עבודה ותורה | דן נבון

עבודתו של הכהן הגדול, המקריב את בגדיו, מתקשרת לעבודת התשובה שלנו: הרגלים ותכונות שהם חלק מעצמנו ויש לעקרם מקרבנו. רעיונות על יום הכיפורים בזמן המקדש

_----------(2)מבית לפרוכת

פשט, עיון ומשמעות בעבודת יום הכיפורים

אברהם סתיו

מרכז הלכה והוראה, תשע"ד, 382 עמ'

עבור רבים מפוקדי בית הכנסת, יום הכיפורים נקשר בתחושות מיוחדות המבדילות בינו לבין שאר השנה. מסורת הניגונים מבית אבא, ההתפנות לתפילה ללא עיסוק בצרכים גופניים, היכולת של אדם לעמוד מול עצמו ומול בוראו, להכיר בפגמיו ולהיטהר מהם – כל אלו מעניקים ליום הכיפורים משמעות מיוחדת ונשגבה. לא לחינם, ציבור רחב שאינו מקפיד על תפילות ועל שמירת מצוות בשאר השנה מעוניין לבוא ביום הכיפורים לבית הכנסת ולהשתתף בחוויה זו.

תיאור זה שונה לחלוטין מעיקרו של יום הכיפורים כפי שהתקיים בזמן המקדש. כמובן, ישראל התוודו ועמדו בתפילה לפני בוראם, אך עיקרו של יום היה נעוץ בהיבט אחר לחלוטין: סדר העבודה במקדש. בחזרת שליח הציבור לתפילת מוסף אנו חוזרים על סדר העבודה ומלווים את שליח הציבור, אך דומה שאנו חשים הזדהות בעיקר עם וידוייו של הכהן הגדול, ועם השתחוויית הכהנים שסביבו. עיקר עבודת היום חסום בפנינו, טעם הפשיטה והלבישה של הבגדים על ידי הכהן הגדול בתכיפות גבוהה אינו מובן עבורנו, ואם נשאל מתפלל ותיק על פרטי סדר עבודות המקדש ביום הכיפורים – סביר שלא יֵדע לענות על כך, ודאי שלא יוכל לומר מאומה על משמעות העבודות.

ספרו של הרב אברהם סתיו מנסה להנגיש את עבודת יום הכיפורים ומשמעותה לכל המעוניין, בתנאי שיהיה נכון להשקיע מעט זמן ומחשבה לכך. הספר בנוי בשתי רמות. ראשית, הספר מציג תמונה בהירה ומסודרת של סדר העבודה ומשמעותו ההגותית, יחד עם עיון מעמיק בפסוקי התורה. שלושת ההיבטים – עיון בפסוקים, ביסודות ההלכתיים והלמדניים ובספרות המחשבה – יונקים אחד מחברו. לצורך הבהרת סדר העבודה אף צורפה טבלה, שנכתבה על ידי הרב יוסף צבי רימון, המבארת כל שלב ב"סדר העבודה".

מעבר לכך, מדובר בספר למדני העוסק בניתוח סוגיות חשובות במסכת יומא הקשורות לסדר העבודה. הרחבות למדניות רבות מופיעות בהערות שוליים ולא בגוף הדברים, כדי לא להכביד על הקורא המצוי. בהערות אלו ליקט המחבר את החידושים המובאים בעשרות ספרי ראשונים ואחרונים שעסקו בסוגיות אלו.

חלק מהעיונים עוסקים בהיבטים שעלולים להתפרש כצדדיים, אך המחבר חושף בפנינו את טיבם, ומראה כי מאחורי דין שולי לכאורה עומד עיקרון הגותי משמעותי ליום הכיפורים. חלק אחר של הספר עוסק בנושאי הליבה של עבודות היום, כמו פרו של כהן גדול והזאות הדמים. ייתכן שביחס לנושאים אלו, הדורשים התעמקות עיונית, יעדיף הקורא המצוי לדלג לסיום הפרק המבאר את המשמעות המחשבתית של הנושא, מבלי לדון ביסודות ההלכתיים שלו.

מוכנות מלאה למסירות נפש. בגדי כהן גדול, מכון המקדש בירושלים  צילום: פלאש 90

מוכנות מלאה למסירות נפש. בגדי כהן גדול, מכון המקדש בירושלים
צילום: פלאש 90

קרבה אל הקודש

נביא דוגמאות מהרעיונות המופיעים בספר. השעיר המשתלח לעזאזל מוכר לכולנו כסמל של שילוח החטאים, כפי שאנו מנסים לבטא במנהג ה"תשליך": "וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲוֹנֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה" (ויקרא טז, כב). בספר מוצעת, בין היתר, הבנה עמוקה יותר: "השעיר איננו מייצג את האדם החוטא, אך גם לא חטאים־ללא־חוטא, אלא הוא מהווה מעין אלטר־אגו (אני־אחר) של האדם" (עמ' 301־302). הבנה זו מתקשרת לתהליך תשובה עמוק שבו נדרש אדם לא רק להיפטר מהרגלים, אלא לעקור תכונות שנטמעו באישיותו: "תפיסת התשובה המקובלת יותר במקומותינו היא תפיסת תשובה הוליסטית, שמבקשת לתקן את אישיותו של האדם על מכלול חלקיה… אך המודל של השעיר המשתלח הוא מודל אחר של תשובה, שעניינה יצירת ניתוק בין האדם לחלקים מסוימים של נפשו" (עמ' 308־309).

רעיון זה מתקשר להצעה חדשנית נוספת של המחבר. התורה קובעת שיש להותיר את בגדי הכהונה בקודש: "וּפָשַׁט אֶת בִּגְדֵי הַבָּד אֲשֶׁר לָבַשׁ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ וְהִנִּיחָם שָׁם" (ויקרא טז, כג). הגמרא ביומא (ס ע"ב ועוד) לומדת מכך שיש לגנוז את הבגדים. המחבר מציע ומבסס את ההבנה שלא מדובר בדין שנועד לייחד את בגדי יום הכיפורים בלבד, אלא בהקרבת הבגדים לה', ומקשר זאת לחשש שמא ימות הכהן הגדול בכניסתו לפניי ולפנים.

המוות מתפרש לא כעונש על חוסר דקדוק במצוות בכלל ובכבוד המקדש בפרט, אלא דווקא כתוצאה של קִרבה לקדוש ברוך הוא: "כאשר הכהן הגדול נכנס אל קדש הקדשים בזמן הקדוש ביותר בשנה… עליו לעשות זאת מתוך מוכנות מלאה למסירות נפש. הכהן נכנס אל הקדש מתוך ידיעה ברורה שכאשר האדם, האסור בכבלי החומר, רוצה להיפגש עם הצד האינסופי של המציאות… הוא עלול להישאר בעולם חסר הגבולות ולהיפרד מהעולם לבלי שוב" (עמ' 77).

בזעיר אנפין, סכנת המוות מתבטאת בעצם הקרבת הבגדים: "סופו [של תהליך החיבור הפנימי לה' בעבודת יום הכיפורים. ד"נ] בניתוק מן הבגדים, מחלקים מסוימים של האישיות, שכבר לא נשארים כפי שהיו לפני הכניסה אל הקדש" (עמ' 81). בכך מתקשרת עבודתו של הכהן הגדול לעבודת התשובה שלנו ביום הכיפורים. ישנם הרגלים ותכונות שהיינו שמחים להוציאם מקרבנו, אך מדובר בתהליך כואב של עקירת חלק מעצמנו, מהווייתנו.

תובנות אלו מרתקות, אך נראה שאינן הכרחיות. לדוגמה, תפיסת המקרים שבהם הכהן הגדול מת בקודש הקודשים לא כטרגדיה אלא כהישאבות לעולם האינסוף אינה נראית כתואמת את התקופה בזמן בית שני, שבה הכהנים הגדולים הוחלפו מדי שנה משום שמתו בקודש הקודשים. אליבא דהמחבר, מדובר בחוסר יכולת להגיע ללידה מחדש לאחר המפגש המיוחד עם השכינה. אולם נדמה שהבנה פשוטה יותר היא שהכהנים לא היו ראויים לכניסה לקודש הקודשים, ולכן מתו. יש להדגיש שאף בספר עצמו מוצעות הבנות חלופיות לרבות מן ההצעות המחודשות. הבנות אלו הינן כהצעה שעשויה להפרות את נפשו ורעיונותיו של הקורא.

נראה שכאשר מדובר ברעיונות שלא ניתן להוכיחם מן המקורות, על הקורא לשאול את עצמו האם הוא מזדהה עם תפיסה זו או שמא יעדיף לאחוז בפירוש אחר ובתפיסה אחרת. גם אם יבחר בתפיסה אחרת, אין ספק שהעיון ברעיונות המובאים בספר מפרה ומעורר מחשבה ביחס לעבודת יום הכיפורים ולתהליך התשובה.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ט' תשרי תשע"ה, 3.10.2014

מודעות פרסומת

פורסמה ב-3 באוקטובר 2014, ב-גיליון יום כיפור תשע"ה - 895, יהדות ותויגה ב-, . סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: