כל האזרח בישראל | נשיא המדינה, ראובן 'רובי' ריבלין

האזרח בישראל איננו יכול לשכוח את הגר לא בשעת המשפט ולא בשעת השמחה, שמחת האסיף. האחר הערבי חייב לקחת חלק במכלול החיים הישראלי כזכר ליציאת מצרים

שתי רגליים יש להם לחגי ישראל. מחד הם נטועים עמוק בהיסטוריה היהודית ובזהות הלאומית, ומאידך הם בעלי משמעות טבעית ואוניברסלית, הנעה במעגל סביב עולם הטבע ומחזורי השנה.

כך, ראש השנה הוא גם ראש לשנה היהודית וגם "יום הרת עולם". חג החירות הוא גם חג האביב. שבועות הוא חג הקציר, עצרת ומתן תורה גם יחד.

השניות של טבע והיסטוריה, אוניברסליות ולאומיות, מקבלת משנה תוקף בחג הסוכות. חג הסוכות הוא חג היסטורי – זכר ליציאת מצרים; הוא חג טבעי – חג האסיף; והוא חג אוניברסלי – "והיה כל הנותר מכל הגויים הבאים על ירושלים, ועלו מדי שנה בשנה להשתחוות למלך ה׳ צבאות ולחוג את חג הסוכות".

החובה לקיים חברת צדק

שניות זו אין מקורה רק בדברי הנביא, היא באה לידי ביטוי כבר במקרא עצמו, שרואה בה שני פנים של הוויה אחת. מחד קובע המקרא:

כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם (ויקרא כג, מב־מג).

מאידך קובע המקרא כי שמחת החג כוללת גם את מי שאינו בן לעם היהודי, את הגר, העבד והאמה, היתום והאלמנה:

וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ.

האזרח הישראלי שהמקרא מדגיש את זיקתו ליציאת מצרים, כמו גם את חובתו לשבת בסוכה, חייב לחלוק את שמחתו עם הגר, העבד, היתום והאלמנה.

אין זו הפעם הראשונה שבה מובעת בלשון המקרא זיקתו של האזרח ליציאת מצרים ולגר. בספר ויקרא (יט לד־לו) המקרא מגדיל לעשות וקובע משוואה ברורה בין האזרח לגר:

כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם, וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי ה' אֱ־לֹהיכֶם. לֹא תַעֲשׂוּ עָוֶל בַּמִּשְׁפָּט בַּמִּדָּה, בַּמִּשְׁקָל וּבַמְּשׂוּרָה. מֹאזְנֵי צֶדֶק אַבְנֵי צֶדֶק אֵיפַת צֶדֶק וְהִין צֶדֶק יִהְיֶה לָכֶם אֲנִי ה' אֱ־לֹהיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.

כפי שקבע המקרא ביחס לסוכות, גם כאן מוזכר האזרח בנשימה אחת יחד עם יציאת מצרים ועם חובתו כלפי הגר.

האזרח בישראל, כך קובע המקרא, איננו יכול לשכוח את הגר לא בשעת המשפט, שעת מדידת ההקצבות, ולא בשעת השמחה, שמחת האסיף. הגר, האחר, חייב לקחת חלק במכלול החיים הישראלי כזכר ליציאת מצרים.

הנשיא ראובן ריבלין בארוחה לרגל חג עיד אל אדחא בכפר יאסיף, יום חמישי האחרון צילום: מארק ניימן, לע"מ

הנשיא ראובן ריבלין בארוחה לרגל חג עיד אל אדחא בכפר יאסיף, יום חמישי האחרון
צילום: מארק ניימן, לע"מ

מחויבותנו כלפי המיעוט

בעין המקראית יציאת מצרים איננה רק חוויה לאומית המנוכסת לעם ישראל ולבני העם היהודי. יציאת מצרים היא אירוע אוניברסלי המטיל אחריות מוסרית לצדק הנעשה עם הגר כמו גם לשמחה שלו. יציאת מצרים משמשת תזכורת תמידית לדרישה לצדק חברתי, לחברה אשר דור אחרי דור זוכרת כי התוקף המוסרי שלה טמון בזיכרון כי עבדים היינו ועתה בני חורין. המקרא קובע את מושג ה"אזרח" ככינוי לשותף פעיל ושווה הנוטל חלק בבנייתה של חברה צודקת וערכית, שבה קיימים משפט אחד, משקל אחד ומידה אחת לכול. חברת יחד של שיתוף פעולה. חברה החוגגת יחד את שמחת האסיף של התוצר והטובין הכלכליים.

הציווי המקראי מציב מראה מוסרית לנגד עינינו. פעמים רבות אני שואל את עצמי עד כמה החברה הישראלית שותפה עדיין לחזון המקראי של "מאזני צדק ואבני צדק", ועוד יותר מכך עד כמה היא שותפה לחזון החברתי שבמסגרתו שמחת החג תהיה גם שמחת הגר, ה"אחר".

מחויבותנו לשותפות עם ה"אחר" הישראלי, בן המיעוטים, הערבי, הדרוזי או הצ'רקסי, לא נוגעת רק לחלוקה הוגנת במשאבים ובתוצר אלא גם ליצירתה של שותפות ערכית ולביסוסה של ערבות הדדית. בעת הזאת, שבה גואה המתח בין שבטיה של החברה הישראלית ובפרט בין אזרחיה היהודים והערבים של מדינת ישראל היהודית והדמוקרטית, עלינו לזכור שישיבתנו כאן בארץ אבותינו מותנית ביכולתנו לשכלל ולהרחיב את תפיסת העולם האזרחית שלנו. חג הסוכות הוא המזכיר לנו שביסוסה של השותפות בינינו הוא צו מוסרי יהודי ראשון במעלה.

בירור הקוד המוסרי

חג הסוכות הוא חגה של החברה הישראלית הסולידרית, הערבה זה לזה. ה"אזרח" הישראלי – זה שזכה להיות במרכז המאורע ההיסטורי הבלתי נתפס של עם העושה את צעדיו הראשונים כבני חורין – הוא זה שמצווה לשבת בסוכה שאיננה גבוהה מעשרים אמה ואיננה נמוכה מעשרה טפחים ואשר יש לה שלוש דפנות. מידות אלו אינן רק פרטים טכניים גרידא – הן שפה אחידה ומקובלת שעל כל אזרח ואזרח בישראל ללמוד וללמד. שפה זו איננה רק שפת הבנייה של המרחב אלא גם שפה מוסרית וערכית המתייחסת לחברה החיה באותו מרחב – שפה המעלה על נס את הציווי שהוצמד במקרא למושג "אזרח".

זוהי משמעותו האזרחית של הציווי "כָּל הָאֶזְרָח בְּיִשְׂרָאֵל יֵשְׁבוּ בַּסֻּכֹּת": שומה על כל אחד ואחד לטרוח ולייצר זירה, פינה, סוכה בבית, בחצר או במרפסת אשר בה נידונות ומתבררות הסוגיות הנוגעות לא רק לעם היהודי אלא לאדם, לחברה ולקשר המוסרי והערכי שיש ביניהם.

הסוכה איננה שמורה רק עבור המחויבים בהקמתה אלא עבור אושפיזיה – האורחים המוזמנים אליה. הסוכה איננה תחליף לבית אלא מעין "משכן מעט", מקום שבו כל אחד ואחת נוטל חלק בפעולה האזרחית החשובה ביותר: פעולת הבירור של הקוד המוסרי החברתי שבין אדם לאדם ובין אדם לחברה, פעולה של כינוס, דיון וליבון בין האזרח, הגר והתושב המהווים חלק מן החברה בישראל.

אני מאחל לכולנו שבשנה הזו נבנה סוכה לחברה הישראלית, סוכה שבה ישבו יחד כל חלקיה, סוכה שבה נוכל לקיים דיון כן ואמיץ בערכים המחברים בינינו, בין כל האזרח בישראל.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"ד תשרי תשע"ה, 8.10.2014

מודעות פרסומת

פורסמה ב-8 באוקטובר 2014, ב-גיליון סוכות תשע"ה - 896 ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. תגובה אחת.

  1. יופי, כבוד הנשיא, ההולך ומסתמן כנשיא הכי טוב שהיה לישראל מאז הקמתה.

    מי יתן וגם כמה רבנים ילמדו ממך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: