מי ביוב מתחת לגלימה | יונתן דה־שליט

קצינת משטרה בודדת, רצח, סמים ומערכת משפט מושחתת מאכלסים מותחן שתרגומו שנים רבות לאחר שיצא הופך אותו למיושן, אך בזה גם טמון קסמו

hela_haeiveret_front(2)האלה העיוורת

אן הולט

מאנגלית: קטיה בנוביץ'

כנרת, זמורה־ביתן, 2014, 315 עמ'

באיחור אופנתי של יותר מעשרים שנה יוצא לאור בעברית ספר הביכורים של סופרת המתח הנורבגית אן הולט. הספר יצא לאור בנורבגיה ב־1993, שנתיים לאחר שהנינג מנקל השוודי ברא את דמותו המרתקת של קצין המשטרה קורט ולאנדר וארבע שנים לפני שנולד הארי הולה, גיבור ספריו של כוכב הרוק של ספרי המתח הסקנדינביים יו נסבו.

לקורא ב"האלה העיוורת" לוקח זמן להבין מי הוא הגיבור האמיתי של הספר: האם זו קארן בורג, עורכת הדין הצעירה, היפה והמצליחה, שמגלה את הגופה הראשונה בספר כבר בעמוד הראשון? או אולי זה התובע המשטרתי הוקון סאנד, שהיה ידידה הקרוב של בורג בזמן שלמדו משפטים באוניברסיטה?

הדמות שמתגבשת לה לאטה כמי שנושאת את הספר על כתפיה היא האנה וילהלמסן, קצינת משטרה בתחילת שנות השלושים לחייה. היא מתוארת כ"מושכת להדהים… היא זכתה לכבוד ולהערצה, ובצדק… לא היה לה ולו חבר אחד במשטרה. היא אהבה אישה אחרת, 'פגם' בודד באישה שמלבד זאת הייתה מושלמת" (עמ' 18).

להבדיל מכמה גיבורות של ספרי מתח וסדרות מתח סקנדינביות, כמו ליסבת סלאנדר, גיבורת "נערה עם קעקוע דרקון" או השוטרות ב"הגשר" או ב־"Forbrydelsen" (המקור הדני לסדרה המוכרת לנו יותר בגרסה האמריקנית "The Killing"), וילהלמסן אינה בעלת נפש שרוטה ומצולקת. היא נורמטיבית, מלאת שמחת חיים, אופטימית, חושנית, ששה אלי קרב עם פושעיה האפלים של אוסלו. נטייתה המינית היא עובדה פשוטה. היא חלק מהמאפיינים של הדמות, אך היא לא מניעה את העלילה.

הסופרת אן הולט הייתה עורכת דין פלילית, תובעת משטרתית, עיתונאית ושדרנית רדיו, ואף כיהנה מספר חודשים כשרת המשפטים של נורבגיה. וכן, היא לסבית. כמו הגיבורה שיצרה. האנה וילהלמסן כיכבה בשמונה ספרים שכתבה הולט, והאחרון בסדרה – “1222“ – יצא לאור בנורבגיה ב־2007. דווקא הוא היה הספר הראשון של הולט שתורגם לאנגלית. בספר זה וילהלמסן כבר אינה השוטרת הצעירה והזוהרת של “האלה העיוורת“. היא מבוגרת יותר, מפוכחת וקודרת, ומשותקת כתוצאה מפגיעת קליע אקדח בגבה.

לאחר ש“1222“ הצליח בארצות הברית, בחרה ההוצאה האמריקנית לתרגם גם את ספר הביכורים של הולט (ב־2012), ומשם ככל הנראה הגיע הספר גם אלינו. כדאי להדגיש ש“האלה העיוורת“ תורגם לעברית מהשפה האנגלית, ולא מנורבגית.

בכנרת דווקא מקפידים בדרך כלל לתרגם משפת המקור, אבל מסיבותיה בחרה ההוצאה לא לעשות זאת הפעם. בכל תרגום הולכים דברים לאיבוד, ובתרגום כפול עלולים דברים לאבד את משמעותם כליל. אני חייב לומר ש“האלה העיוורת“ דווקא קריא וברור כמעט תמיד (אבל מה זה “שוש ביצי־דגים“ בעמ‘ 275??), ואינני יודע אם מידת היבשושיות שמאפיינת אותו נובעת מהכתיבה המקורית או מכך שמדובר בתרגום מיד שנייה.

שרשרת רציחות כחלק ממלחמת כנופיות סמים  צילום אילוסטרציה: שאטרסטוק‎

שרשרת רציחות כחלק ממלחמת כנופיות סמים
צילום אילוסטרציה: שאטרסטוק‎

מדינת רווחה מסואבת

הספר מתחיל בגופה של סוחר סמים וברוצח שנתפס כמעט לאלתר: בחור הולנדי מוזר, שמסרב לדבר ומוכן שרק עורכת דין אחת תייצג אותו, קארן בורג, זו שמצאה את הגופה. לא משנה לו שהיא בכלל עורכת דין מסחרית, חסרת כל ניסיון במשפט פלילי. די מהר מתברר שההולנדי, האן ואן דר קרך שמו, הוא בורג קטן ברשת גדולה של סוחרי סמים. הרצח שביצע הוא חלק ממלחמת כנופיות הסמים הפועלות באוסלו.

הגיעה אליו שמועה שיש גם עורכי דין החברים בסינדיקט הסמים, ואולי גם הם נוטלים חלק בחיסולים ההדדיים. הוא מבועת, פוחד עד מוות שידם תגיע אליו, עד לתא המעצר. מרגע שנודע לו שמי שמצאה את הגופה היא עורכת דין, הוא משוכנע שהיא היחידה באוסלו שהוא יכול לסמוך עליה. מי שמצאה את הגופה בוודאי לא קשורה לרשת שמאיימת עליו.

לרצח הראשון מתלווה במהרה רצח נוסף, הפעם של עורך דין מפוקפק. קצינת המשטרה האנה וילהלמסן והתובע המשטרתי הוקון סאנד מגלים קשר בין מעשי הרצח. החקירה מעלה סבך של קשרים בין עורכי דין יוקרתיים, אנשי מערכת המשפט וגורמים פליליים. פעם נוספת חושפת ספרות המתח הסקנדינבית את השחיתות והסיאוב הזורמים כמי ביוב מטונפים מתחת לחזות המהוגנת של מדינת הרווחה הדמוקרטית והמתונה.

העלילה מסתבכת והולכת, ופתרונה אינו ברור ומנומק כל צרכו. גם הסצנה שבה כל המעורבים בפרשה דוהרים צפונה, מי ברכב ומי באופנוע, כדי להתלכד במעין שיא של אלימות, ירי, אש והקרבה עצמית נראית קצת מגוחכת.

מוסך נורווגי

ועדיין, יש משהו בספר הזה, ונכון היה לתרגם אותו ולהציעו לקהל חובבי המתח קוראי העברית. ראשית, כי לספריה של אן הולט יש מקום חשוב בגוף כתיבת המתח המרשימה שבסיסה בארצות הקודרות של הצפון הסקנדינבי. ושנית, ובעיקר, כי יש משהו מיוחד בעיצוב הדמויות ובתיאורים שבספר.

התיאורים בספר מפורטים, בעיקר בכל הקשור לנושאים המשפטיים, תחום המומחיות המקצועית של הולט לפני שזנחה את העיסוק המשפטי והפכה את הכתיבה לייעודה. בעיניי הם תורמים לאמינות של הספר והם גם מעוררי עניין. לעתים התיאורים ישירים ובוטים. השפה הגסה לכאורה שבה משתמשת הולט מפתיעה כל פעם מחדש, ונותנת לספר ממד של ריאליזם מחוספס.

להולט יש גם עין טובה לפרטים, כמו למשל בתיאור של המוסך העלוב, שהאנה ובילי טי מיחידת הפשיטות המשטרתית פקדו במסגרת חקירותיהם. מסתבר שמוסך נורווגי נראה כמו מוסך בכל מקום אחר בעולם. לוחות שנה עם צילומי נשים, גיבוב של ג'אנק, משרד קטן ודחוס. "בפנים עמד ריח של וולבו־אמאזון ישנות, וריח בושם מחניק מן המבחר הגדול ביותר של מטהרי־אוויר־כביכול שהאנה ראתה מימיה. ארבעה עצי אשוח מקרטון, בגובה חמישים או שישים סנטימטר, ניצבו זה לצד זה… העצים היו מעוטרים בעצים קטנים יותר, תלויים על חוטים צבעוניים, ובנשים שופעות מרצועות קומיקס, שזורות גם הן על חוט" (עמ' 173).

לפעמים הולט מתארת בנונשלנטיות סיטואציות מוזרות מאוד. כך למשל קארן בורג, עורכת הדין הזוהרת המבקרת את הלקוח ההולנדי שלה, עלוב ופסיכוטי, בבית הכלא. "באופטימיות זהירה רכנה לעברו והזיזה את השיער ממצחו. הוא כבר היה ארוך מדי, ונפל בחזרה. היא המשיכה ללטף את מצחו ולהעביר את אצבעותיה בשערו. זה בבירור הרגיע אותו, כי הוא עצם את עיניו ונטה לעברה" (עמ' 142־143). עורכת דין מלטפת את ראשו של הלקוח שלה? באיזה עולם זה קורה באמת? אבל זה קורה בעולם שבוראת הולט. היא מספרת על כך כבדרך אגב, ויוצרת איכות מיוחדת הגורמת לקורא מדי פעם לחשוב שהוא לא קורא "סתם עוד ספר מתח".

אופנוע ורוד

עשרים ואחת שנה זה המון זמן. כשנכתב, "האלה העיוורת" היה בן זמנו. כשאנחנו קוראים עכשיו על מכונות כתיבה ופקסים זה כל כך רטרו. העבריינים מתקשרים מטלפונים ציבוריים. כמעט לאף אחד אין טלפון נייד. לו רק היו אז טלפונים ניידים בשפע כל הדרמה הקטלנית בצפון הייתה נמנעת. זה מיושן, אבל זה נותן תחושה טובה של התקופה שבה מתרחש הספר. את הסדרה על האנה וילהלמסן צריך הרי להתחיל בהתחלה.

מצא חן בעיניי ההארלי דיווידסון הוורוד של האנה. "זה היה הפריט היוקרתי היחיד של האנה וילהלמסן, והוא היה יפהפה. וכמו רוב הפריטים היוקרתיים, הוא נמצא מחוץ לטווח המשכורת של מפקחת משטרה. אך בעזרת ירושה שקיבלה, היא זכתה לרגעים של חירות על הארלי דיווידסון 1972 במשך שישה חודשים בשנה. הוא היה ורוד. מכף רגל ועד ראש. ורוד כמו קדילק, עם כרום ממורק ונוצץ" (עמ' 165).

וגם מצאה חן בעיניי העובדה שכדי לקרר בקבוקים של אורנג'דה תולים אותם על חוט מחוץ לחלון. מצא חן בעיניי שקארן בורג הזוהרת כותבת להוקון סאנד שהציל את חייה: "אתה הגיבור שלי. אני חושבת שאני אוהבת אותך. אל תוותר עליי. ואל תתקשר. אני אתקשר בקרוב".

ממרחק של שנים לא מעטות, מתגלים בקריאה פגמיו של ספר הביכורים הזה אך בולטת גם הרעננות והתמימות של ספר ראשון.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כ"ג תשרי תשע"ה, 17.10.2014

פורסם ב-17 באוקטובר 2014,ב-גיליון בראשית תשע"ה - 897, סיפורת. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: