קריאה אינטלקטואלית בחשכת הליל | איתמר אלדר

חוויית התפילה עוברת שינויים ומבקשת חידוש. עיון טקסטואלי רואה בה התרחשות הלכתית ומבקש לאתר בה את יסודות האמונה, אך מה עם הצורך הפנימי להביע רחשי לב?

Bik18--cover-for-printשיח ישעי

תפילת שמונה עשרה ויסודות האמונה

עזרא ביק

ספרי מגיד, הוצאת קורן, 2014, 267 עמ‘

הרב עמיטל היה נוהג לספר על בעל קמעות שהגיע למז‘יבוז‘ וביקש למכור את מרכולתו. אנשי העיר פנו לבעש“ט לברר אם מדובר ב“איש מקצוע“ או בשרלטן. הציע להם הבעש“ט לשאול את בעל הקמעות האם יש לו קמע העוזר לכוונה בתפילה. אם ישיב שאכן יש לו – יהיה זה סימן עבורם כי הוא שרלטן.

אין נוסחת קסם להתמודד עם השחיקה של הכוונה בתפילה, ובוודאי הדבר נכון עבור התפילה המנוסחת שאליה אנו שבים מספר פעמים בכל יום. ובכל זאת, נעשו ונעשים ניסיונות שונים להעניק לתפילה חיים חדשים.

כיוון אחד נוגע להעצמת חוויית התפילה. הוא איננו עוסק בטקסט עצמו, אלא בכל מה שסובב אותו. ביצירת אווירת תפילה מרוממת, מרגשת ומפעילה את הלב ואף את הגוף, או בעבודה פנימית החותרת להתרכזות, להעצמת חווית העמידה לפני ה‘ על ידי כלים מכלים שונים (דמיון, מדיטציה וכדומה).

כיוון שני הוא הניסיון לעיין בטקסט ולמצוא בו משמעויות נוספות וחדשות על המוכרות. גם כאן מנעד הניסיונות הוא רחב ביותר. מכוונות מעולם הסוד דרך אינטרפרטציה קיומית–אישית לטקסט, כדרך שעשתה החסידות, ועד עיון טקסטואלי הגותי.

מסע מברכה לברכה

ספרו של הרב עזרא ביק, שלשם הגילוי הנאות אגלה שזכיתי להיות תלמידו בישיבת הר עציון, הינו עיון טקסטואלי בנוסח התפילה, אולם מגמה אחרת עומדת לנגד עיניו, כפי שעולה מן המבוא לספר – חשיפת חכמת חז"ל המשוקעת בטקסט לשם מציאת יסודות האמונה והעבודה. הניתוח הטקסטואלי בספר זה איננו משרת את השאיפה להתכוון בתפילה, שהרי התנועה היא הפוכה, וכפי שהוא מוסיף: "החוויה של המתפלל, במיוחד בשמונה עשרה שהיא התפילה היומית ובמידה רבה היא הסביבה הדתית של כל חיינו הרוחניים, מהווה עריסה שממנה צומחת הבנה אינטלקטואלית" (עמ' י"ד).

על אף הודאת בעל דין זו במבוא, ביקשתי בספר זה יותר ממה שהוא התיימר לתת. ראשית, מפני שלמרות הנחת היסוד של הרב ביק נותרתי מעט ספקן, האמנם מחשבת חז"ל משתקפת מתוך נוסח הברכות. ושנית, בשל העובדה שמצוקת הכוונה בתפילה בוערת בי ובתלמידיי הפונים בשאלה זו שוב ושוב, ומתוך ייחול לכך שעיון טקסטואלי מודרני יעניק פשר חדש וממילא תנועה חדשה בתפילתנו.

הספר ערוך על סדר תשע עשרה הברכות שבתפילת עמידה. המתודולוגיה הפרשנית של המחבר סדורה. אמנם לא מדובר ב"ביקורת הטקסט", המבקשת לבדוק באופן שיטתי ויסודי את הנוסח והתפתחותו כדוגמת ספרים אחרים על התפילה (כגון: "התפילה בישראל" של אלבוגן, "נתיב בינה" ליעקובסון ואחרים), אולם המחבר אכן מבקש לתור אחר המקורות המקראיים של הברכה, ולאחר מכן החז"ליים, והוא אף נעזר בפרשני הנוסח שאמנם אינם רבים אך בהחלט מוסיפים עוד נדבך.

לדוגמה: הבנת ההקשר המקראי שממנו שאבו חז"ל את ברכת "מגן אברהם", המפגישה אותנו ראשית עם נקודת מבטו האוניברסלית של מלכיצדק האומר "ברוך אברם לא־ל עליון קנה שמים וארץ", ובהמשך עם הבטחת ה' לאברהם בברית בין הבתרים "אנכי מגן לך", ולאחר מכן עם דברי חז"ל על פחדיו של אברהם שהביאו להבטחה זו. כל אלה מתורגמים לעמדה של חז"ל ביחס ליסוד התפילה: "תפילת האבות נושקת לתפילת האדם הלא יהודי, ואלוהי התפילה איננו המוציא ממצרים או נותן התורה, אלא א־ל עליון קונה שמים וארץ" (עמ' 27).

המסע שמעביר אותנו הרב ביק מברכה לברכה בתפילת העמידה אכן שופך אור משמעותי, כפי שהוא מבטיח, על "יסודות האמונה". מהי משמעות הקדושה לפי חז"ל: "הקדושה היא מידת השלמות, ובהכרח נשגבת מעל העולם" (77); תפקיד הדעת והחכמה במסגרת עבודת ה': "אם האדם עצמו הוא מרכבה לשכינה, אם הוא עצמו קדוש, אזי הוא יכול להשתתף בחכמה האלוהית ולהיות מחונן בדעה בינה והשכל" (92); היחס לרפואה (135); סדר הגאולה על פי חז"ל: "בברכה הזאת (= קיבוץ גלויות, א"א) אנו פותחים את סדרת הברכות העוסקות בתהליך הגאולה. סדר הברכות מלמד אותנו על התהליך. הצעד הראשון הוא כינון חברה אורגנית מאוחדת. הצעד הבא, בברכה הבאה, הוא השתתת אותה החברה על אדני הצדק והמשפט…" (159).

לחדש דבר ממעמקי לב זך. ליד קבר 
ר' אלימלך מליז'נסק צילום: אי.פי.אי

לחדש דבר ממעמקי לב זך. ליד קבר 
ר' אלימלך מליז'נסק
צילום: אי.פי.אי

נגיעה באינסוף

מבחינה זו הספר אכן עומד בציפיות שהוא הציב בראשיתו, ובניתוח מעמיק, יסודי ומקיף אנו נפתחים להשקפת חז"ל ולנגיעה עמוקה ביסודות האמונה. בסיומו של הספר, בפרק האחרון "תחנונים שלאחר התפילה", נוגע המחבר בשאלה שבה פתחתי וקובע כי לכאורה מצוקתי ומצוקת רבים אחרים, כשם שהיא באה רק בסוף ספרו, כך גם ככל הנראה תתמלא רק בסוף התפילה.

המחבר שואל האם הנוסח הקבוע השיטתי, שזה עתה ניתח אותו פלאים, איננו חותר תחת "נשמת התפילה… משמעות התפילה כהשתפכות רגשותינו הפנימיים", ועל כך הוא משיב: "התשובה לשאלה זאת היא במידה רבה הרעיון שעמד ברקע כל דיוננו… הדגשתי שמהות התפילה כעבודה, עבודת ה' – מבוססת על חיוב, על שירות ועל עבדות, ולא על צורך אישי פנימי להביע רחשי לב או לגעת באין סוף. התפילה ההלכתית אינה קריאה נואשת בחשכת הליל של הנשמה האבודה. לא צפוי ששלוש פעמים ביום יתפלל האדם מתוך רצון פנימי עמוק… האדם משרת את האלוהים בתפילה, בהצהרתו שהוא תלוי בו יתברך ובפנייה אל ה' בבקשותיו שימלא את צרכיו" (258).

בנקודה זו אני הקטן מבקש לחלוק על רבי, ולהיתלות באילן גבוה – רבו שלו!

הרב סולובייצי'ק, שהרב ביק מצטטו לא מעט בספר, עמד רבות על התפילה כשירות. על העמידה לפני מלך. אולם לצד זה ישנן מספר פסקאות הזועקות אחרת: "התפילה חורגת מגבולות הליטורגיה הפורמלית, ואין להגדיר אותה על פי סימניה החיצוניים והטכניים, כגון התהילה והתודה ואפילו הבקשה. התפילה היא ביסודה תחושתו של האדם שהוא נמצא בנוכחות בוראו והוא פונה אליו. להתפלל – משמעו אחד בלבד: לעמוד לפני ד'… האמת היא כי מהות התפילה היא חוויית הברית של התחברות עם האלוהים והדיבור אליו ואילו הפעולה הממשית של אמירת הטקסטים היא הטכניקה של מימוש התפילה אך לא התפילה עצמה" ("איש האמונה", 34).

ברית מחייבת שניים. ההתחברות עם אלוהים מחייבת נוכחות מלאה של האדם בסיטואציה. לא השקפתו או השקפת חז"ל הן המונחות במוקד, כי אם חווייתו הקיומית כעומד לפני ה'. מבחינה זו הטקסט הוא משני, לדברי הגרי"ד סולובייצ'יק.

גם כשהוא מתאר את חשיבות הנוסח הקבוע, דווקא בשל הקושי לעמוד לפני ה' בשפה דלה ופשוטה, הוא מסייג ואומר: "פעולת התפילה היא פורמאלית, קריאת טופס ידוע וקבוע, בעוד שקיום התפילה הוא סובייקטיבי, עבודה שבלב…" ("רעיונות על התפילה", 242). בקשת הצרכים על פי הגרי"ד סולובייצ'יק הינה חוויה קיומית של נזקקות, ולדבריו הנוסח הקבוע של התפילה דווקא עוזר לאדם להתוודע לצרכיו גם באופן לוגי ולגאול את חוסר המודעות אליהם: "הסולם המדורג של הצרכים, כשהם מוגדרים ומוערכים בבירור, מצוי בנוסח תפילת העמידה, שם זוכים לגאולתם לא רק התודעה הרגשית של הצורך אלא אף הלוגוס של הצורך – ועמו היצור האנושי עצמו…“ (“דברי הגות והערכה“, 267).

קבוע ומסעיר

התפילה, לעניות דעתי, איננה בעיקרה הבעת ההשקפה הנכונה שלימדונו חז"ל כלפי ענייני האמונה המוזכרים בתפילה. אמנם נכון שהאדם איננו יכול לחוש בכל תפילת עמידה התרגשות והתפעמות, אולם עליו לשאוף שלכל הפחות הוא יחוש בכל תפילת עמידה את היותו עומד נוכח פני ה' ושזה עיקר התכלית. בנוסח התפילה של בקשת הצרכים הוא מתוודע לצרכיו, זועק את זעקתו ונעזר במילות התפילה כדי להנכיח ביתר שאת ובאופן מנוסח את "קריאתו הנואשת בחשכת הליל של נשמתו האבודה".

הרב ביק ציטט את ר' יעקב עמדן, שאמנם אמר את הדברים על החלק האחרון – תפילת התחנונים – אולם צריך לשים לב לדבריו: "וכל אדם יכול לחדש לעצמו נוסח הצריך אליו אשר ידע נגעו ומכאובו, יבאר מורשי לבבו כפי כוחו, אף אם לא יהיה צח הלשון. והיא היא עיקר עבודת התפילה שבלב נכון וטהור, היודע לחדש דבר ממעמקי הלב זך ובר" (260).

עיקר עניינה של התפילה על פי ר' יעקב עמדן הוא לחדש דבר ממעמקי לב זך ובר, כדי שהאדם יחוש כעומד לפני ה' וכשופך שיחו, שזה עיקר העניין. וכאן נשוב לשאלה שפתחנו בה ושהמחבר דחה אותה בקובעו שלא זה עניין גוף תפילת העמידה – כיצד ניתן לעשות זאת בנוסח קבוע ושגרתי?

ייתכן שהרב ביק לא יהיה מרוצה ממה שקרה לי, אולם נראה לי שבלי שהתכוון הוא שירת את המטרה. עיון בתפילה, גילוי צפונותיה והשיחה על רעיונותיה מניחים בידינו איזמל לחצוב במעמקי נפשנו ולדלות משם מים חיים חדשים שיסעירו אותנו – קיומית, נפשית ושכלית – בדברנו את דברי התפילה.

הדלות האינטלקטואלית מצמצמת את המרחב שבו ניתן לשאוב מים ולהתחדש. בבואנו אל האתגר של בקשת הנפש, הרוח והנשמה, גם בטקסט התפילה השגרתי (ולא דיברנו על ערך ההתבודדות ועל דרכים נוספות לשפיכת שיח לפני ה' – שם אין נוסח), עלינו להצטייד בכל סוגי הכלים שיאפשרו לחצוב ולגלות חדש, שיסעיר, יעורר וינכיח מחדש את עמידתי לפני ה' וזעקתי אליו.

אחד הכלים שלעניות דעתי אין להתכחש אליו ויש לפתחו לא פחות מכלים אחרים של חוויה ושל מבט קיומי על התפילה הוא ההתבוננות האינטלקטואלית בטקסט. ייתכן שאיננה מתאימה לכל אחד, ייתכן שיהיו כאלה שימצאו מזור לנפשם בכלים אחרים, וייתכן שישנם כאלה שגם מזה וגם מזה לא יניחו ידם. עבור אלו, שאני הקטן נמנה עמהם, ספרו של מורי, הרב ביק, היה ויהיה בעז"ה לעזר רב בבקשתי לשפוך שיח לפני בוראי, גם בנוסח התפילה הקבוע.

 הרב איתמר אלדר הוא ראש בית מדרש שערים בישיבת אמי"ת אורות שאול, כפר בתיה

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"ד תשרי תשע"ה, 8.10.2014

מודעות פרסומת

פורסמה ב-8 באוקטובר 2014, ב-גיליון סוכות תשע"ה - 896, יהדות ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: