הנוסע הראשון| יושי פרג'ון

למרות גדולתו של אברהם דווקא תרח זוכה לעמוד בראש השושלת המשפחתית. מדוע זכה לכבוד הזה?

לסופי פרשות אין מזל. למרות שהם זוכים להישמע פעמיים ברצף בקריאת התורה, מעטים מכירים אותם ומעטים יותר לומדים אותם. הפסוקים הראשונים של הפרשה, לעומת זאת, פופולריים יותר. הם שגורים על פיהם של רבים וזוכים להידרש ולהתפרש תדיר.

כמובן, לא רק המיקום נחשב אלא גם התוכן. סיפורים מעניינים יכולים לזכות לפופולריות אפילו אם הם ממוקמים בחלק "נידח" בפרשה; אולם רשימות של תולדות מהסוג שספר בראשית משופע בהן חולפות על אוזניהם של שומעים רבים מבלי להותיר רושם כלשהו. ואולי אין זה מקרה שרבות כל כך מרשימות התולדות אמנם ממוקמות באותה חלקה "לא נחשקת" – אי־שם בסופי פרשות השבוע.

איור: מנחם הלברשטט

איור: מנחם הלברשטט

אבי השושלת

ברצוני לעסוק בשתי רשימות סמוכות של תולדות שחותמות את פרשת נח: "תּוֹלְדֹת שֵׁם" (יא, י ואילך) ו"תּוֹלְדֹת תֶּרַח" (יא, כז ואילך). יש להקדים ולומר שרשימות של תולדות משולות למסע. בלי לזלזל ביופייה של הדרך, שיש בה לעתים נופים מעניינים ומחזות ראויים לציון, הנקודות החשובות ביותר הן נקודת המוצא (אבי השושלת) ונקודת הסיום (האדם שאליו השושלת חותרת). הדרך היחידה להגיע מאבי השושלת אל האדם נכסף היא לצלוח רשימה של אנשים – חשובים יותר וחשובים פחות.

ובאמת התורה אינה טורחת לספר הרבה על דורות הביניים, וגם אינה מפרטת אלא שם של צאצא אחד מכל דור. אולם בהגיע הדור האחרון מספרת לנו התורה על הדמות ועל כשלושה מצאצאיה: שושלת קין מסתיימת בלמך, "אבי הביגמיסטים", משורר קנאי ורוצח, שהיה אביהם של יבל, יובל ותובל־קין (ואחותו נעמה); ספר תולדות אדם מסתיים בנח, שנשא את תקוות האנושות, והיה אביהם של שם, חם ויפת; ושושלת שֵׁם מסתיימת בתרח, שהעתיק את משפחתו לחרן, והיה אביהם של אברם, נחור והרן.

למעשה, נח ותרח זוכים לתפקיד כפול: הן כחותמים של רשימה אחת והן כאבות של רשימה שנייה. נח הוא גם האב האחרון ב"סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם" וגם האב הראשון ב"תּוֹלְדֹת נֹחַ"; ותרח הוא גם האב האחרון ב"תּוֹלְדֹת שֵׁם" וגם האב הראשון ב"תּוֹלְדֹת תֶּרַח" (למך לא זוכה להיות אב לשושלת חדשה, כנראה משום שהוא ובניו נספים במבול).

קל להבין מדוע התורה מציבה את נח בעמדה של חשיבות, אולם מאיזו סיבה היא נוהגת כך לגבי תרח – דמות החוסה בצילו של בנו הגדול, אברהם? ובעצם מדוע אברהם עצמו אינו זוכה לעמוד בראש רשימת תולדות? בחינה אחת עשויה לגעת בענייני התולדות. במובן מסוים ניתן לומר שהאב הביולוגי (גם אם לא הרוחני) של עם ישראל הוא תרח, שכן באמצעות צאצאיו הוא מכונן הן את החלק הגברי והן את החלק הנשי הדרושים להקמת העם: אברהם תורם את היסוד הזכרי; נחור תורם את האִמהוֹת – רבקה, לאה ורחל; והרן תורם את רות – אֵם משפחת המלוכה (ולדעת רבים גם את אשת אברהם).

עצירה בדרך

אך עיון בפסוקים החותמים את פרשתנו עשוי לספק תובנות מפתיעות עוד יותר. מתברר שאברהם אינו פורץ לבמת המקרא לפתע פתאום חמוש בהוראה השמימית "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ" (יב, א). למסעו המפורסם לארץ כנען קדם מסע אחר, מפורסם פחות, שאותו הוביל תרח (יא, לא): "וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת־אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת־לוֹט בֶּן־הָרָן בֶּן־בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד־חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם". מסעו של אברהם ממשיך למעשה את המסע של אביו (יב, ה): "וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת־שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת־לוֹט בֶּן־אָחִיו וְאֶת־כָּל־רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת־הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר־עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן".

הזיקה שבין שני המסעות מודגשת על־ידי התבנית הלשונית הזהה, ועוד יותר באמצעות התיאור התמוה של מסע אברהם: "וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן". התיאור מקבל את מלוא משמעותו רק כשהוא מושווה למסע של תרח: "וַיֵּצְאוּ… לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד חָרָן". במילים אחרות: מסעו של אברהם מוצג, מבחינה מסוימת, כהמשך ישיר ומוצלח למסעו הכושל של תרח.

אך מדוע כשל מסעו של תרח? לא המוות הכריע אותו, שכן אברהם נפרד ממנו כשישים שנים לפני מותו. אני סבור שההסבר לכישלון רמוז, שוב, בהשוואת המסעות. כשתרח יוצא מאור־כשדים הוא אינו לוקח אלא את בני משפחתו; אולם כשאברהם יוצא מחרן הוא לוקח, לצד משפחתו, גם את "כָּל־רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת־הַנֶּפֶשׁ [=עבדים] אֲשֶׁר־עָשׂוּ בְחָרָן". במילים אחרות, משפחת תרח, שיצאה מאור־כשדים בידיים ריקות, זוכה לעושר גדול בחרן, ו"סיר הבשר" הזה מכשיל את המסע לכנען (סיבה שהכשילה יותר ממסע אחד לארצנו במהלך ההיסטוריה). בנקודה זו הקב"ה מתערב ומבטיח לאברהם עתיד גדול ונפלא אם ייאות לזנוח את ההווה הנוח מאחריו.

אם נרשה לעצמנו להפליג בהשערות, נוכל לתהות מה היה מקומו הראוי של תרח בתוכנית האלוהית. האם מלכתחילה נועד להיות רקע חיוור לאברהם, או שמא הייתה גלומה בו הבטחה גדולה יותר – הבטחה שמשתמעת ממקומו ברשימות התולדות ומהיותו היוזם (באופן אינטואיטיבי?) של המסע לארץ כנען – ורק כישלונו ב"ניסיון העושר" דחק אותו לשולי הסיפור. וכהשערה משלימה, ניתן לתהות מה היה קורה לוּ אברהם היה נכשל בניסיונותיו, האם עדיין היה זוכה להגשים את המהלך האלוהי, או שגם הוא היה נאלץ לפנות את מקומו על במת ההיסטוריה המקראית?

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ל' תשרי תשע"ה, 24.10.2014

מודעות פרסומת

פורסמה ב-24 באוקטובר 2014, ב-גיליון נח תשע"ה - 898 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: