תגובות לגיליונות קודמים – 896

בתגובה ל"מחדל היסטוריוני" מאת רועי הורן
, גיליון פרשת ניצבים־וילך

עם מה יש לנו עסק

ברצוני להודות מקרב לב לרועי הורן על ביקורתו על ספרי "העם המחוצף" (הוצאת "נהר"). היא תשמש אותי בקשרים עם אנשי שמאל ציונים, אוהבי מורשת ישראל ואתיאיסטים (כמוני), כדי שיראו עם מה (לא עם מי, כי אין כאן עניין אישי) יש לנו עסק. הוא איית את שמי נכון, ועל כך תודתי, למרות שגרתי בפסגת זאב ולא בגבעת זאב (אותו זאב, שתי פסגות).

הערה אחת: אשר לרבי מלובביץ' זצוק"ל (המלך המשיח), הוא אכן אמר שהשואה הייתה דבר חיובי, כי היא מעשה האל, והאל עושה רק טוב. דבריו מופיעים בספרון "מדע ואמונה" (1980, צעירי חב"ד), ובידי עותק מכתבו (28.8.1980) שבו הוא מאשר את הדברים. לרועי הורן אני מאחל שנה טובה וגמר חתימה טובה, וסיום מוצלח של עבודת הדוקטור שלו באוניברסיטת בן־גוריון. תמיד יש תקווה שעם הזמן ילמד משהו. כל טוב.

יהודה באואר

———-

בתגובה ל"כדי שהמשפחה לא תתפרק" מאת אוריה מבורך, גיליון פרשת האזינו

מחיר החומרה

יפה טענה מלכה פיוטרקובסקי שהנותן הורמונים לאישה בריאה שיש לה "מחזורים קצרים" על מנת להתאים כביכול את האישה להלכה ולפתור בכך את בעיית “העקרות ההלכתית“ שממנה היא סובלת, עובר בהכרח על הציווי של “ונשמרתם מאוד לנפשותיכם“ ועל איסור “חובל“. לפיכך היא מסכמת את הנושא במשפט: “זוגות שבאים אליי להתייעצות יכולים לפרסם שמלכה אמרה שבמקרים מאוד מסוימים, המצריכים כמובן שיקול דעת הלכתי כבד ראש, יש מקום לחשוב על טבילה במהלך השבעה נקיים“.

לצד אמירה אמיצה זו, ברצוני להרחיב מעט בנושא ולהדגיש כי חומרת שבעת הנקיים שעליה עמדה פיוטרקובסקי איננה מוגבלת רק לזוגות הללו. הבעייתיות בשמירת שבעה נקיים כדין זבה גדולה על כל נידה ונידה נושאת בחובה השלכות הרות אסון, הרבה מעבר למה שנרמז בכתבה. התורה הבדילה היטב בין "נידה", המצב הרגיל שבו מצויה אישה מדי חודש בחודשו, ואשר בו היא טמאה שבעת ימים בלבד מעת תחילת הדימום, אם אכן פסק עד אז, ובין מצב "זיבה גדולה" המוגדר כדמם של שלושה ימים או יותר בימים 8־18 מתחילת המחזור, ואשר עליו מחויבת האישה לספור שבעה ימים נקיים בטרם תטהר, ובסוף ימים אלו – להביא קרבן זבה למקדש.

בימי הגמרא החלה להשתרש חומרה המובאת בשם רבי זירא כחומרה שקיבלו עליהן בנות ישראל, להחשיב כל דימום שהוא, כולל דם נידה, כזיבה גדולה, והדבר התקבל בעם ישראל כנורמה הלכתית. בדור האחרון, עם התפתחות הידע הרפואי והמודעות האישית והזוגית, ובמקביל ליציאתנו מהגלות, אנו מודעים להשלכותיה החמורות של חומרה זו. כיום ידוע שרבבות רבות של ילדים יהודים לא נולדו בשל חומרה זו, הם וצאצאיהם וצאצאי צאצאיהם עד סוף הדורות, ושחלק לא מבוטל מהסיבות לעקרות בקרב ציבור שומרי התורה והמצוות מיוחס לחומרה זו, דבר הידוע כ"עקרות הלכתית".

בנוסף נובעות מחומרה זו גם בעיות ערכיות, דתיות, לאומיות ומגדריות נוספות. ההרחקה בין בני הזוג כל חודש למשך קרוב לשבועיים, מעבר לצו התורה, פוגעת במקרים רבים בשלום בית ומכשילה זוגות רבים בדיני דאורייתא שעונשם כרת ("חומרא דאתי לידי קולא"). תקופת שבעת הנקיים מדי חודש בחודשו משבשת גם את תפקודה של האישה ומרחיקה אותה מעצמה. היא מורחקת מבעלה דווקא בתקופה של שיא התשוקה המינית, במקביל לעליית רמות האסטרוגן בגוף כהכנה לביוץ, והיא גורמת לריבוי בדיקות פנימיות מיותרות הגורמות לה לא אחת לשריטות ופצעים המצריכים בדיקה בדבר מקורם אצל "בודקות הטהרה".

לא די בזאת, אלא שהחמרה זו בימינו גורמת לציבור גדול של משפחות בישראל לדחות בשתי ידיים את מצוות טהרת הבית הישראלי המהווה אבן יסוד בתורתנו, וזאת בשל משך ההרחקה הנתפס במציאות המודרנית כארוך מדי, ואשר מנוגד במפורש לתורה המצווה אותנו להבדיל בין דם לדם.

 אויב העקרות ההלכתית

טעות היא לחשוב כי העקרות ההלכתית קיימת רק באותם זוגות אומללים שלא מצליחים להרות עקב "הביוץ המוקדם" של האישה (ולא, חלילה, עקב "הטבילה המאוחרת").

האמת היא כי העקרות ההלכתית פוגעת כמעט בכל משפחה ומשפחה בעם ישראל השומרת טהרת המשפחה לפי הדין הנוהג היום. אמנם לא תמיד זה מורגש, אך כמעט אין אישה שהביוץ אצלה חל תמיד ובאופן קבוע לאחר הטבילה. מחזורים רבים בחיי האישה הינם בעצם "מחזורים עקרים", וגם אם בסופו של דבר הזוג מוליד ילדים, פרה ורב, הרי שחלק מפוטנציאל הפוריות הוחמץ, וייתכן כי גם זוגות כאלו היו מתברכים במספר ילדים רב יותר ממה שבסופו של דבר יש להם בפועל.

על מנת לשער שאכן זהו המצב, די אם נסרוק במחשבתנו כמה וכמה מגדולי ישראל בדורות האחרונים ונמנה את מספר ילדיהם, וד"ל. כמובן שהדברים בולטים במיוחד בזוגות הצעירים שזה אך נישאו, ועד שבאים לבירור הסיבה ל"עקרותם" חולפים חודשים רבים ולעתים גם שנים, וכן בזוגות מבוגרים, בדרך כלל מעל גיל 35, שבהם הביוץ נוטה להקדים ודווקא אז יש לא אחת רצון להרחיב את המשפחה. יש לציין כאן את דברי הגמרא המפורשים (נידה ג ע"ב) כי אין גוזרים גזרות או מחמירים חומרות או מתקנים תקנות המבטלים אפילו במעט את ישראל מפרייה ורבייה, וכי יהושע נענש בערירות על שביטל את העם ממצוות פרייה ורבייה ללילה אחד בלבד (ערובין סג ע"ב).

כאשר התקבלה חומרת בנות ישראל, בגלות הרחוקה והחשוכה, לא ידעו את פוטנציאל הנזק לפוריות הטמון בה. כיום, כאשר אנו יודעים זאת בבירור, חובה על חכמי ישראל שבדור הזה לבטל חומרה זו מהשורש, ולו רק בגלל דברי הגמרא המפורשים הללו. המשך האחיזה בחומרה זו לנוכח כל הידוע לנו כיום יביא לא רק לעברה על "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם" כדברי מלכה פיוטרקובסקי, אלא גם על מצוות "פרו ורבו", על "לא תונו איש את עמיתו" ועל "לפני עור לא תתן מכשול", כפי שציינה.

ההלכה – תפקידה ללכת ולהתפתח בתוך העולם המשתנה והמציאות המתחדשת חדשים לבקרים. קידוש כל אות בשולחן ערוך לנוכח מציאות משתנה והתעלמות מ"הטור החמישי", הלא כתוב, בשולחן ערוך שלנו, נזקם מרובה מתועלתם וסופם שיביאו לידי קראות של התורה שבעל־פה ובגידה במהותה של התורה.

נראה כי השינוי המתבקש יבוא, כמו במקרים רבים אחרים (שיבת עם ישראל לארצו, דיבור בשפה העברית, העלייה להר הבית ועוד), מהעם עצמו. המודעות לבעייתיות הרב־תחומית הנובעת מחומרה זו בימינו תביא בע"ה ציבורים הולכים וגדלים ללמוד את הנושא לעומקו ולנהוג באוטונומיה המתבקשת, תוך פיתוח חירות המחשבה ולקיחת אחריות אישית על החיים.

דניאל רוזנק

ד"ר דניאל רוזנק הוא רופא נשים ומחבר הספר "להחזיר טהרה ליושנה"

———–

ההלכה אינה אויב

הריאיון שנערך עם ד“ר רונית עיר־שי ומלכה פיוטרקובסקי גרם לנו אי־נחת. אכן, חשוב לדבר על הנושאים הרגישים האלה, כמו תכנון משפחה, להעלות את השאלות שהמציאות מציבה בפנינו ואף להעביר ביקורת, אבל זאת מתוך כבוד למסורת ולרבנים ולא כפי שעשתה המראיינת. לדעתנו, גישת המראיינת מונעת דיון אמיתי בסוגיות החשובות שעלו בכתבה ומורידה את רמת השיח בנושא לחילופי האשמות במקום הדיון הענייני הנחוץ כל כך. בסופו של דבר, דרך זו רק פוגעת בציבור החש מחויבות להלכה (כפי שמעידות הכותבות גם על עצמן) ורוצה ללכת בדרכה – ללכת מלשון לנוע קדימה, אך בדרכה של ההלכה.

תחושה לא נעימה

מלבד זאת, הראיון מעלה נקודות הדורשות התייחסות פרטנית: ראשית, המראיינת טוענת לגבי נושא תכנון המשפחה ש“הידע ההלכתי כמעט אינו קיים. למעשה הוא קיים, אך הוא בלתי נגיש לזוגות החפצים להכירו. למרות שישנו שיח הלכתי נרחב ובלתי פוסק בתחום, הוא כמעט לא כולל בתוכו רכיב של הצגת עובדות או אפשרויות הלכתיות“.

לא ברור לנו על איזה ציבור בור מדובר. כיום, בדור שבו הכול נגיש, כל המידע מופיע בספרי ההדרכה שלומדים זוגות צעירים לקראת הנישואין (וקיימים ספרים רבים מאי פעם) ובמרחבי האינטרנט. נזכיר לדוגמה את הספר “שמחת הבית וברכתו“ של הרב אליעזר מלמד (הספר נמצא באינטרנט בחינם וכל מי שמעוניין יכול לקרוא בו). בפרק “פרו ורבו“ הוא מדבר על תכנון המשפחה, מספר הילדים, המרווח בין לידות, ומתייחס כמעט לכל הנושאים שהועלו בריאיון (קריירה, מצב נפשי־רגשי ועוד). הגישות ההלכתיות השונות לנושאים אלו מוצגות בצורה ברורה ולכל בעיה נמצא מענה.

שנית, בוודאי שבמקרים רבים, לאחר הצגת הגישות ההלכתיות בנושאי תכנון המשפחה, ספרי ההלכה מפנים את הקורא לשאלת רב, כמו בכל נושא הלכתי אחר שדורש שיקול דעת לגבי הנסיבות הפרטיות. זוהי דוגמה מצוינת לאופן שבו ההלכה קשובה לצורכי המקום, הזמן והחברה. האפשרות שיש לרב להקל בנסיבות מסוימות איננה מעידה על כך שמנסים “להסתיר הקלות“ מהציבור, או שחוששים מ“מדרון חלקלק“, אלא פשוט שזוהי ההלכה רק באותן נסיבות, ושהרב הוא המומחה המוסמך לקבוע זאת. הניסיון להציג את הרבנים כאנשים ששאיפתם לשלוט על הציבור מעידה על גישתה המתנגחת של הכותבת יותר מאשר על עמדתם של הרבנים עצמם.

שלישית, בנוגע ל“עקרות הלכתית“ – מתוך ניסיון של שנים רבות כרופא משפחה, אני מבהיר שאין כמעט מושג כזה. כך גם למדנו מתוך שיחה עם מנהל יחידת ההפריה של אחד מבתי החולים הגדולים בארץ (אדם חילוני) – בכל פעם שהגיעה אליו אישה עם בעיה שהוגדרה “עקרות הלכתית“ התברר לו שמדובר בבעיה אחרת.

רביעית, לגבי הורמונים – כיום כמעט כל הנשים עושות במהלך חייהן “מניפולציות הורמונליות“: נוטלות גלולות הורמונים למניעת היריון, גלולות כדי להסדיר את המחזור לקראת חופשה (אני כרופא נתקלתי בבקשה זו פעמים אין ספור), הורמונים לסיוע בכניסה להיריון ובמהלכו, ולאף אחת או אחד אין בעיה עם זה (מלבד כמה טבעונים קיצוניים). אך במקרה הנדיר שבו יש בעיה של פוריות בשל “שבעה נקיים“, ורוצים לטפל בכך בעזרת אותן גלולות עצמן – הדבר מתואר בריאיון כך: “…לסכן את עצמה בהליך רפואי שאיננו נצרך רק כדי לשמור על חובת החכמים? היעלה על הדעת שאישה תחווה התערבות תוך־גופית כאשר הדבר איננו הכרחי?“. לנו אמירה זו נותנת תחושה לא נעימה, כאילו נשים אלו מחפשות רק להתעמת עם הרבנות וההלכה.

לדבר אחרת

הערה חמישית נוגעת לחיוב במצוות פרו ורבו. איננו אנשי הלכה ולא הכרנו את הנושא אך התעמקנו בו מעט – האמנם המצווה היא לגבר ולא לאישה? ההלכה מתייחסת לנושא באופן יותר שוויוני – המצווה הכללית היא לשני בני הזוג. אמנם החיוב במצווה הוא על הגבר (כמו במצוות תלמוד תורה ותפילה) אך נראה שלאישה יש שכר רב יותר בקיום המצווה (לפום צערא אגרא). דווקא ממי שנוקטות גישה פמיניסטית (לימוד תורה לנשים, קריאת מגילה, לולב ועוד) – היינו מצפים שתשאפנה ליתר שוויוניות במצווה זו, כמצווה משותפת לשני בני הזוג (הרי אף אחד מהם לא יכול לקיים אותה לבדו).

שישית, מהראיון משתמע שהמסר לזוגות צעירים הוא “אל תדאגו, אפשר לחכות, כשתרצו יהיה ילד… זה תלוי רק בתכנון שלכם“. אך נזכור: שלושה שותפים באדם – הקב“ה, אביו ואמו. לאורך הריאיון חשנו בחסרונו של הקב“ה, שנדמה שנעלם. כאשר מדברים על תכנון המשפחה יש  לזכור שהחיים הם לא “תוכנית כבקשתך“ והיריון הוא באמת מתנת שמים.

כרופא אציג דוגמה אחת: בני זוג התחתנו בגיל 23, דחו את ההיריון הראשון כשנה וחצי, ולאחר מכן החליטו להיכנס להיריון. אותו זוג ניסה במשך כמעט שנה להיכנס להריון עד שפנה לרופא. שנה וחצי ארוכות נוספות חלפו בבדיקות וטיפולים כך שעד שחגגנו את ההיריון אשר הושג ב“הפריית מבחנה“ – עברו כמעט חמש שנים. אנו משוכנעים שאותו זוג יסביר לילדיו מדוע אין להמתין, ולהשתדל להרות מיד לאחר הנישואין.

יתרה מכך, לידת ילד רביעי בגיל 34 הינה קלה יותר ומלווה בפחות סיכונים לאם ולתינוק (לדוגמה: תסמונת דאון) מאשר בגיל 40. גם את זה צריך להסביר לזוג המתלבט. המסר שלנו אפוא הוא: תדעו שזה לא מובן מאליו. צריך הרבה מאוד סייעתא דשמיא ולא כל מה שהזוג מתכנן לעצמו שיקרה אכן יקרה. ידע זה חייב להיות על שולחן בפני זוגות כאשר הם באים לקבל החלטה. האם המרואיינות מציגות לבאים לדבר איתן גם את הצד הזה של המטבע?

שביעית, כפי שנכתב בצדק – הקמת משפחה בעולם המודרני וחינוך הילדים בדרך התורה והמצוות הם משימה קשה מאוד. לדעתנו יש להבהיר זאת לנוער כבר מגיל צעיר, שיתייחסו לכל שנה בחיים בדחילו ורחימו, שיחשבו על “החיים“ כבר בגיל 16 ולא בגיל 23. אמת, קריירה מקצועית היא חשובה מאוד – ולכן אל לנו לקבל את העובדה שבנים ובנות מוכשרים מגיעים לגיל 18 ללא בגרות, הולכים שנה למכינה או מדרשה, מסיימים את השירות סביב גיל 23, מטיילים עוד שנה, משלימים בגרות ופסיכומטרי, אז הם כבר נשואים, לומדים מקצוע, מתקשים בפרנסה ותלויים בהורים ועולה השאלה האם לדחות את ההיריון הראשון.

אולי הגיע הזמן לדבר אחרת – לנסות לעזור לילדינו לנצל את הזמן בצורה מוצלחת יותר, להגיע ליום שבו הם מקימים משפחה כאשר הם כבר במסלול מקצועי מסודר – ואולי אז נראה פחות קשיים.
מניסיוננו, אלו שלא הצליחו לפתח קריירה מוצלחת מעדיפים לפעמים לתלות את האשם בעובדה שילדו שניים או שלושה ילדים בשנים שלאחר הנישואין. בדרך כלל הסיבות הן שפשוט לא בחרו במקצוע מתאים, או שעשו טעויות אחרות בבניית דרכם. לעתים ההורים לא היו קשובים לצורכיהם והיו יכולים לסייע יותר, ולפעמים יתר נכונות מצד הצעירים ללמוד מניסיונם של אחרים היה יכול לעזור.

הנוער הדתי לאומי הוא נוער מצוין ומוטלות על כתפיו משימות רבות – קיום מצוות, תרומה לחברה במסגרות שונות, שירות צבאי משמעותי, לימודים אקדמיים וכן – גם הקמת משפחה. אלו צעירים בעלי מודעות המעורבים בעשייה ובכל תחומי החיים, ולא ברור מדוע המרואיינות מנסות להראות שדווקא בתחום של תכנון המשפחה הם לפתע חסרי אונים.

ולסיום, בסרט “תקופת מבחן“, כאשר נשאלת הגברת שפרבר על ידי אחד מילדיה “למה הייתם צריכים עשרה ילדים?“, ובאותה נשימה הוא גם מוסיף “טוב שלא עצרתם בארבע – כי אחרת לא הייתי קיים“ – עונה לו הגברת שפרבר – “הגיע הזמן שתבין שיש אנשים שיש להם הרבה כוח“.

נורית ודן שוורצפוקס

ד"ר נורית שוורצפוקס היא דוקטור לביולוגיה מולקולרית. ד"ר דן שוורצפוקס הוא רופא. הם הורים למשפחה ברוכת ילדים וגרים בבאר שבע

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"ד תשרי תשע"ה, 8.10.2014

מודעות פרסומת

פורסם ב-8 באוקטובר 2014,ב-גיליון סוכות תשע"ה - 896, תגובות. סמן בסימניה את קישור ישיר. 8 תגובות.

  1. התגובה של פרופ' באואר אלימה ומזלזלת והיא רק ממחישה את מה שכתב רועי הורן בביקורתו, על השפה הטוקבקיסטית בה הוא משתמש.

    • אכן חבל שפרופ' באואר כותב בשפה כזו

      אבל האמת אני לא מתפלא ,מי שיקרא אנשי אקדמיה מוערכים ומקצוענים בתחומם שהם במקרה גם אתאיסטים כבדים[ "כבדים" פירושו לא רק לא מאמינים בקב"ה אלא גם עורכים תעמולה אנטי דתית חריפה] יראה שהם מגיעים לנושא הוויכוח עם המאמינים הם פתאום מורידים את מטה המכובדות ומתחילים לצעוק כמו במריבת אוהדים בכדורגל ובנוסף אופייני להם במקרים אלו לדבר על ים של נושאים שהם כלל לא מבינים בהם

      מי שיקרא למשל את ריצ'ארד דוקינס ויותר מכך יצפה בסרטוני ההרצאות שלו בנושאים אלו יראה את זה מייד

      לפיכך אין פלא שהתעמולה האתאיסטית ברשת היא כה בדר"כ כה רדודה וסתמית

      החסידים השוטים שכותבים שם פשוט לומדים ממוריהם הרוחניים ומקיימים "והיו עיניך רואות את מוריך"

      כמה שזה עצוב כך זה גם נכון

  2. מילים כדרבנות של דן ונורית שוורצפוקס!

    אביא כאן לינק של תגובתם של הרב בני ונועה לאו לד"ר רוזנק לאחר שלראשונה הוא פרסם ברבים את הרעיון שלו כידוע לא מדובר ב"חרד"לים" או "פנאטים" אליבא דכולי עלמא [זאת למי שבכלל יתלבט אם לקרוא את דבריהם]

    דבריהם שם דברים כדרבנות:

    http://mikve.net/content.asp?pageid=854

  3. לא כל הבנתי את התגובה של הזוג שוורצפוקס. אז יש כמה רבנים שלא מסכימים עם הרבנית פיוטרקובסקי, ויש כמה רופאים החולקים על ד"ר רוזנק. בשביל לומר את הדבר הריק הזה צריך להשחית כל כך הרבה מילים?

    דבריהם של הרבנית פיוטרקובסקי וד"ר רוזנק ראויים להתמודדות הרבה יותר רצינית.

  4. http://mikve.net/content.asp?pageid=498

    וכאן תגובתו של הרב מנחם בורשטיין ממכון פועה שעושה לילות כימים בכדי לעזור ככל האפשר במענה הלכתי לבעיות מסוג זה לד"ר רוזנק

  5. http://www.puah.org.il/ViewArticle.aspx?ArticleId=194

    ועוד תגובה מפורטת של הרב אריה כץ מבחינה הלכתית מהאתר של מכון פועה להצעות לבטל את חומרת ר' זירא -מיועד למי שמעוניינים להעמיק בנושא ברצינות מעבר לפולמוסים עיתונאיים ופובלציסטיים

    שווה קריאה ולימוד!

  6. http://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?whichpage=8&topic_id=2103738&forum_id=1364

    ועוד לשירות הקוראים-דיון על הצעתו של ד"ר רוזנק בפורום "עצור כאן חושבים" כאשר בעמודה 8 של האשכול למטה המגיב "מואדיב" מביא מתוך האתר של מדרשת "נשמת" התייחסות מנומקת המתנגדת להצעתו של ד"ר רוזנק

    כידוע מדרשת נשמת לא נחשבת למקום "פנאטי" "חרד"לי" או כל כינוי אחר שתרצו שמסמל בעיני אנשים "סגירות"

    חשוב היה לי להדגיש זאת במקרה זה ובלינק שהבאתי מהרב בני ונועה לאו כדי שידעו שההתנגדות לא מגיעה רק ממחוזות מסוימים של הציבור הדתי אלא מדובר בקונצנזוס של התנגדות מפה לפה

    כדאי לקרוא בעיון את הלינקים המובאים שמנמקים את ההתנגדות לרעיון זה ולתפיסה לא נכונה של ההלכה ודרכי פסיקתה

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: