האמת ובעיקר השקר סביב חוק הגיור | ישראל רוזן

מרבית דייני הגיור באים מקרב הציונות הדתית ומגיירים כבית הלל. הליך גיור שלא יזכה לאמון 
של רבני ישראל והרבנות הראשית רק יפגע בסיכוי להביא לפתרון הבעיה

לפי החוק המוצע בתי הדיון לגיור יטפלו אך ורק באזרחי ישראל. ח"כ אלעזר שטרן עם ח"כ אריאל אטיאס צילום: פלאש 90

לפי החוק המוצע בתי הדיון לגיור יטפלו אך ורק באזרחי ישראל. ח"כ אלעזר שטרן עם ח"כ אריאל אטיאס
צילום: פלאש 90

פולמוס ער מתחולל במחוזותינו בנושא "חוק הגיור" בגלגוליו השונים. כמי שמעורה וחי את נושא הגיור ושביליו העובדתיים נהירים לו לפרטיהם ודקדוקיהם, אני ממש יוצא מגדרי ומעורי למקרא "אמיתות" חסרות שחר, תקוות שווא והתבססות על מידע מופרך בסוגיה זו.

ה"קש" שהניע אותי לשלוף עט היה פסקאות מעטו של עורך "מקור ראשון", חגי סגל, שגם הוא נתפס לזרם התקשורתי הבדיוני. הגיעה אפוא העת ליטול את העט ולהניח את העובדות על השולחן. סגל מנמק את תמיכתו ב"רפורמת הגיור של שטרן שיש בה הפקעה מסוימת, מרוככת למדי, של סמכויות הרבנות הראשית בענייני גיור. בתי הדין (= דהיינו רבני הערים המוצעים. י"ר) יוכלו לנהוג במנהגי בית הלל… יותר ויותר עולים מרוסיה יורשו לבוא בשערי עם ישראל והכול לפי ההלכה. אז מדוע כל כך מתנגדים? בעיקר מפני שגורל הרבנות הראשית נוגע בנפשם יותר ממצוקת הגיור…".

מערך גיור ממלכתי

בשנות ה־90 גלי העלייה הגדולים מחבר העמים ומאתיופיה הביאו בכנפיהם רבבות־רבבות של עולים זכאי חוק השבות שאינם יהודים על פי ההלכה. כמעט כל בתי הדין האזוריים, בעלי המנטליות החרדית, סירבו לדון בגיורם והרב אליהו בקשי־דורון, הראשון לציון ונשיא בית הדין הגדול דאז, קרא לי לטכס עצה. בקיץ תשנ"ה "למדתי את הנושא" ומצאתי כי שני בתי דין ציוניים פועלים בהתנדבות כמורשת הרב גורן (שנפטר באותה שנה), אשר עסק בין השאר בגיורי מתנדבים ומתנדבות בקיבוצים, הלא המה תלמידיו החיים עמנו לאורך ימים הרבנים חיים דרוקמן וצפניה דרורי.

הצעתי לראשל"צ להקים עשרה הרכבים "בצלמם ובדמותם" של הרכבי הרבנים דרורי ודרוקמן, ובמקביל להקים אולפנים ממלכתיים להכשרת מתגיירים בכל פינה במדינה. התכנית קרמה עור וגידים ובחודש מרחשוון תשנ"ו מונו 25 רבנים שנבחרו על ידי ואושרו על־ידי הראשל"צ. כולם (כמעט) מקרב הציונות הדתית, והרבנים דרוקמן ודרורי בתוכם; כולם אחוזי שליחות ומאותגרי פרויקט הגיור הלאומי בעקבתא דקיבוץ גלויות ולמען צמצום ההתבוללות. אגב, הרב דוד סתיו נכלל בהם, כחבר בית דינו של הרב חיים דרוקמן.

אמרנו "כמעט", כי לשמחתי נכללו 3־4 בגוון יותר "חרדי" אך הם השתלבו הדק היטב וזרמו במארג הגיור הכללי. דייני הגיור הללו מכהנים עד היום (פרט ל־3־4 שפרשו מחמת הגיל וסיבות אישיות). 15 שנה מאוחר יותר הוסיף הרב עמאר, מסיבותיו, 10 דיינים נוספים, רובם בגוון "ש"סי", אך עד מהרה השתלבו עם קודמיהם ולא נודע כי באו מחצר אחרת.

מרבית דייני הגיור יושבים על כס הגיור יום בשבוע, ועיקר פרנסתם כרבני יישובים וקהילות דתיות־לאומיות, ראשי ישיבות הסדר, רמ"ים ציוניים וכדומה, כחזונו של ח"כ שטרן. כדי לאפיין די אם אציין כי לפחות חמישה מתוכם מכהנים כיום כחברים ב"מועצת רבני צוהר". אוסיף עוד לטובת המידע; דייני גיור אלו הם־הם היושבים גם על כס בתי הדין הצבאיים לגיור, ובצדם רבנים צבאיים מאותו זן.

הזמות טיעוני שווא

מכאן הזמה (מס' 1) לטענת ה"חרדיזציה" של דייני הגיור. ומי שעדין מסופק, אספר לו כי באחד מימי העיון של דייני הגיור הצגתי סטטיסטיקה השוואתית של שיעורי המתגיירים ב"מכה ראשונה" בהרכבים השונים והתברר כי הרבנים דרורי ודרוקמן לא לקחו את המקום הראשון, המקל (אגב, הסיכום הכללי הוא כ־80% "במכה ראשונה" ועוד כ־10% בפעימת התייצבות שנייה לפני בית הדין. אני משער כי מספרים אלו תקפים גם כיום, בהיעדר שינוי בהרכבי הדיינים).

מכאן הזמה (מס' 2) לטיעון שדייני הגיור אוחזים באמת הבניין כבית שמאי. כולם נבחרו ומונו עקב היותם "בית הלל" בתחום הגיור, ולהלן נפרש למה מתכוון ח"כ אלעזר שטרן.

הזמה נוספת (מס' 3) היא הבדיה כאילו הרבנים הראשיים מתערבים בפסיקות הגיור או בהתוויית מדיניות הלכתית וכדומה. כולם דשים בעובדה מופרכת זו, ומעיד אני שמים וארץ כי כל נשיאי בתי הדין שכיהנו עד כה (הרבנים אליהו בקשי־דורון, ישראל מאיר לאו ושלמה משה עמאר) לא הכתיבו שום מדיניות ולא התערבו מעולם. הם סמכו על הרכבי בתי הדין בדיוק כשם שאינם מתערבים בפסיקות בתי הדין האזוריים (פרט להליכי ערעור).

לעתים נדירות פנינו כדיינים לקבל הנחיות מה"נשיא" וכמדומה כי תמיד היו לקולא; האם אפשר לגייר חירש הנחשב בחז"ל כשוטה? האם אפשר לגייר מי שמסוכן ביותר לערוך לו ברית מילה? האם אפשר למול תינוק כאשר אמו על סף גיור וכיוצא בזה. אין שום הנחיה מלמעלה מהו עומק בדיקת כנות המתגייר וכמה פעמים הוא חייב לבקר בבית כנסת. הכול עורבא פרח, כולל העלילה כאילו דייני הגיור או שליחיהם עורכים ביקורי בית לבדוק "בציציות", במטבח או בחדר המיטות. אגב, כל תקנות הגיור, שכיום מתפלפלים מי ינסח אותן, הן הנחיות מנהליות וסדרי זמנים בלבד, ללא מילה אחת של מהות הלכתית.

ממוצא דבר מוזמת הטענה (מס' 4) כאילו רבני ערים ויישובים הם מזן שונה. הרי כל דייני הגיור כיום קרוצים בדיוק מאותו חומר של רבני יישובים וקהילות מחוגי הציונות הדתית.

הזמה (מס' 5) היא ה"אמיתה" השקרית בפי מתנגדי ח"כ שטרן כאילו יפתח פתח לגיור המוני של עובדים זרים, סודנים וצעירות כל העולם. כל החוקים המוצעים משמרים במפורש את המצב הנוכחי שלפיו בתי הדיון לגיור מטפלים אך ורק באזרחי ישראל. ועדת חריגים מטעם משרד הפנים היא המאשרת גיור אזרח זר. גם אלעזר שטרן משאיר סעיף זה על כנו.

פיחות הגיור

אכן הטענה המרכזית המהלכת בתקשורת היא ש"צריכים לעשות משהו", שהרי גיור כ־5,000 נפש לשנה בלבד (כולל הגיור הצבאי ועולי אתיופיה) מותיר 300,000 נוכרים אזרחי המדינה והקצב לא מדביק את הילודה. אכן, השאלה קשה ונוקבת, אך שאלה יותר קשה היא מהו הפתרון, לאור ההנחה שגיור לא אורתודוקסי לא בא בחשבון. כאמור, כל הרכב הוא סוברני אך כולם משועבדים לשולחן ערוך הדורש "קבלת מצוות" כמהות הגיור. וכאן "קבור" העניין.

שני מהלכים "חזוניים" מסתתרים מאחורי כל המלל וההתכתשות סביב הרצון לאפשר לרבני ערים ויישובים לגייר. האחד, אולי תהיה "הוזלה" של המשמעות ההלכתית של מושג "קבלת המצוות" והסתפקות במועט, דהיינו דרישה להבעת נכונות "להשתלב לאט לאט" באורח החיים היהודי, או להכריז אמונים ליהדות ללא מחויבות עכשווית. כל הבוחשים בקדרת הגיור יודעים כי 99 אחוז מרבני הערים והיישובים, המוצעים על ידי ח"כ שטרן כראויים לגייר, אינם תומכים בגישה זו, ועמדתם זהה לחלוטין לדייני הגיור הנוכחיים שגם הם כאמור מבית־הלל הקונצנזוסיאלי (או שעמדתם מחמירה יותר). הדיון התיאורטי האם גיור הוא קהילתי או ריכוזי, והאם רבני ערים זכאים לאמון בגיורם כמו בכשרות, כולו לא לעניין, לא מעלה ולא מוריד. תקוות ח"כ שטרן וסיעתו היא שיימצאו בקצות המחנה רבנים אורתודוקסים ליברלים בודדים שייאותו לפחת את משמעות קבלת המצוות, והכול ינהרו אליהם.

הזמת תקווה זו (מס' 6) היא "היעדר הכלה מן החופה". האם מקרב הקהל ה"רוסי" מישהו תובע הסדר כזה, ומבטיח נהירה אליו? האם ה"ביקוש" נבדק? מתוך הכרת השטח אני קובע כי דוברי הרוסית לא ינהרו לגיור אשר מרבית רבני ישראל לא מקבלים אותו, ובראשם הרבנות הראשית. יתר על כן, לדעתי הקמת הרכבי בתי דין בשולי מחנה המודרן־אורתודוקס תבריח גם את פוטנציאל הגרים הבאים כיום. הפיחות ישפיע על ערכו של הגיור בכל המערכת הממלכתית בישראל.

תקוות הקטינים

המהלך השני הוא בעצם הפתרון היחיד אשר עשוי להרבות גרים בישראל, בצורה משמעותית, אם כי גם כלפיו יש בלבי ספקות ריאליים גדולים; הכוונה לתוכניתו של הרב דוד סתיו ונוספים לגייר קטינים, בהסכמת הוריהם. במקרה זה אין צורך במעמד של "קבלת מצוות". בכרך תחומין האחרון (ל"ד) נשטחה מסכת זו במאמר מפורט ומנומק בחתימת בנו שלן הרב דוד סתיו, הרב אברהם סתיו.

למען האמת אף אנכי פרסמתי מאמר דומה בתחומין כרך כ' (תש"ס) בעניין גיור קטינים מאומצים במשפחה חילונית. בשני המאמרים קיים תנאי מקדים בדבר, ולפיו הקטין המתגייר ילמד בחינוך דתי. ואגלה סוד, בשנים הראשונות של מִנהל הגיור "עשינו מעשה"; באמצעות ארגון "מחניים" אותרו מספר ילדים וילדות הלומדים בחינוך דתי והוריהם ביקשו לגיירם למרות שההורים (או האמא) יישארו בגויותם. הרכב בית הדין ישב ב"חצרו" של הרב נחום רבינוביץ במעלה אדומים. והתוצאה… הביקוש לא הגיע לתריסר מועמדים! מכאן ההזמה האחרונה (מס' 7) וספקנות רבה האמנם רבבות קטינים יצבאו על פתחי גיור רבני הערים והיישובים שייאותו לקבל קטינים אלו. גם אם אנכי תומך במהלך זה, ואני תומך, הוא חייב להיות ללא הטבעת "פסול" מטעם הרבנות הראשית. תווית כזו מחסלת את הסיכוי. איך עושים זאת? לא דרך התקשורת!

הרב ישראל רוזן הוא ראש מכון "צומת", מייסד מִנהל הגיור ב־1995 ודיין גיור משנת 2000

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כד' אלול תשע"ד, 19.9.2014

מודעות פרסומת

פורסם ב-19 בספטמבר 2014,ב-גיליון נצבים וילך תשע"ד - 893. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: