מהגרים ים־תיכוניים | חיליק אברג'ל

זה התחיל בידידות, אך בהמשך התפתח להתנגשויות חוזרות בין גויי הים לבני ישראל המתנחלים בארץ

לאחר קורותיה המרתקות של תיבת נוח, המיטלטלת בין גלי הים ומגיעה לחוף מבטחים, מתארת פרשתנו את תחילת התפתחותו של המין האנושי מימי נוח. בפירוט שבו שמות רבים, מוזרים יותר או פחות, מתוארת משפחת העמים המתחדשת והמתפרשת על פני הלבנט. שם, חם יפת ובניהם ממלאים את הארץ הבתולית והבוצית לאחר המבול.

הפסוק מתאר (בראשית י, יג־יד): "וּמִצְרַיִם יָלַד אֶת לוּדִים וְאֶת עֲנָמִים, וְאֶת לְהָבִים וְאֶת נַפְתֻּחִים. וְאֶת פַּתְרֻסִים וְאֶת כַּסְלֻחִים, אֲשֶׁר יָצְאוּ מִשָּׁם פְּלִשְׁתִּים וְאֶת כַּפְתֹּרִים". התחביר כאן, כהרגלו, מגלה ולא מגלה, מותיר אותנו סקרנים. מהיכן יצאו הפלשתים? האם מהפתרוסים? מהכסלוחים? למעט החיוך לשמע שמות עמים כאלו, מה המשמעות של תיאור זה?

על פי המדרש (בראשית רבה לז ה) מפרש רש"י כך: "משניהם יצאו, שהיו פתרוסים וכסלוחים מחליפין משכב נשותיהם אלו לאלו, ויצאו מהם פלשתים". הרמב"ן מציע כיוון אחר, קצת פחות מביך: "ועל דעתי… יצאו משם, מן הכפתורים… והלכו לתור להם מנוחה… וכבשו להם ארץ ששמה פלשת ונקראו אחר כך פלשתים על שם הארץ".

האם הרמב"ן הכיר את פלישת גויי הים במאה ה־12 לפנה"ס שהביאה את הפלשתים לדרום הארץ? מניתוח הכתובים עולה שגלי מהגרים פלשתים הגיעו לארץ ישראל מספר פעמים. הפלשתים המוזכרים בפרשתנו מתיישבים בקצות היישוב, בנגב המערבי. הידידות שבין האבות לפלשתים קשורה למכנה המשותף של שתי קבוצות מהגרים הנאחזות בשולי ארץ כנען.

תל קסילה הפלישתי במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב  צילום: משה מילנר, לע"מ

תל קסילה הפלישתי במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב
צילום: משה מילנר, לע"מ

הפלישה למישור

על פי תבליטים שנמצאו בארמונות מצריים, פלשו גויי הים מספר פעמים לחופי ארץ ישראל. בימי שעבוד בני ישראל במצרים שוב מגיעים הפלשתים לחופי ארץ ישראל. בארמון שבנה רעמסס השלישי (1186־1154 לפנה"ס) ממערב ללוקסור תוארו גויי הים פולשים לארץ ישראל בשני טורים. טור אחד באוניות לדלתא של הנילוס וטור שני בעגלות שבהן נשים, זקנים וטף. ההתקפה על מצרים נוחלת כישלון אך הפלשתים נשארים להתיישב בחלקה הדרומי של הארץ.

תבליטים אלה מהווים מקור מצוין להכרת הצבא הפלשתי, מראהו ועוצמתו. חיילי הפלשתים מתוארים כבעלי חרבות ארוכות וישרות, לבושי חצאית, עטורי שריון חזה וחבושי כובע. מקובל לזהות את הפלשתים כעם שהגיע מהאיים בים האגאי ואולי אפילו מכרתים (כפתור?). ישנה הלימה מעניינת בין מאפייני מישור החוף הגיאוגרפיים לבין פלישת גויי הים. מישור החוף הינו חבל ארץ עצמאי והוא מספק את צורכי היושבים בו ללא תלות באזורים אחרים. מישור החוף נוח להתיישבות והוא מצוי על הדרך הראשית – דרך הים. גם ההתיישבות בשלושת חלקי מישור החוף מותאמת לשלוש קבוצות בגויי הים: במישור החוף הצפוני מתפתחת התרבות הפיניקית, במישור חוף הכרמל והשרון יושבים הת'כר, במיוחד בעיר המרכזית דור, ובמישור החוף הדרומי – מישור חוף פלשת – הפלשתים.

הגל השלישי של הפלשתים מגיע בימי התנחלות שבטי ישראל (1200 לפנה"ס). הפלשתים הכירו את הנוהג הארצישראלי: עיר ממלכה שבראשה שליט על טריטוריה. בהמשך אנו שומעים (שופטים טז וכן שמואל א ה) על חמשת סרני פלשתים באשדוד, באשקלון, בעקרון, בעזה ובגת.

תל קסילה הוא אתר הממחיש את התרבות הפלשתית. התל, הנמצא בתחומי מוזיאון ארץ ישראל ברמת אביב, נחפר עם הקמת המדינה על ידי בנימין מזר בעקבות גילוי אקראי של שני אוסטרקוני חרס ומקובל לראות בו את החפירה הראשונה שמדינת ישראל העצמאית ניהלה בראשיתה. מהבתים (שחלקם גם שוחזרו) והרחובות ניתן להתרשם שהעיר הפלשתית בתל קסילה הייתה מתוכננת ובנויה. על גדות שפך הירקון ישנו נמל, כיאה לעם שמוצאו ופרנסתו מושתתים על ים.

בעלי הארץ

דתם של הפלשתים ושפתם אינן ידועות לחוקרים. האל דגון (שמואל א ה ב) ובעל זבוב (זבול?) (מלכים א ח יג) שעליהם אנחנו שומעים – טיבם לא ברור. שלושת המקדשים בתל קסילה, שנחפרו בשנות השבעים על ידי עמיחי מזר, מספרים לנו על חצר גדולה שבה ניתן להניח מנחות ועל במה שככל הנראה הוצב בה פסל האליל. גידול התושבים במאה האחת עשרה לפנה"ס הביא לבנייה משמעותית יותר של המתחם המקודש ונוספו חדרים שונים ומזבחות פולחן.

מעניין להאיר את ההתנגשויות החוזרות ונשנות של הפלשתים עם ישראל בזמן השופטים ובראשיתה של המלוכה כמאבק על ירושת הארץ. הפלשתים ראו בעצמם את היורשים הלגיטימיים של הארץ לאחר ירידת כוחם של המצרים ולכן הם מנסים להחיל את שלטונם על השבטים שאי מזה באו. תל קסילה נכבש ונהרס במאה העשירית לפנה"ס ומשם ואילך הפלשתים מתמזגים ביסודות אתניים שונים ונעלמים מהמפה ההיסטורית והארכיאולוגית. כחלק מהמאבק על הארץ הזו, נכתב עוד פרק בתקופה הרומית. השם "יהודה" מוחלף ל"פלשתינה", שם שמהדהד במרחב עד לימינו אנו.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ל' תשרי תשע"ה, 24.10.2014

פורסם ב-24 באוקטובר 2014,ב-גיליון נח תשע"ה - 898, פרשת דרכים. סמן בסימניה את קישור ישיר. 3 תגובות.

  1. גויי הים הגיעו מסרדיניה. קראו את הספר "סודו של סיסרא" – מסע בעקבות גויי הים ושירת דבורה. ספרו של הארכאולוג אדם זרטל, פרופסור באוניברסיטת חיפה. בספר הוא מציג טיעון לפיו אחד משבטי גויי הים – השרדנה, מוצאו באי סרדיניה. לפי סברה זו, המתבססת על ממצאים ארכאולוגיים בשומרון, במצרים העליונה ובסרדיניה, המצביא סיסרא היה בן סרדיניה שנקרא על ידי יבין מלך חצור כדי שילחם בישראל. בספר מתואר גילוי האתר אל-אחוואט ב-1992, מציאת הקשר בין מאפייני הבנייה במקום לבין אתרים דומים בסרדיניה והמסקנות אליהן הגיע המחבר. הספר כולל עשרים ואחד פרקים והוא ראה אור בהוצאת דביר ב-2010.

להגיב על איתן גלס לבטל

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: