לאן אנחנו רצים? | חפצי רובלין

האדם הגלובלי מנסה לשלב בין מימוש עצמי לאמירה קולקטיבית. להתמודדות עם המציאות מוצע בספר מודל לפיתוח אישי שמאפשר לפעול מתוך תחושת מסוגלות שלמה

14-1169f עידן האדם הגלובלי

להבין, להרגיש ולפעול במציאות מתחדשת

שלמה ישי

מרכז האדם הגלובלי

לו היה שם הספר של ד"ר שלמה ישי "עידן האדם הגלובלי – לפעול במציאות מתחדשת" ייתכן שאחת המילים הראשונות שהיו עוברות לנו בראש היא "טכנולוגיה". אין ספק שהחידוש העצום של שלהי המאה ה־20 ותחילת המאה ה־21 הוא ההתפתחות המואצת עד מאוד של הטכנולוגיה, שהביאה עִמה לחיינו שינויים בכל התחומים: חברה, כלכלה, ביטחון ועוד. אלא שכותרת הספר מבטיחה, ומקיימת, דיון ההולך למחוזות אחרים.

"היה ניתן לכנות עידן זה בשם עידן האינטרנט", כותב ישי, "אך לדעתי מעבר לשינויים הטכנולוגיים המדהימים… השינוי המשמעותי ביותר הוא בנו – במהות האנושית". אולם כאן נוצר פער: "מצד אחד משקיעה האנושות משאבים בפיתוח הטכנולוגי המחולל שינוי מדהים במציאות חיינו, לעומת זאת ישנה התעלמות מהצורך בפיתוח האנושי שיאפשר לנו לפעול נכון במציאות זו".

אנשי משרד החינוך לא היו מסכימים איתו. משרד החינוך נערך לאתגר של "הכנת תלמידי ישראל לחיים בעידן המידע ולהצלחה בכלכלה העולמית". מושקעת חשיבה במיומנויות שאותן צריך לפתח: יצירתיות, חדשנות, חשיבה ביקורתית ועוד; וכן בכלי הלמידה (אוריינות לשונית, מדעית, מתמטית, טכנולוגית), בדרכי הלמידה ובסביבת הלמידה (עתירת טכנולוגיה). אולם ישי טוען כי תהליך הגלובליזציה יוצר בעיה קיומית. השאלה שעליה הוא רוצה לתת מענה היא אם כן אחרת לגמרי.

על יזמי הייטק בעמק הסיליקון חביבה השוואת הענף שלהם לסיפור על הלביאה והצבי בג'ונגל. בכל לילה הלביאה נרדמת בידיעה שבבוקר, בזרוח השמש, יהיה עליה להשיג את הצבי האיטי ביותר כדי לא לרעוב. בכל לילה הצבי נרדם בידיעה שבבוקר עליו להיות מהיר מהלביאה המהירה ביותר, שאם לא כן ישמש ארוחת הבוקר של מישהו. שניהם יודעים כי בבוקר מוטב לשניהם לפתוח בריצה… את הסיפור הזה מביא ישי מתוך ספרו של תומס פרידמן, "הלקסוס ועץ הזית – הגלובליזציה – מבט אל עולם משתנה". השאלה שמעמידה בפנינו המציאות, לדברי ישי, היא: בעולם זה של ריצה מהירה – לאן כולנו רצים?

בתוך הריצה המהירה צפה ועולה שאלת המשמעות האישית, אומר ישי, וזו צפויה להיות מוקד הדיון הכלל אנושי בתקופה הקרובה. שלוש הצעות מעלה ישי לגבי חיפוש המשמעות האישית. הראשונה נוגעת לשינוי תפיסתי. השנייה נוגעת לשינוי בין היחיד לחברה, והשלישית לשינוי בתוך האדם עצמו. בנקודה זו – פיתוח שאלת המשמעות האישית – טמון מוקד הספר והחידוש שבו.

שינוי במהות האנושית. ראש הממשלה נתניהו והנשיא אובמה בתערוכת טכנולוגיה במוזיאון ישראל, 2013 צילום: לע"מ, קובי גדעון

שינוי במהות האנושית. ראש הממשלה נתניהו והנשיא אובמה בתערוכת טכנולוגיה במוזיאון ישראל, 2013
צילום: לע"מ, קובי גדעון

נקודת מבט אחרת

אדם מתבונן במציאות אובייקטיבית מתוך זווית סובייקטיבית. מגבלה זו נובעת מכך שהאינדיבידואל האנושי לא יכול לקלוט באופן שלם את המציאות המורכבת שבתוכה הוא חי. המציאות הטכנולוגית החדשה, שהרחיקה את האופק האנושי עד כדי תפיסת מציאות גלובלית, מחייבת את שכלול צורת ההתבוננות שלנו לכדי הכרה בכך שהשלם גדול מיכולתנו להכילו, ומשום כך אנו זקוקים זה לזה כדי להשלים את התמונה. הבסיס להתבוננות במציאות הוא שינוי היחס שלנו כלפי נקודת מבטו של האחר. לא ביטול אוטומטי של דעה שונה, ואפילו מנוגדת, אלא הבנה כי ייתכן שזו דעה המשלימה את התמונה הרחבה.

במחצית הראשונה של המאה ה־20 שמו אנשים דגש על הכלל, באופן שצמצם את הפרט. לאחר מכן הייתה הבנה שלכל אחד תפיסת אמת ותפיסת מציאות ייחודית לו, והדגש עבר לפרט. המימוש העצמי הפך למטרת־על והאנושות התרחקה ממחויבות למסגרת קולקטיבית כלשהי. תפיסתו של האדם הגלובלי היא תפיסה משולבת (ישי קורא לה "קולקטיביזם אינדיבידואלי"). האדם הגלובלי קורא לצדק חברתי (כפי שראינו במחאת האוהלים ב־2011 ובמהפכות בעולם הערבי), יש לו אמירות קולקטיביות, שאותן הוא יכול לבטא ולהביא אל ההמון בעקבות התפתחות הרשתות החברתיות, אבל בלי שהפרטים הפכו אותו למחויב לקבוצה.

"לקראת סוף המאה התברר לכולם כי התפתחות הטכנולוגיה לא עשתה אותנו אנשים טובים יותר", מצטט ישי מתוך ספרו של דניאל גולמן, "אינטליגנציה רגשית". תופעת הדיכאון והחרדה נמצאת במגמת עלייה בכל העולם. לאורך כל המאה מוצא את עצמו האדם עובד קשה לשכלל את העולם, והנה הוא בתחילת המילניום החדש, ללא יכולת לפרנס את עצמו, ללא יכולת לקנות לעצמו מקום מגורים וללא במטחון תעסוקתי. המסקנה המתבקשת היא להביא את כל המהות האנושית לידי ביטוי, ולא רק את המהות הקולקטיבית או האינדיבידואלית.

האושר מוביל להצלחה

ישי מציע מודל לפיתוח אישי. בטרם הגיעו להצעה זו הוא מזכיר מושג שכדאי להכיר: "מדד הקוהרנטיות". לצורך העניין נוכל לקרוא לכך "רמת בהירות". את המושג יצר הסוציולוג הרפואי פרופ' אהרן אנטונובסקי. על־פי מדד זה, לבעלי "רמת בהירות" גבוהה יש יכולת להתנהל אל מול אתגרי המציאות באופן מיטבי, לעומת אנשים שהמציאות גורמת להם לחידלון, עד כדי מחלה ודיכאון. לפי גישה זו, ישנם שלושה פרמטרים לבדיקות יכולת ההתמודדות אל מול המציאות: מובָנות – עד כמה המציאות וחוקיה מובנים לי? נהילות – עד כמה יש לי כלים המאפשרים לי להתמודד עם המציאות? משמעות – עד כמה התמודדות זו מעניקה משמעות לחיי, או מהווה חלק מהרצף המשמעותי של חיי?

המודל המוצע ע"י ד"ר ישי הוא משולש פיתוח אישי ("הטריו האנושי"). ההתמודדות האנושית מורכבת משלושה מוקדים: האדם הרוחני – אל מול בוראו ואל מול ייעודו; האדם הפיזי – אל מול עצמו, והאדם הרגשי – אל מול המציאות ואל מול החברה. האדם הגלובלי זקוק להתייחסות שלֵמָה שתשדרג את כלל יכולותיו ותתאים אותם לאתגרים החדשים, כזו שתכלול את שלושת הרבדים המרכיבים את מהותו של האדם.

מטרת התהליך החינוכי והפיתוח האנושי היא להעניק לאדם בכל שלב בחייו את היכולת לפעול מתוך תחושת מסוגלות שלמה. וכך, במקום לדבר על הצלחה שתוביל לאושר, כפי שציפינו מתהליכי הפיתוח במאה הקודמת, הרי שיש להציע תהליך הפוך: אושר המוביל להצלחה. אדם מאושר הוא אדם שיכול לאשר לעצמו את עצמו. אדם מאושר אם הוא יכול לסמן לעצמו V ליד מרכיבי אישיותו, ולתת לעצמו אישור כי פיתח את כל כוחותיו ויכולותיו באופן המותאם להתמודדות עם המציאות כפי שהיא, גם אם היא כאוטית ומשתנה במהירות.

כמפתח לכל אלה רואה ישי את האינטליגנציה הרגשית. מרכיב זה מוזכר כמה פעמים לאורך הספר. בהקשר אחד: “כלל הציבור הופך להיות שחקן פעיל על המגרש, ומשום כך ניהול במציאות חדשה זו מחייב יכולות גבוהות ביותר של תקשורת בין אישית ואינטליגנציה רגשית“. אמירה זו מוזכרת לגבי שאלת הדרך שבה מנהיגים צריכים לפעול, לאור העובדה שתהליך הגלובליזציה חולל שינויים משמעותיים ביחסי מנהיגים־ מונהגים. וזאת מפני ששלושת הכוחות המנהיגותיים – כלכלה, שליטה על המידע ושליטה על תקשורת ההמונים – עוברים מידי המנהיגים לידי ההמון (הנושא מצוי בהיקף לא מבוטל בספר, אך לא ניגע בו בסקירה זו). ההקשרים הנוספים הם כצפוי בין האדם לחברה: “אינטליגנציה רגשית הינה מפתח לפיתוח חברה טובה יותר“; ובין האדם לבין עצמו: “אדם בעל אינטליגנציה רגשית גבוהה יתפקד טוב יותר במציאות הכאוטית שבה אנו חיים“.

מאותגרים טכנולוגית

הדגשה זו מעוררת שתי שאלות. הראשונה שבהן היא מדוע לדעתו מהווה אינטליגנציה רגשית מפתח להצלחה, ומדוע בעידן זה יותר מאשר בזמנים קודמים. תשובתו לכך היא שהמערכת הרגשית היא מערכת כאוטית בעצמה, המשתנה ללא הרף בהתאם למתרחש סביבנו. בשל אופייה זה היא מאפשרת לנו להתמודד עם האתגר הכאוטי שמציבה בפנינו המציאות.

רגשות משמשים לזיהוי המצב הנתון באותו רגע ולזיהוי שינויים. הם מאפשרים לנו להבין את כיוון הפעולה הרצוי לנוכח מצב, מפני שהם מצביעים על כיוון חיובי או שלילי. הגוף מאותת לנו אם אנחנו בכיוון הנכון. אינטליגנציה רגשית גבוהה עוזרת בזיהוי המצב, בגיוס המשאבים הפנימיים להתמודדות איתו וביצירת תקשורת לצורך השגת דרך הפעולה הרצויה או הפתרון.

שאלה שנייה היא: האם כל אחד יכול? האם כולם מסוגלים להגיע לרמה טובה של אינטליגנציה רגשית שתאפשר התמודדות טובה עם המציאות המשתנה במהירות? האם חינוך שישים דגש על פיתוח אינטליגנציה רגשית יתגבר על יכולת מולדת ועל תנאי הגידול של האדם, שגם להם יש יד בכך? ישי עצמו כותב כי ישנם אנשים המצוידים בכלים לריצה מהירה, וישנם אנשים שנשאבו אל תוך "העולם המהיר" ומרגישים כי הוא מאיים עליהם.

הדגש של ישי אינו על מערכת החינוך או על מערכות אחרות הנדרשות לפתח יכולת זו באדם. הוא מביא ציטוט יפה מתוך דבריו של אנרי לואי ברגסון, פילוסוף יהודי צרפתי שחי במחצית הראשונה של המאה ה־20, האומר כי הקיום האנושי הינו תהליך של יצירה עצמית: "בשביל יצור בעל תודעה – להיות קיים הרי זה להשתנות. להשתנות, להיות מבשיל והולך, מבשיל והולך, להיות יוצר בעצמו את עצמו עד בלי די".

שאלה נוספת העולה מתוך דבריו היא האם אדם בן תקופתנו יכול להשיג תחושת מסוגלות שלמה כשהוא משיג את הפיתוח המשולש של "הטריו האנושי" מבלי שפיתח תחושת מסוגלות טכנולוגית גבוהה? רבים מאלו שנשאבו אל תוך "העולם המהיר" וחשים כי הוא מאיים עליהם מגיעים לתחושה זו בעקבות הקושי להסתגל להתפתחויות הטכנולוגיות המהירות. הדבר לא נעלם מעיני ישי, ולטענתו: "ברור כי שלב משמעותי ביותר בפיתוח האנושי כיום חייב לכלול פיתוח של היכולות האישיות בתחומי טכנולוגיות מידע ותקשורת. שני תחומים אלו מהווים את התשתית לפיתוח המנטלי של 'האדם הגלובלי'".

ומה לגבי המאותגרים טכנולוגית, החשים את ההתמודדות שתאוצה זו מביאה עמה? נראה לי שאין מנוס מתחושת המעבר ומהמשך התמודדות של כל מי שהתאוצה תפסה אותם באמצע החיים ומתאמצים להסתגל. הדור הצעיר של היום, התינוקות שנולדו בשנים האחרונות והדורות שיבואו אחריהם יהיו מצוידים באופן הרבה יותר טבעי לעידן האדם ה"מואץ" והגלובלי.

חפצי רובלין היא יועצת תעסוקתית ומנהלת "בחירה טובה" – ייעוץ לבחירת מקצוע. ראש צוות תכנים באגודה הישראלית לייעוץ תעסוקתי ולפיתוח קריירה

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"ד תשרי תשע"ה, 8.10.2014

מודעות פרסומת

פורסמה ב-8 באוקטובר 2014, ב-גיליון סוכות תשע"ה - 896, עיון ותויגה ב-, , . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: