הדרך אל קודש הקודשים | רחל וולפיש

בעוד התורה מציגה את הפולחן הדתי כדרך להתקרב אל ה', הנביא מדבר על צדק חברתי. שתי הדרכים אינן סותרות אלא משלימות

יום כיפור של פרשת "אחרי מות" נולד מתוך האסון של מות שני בני אהרן. נדב ואביהוא לקחו איש מחתתו ונתנו בהן אש ושמו בהן קטורת, אבל האש הייתה אש זרה אשר לא ציווה אותם, "ותצא אש מלפני ה' ותאכל אותם וימותו לפני ה'". בני אהרן ראו את האש היוצאת מלפני המזבח וביקשו בהתלהבות להתקרב אליה: "ויקחו שני בני אהרן – אף הם בשמחתם, כיון שראו אש חדשה עמדו להוסיף אהבה על אהבה" (ספרא שמיני א). אש של אהבה בערה בהם, אבל הייתה זו אש זרה, היה זה רצון עז להתקרב בלי לדעת איך, בערבוב של קודש וחול, בלי גבולות. הם רצו אל הקודש, מבקשים להתאחד עם אש ה', ואש ה' אכלה אותם.

המוות שבא דווקא מתוך קִרבה – "בקרבתם לפני ה' וימותו" – מותיר את אהרן שותק, דומם. האסון מעלה לפתע את החשש מפני קרבת ה', מציף את ההבנה שיש בה גם סכנה גדולה. לפיכך פרשת אחרי מות הנקראת ביום הכיפורים מפרטת את הדרך הנכונה, הזהירה, המדויקת, שבה אפשר להגיע הכי קרוב ולא למות. יום הכיפורים של פרשת אחרי מות הוא יום של עבודת ה' מתוך יראה, אולי כתיקון לאהבה פורצת הגבולות והשורפת של בני אהרן. אפשר להתקרב, אך רק כך ולא אחרת. עבודת הכהן הגדול ביום הכיפורים נועדה לאפשר לו, כשליח העם כולו, להיכנס פנימה ולגעת בקדושה, ומלווים אליה מתח וחשש וציפייה להלבנת חוט השני והידיעה כי הכהן עלול למות. את שמחת ההקלה על יציאתו של הכהן הגדול בשלום מקודש הקודשים יכולים גם אנחנו, קוראים רחוקים של ההתרחשות, לשיר ולחוש בבתי הכנסת שלנו.

איור: מנחם הלברשטט

איור: מנחם הלברשטט

דרך האחר

והנה, אל מול המבנה המדויק והמפורט של התקרבות לה' בפולחן, בקרבנות, בקטורת ובבגדים, באה ההפטרה ומערערת אותו בהינף יד. העם דורש אלוהים ושואל: "למה צמנו ולא ראית? עינינו נפשנו ולא תדע?". ותשובת ישעיהו ברורה – קרבת ה' לא תושג רק בכפיפות הראש ובעינוי הנפש אלא קודם כול בעשיית צדק וצדקה: "הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית". ישעיהו, כמו נביאים אחרים, מבקר את סדר העדיפויות הלקוי של העם ומקונן על ההתמקדות בפולחן במקום במוסר האנושי הפשוט ובבניית חברה צודקת.

אך מעבר לכך, טמון כאן הרעיון כי הקרבה לאדם האחר יש בה מקרבת אלוהים, ושהדרך לאלוהים עוברת, יכולה לעבור, דרך האדם שנברא בצלם – דרך הדאגה לאחר, דרך היציאה מעצמי השבע והמלא וביכולת לראות את סבלו של הזולת. על עברות של בין אדם לחברו אין יום הכיפורים מכפר עד שירצה את חברו, והדרך לנקיות הלב וקרבת ה' לא יכולה שלא לעבור דרך ריצוי לב הזולת ודרך תיקון הקלקול החברתי במציאות.

אם כן, החיבור בין הקריאה בתורה ובין ההפטרה מצייר לפנינו שתי דרכים, שתיהן קיימות ועומדות ואף אחת אינה שלמה ללא רעותה: הקרבה לה' בדרך ה"דתית", דרך הפולחן במקדש, דרך הקריאה בתורה ודרך תפילה מתוך הסידור, והקרבה לה' בעשיית הצדק והטוב בעולם. שתי הדרכים שונות מאוד אך גם יכולות ללמד זו על זו, ואולי הן דומות יותר מכפי שחשבנו.

מגע אישי

דרך הפולחן זהירה, מדודה, מודעת לגדרות ומקדשת אותם מחשש לאש זרה. דרך עשיית החסד נעשית דווקא בסערה ובהתפרצות לא מוגבלת של נתינה: "פתח חרצובות רשע התר אגודות מוטה ושלח רצוצים חופשי וכל מוטה תנתקו". הפעולות הן פעולות של פתיחה והתרה ושחרור הכבלים והגבולות. בקרבה לאדם שלידי, בהיפתחות שלי מולו וברצון להתקרב אליו, יש לעתים מקום להתקרבות הסוערת והנותנת, אך לעתים יש מקום דווקא למתינות ולזהירות של כניסה לקודש הקודשים. גם בקרבה לאדם אחר צריך לחשוש מאש זרה. ומן העבר השני, בעבודת ה', איך נדע לא לאבד את אש האהבה מרוב חשש ויראה?

ישעיהו מדגיש את הצורך במגע אישי ישיר בין הנותן ובין העני – פרוס לעני מלחמך שלך, כסהו בבגד במו ידיך והכנס אותו אליך הביתה. המתן הוא פיזי ודורש פתיחה של הבית ושל הלב. ההתקרבות לאחר תלויה אם כן ביכולת לפתוח, ביכולת להסיר מחיצות מיותרות כדי שיוכל להיווצר מגע. וגם בתפילה יש מחיצות להסיר. "בתור הומה, באגרופים שלוחים, על סף הלב עומדים הרבה הרבה דברים", כתב אלתרמן. בתוך כל המילים הרבות שנאמר ביום כיפור, כיצד לפתוח אגרופים כדי לומר את כל הדברים העומדים על סף הלב ולהתפלל באמת? כיצד להפוך את המילים למחברות ולא למרחיקות, לגשרים ולא לחומות? ולפעמים דווקא המילים הישנות והמוכרות, בנגינתן ובהגייתן, הן שפותחות את הלב ומעוררות אותו.

ולבסוף, אם פתיחת הלב לזולת פותחת גם את הדרך לאלוהים, כמה עמוק ונשגב יכול להיות הקשר שלנו עם בני האדם שסביבנו. איש ואישה, זכו שכינה ביניהם. אלוהים נמצא בחיבור שבין איש לאשתו, ובקשרים העשירים שאנו טווים עם אהובינו. שיהיה לנו יום הכיפורים, המתקדש בברכת ההורים לילדיהם, יום של קרבה ואהבת אלוהים ואדם.

 פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', ט' תשרי תשע"ה, 3.10.2014

מודעות פרסומת

פורסמה ב-3 באוקטובר 2014, ב-גיליון יום כיפור תשע"ה - 895 ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: