מעשה אנוש או מעשה אלוהינו?  | ורד נעם

התלמודים נחלקו בשאלה האם כוחו של יום הכיפורים נעוץ בסגולת היום או במעשה האדם. על המתח שבין האנושי והא־לוהי ביום הקדוש, ובחיים בכלל

למה דווקא "ביום הזה"? האם יש מהות מסתורית של הזמן, סגולה מיוחדת של היום, המזמנת בו כפרה? האמנם יש "צבע" נסתר לתאריך הזה? האם הסגולה המיוחדת לעשרה בתשרי מכל ימות השנה היא המצריכה את כל מצוותיו המנויות בתורה לעיל – סדר העבודה, עינוי נפש, איסור מלאכה?

הרב אברהם יהושע השל תיאר את השבת כ"מקדש בזמן". אם אנחנו מייחסים כוח כפרה סגולי לעשרה בתשרי, שהאדם נכנס אליו חוטא ויוצא ממנו נשוא־עוון, הרי אנו מציירים את יום הכיפורים כמין מקווה בזמן. בהשראת דרשתו הנועזת של ר' עקיבא, שהמשיל את הקב"ה בכבודו ובעצמו למקווה (משנה יומא ח, ט), נאמר אנחנו כי היום גופו הוא מכשיר הכפרה.

זהו רעיון רב קסם, שאפשר לקרוא לו "קסם המהותנות". המבט המהותני מחפש אחר מהות נסתרת, נתונה מראש, של הזמן ושל המציאות בכללה. מאידך, מבט זה קרוב באופן מסוכן אל המאגיה וגם משחרר את האדם מאחריות – האומנם הוקוס־פוקוס והתכפרנו? אכן, לא לחינם הנחילו לנו חז"ל את חובת התשובה ביום הזה ובימים המובילים אליו, והתנו את הכפרה במעשה האדם: "אם שב מתכפר לו ואם לאו אין מתכפר לו" (תוספתא יומא ד, ט).

רננה שלמון, עקיבא מתוך הספר "בבלים טיפשים", 
ספר קומיקס חדש מבית ארמדיל, לרכישה באתר הדסטארט

רננה שלמון, עקיבא מתוך הספר "בבלים טיפשים", 
ספר קומיקס חדש מבית ארמדיל, לרכישה באתר הדסטארט

הזמן החילוני

אבל אם העיקר הוא תשובת האדם, חוזרת קושיה למקומה. מה צורך ביום מיוחד? מדוע לא תועיל התשובה במידה שווה בכל עת? ואולי בעצם התאריך אינו אלא הזדמנות שרירותית לתשובה ציבורית, שיכולה הייתה להיקבע גם בכל יום אחר?

אכן, כך עולה לכאורה מן העובדה שהלוח העברי כולו – ובתוכו יום הכיפורים – נקבע בידי בית הדין, העשוי גם לטעות. ניזכר במעשה המפורסם בקביעת יום הכיפורים בתאריך שגוי בידי רבן גמליאל (משנה ראש השנה ב, ח־ט). כידוע, תכליתו ללמדנו ש"בין בזמנן בין שלא בזמנן אין לי מועדות אלא אלו". יום הכיפורים יחול ביום שקבע בית הדין, גם אם טעה. מסקנה מדהימה עולה מן הסיפור הזה, ודווקא אותה אנחנו נוטים להחמיץ: אם קביעת הזמן המקודש תלויה בהחלטה אנושית, כי אז אין בכלל זמן קדוש, יש רק פעולות אנושיות שמקדשות מציאות אדישה, ניטרלית. זהו למעשה חילון של הזמן! לשון אחר, בלב לבו של עולמם של חכמים ניצב מבט "מחולן", המעמיד את האדם במרכז ותולה בפעולתו את משמעות המציאות.

למתח הזה, בין מעשה האדם לבין מהות היום הנתונה מראש, מציעה המשנה פתרון בדמות פשרה מתמטית כמעט:

[…] מיתה ויום הכיפורים מכפרין עם התשובה. תשובה מכפרת על עברות קלות, על עשה ועל לא תעשה. ועל החמורות היא תולה עד שיבוא יום הכיפורים ויכפר (משנה יומא ח, ח־ט).

המשנה קובעת שתשובה היא תנאי מוקדם הכרחי לכפרה. כשלעצמה היא מספיקה ל"עברות קלות". מאידך, יש צורך ביום הכיפורים או במיתה כדי לכפר על חטאים חמורים. במילים אחרות, למרות הדגש על רצון האדם, יום הכיפורים נתפס כגורם כפרה עצמאי. במקורות מאוחרים יותר מקבל רעיון זה פירוט חשבונאי משוכלל עוד יותר.

אבל נמצא גם מי שהלך בדרך אחרת, והעמיד את מהותו של היום בראש סולם החשיבות, עד כדי מחיקה כמעט מוחלטת של אחריות האדם:

רבי אומר: על כל עברות שבתורה, בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה, יום הכיפורים מכפר, חוץ מפורק עול ומגלה פנים בתורה ומפר ברית בשר, שאם עשה תשובהיום הכיפורים מכפר, ואם לא עשה תשובה אין יום הכיפורים מכפר (יומא פה ע"ב).

לשיטת רבי יום הכיפורים מכפר לבדו, באופן אוטומטי, גם ללא תשובה (!) על כל העברות, חוץ משלושה יוצאי דופן חמורים במיוחד.

חכמי התלמוד הירושלמי הזדעזעו מן ההשקפה הבוטה הזאת, המייתרת את התשובה: "מיסבור סבר רבי שיום הכיפורים מכפר בלא תשובה?!". הם תירצו שרבי לא התכוון שיום הכיפורים מכפר לבדו בלא תשובה, אלא רק שיום המיתה מכפר בלא תשובה (ירושלמי יומא ח, ז; מה ע"ב). בבבל, לעומת זאת, קיבלו את דברי רבי כנתינתם, ואפילו פירשו את המשנה במאולץ לפי שיטתו.

פעולתו של המלך

כיצד באמת אפשר להבין את ההשקפה המפתיעה שהיום פועל עלינו לבדו, גם בלא הנוכחות של רצוננו ובחירתנו? סוגיית הירושלמי שם מציעה לכך תשובה עמוקה:

האומר: "אין יום הכיפורים מכפר" – מכפר הוא. "אי איפשי שיכפר לי" – מכפר הוא לו על כורחו. אמר רבי חנניה בריה דרבי הלל, לא כולא מן הדין בר נשא מימור למלכא לית את מלך (לא הכול תלוי בברנש הזה, לומר למלך: "אין אתה מלך!").

הירושלמי מציג רעיון מרחיק לכת הממשיך את שיטת רבי. יום הכיפורים מכפר גם למי שאינו מכיר בו, או שמביע בקשה מפורשת שהיום לא יכפר עליו. הוא מכפר לו בעל כרחו! ר' חנניה בנו של ר' הלל מציע למוזרות זו הסבר מרתק: הזכות להעניק חנינה היא מסימני השלטון המוחלט של המלך. ההתניה של חנינה זו ברצון אנושי היא בעצם סוג של כפירה.

הוויכוח על מקור כוחו של יום הכיפורים לכפר חושף שתי תפיסות באשר לטיבו של הזמן וגם באשר ליחס שבין האדם ואלוהיו. תפיסה אחת תולה את משמעות היום בפעולה האנושית של התשובה. השקפה זו מייצגת את כל יפעתו, וגם את כל מכאוביו, של המבט ההומניסטי, המודרני כביכול. היא מנטרלת את המציאות מממד מיסטי או מאגי. היא מעניקה לאדם חירות ותובעת ממנו אחריות. אבל היא גם גובה מחיר: אם הכול תלוי בהדיוט, היכן כוחו של המלך? ועוד: אם מחשבותינו ומעשינו עיקר, מה משמעות יש לתאריך ולטקס?

ההשקפה השנייה מייחסת אופי מוקדם, מיוחד, של היום הקדוש. יש משהו קסום, מכשף, בהנחה שיש ממד נסתר של המציאות שמצוות היום רק חושפות אותו. השקפה זו טוענת במשמעות את הזמן עצמו, וגם את מעשה המצווה. מרגע זה המצווה הופכת להיות תגובה לטבעו הנסתר של הקוסמוס. גישה זו גם מסמנת כניעה למלך מלכי המלכים, שהחנינה שהוא מעניק לנו היא גילוי של רצונו הבלתי מותנה, החובק כול. עם זה, תפיסה זו מציעה פרשנות שרירותית למציאות, ופותחת פתח מסוכן לשחרור האדם מאחריות.

כיצד נפתור, אם כן, את החידה הזאת? כיצד ניישב את המתח הזה? נדמה שעצם הבחירה בחיים דתיים היא הבחירה לחיות בתוך הסתירה הזאת, שבין עולם שהא־ל במרכזו ועולם שהאדם במרכזו. לחוות שוב ושוב את הקרע שהיא מייצרת במציאות הפנימית והחיצונית. כוחו של מוסף "שבת", למשל, הוא בהיותו מגולל שוב ושוב את ייסורי הנפש ואת מעשי האמנות שמייצרת הסתירה הזאת. אבל מה שחשוב לזכור הוא שהמתח הזה, בין הקריאה למעשה אדם והייחול לחסד אלוה, אינו יליד המודרנה, כפי שנדמה לנו. המוקד האנושי, ה"חילוני" כביכול, נוכח בשורש עולמנו הדתי, מספר בראשית ועד משנת יומא. ספר תולדות אדם, וספר קורות ישראל, מתרחשים מאז ומעולם בתוך השדה המגנטי הזה שבין המחולל האלוהי והאנושי.

דומה שסודו של יום הכיפורים הוא בדיוק במתח הזה. זהו יומו של המפגש הטעון בין הממדים הנסתרים של המציאות ושל הזמן לבין ההתכוונות שלנו. בין מתנת החנינה הבלתי מותנית לבין האחריות הנדרשת ממבקשיה. בין מלכותו ורצונו החובקים־כול של מלך מלכי המלכים לבין ההתחייבות האנושית.

פרופ' ורד נעם מלמדת בחוג ללימודי התרבות העברית באוניברסיטת תל אביב

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ט' תשרי תשע"ה, 3.10.2014

פורסמה ב-3 באוקטובר 2014, ב-גיליון יום כיפור תשע"ה - 895 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: