לנצח עם הלולב | אריאל בן ברוך

תפיסת הלולב כסמל לניצחון השתרשה עמוק בספרות חז"ל והגיעה אף אל מובילי פעולות התגמול בראשית שנותיה של המדינה. על "מבצע לולב" בליל הושענא רבה

בליל הושענא רבה תשי"ז יצאו לוחמי צה"ל לאחת מפעולות התגמול הגדולות והאחרונות שקדמו למבצע סיני. יעד המבצע היה המשטרה הירדנית בכפר חוסאן.

יומיים קודם לכן התרחשה תקרית במוצב הלגיון במר אליאס. חייל ירדני פתח באש על 500 ארכיאולוגים שהתכנסו בקיבוץ רמת רחל מדרום לירושלים. ארבעה נהרגו במקום, ו־16 נפצעו. אחד הפצועים נפטר כעבור מספר ימים. משקיפי האו"ם קובעים ש"ראיות מכריעות" מאששות את גרסת ירדן שמדובר בעבודה של חייל בודד שדעתו השתבשה עליו. זו לא הפעם הראשונה שטענה כזאת מושמעת.

בישראל מכנים זאת "המשוגע הירדני התורן". למחרת הטבח בארכיאולוגים, אם ובתה יוצאות לקושש עצים ליד מושב עמינדב מדרום מערב לירושלים. מסתננים רוצחים את הילדה ופוצעים את אמה. בחקירה מתברר כי תחילה נורתה אש אל הילדה ואחר כך היא הומתה בדקירות פגיון. הרוצחים קוטעים את אחת מידיה כדי לשוב לירדן עם הוכחה שעמדו במשימה. ליד מעוז חיים בעמק בית שאן רוצחים חיילים ירדנים טרקטוריסט ופוצעים את חברו. צה"ל לוחץ שוב על כפתור התגובה.

"הצעתי לבן־גוריון אובייקטים אפשריים לפעולת תגובה שלנו", כתב הרמטכ"ל דיין ב"אבני דרך", "רוב השרים תמכו בפעולה. הודגש התנאי – שלא לפגוע באזרחים. הוחלט לאפשר למטכ"ל לבחור באחת משתי המשטרות: חוסאן או צוריף. הוחלט – חוסאן".

משטרת חוסאן היא השלישית שמותקפת בפעולות התגמול. קדמו לה א־רהווה וע'רנדל, כך שהירדנים אינם זקוקים להרבה דמיון כדי להבין מה הולך לקרות. ערב המבצע הם מזיזים כוחות, ומשטרות הגבול בכוננות. ובכל זאת, במבצע לולב יש חידוש: לאחר פעולות תגמול פלוגתיות או גדודיות, הפעם זאת פעולה חטיבתית. על חטיבת הצנחנים מפקד אריק שרון. המשימה הראשונה – פיצוץ המשטרה – מוטלת על גדוד 890 של רפול. המשימה המשנית – כיבוש מוצבי הגבול במרחב חוסאן וואדי פוקין – מופקדת בידי גדוד 88 של הנח"ל המוצנח בפיקודו של מוטה גור. יום לפני כן מתקבלת פקודת המבצע אצל הצנחנים בתל נוף.

הפעולה בוצעה, תוך גרימת אבדות קשות לאויב. למעלה מחמישים לגיונרים נהרגו, אך בדרך חזרה התפוצץ מטען חומר נפץ וחמישה חיילים נהרגו. בסך הכול במבצע נהרגו עשרה חיילים.

לו היינו נדרשים לדייק בבחירת שם המבצע, הרי שלכאורה דווקא הערבה הייתה צריכה להיבחר, שכן זו הופכת להיות בעלת התפקיד המרכזי בהושענא רבה. אך נראה לומר שההתעקשות לקבוע את השם כמבצע לולב נכונה וראויה.

כרקע להסבר נצטט משפט אחד מהתדריך של מוטה גור למבצע (וכאן המקום להדגיש שההכנות והתדריכים לפעולה בוצעו שעות קודם לכן, בעוד היום גדול ובטרם הלילה עצמו, ליל הושענא רבה). כך כותב העיתונאי אורי דן (“במחנה“, אוקטובר 1956): “הצטרפנו אל מוטה גור. בחצי גורן ישבו לפניו חייליו. הוא עמד. מוטה עומד תמיד, גם שעה ששורקים סביבו כדורי אויב. הוא נתן לי לשמוע קטע של שיחת מפקד עם חייליו על סף הקרב. וכך אמר מוטה: כל יחידה צריכה להוכיח שהיא מסוגלת לבצע כל משימה שמטילים עליה. ולכן: אני דורש מכל אחד מכם החלטה נחושה – לנצח".

הפעולה בוצעה תוך גרימת אבדות קשות לאויב. הלוחמים לאחר כיבוש המוצב, מבצע לולב, 1956  צילום: אברהם ורד, במחנה

הפעולה בוצעה תוך גרימת אבדות קשות לאויב. הלוחמים לאחר כיבוש המוצב, מבצע לולב, 1956
צילום: אברהם ורד, במחנה

מוטיב של ניצחון

אמר רבי אבין: משל לשנים שנכנסו אצל הדיין, ואין אנו יודעים מי הוא המנצח, אלא מי שיוצא ובידו "באיין" (כפת תומר ביוונית) אנו יודעים שהוא המנצח. כך ישראל ואומות העולם באין ומקטרגין לפני הקדוש ברוך הוא בראש השנה, ואין אנו יודעים מי המנצח, אלא במה שישראל יוצאין מלפני הקדוש ברוך הוא ולולביהן ואתרוגיהן בידן אנו יודעים שישראל הן המנצחים. הוא שדוד אומר לישראל: אם קיימת מצוות לולבהרי אתה מבושר שניצחת לאומות העולם (ויקרא רבה ל).

בובר פירש ש"באיין" היא המילה היוונית ללולב, היינו ענף תומר, "שהוא אות ניצחון לגיבורי מלחמה, שנשאו איש כף תמר בידו, וזו היא לקיחת הלולב, אשר לנו להורות שניצחנו את אויבינו".

דוד שפרבר במאמרו "מצוות 'ולקחתם לכם' בחג הסוכות והתפתחותה" מנתח את משמעות הלולב כמוטיב ניצחון במטבעות בר כוכבא ואת ההקשר למקור המקראי כדלהלן:

מעניין במיוחד הוא מטבע הסלע (טטרדרכמה) מהשנה הראשונה למלחמת בר כוכבא (133־132 לספירה). בצדו האחד של המטבע מתוארת חזית בית־המקדש והכתובת "ירושלים" בכתב עברי עתיק. בצדו השני מוטבע ציור לולב ואתרוג מוקפים בכתובת "שנה אחת לגאולת ישראל". הלולב היה באותן תקופות מוטיב יהודי חשוב החוזר רבות יחד עם המנורה, המחתה והשופר, אך כאן הוא בא לבדו ולא לצד המנורה כמקובל, ואף כמוטיב מרכזי במטבע, בגלל תוספת המשמעות המיוחדת של סמל הניצחון הרלוונטי למטבע זה.

מסתבר מאוד שבעקבות נוהג זה של תהלוכה עם כפות תמרים, שהתפשט בעולם, פירשו החכמים עם תחילת העיסוק במדרש ההלכה את הלקיחה האמורה בפסוק שבספר ויקרא כלקיחה ביד, אף שבמקור לא היה הדבר כן. וכמו במטבעות כך במציאות, נוסף למצוות לולב טעם חדש והוא מוטיב הניצחון.

רעיון זה, של הקשר בין הלולב לניצחון והצלה, חוזר בדרכים שונות אצל חז"ל. הלולב אצלם איננו רק מבשר הניצחון, אלא גם כלי שימושי (רוחני) שיסייע להשיג אותו. כך אנו מוצאים בסוכה לח ע"א בדברי ר' אחא בר יעקב על נענועי הלולב: "דין גירא בעיניה דשיטנא". ודומה לכך בבראשית רבתי כה, כה (אלבק, עמ' 104): "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר – אמר הקב"ה לישראל: בזכות לקיחת הלולב אני מצילך מד' מלכויות".

הלל בכפות תמרים

הקשר בין הביטחון לחקלאות הינו עתיק יומין, וארבעת המינים ובראשם הלולב ממשיכים מסורת זו. כך כותב פרופ' נגה הראובני בספרו טבע ונוף במורשת ישראל:

במערכת הבקשות והתקוות לקראת השנה החקלאית החדשה, המתבטאת בסמלי ארבעת המינים, יש מקום מיוחד ללולב: בו מובעת התקווה לניצחון על האויבים מסביב. אכן, במשך הדורות נרכש הניסיון המר, שבלי להבטיח ניצחון על האויבים אין סיכוי להצלחת היבולים החקלאיים, באשר לא תהיה אפשרות לעיבוד השדה והכרם. רק ניצחון כזה יכול להבטיח כי ישבו "איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו ואין מחריד".

יתרה מכך, כידוע, ספר מקבים ב מקשר בין חג החנוכה לחג הסוכות. הדבר נזכר שם בשלושה טקסטים שונים. הראשון נמצא בגוף הספר, אחרי סיפור טיהור המקדש (י, ו־ח; מהדורת כהנא, עמ' ריא):

ויחגו את שמנת הימים בשמחה כחג הסכות בזכרם את רעותם לפני זמן־מה בחג הסכות בהרים ובמערות כחיות השדה. ועל כן בענפי עץ עבות ובענפי הדר ובכפות תמרים בידיהם הודו לאשר הצליח בידם לטהר את מכונו. ובדעת כלם נמנו וקבעו לכל עם היהודים, לחג מדי שנה בשנה את הימים האלה.

שני הטקסטים האחרים מופיעים באיגרות הבאות כמבוא לספר:

ועתה עשו את ימי חג הסכות מחמשה ועשרים בחדש כסלו (א, ט; עמ' קעח). בהיותנו נכונים לעשות בחדש כסלו בחמשה ועשרים בו את חג טהרת המקדש, ראינו להודיעכם למען תעשו גם אתם חג הסכות והאש (א, יח; קעט־קפ).

אמנם חג הסוכות הוא החג הסמוך לחנוכה במעגל השנה, אך עדיין קשה כיצד קשרו החשמונאים (על־פי מקבים ב) בין שני חגים אלו. בעקבות כך חיפשו החוקרים את הזיקה הפנימית בין חנוכה וסוכות. אולם על־פי האמור לעיל נראה שזיקה זו ברורה. בעקבות מוטיב הניצחון שנכנס לחג הסוכות, הוא התקשר לחנוכה שהוא חג לזכר הניצחון במלחמה על היוונים, ונחוג "בהלל ובכפות תמרים (שהם סמל ניצחון) בתופים ובנבלים ובשירים ומזמורים, כי נשמד אויב גדול מישראל" (מקבים א יג, כא).

 עו"ד אריאל בן ברוך הוא מנהל תיכון "לחיים" בהרצליה 
ומג"ד גדוד שריון במיל'

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"ד תשרי תשע"ה, 8.10.2014

פורסמה ב-8 באוקטובר 2014, ב-גיליון סוכות תשע"ה - 896 ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: