשמל וקווי טלפון, ועל אינטרנט איש אפילו לא מדמיין ("כמו מתוך נשיונל ג'יאוגרפיק", היא אומרת בחיוך). קהילה גדולה של קמרונים החליטה להצטרף ליהדות. בני הקהילה חוטבים עצים כבר בצהרי יום שישי, מבשלים אוכל לשבת, מדליקים נרות, ובשש בבוקר למחרת קמים להתפלל תפילת שבת בבוקר מתוך סידור של "ארטסקרול", נוסח ספרד.

המפגשים הללו שמתארת בוניטה נתן־זוסמן – מייסדת הארגון "כולנו", שעוד ידובר בו בהמשך – הם חלק ממגמה עולמית שתופסת תאוצה בשנים האחרונות, של קהילות ויחידים המבקשים להיות חלק מהעם היהודי – מן התרבות, מן האתוס, ולעתים גם מן הפרקטיקות הייחודיות לו. התופעות הרבות שמשויכות למגמה הזו מגוונות, מגיעות מרקע שונה, בעלות מוטיבציות אחרות, אך כולן מכוונות לאותו מקום – רצון להשתייך לעם היהודי, רצון שבד בבד, ובהכרח, מביא לטשטוש – אם לא להעלמה – של הגבולות המוכרים של העם היהודי. ובשעה שבבית המחוקקים הישראלי קואליציות מאיימות לקום וליפול סביב נהלים של גיור, הנתונים הדמוגרפיים והמציאות בשטח מצביעים על כך שהדיון הציבורי בישראל רחוק מלקחת בחשבון, רחוק מלהפנים, את המצב החדש שהעם היהודי נתון בו.

"בני הקהילה מבשלים אוכל לשבת, מדליקים נרות, ובשש בבוקר למחרת קמים להתפלל". בוניטה נתן־זוסמן בקמרון

"בני הקהילה מבשלים אוכל לשבת, מדליקים נרות, ובשש בבוקר למחרת קמים להתפלל". בוניטה נתן־זוסמן בקמרון

להתחתן עם יהודים

ד"ר נתנאל פישר, בוגר ישיבות "מרכז הרב" ועתניאל ומרצה למדע המדינה באוניברסיטה הפתוחה, עמד בשנתיים האחרונות בראש קבוצת מחקר במכון ון ליר בירושלים שבחנה את שאלת הגבולות המשתנים של העם היהודי. בשבוע שעבר קיים המכון כנס בן יומיים שהוקדש לנושא.

פישר מונה כמה תופעות, כאלה שאי אפשר להתעלם מהן, המאתגרות את גבולות העם היהודי כפי שנקבעו בהלכה. הוא מתחיל מן המצב הישראלי: במדינת ישראל חיים כיום כשלוש מאות אלף בני אדם שעלו ארצה מכוח חוק השבות, אך הם אינם יהודים על פי ההלכה. "מדובר על אנשים שהם לא־יהודים לפי הפרמטרים ההלכתיים, אך רובם לא התגיירו ולא מעוניינים להתגייר", אומר פישר. "כשאתה חי במדינת ישראל, אתה מצטרף למעשה לעם היהודי. הם חלק מהחברה הישראלית, הם רואים את עצמם כבני הלאום היהודי, ולאט לאט הם יהפכו, בעיני החברה, לסוג של יהודים, גם אם אין להם גושפנקה הלכתית.

"אני לא מיתמם: ברור לי שלא כל היהודים בישראל יראו אותם כיהודים. אבל בהדרגה הם ייחשבו חלק מהעם היהודי. הסקרים מראים שפחות ופחות אנשים בישראל יימנעו מלהתחתן עם עולים מברית המועצות לשעבר שלא עברו גיור. וכך יהיה. אין לי ספק בכך. ברגע שהם כאן, והם רוצים להיות חלק מהסיפור שנקרא העם היהודי ומדינת ישראל, החברה הישראלית תראה אותם ככאלה, והם ייכנסו פנימה".

גם יהדות ארצות הברית מתמודדת עם הסוגיה הזו, אך מכיוון אחר ובווליום גבוה יותר: מבחינתה, כך נראה, מדובר בשאלה אקוטית יותר, קיומית יותר. סקר שערך מכון "פיו" בארצות הברית לפני כשנה מראה שחמישים ושמונה אחוזים מבני העם היהודי מתחתנים עם לא־יהודים. עד לפני שלושים או ארבעים שנה, אומר נתנאל פישר, נישואי תערובת היו פחות מקובלים בקרב הקהילה היהודית, "לא בגלל שהיהודים לא רצו, אלא בגלל שהחברה האמריקנית הלא־יהודית הייתה פחות בשלה לזה. היום זה משתנה. היהודים הצטרפו בהדרגה לאתוס האמריקני, הפכו להיות מיעוט מצליח ומשגשג, ופתאום זה כבר לא רעיון מוזר כל כך להתחתן עם יהודים. להיות יהודי זה לחיות חיי משפחה טובים, להצליח. בתו של נשיא ארה"ב לשעבר נשואה ליהודי. המועמד לסגן נשיא היה יהודי, היועצים הקרובים של בוש היו יהודים, וכעת גם של אובמה".

מה קורה לאותם יהודים שמתחתנים עם לא־יהודים? חלק גדול מהם, אומר נתנאל פישר, הופכים להיות מעין "חסרי דת", או יהודים בעלי זהות יהודית חלשה. "אבל", הוא מוסיף, "יש לא מעט בני זוג לא־יהודים של יהודים בארצות הברית שהופכים, כחלק מהנישואים ומחיי המשפחה, להיות חלק מהקהילה היהודית. הסקר של 'פיו' מראה שבשבעים אלף בתים יהודים יש גר שמגדיר את עצמו כיהודי, ובשמונים אלף בתים יש אדם שמגדיר את עצמו כיהודי אף שלא התגייר. תוסיף לזה את הילדים של האנשים הללו, והמספרים רק הולכים וגדלים. האחוזים של נישואי התערובת עולים, ואחוזי הגיורים יורדים, כי גיור נתפס בקרב חוגים ליברליים כדבר מעליב. וכך נוצר מצב שבו הרבה מאוד לא־יהודים חיים ביחד עם יהודים, ומרגישים חלק. הקהילה היהודית באמריקה מכירה את המצב הזה, ומנסה להתמודד איתו. אינספור מאמרים וספרים של יהודים אמריקנים טוענים שצריך להפסיק לפחד, ולהתחיל לאמץ את הזוגות הללו. התנועה הרפורמית כבר עושה את זה".

14 מיליון יהודים

לצד התופעות בישראל ובארצות הברית, מספר פישר על יותר ויותר אנשים שגילו מחדש את זהותם היהודית, ומבקשים לחזור לשורשים. "מדובר על בנים של אנוסים שחיים היום בדרום אמריקה, בספרד, בפורטוגל ובדרום איטליה, שמתחברים מחדש לזהות שלהם", הוא מסביר. "במשך שנים הם נושאים איתם שמות משפחה חריגים; הם מספרים שלא נתנו להם להיקבר לצד הקתולים, כי זיהו אותם כיהודים; הם מדליקים נרות ביום שישי, צמים באמצע הקיץ. כבר מאות שנים הם שומרים על המסורות הללו.

"תהליך נוסף מתרחש בעיקר במזרח אירופה, שם אנשים צעירים מגלים שסבא וסבתא שלהם היו יהודים, עברו את השואה, הקימו משפחה ואף פעם לא דיברו על זה. חלקם מעוניינים במסלול של הגיור, אבל מאוד קשה להתגייר כשאין קהילה יהודית באזור; אחרים מרגישים שגיור הוא סוג של בגידה בהורים שלהם. הם בכלל לא מבינים מדוע הם צריכים להתגייר. הם מרגישים חלק מהעם היהודי, וזה מספיק. אני משייך את התופעות הללו לשני תהליכים: תנועה אוניברסלית של חיפוש זהות, לצד דימוי טוב יותר של העם היהודי. כשאתה מצרף ביחד את שני הגורמים הללו, זו התוצאה שאתה מקבל. במיוחד כשיש אינטרנט ויש פורומים, והאופציה של התחברות מחדש לעבר התרבותי שלך היא גם יותר זמינה ונוחה, וגם יותר מקובלת".

מחקריו של פרופ' סרג'יו דלה־פרגולה, מגדולי המומחים לדמוגרפיה של העם היהודי המלמד במכון ליהדות זמננו באוניברסיטה העברית בירושלים, מאששים את התופעות שעליהן מדבר פישר. בבואו לבחון את מספר היהודים כיום בעולם מציב דלה־פרגולה שלוש קבוצות זהות: קבוצה של יהודים על פי ההלכה, קבוצה של יהודים על פי חוק השבות, וקבוצה של אנשים שרואים את עצמם כיהודים אך לא עברו גיור ואין להם זיקה משפחתית ליהדות.

לפי הנתונים שבידיו, במדינת ישראל חיים כיום כשישה מיליון יהודים וברחבי העולם חיים עוד כשמונה מיליון יהודים. בסך הכול ישנם 14 מיליון יהודים בעולם. כדאי להתעכב על הנתון הזה, כיוון שלא ברור איזה "סוג" יהודים הוא מתאר. כאן דלה־פרגולה מפתיע: הוא סבור שהנתון של 14 מיליון יהודים ברחבי העולם מתאר יהודים שקרובים לקריטריונים ההלכתיים, הקובעים שיהודי הוא בן לאם יהודייה.

"הנתון הכולל של ארבעה עשר מיליון יהודים ברחבי העולם אינו חופף להגדרות ההלכתיות, אבל הוא קרוב אליהן", אומר דלה־פרגולה, "הנתון הזה מתגבש מתוך סקר טלפוני שבוחן בראש ובראשונה את ההגדרה העצמית של הנשאל. גילינו שמצד אחד יש לא מעט אנשים שהם יהודים על פי ההלכה, אך הם כלל לא מגדירים את עצמם כיהודים, ומצד שני יש אנשים שאינם יהודים על פי ההלכה – כגון שאבא שלהם יהודי ואמא שלהם לא – אך הם יהודים 'פעילים', הם חלק מהקהילה ורואים את עצמם שותפים. משקלול הנתונים עולה ששתי הקבוצות הללו פחות או יותר חופפות, ולכן אפשר לומר בזהירות שיש כיום 14 מיליון בני אדם ברחבי העולם שהם יהודים על פי ההלכה".

אך לצד 14 מיליון היהודים הללו, דלה־פרגולה מצביע על קבוצה שנייה, של מה שהוא מכנה "יהודים על פי חוק השבות". הנוסח המקורי של חוק השבות, שנחקק ב־1950, אינו מגדיר במפורש מיהו יהודי, אך בשנת 1970 נוספו לחוק המילים: "יהודי – מי שנולד לאם יהודייה או התגייר, והוא אינו בן דת אחרת". בפסקה 4א של החוק, שתוקנה גם היא ב־1970, מתייחס החוק לקרובי משפחה של יהודים, וקובע שגם בן או בת זוג, בן ונכד לא־יהודי של יהודים – ובני זוגם – זכאים לאזרחות ישראלית על פי חוק השבות. פירוש הדבר הוא שבן או בת זוג לא־יהודים של אדם שאמו, אביו, סבו או סבתו יהודים זכאי לאזרחות ישראלית, אף שההלכה לא רואה אותם כיהודים.

לפי האומדנים של דלה־פרגולה, ברחבי העולם חיים כיום כשמונה או תשעה מיליון בני אדם שעומדים בקריטריונים שקבע חוק השבות. "חוק השבות אומר שכל יהודי, בנו של יהודי ונכדו של יהודי, ובני זוגם הלא־יהודים, זכאים לעלות ארצה. נכד לא־יהודי של יהודי שרוצה לעלות ארצה יחד עם בת זוגו שאינה יהודייה רשאי לעשות זאת ולקבל אזרחות ישראלית. הנתונים מצביעים על שמונה או תשעה מיליון אנשים כאלה ברחבי העולם, מספר זהה למספר היהודים על פי ההלכה בתפוצות".

"סגירת השערים בפני הגרים היא חילול השם". קהילת בני אפרים בהודו התמונות באדיבות ארגון "כולנו"

"סגירת השערים בפני הגרים היא חילול השם". קהילת בני אפרים בהודו
התמונות באדיבות ארגון "כולנו"

לשוב ולהיות חלק

דלה־פרגולה מדגיש שהוא משתמש בפרמטר של חוק השבות לצורכי המחקר; הוא לא סבור שאותם שמונה או תשעה מיליון איש יממשו את זכותם ויבקשו לעלות ארצה. "האומדן שאני נותן הוא תיאורטי", הוא אומר, "אני לא מאמין שכל אותם שמונה או תשעה מיליון בני אדם יתחילו לעלות לארץ, אבל מעניין לעשות את התרגיל הזה כדי לראות כיצד הפריפריה של העם היהודי התרחבה באופן משמעותי. המעגל הפנימי של העם היהודי הולך ומצטמצם, והמעגל החיצוני מתרחב כל הזמן. יחסי הכוחות בין יהודים על פי ההלכה ובין זכאי חוק השבות הולך ומשתנה. יש היום פחות יהודים על פי ההלכה, ויותר זכאים לחוק השבות.

"כשאנחנו מדברים על בן של בני זוג יהודים, רוב הסיכויים הם שאותו בן יישאר יהודי, ואף יעיד על עצמו שהוא כזה. אבל כשמדובר על זוג מעורב, שבו אחד מבני הזוג יהודי ואחד לא־יהודי, הסיכוי שהילד יגיד 'אני יהודי' נמוך הרבה יותר. הנתונים מראים שרק עשרים אחוזים מן הזוגות המעורבים מגדירים את הילד שלהם כיהודי. יש לא מעט מקרים שבהם הורים משייכים את בנם לשתי זהויות דתיות. המצב השכיח יותר הוא כאשר הם אומרים: הילד יחליט כשיגדל לאן הוא רוצה להשתייך. הוא יודע שיש לו זיקה לשתי דתות, אבל ההחלטה הסופית תהיה של הילד עצמו.

"האמת האמפירית אומרת שני דברים: מצד אחד, הקשר של אותו ילד ליהדות לא מתנתק לחלוטין. ילד שיש לו הורה יהודי בוודאי ייתקל מתישהו במהלך חייו בטקס יהודי־דתי. אבל הצד האחר הוא שרוב חייו של ילד כזה מתרחשים במרחב לא יהודי, ולכן רוב ההזדהות שלו היא לא־יהודית. הזיקות שלו לסולידריות היהודית מאוד חלשות, והוא נטמע באופן מובהק בחברה האמריקנית שסובבת אותו. יש כאן כפל פנים, שקשה לראות לאן הוא יוביל".

גם דלה־פרגולה, כמו פישר, מצביע על קהילות ויחידים ברחבי העולם שמבקשים להצטרף לעם היהודי, ופותחים במסע רוחני שרק בחלק מהמקרים מסתיים בגיור. מדובר באנשים שאינם יהודים על פי ההלכה, ואף אין להם זיקה משפחתית קרובה ליהדות. "יש מעגלים נוספים, רחוקים ועתיקים יותר, של צאצאים של יהודים אנוסים, שאינם יהודים על פי ההלכה ואף אינם 'זכאי חוק השבות', אך במודעות האישית שלהם ושל בני משפחתם הם יהודים. אנחנו רואים את ההתעוררות הזו בכל מדינות אמריקה הלטינית, באזורים שבעבר היו חלק מן האימפריה הספרדית והפורטוגזית. האנשים הללו מתארגנים ומבקשים לשוב ולהיות חלק מהעם היהודי. חלקם אפילו יצרו בתי כנסת ושירותים דתיים לציבור שלהם, וחלקם מעוניינים בגיור – אורתודוקסי, קונסרבטיבי או רפורמי".

P1000672

שמחה על חוק הגיור

ארגון "כולנו", שייסדה בוניטה נתן־זוסמן לפני 23 שנים, מבקש להושיט יד לקבוצות וליחידים הללו. נתן־זוסמן, יהודייה אמריקנית שומרת מצוות, ייסדה את "כולנו" כארגון יהודי־פלורליסטי שמסייע לאנשים שרוצים להתקרב לעם היהודי על פי דרכם.

"כולנו", היא אומרת, מטפל בשלוש קבוצות: קבוצה של "שבים", קבוצה של "מגלים" וקבוצה של "מבודדים". קבוצת השבים מורכבת מצאצאים של יהודים שמבקשים לשוב לשורשיהם היהודיים. קבוצת המגלים כוללת יחידים וקהילות שלמות, בדרך כלל נוצריות, שהחליטו יום אחד לשנות כיוון ולהצטרף לעם היהודי. קבוצת המבודדים כוללת קהילות יהודיות מבודדות במקומות נידחים ברחבי הגלובוס, הזקוקות לסיוע ולליווי. הקבוצות הללו מגיעות ל"כולנו", שמספק תשובות לשאלות הלכתיות והגותיות, שולח שופרות בראש השנה ומצות בפסח, ומכשיר מורים ליהדות שנוסעים ללמד בקהילות השונות. אם הקהילה מעוניינת בכך, "כולנו" יעזור לחבריה להתגייר – בגיור אורתודוקסי, קונסרבטיבי או רפורמי, הכול לפי בחירת הקהילה.

נתן־זוסמן ובעלה ג'רלד, רב קהילה בסטאטן איילנד, נוסעים ברחבי העולם ומבקרים את הקהילות הללו, מתעדים בווידאו תקיעת שופר בניקרגואה או הכנת מצות לפסח בסורינאם. "הם לא יהודים כי הם לא עברו גיור", היא אומרת, "אבל הם רוצים לחיות כיהודים. אני לא בודקת איך הם חיים. בשלב מסוים, אחרי שנוצר הקשר הראשוני, בעלי ואני נוסעים לקהילות הללו, וזו תמיד חוויה עוצמתית לראות את מסירות הנפש שלהם.

"לא מזמן חזרנו מגבון שבמרכז אפריקה. הייתה שם קהילה אוונגליסטית גדולה, שבראשה עמד אדם בשם פסקל. לילה אחד הוא חלם חלום, שבו הוא גילה שהוא עובד את 'האל הכוזב', וכעת עליו לעבוד את האל היהודי, 'האמיתי'. פסקל קם בבוקר, הפיץ את הבשורה בקרב בני הקהילה, וכולם התפזרו לכל עבר. הקהילה התפרקה. מתוך אלף חברים נשארו איתו חמישים. הוא גם איבד את הפרנסה שלו – בית המרקחת שאותו ניהל נסגר. אני לא מכירה הרבה יהודים בניו־יורק שהיו מוכנים לאבד את הקהילה שלהם ואת הפרנסה שלהם רק בשביל הזכות להיות יהודי".

לאחר שהקשר עם הקהילות מתפתח, עולה בקרב חלקן שאלת הגיור. "אני לא מנסה לכוון אותם לצורה מסוימת של גיור", אומרת נתן־זוסמן, "זו בחירה שלהם. 'כולנו' הוא ארגון פלורליסטי, שמכבד כל צורה של יהדות. הקהילה בגוואטמלה רצתה גיור רפורמי, ושלחנו לשם רבנים רפורמים. במדגסקר יש קהילה של 200 אנשים שביקשו גיור קונסרבטיבי, ובניקרגואה ביקשו לא מזמן גיור אורתודוקסי. אנחנו עוזרים לכולם. עובדים איתנו רבנים מכל הזרמים. העיקרון המנחה אותנו הוא שאם אדם רוצה לחיות חיים יהודיים, אם הוא רוצה שבת, חגים – ולא משנה אם הוא מדליק אור או נוסע ברכב – נעזור לו להצטרף אל העם היהודי. הוא חלק מאיתנו".

בשבוע שעבר הגיעה נתן־זוסמן לביקור בישראל, ביום שבו עבר בכנסת חוק הגיור. החוק החדש ממלא אותה אופטימיות, אך מדובר, בעיניה, בצעד שהוא מעט מדי ומאוחר מדי. "אני שמחה על החוק החדש. בעיניי, אף שהוא מותיר את הסמכות בידיים של רבני הערים, הוא פותח פתח לגיור ליברלי יותר. אני מאמינה שיש רבנים ליברלים שיפתחו את הדלת ללא־יהודים שמעוניינים בגיור. זו התחלה".

"הצעירים במזרח אירופה מרגישים שגיור הוא סוג של בגידה בהורים". ד"ר נתנאל פישר

"הצעירים במזרח אירופה מרגישים שגיור הוא סוג של בגידה בהורים". ד"ר נתנאל פישר

לא זורקים החוצה

"תקשיב", היא אומרת, "אני למדתי את כל הלכות גיור, מתחילתן ועד סופן. יש בגיור שיטות מחמירות יותר, ויש שיטות מקִלות יותר. אני לא מבינה: מדוע הרבנות במדינת ישראל מיישרת קו דווקא עם השיטות המחמירות? יש ספרות הלכתית ענפה של גאונים, ראשונים ואחרונים, שמציעים דרך מקלה יותר, ואין שום סיבה לא ליישם אותה. הקריטריונים העיקריים הם מילה וטבילה במקווה. זו צריכה להיות המחויבות המינימלית, ומשם אפשר לעצב בדרכים שונות את הטקס ואת המשמעות של קבלת עול מלכות שמים. ממתי צריך לבדוק במה הגרים מאמינים? אני אומרת לך שאם היו שואלים אותי עכשיו במה אני מאמינה, אני לא בטוחה שהיו מגיירים אותי. אני שומרת הלכה, אבל יש הרבה דברים שאינני מאמינה בהם – האם בגלל זה לא היו מגיירים אותי? סגירת השערים בפני הגרים היא חילול השם. איך אפשר, אחרי השואה, להפנות עורף לאנשים שרוצים להצטרף לעם היהודי?

"זה נכון גם לגבי נישואי תערובת. כשאנחנו מסרבים לקבל יהודים שנישאו ללא־יהודים, אנחנו מאבדים את שני בני הזוג. אני זוכרת שפעם, לפני עידן האינטרנט, היו מתקשרים אלינו הביתה כדי לשאול האם בעלי יהיה מוכן לערוך חופה בחתונה של יהודי עם לא־יהודייה. הייתי עונה 'לא', ומנתקת. היום אני אומרת: 'אני מצטערת, בעלי לא עורך חופות כאלו, אבל הנה מספר טלפון של מישהו שיכול לעזור לך'. אם בפעם היחידה שבה יהודי רוצה להיכנס פנימה התשובה שלנו היא 'לא', אנחנו זורקים אותו החוצה.

"מה שאנחנו מכירים היום כעם היהודי הולך ומידלדל", מוסיף נתנאל פישר, "פעם היה סטטוס דתי שכולם התיישרו לפיו; היום כבר אין גם את זה. עד היום, בניו של רב רפורמי היו יכולים להתחתן עם בנותיו של רב חרדי ממאה שערים. המציאות הזו כבר לא קיימת בהרבה מקומות. רבים מן היהודים שאנחנו רואים היום אינם יהודים לפי כל פרמטר הלכתי. יהודים אורתודוקסים לא יסתכלו לכיוון שלהם, אבל הם רואים את עצמם כיהודים, וזהו. הגבולות מתרחבים, ומצד שני הפערים בתוכנו מתעמקים".

"מדינת ישראל חייבת להיות יותר רגישה לאנשים המבקשים להשתייך לעם היהודי". פרופ' סרג'יו דלה־פרגולה

"מדינת ישראל חייבת להיות יותר רגישה לאנשים המבקשים להשתייך לעם היהודי". פרופ' סרג'יו דלה־פרגולה

כבר מרגיש יהודי

גם פרופ' דלה־פרגולה מותח ביקורת על ההתנהלות של הרבנות בישראל בכל מה שקשור לתמורות שמתחוללות בעם היהודי. "מבחינת הרבנות, העולם כאילו מתחלק לשניים", הוא אומר. "יש יהודי ויש לא־יהודי. אבל המציאות הרבה יותר מורכבת. במדינת ישראל לבדה חיים היום 300 אלף לא־יהודים, שהגיעו לכאן במסגרת חוק השבות. בקירוב גס הייתי אומר שמחציתם ילדים של אב יהודי או סב יהודי, כלומר יש להם רקע יהודי אישי. בחוץ לארץ, ההשתייכות הדתית עוברת פעמים רבות דרך האבא. לכן, אם קוראים לך 'משה פרידמן' כולם יודעים שאתה יהודי, אפילו אם אמא שלך לא־יהודייה. אתה חי את החוויה היהודית, ולך תסביר לאנטישמי המקומי שאתה לא יהודי על פי ההלכה.

"הרבנות שכחה דבר מאוד חשוב – הרוב מבולל את המיעוט. בתפוצות, היהודים כמיעוט התבוללו ברוב, אבל לא־יהודים שבאו למדינת ישראל רוצים 'להתבולל' בתוך הרוב היהודי. מדינת ישראל חייבת להיות יותר רגישה לאנשים המבקשים להשתייך לעם היהודי. כרגע, עד כמה שאני יכול לשפוט, אני בכלל לא רואה רגישות כזו. בכל שנה מגיירים בקושי 4,000 או 5,000 אנשים, רובם עולים מאתיופיה, אבל את העולים מבלגיה או מבלארוס, שיש להם בדיוק אותם נתונים, לא מגיירים. ההבנה של הרבנות בנושא הזה מאוד מוגבלת".

אך גם אם מדינת ישראל הייתה מראה נכונות לפתור את הבעיה, ייתכן שהרכבת כבר יצאה לדרך. פישר, כאמור, סבור שרבים מעולי ברית המועצות לשעבר כלל לא מעוניינים בגיור. "אמר לי אדם בכיר מאוד במגזר הרוסי: גם אם תציע לשלוח לאנשים בפקס תעודת גיור, ותבקש לפני כן שישלחו רק שם ותעודת זהות – הם לא יעשו את זה", אומר פישר. "בעיני עצמם, הם כבר חלק. אבל גם אם הם כן היו רוצים להתגייר – וזו השורה התחתונה, והיא הכואבת ביותר – אני חושש שהגיור בצורתו האורתודוקסית לעולם לא יצליח להדביק את הפער של המצטרפים לעם היהודי.

"אני אומר את זה לא רק ביחס למצב בישראל, אלא בעיקר ביחס למגוון התופעות שהוצגו כאן. אני לא רואה איך האורתודוקסיה יכולה לתת מענה לגבולות החדשים של העם היהודי. בישראל המצב יחסית סביר, כי גם החילוני הכי כופר הוא יהודי על פי ההלכה, אבל ברחבי העולם היהודי שורר כאוס מוחלט. בארצות הברית כבר מבינים שצריך להתחיל להתנהל אחרת, אבל זו אמירה קשה, אפילו לליברלים, כי המשמעות שלה היא שההגדרות ההלכתיות הקלאסיות כבר לא רלוונטיות, וכל מי שמרגיש את עצמו יהודי הוא כבר יהודי. אלה לא הגדרות הלכתיות, אלה הגדרות לאומיות או תרבותיות. המושגים הופכים לכל כך מופשטים.

"באופן אישי", אומר נתנאל פישר, "הייתי מאוד רוצה שהגיור האורתודוקסי יהיה יותר מקל. אבל הוא צריך להיות גם מקובל. לא מספיק שרב אחד יגייר גיור אורתודוקסי ואף אחד לא יקבל את הגיור שלו. אבל שוב, גם הרב המקל ביותר בעולם לא יוכל להדביק את קצב ההצטרפות לעם היהודי. זה בלתי אפשרי בעיניי. הייתי שמח אם הגיור היה ידידותי יותר, אבל אני מודע לכך שמבחינה ריאלית זה לא יקרה, וזה גם לא יכול לקרות בממדים הנוכחיים של התופעה. לכן, גם הרבנים הליברלים ביותר יצטרכו להתמודד עם השאלה מה עושים. אני חושב שעדיין לא התחלנו אפילו לחשוב על השינוי הזה, על ההשלכות שלו על עתיד העם היהודי".

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"א חשוון תשע"ה, 14.11.2014

פורסמה ב-14 בנובמבר 2014, ב-גיליון חיי שרה תשע"ה - 901 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. 4 תגובות.

  1. הסיבה היחידה שהם רוצים להתגייר זה כדי שיקבלו אותם בארץ שלנו כי כאן יש חיים טובים יחסית לבוץ שהם חיים בו. בדיוק כמו המסתננים האפריקאים שגדלים בחצר הקדמית שלנו.

    • אני לא בטוח שאתה צודק. אני מעריך שרובן של הקהילות באפריקה היו לפני כן נוצריות. הנצרות תרצה או לא הכשירה את הלבבות לדבר המקורי.

    • שמשון, החושד בכשרים…
      מניין לך הידיעה הזאת? יש שם אנשים שהקריבו את נוחותם ופרנסתם כדי להתקרב ליהדות. אל תשכח שרוב התקשורת בעולם דווקא מכפישה אותנו, כך שלא ברור לאיזה חיים טובים הם מצפים כאן.

  2. משום מה העיתון עוסק השבוע רבות בנושא הגיור ובעיקר מביא את הגישות ה"פתוחות והמקבלות" של כל מיני הוגי דעות שההלכה היהודית ומסורת הפסיקה בעיניהם היא לא מושג מחייב והינו ככל חוק אנושי חס ושלום הנתון לשינוי ואף ביטול
    כתבתי תגובה בכתבה השניה שהופיעה פה "ורבים מעמי הארץ מתייהדים" שם הארכתי בתופע המוזרה של התנועות היהודיות דוגמת זו של הרבנית הצדקנית בוניטה נתן-זוסמן (מעניין שאני חושב על ההגדרה רבנית לא עולה בפניי תמונה של אישה נוסעת על אופנוע מחובקת עם נער שחום-עור) הקוראות לגיורים המוניים ומקילים ועל הפרדוקס שבתופעה זו שבמקום להשקיע בדור הצעיר היהודי שלא יתבולל באמצעות יצירת היכרות עם המסורת היהודית והדת היהודית המקורית- כן הדת זו לא מילה גסה- משקיעים ב"הרחבת הגבולות הדמוגרפיים של עם ישראל" משל היינו עוד קבוצה אתנית בעולם שההשתייכות אליה נקבעת לפי גיאוגרפיה, המנון דגל וכיו"ב. מי שרוצה יכול לקרוא שם מה שכתבתי.
    בכל מקרה אני כן רוצה להביא כאן את הלינק המאוד חשוב שקצת ישפוך לכם אור על סוגיית הגיורים.

    http://www.col.org.il/%D7%97%D7%93%D7%A9%D7%95%D7%AA_%D7%97%D7%91%D7%93_%D7%94%D7%A8%D7%91_%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%A7%D7%9E%D7%9F_%D7%9C%D7%90_%D7%9C%D7%A2%D7%9E%D7%95%D7%93_%D7%9E%D7%94%D7%A6%D7%93_%D7%94%D7%A8%D7%91_%D7%94%D7%91%D7%9C%D7%99%D7%9F_%D7%9C%D7%94%D7%92%D7%91%D7%99%D7%A8_%D7%94%D7%94%D7%A1%D7%91%D7%A8%D7%94_86180.html

    לא מדובר בלינק (הארוך) הנ"ל על דוקטורים לסוציולוגיה או חוקרים במכון ון ליר אבל מדובר על אנשים שחיים את נושא הגיור מהשטח ולא מהמחקרים. הצביעות הכי גדולה שהיא במובן מסוים הרצחת וגם ירשת (או ההעלית וגם גיירת) היא שמדינת ישראל לכתחילה העלתה פה לארצנו הקטנטונת את אותם מאות אלפי גויים כנגד דעתה של הרבנות הראשית ובעצם יצרה את הבעיה הזו של התבוללות ועכשיו ברוב טובה רוצה לכפות את ה"פתרון" ועל זה נאמר החכם לא נכנס לבעיות שהפיקח יודע לצאת מהן, ובפרט שכאן הפיקח לא כל כך פיקח. זוהי צביעות שאין כדוגמתה. אמר פעם אחד האדמורים שיש כאלו שאומרים שכשיש שריפה מכבים גם עם מים שאינם נקיים כל כך (פתרונות גיור מקילים בעניינינו) . השיב אותו אדמור שזה נכון שהמים הם באמת מים. אבל אם ינסה לכבות עם נפט התוצאה לא תושג אלא תוחמר וזה בדיוק מה שקורה כאן במדינה.
    והבעיה הכי גדולה היא שאת כל נושא הגיור שהוא מושג הלכתי גרידא, מפקידים בידי חוקרים סוציולוגים ובוני פרגולות. אנשים שבכלל לא יודעים מה המשמעות של להיות יהודי ובחייהם הפרטיים לא מממשים את ההגדרה אבל הם אלו שיקבעו מיהו יהודי. אין מה להגיד אם משיח לא יבוא במהרה עוד נמצא את אחמד טיבי כרב הראשי לישראל.

    ומסיימים בטוב

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: