להקדים תרופה למכה | רחל וולפיש ומיכל שמחון

את מה שמשה חושש לבטא בשפתיו, אלוהים אומר במפורש: העם יחטא ויגלה מאדמתו. התורה, שלנצח תהיה שם, היא עוגן ההצלה שלו

שעון החול מתקתק, הזמן הולך ואוזל. רגע הפרֵדה מתקרב, אולם עדיין קשה למשה לבטא במילים ברורות שאכן הוא לא יהיה כאן יותר. המילים רומזות ומגששות – "בן מאה ועשרים שנה אנוכי היום", "לא אוכל עוד לצאת ולבוא", וכאילו כלאחר יד "וה' אמר אלי לא תעבור את הירדן הזה". הכול יודעים שאופק החיים של משה הולך ומצטמצם.

לאורך כל נאום הפרדה של משה, מראשית ספר דברים ועד אחריתו, משה חוזר ומזהיר, חוזר ומתריע, מפני איום עבודת האלילים. ניתן לראות את כל הספר כמסע שכנוע אנוש של משה שיודע, ובו בזמן אינו רוצה לדעת ואינו רוצה לקבל את מריו של העם ואת כישלונו הידוע מראש. לפנינו אזהרות, איומים, שכנועים, ברכות וקללות שחוזרים ונשנים מפיו של מנהיג שמנסה לשמר את מורשתו ולהעבירה הלאה ללא לאות. וגם בפרשתנו הוא חוזר שוב על חששותיו: "פן יש בכם איש או אשה או משפחה או שבט אשר לבבו פונה מעם ה'… פן יש בכם שורש פורה ראש ולענה…"

אך ה' קורא למשה ודבריו ברורים ואינם מותירים ספק: "הן קרבו ימיך למות… הנך שוכב עם אבותיך וקם העם הזה וזנה אחרי אלוהי נכר הארץ… ועזבני והפר בריתי אשר כרתי איתו". אלוהים מנסח במפורש את מה שאצל משה עדיין עמום וחסר ביטוי מילולי ממשי. שני הנושאים הכואבים והמגומגמים זוכים לאישור ברור: כן, מתקרבת שעת המיתה; כן, העם יחטא. כאשר הפחד מופשט וחסר שם הוא משתלט על כל האישיות ומחלישהּ. הפחד הופך למעין רוח רפאים שלוכדת את הנפש ומשאירה את האדם חסר אונים ונטול כוחות.

באופן פרדוקסלי, דווקא המילים הברורות שנותנות צורה ושם לחשש מרגיעות את משה ומאפשרות לו להיפרד מהחיים כראוי. ברגע שהמציאות, קשה ככל שתהיה, מפורשת ומבוררת, ניתן לגייס את הכוחות ולהתמודד איתה. עתה יכול משה לומר את מה שקודם היה שתוק ואילם: "כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחיתון וסרתם מן הדרך".

מולדת מיטלטלת

ה' ממשיך ומוסיף את הממד המרפא. "ועתה כתבו לכם את השירה הזו ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם… והיה כי תמצאן אותו רעות רבות וצרות וענתה השירה הזאת לפניו לעד". אכן, תהיה עזיבת ברית, תהיה הסתרת פנים, יבואו רעות רבות, אולם מולן תהיה שירה שתשמש עדות, עוגן שדרכו ובאמצעותו תתרחש השיבה לתורתו של משה. יש משהו ממשי כתוב שמצוי מצד ארון ברית ה' והוא שמור שם לעד.

היינריך היינה השתמש בביטוי ציורי כדי לתאר מה הייתה התורה עבור היהודים: "מולדת מיטלטלת". בשנות הגלות הארוכות, בהיעדר אדמה, חופש, אוטונומיה, מוסדות שלטון וכל שאר המרכיבים שמהווים מולדת, בהיעדר מקום שבו נולדים ומקיימים חיי מעשה וחיי רוח ייחודיים, הייתה ליהודים תורה ששימשה להם מולדת אחרת, שאותה ניתן היה לטלטל ובהשראתה ניתן היה לחיות שנים רבות, טובות ומלאות יצירה ורוח.

השירה־תורה משמשת אם כן נחמה בתקופות של עזיבת ה', אובדן דרך, שקיעה באסונות ויציאה לגלות אפלה ומתמשכת. משה יודע עתה שהוא ימות, ושהעם יאבד את דרכו ולא ישמור על תורת ה', אולם הוא משאיר אחריו דבר יקר שמחזיק תקווה ממשית בעלת תוקף נצחי־היסטורי להמשך הדרך. אולי כדי להמחיש ולחזק את עוצמתה של אותה מולדת מיטלטלת מצווה משה את העם, כבר כאן, להקהיל את כל העם כל שבע שנים, במוצאי שנת השמיטה, ולקרוא את התורה באוזני כל העם – אנשים, נשים, טף וגרים, למען ישמרו, ילמדו וייראו את ה'. העם מצטווה לחגוג בהווה, בטקס גדול ורב משתתפים, את מה שבעתיד יחזיק את המולדת האבודה.

איור: מנחם הלברשטט

איור: מנחם הלברשטט

תקווה אקטיבית

כאשר אדם נמצא במשבר ויש ביכולתו לדמיין את תמונת העתיד המשוחררת מצרתו, הוא כבר, באיזה אופן, מצוי מעבר למשבר, הוא כבר פונה מהמשבר קדימה. מי שרוצה לעמוד בתנוחה הפוכה על ראשו ומתקשה בכך, מוטב שידמיין את עצמו עומד על הראש. אם אתה רוצה לעמוד על הראש ואינך מצליח אפילו לדמיין את עצמך בתנוחה זו, ספק אם תצליח בכך.

משה טווה כאן את תמונת העתיד על שני גווניה – הוא מתאר את המשבר ויחד עם זה נותן גם את עוגן התורה. בכך הוא מאפשר באופן אקטיבי לממש את התקווה ולפעול למען הגשמתה. התקווה במקרה זה אינה רק בגדר אמונה ערטילאית בלבד, היא אינה רק מושג תודעתי כאופטימיות, שלפעמים נתפסת כסוג של הכחשת המציאות או כנאיביות ילדותית. התקווה הופכת לדבר קונקרטי וממשי שניתן להיאחז בו.

"והיה שם בך לעד" – הכללי הופך לפנימי, לעדות אישית שחקוקה בלב. התקווה הופכת בעצמה למעין ישות אקטיבית: "וענתה השירה הזו לפניו לעד". היא מתגלמת בטקסט, בספר שאפשר להניחו בארון למשמרת, בתורה שניתן לעשות אותה, לדבר אותה ולשיר אותה.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כד' אלול תשע"ד, 19.9.2014

מודעות פרסומת

פורסם ב-19 בספטמבר 2014,ב-גיליון נצבים וילך תשע"ד - 893. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: