דילמות ללא כבישים | שלום רוזנברג

כשהבחירה היא בין טוב לרע, החיים יחסית פשוטים. אך מה עושים כשלפנינו דרך שלישית, שבה הכול מעורבב?

המאורעות המתוארים בפרקים הראשונים של התורה אינם סיפורי העבר אלא ניבוי העתיד, על הדילמות הנצחיות של האדם, על השאלות שבפניהן עתידים לעמוד הדורות הבאים. פרשת גן העדן שבפתיחת בראשית תקבל את מלוא משמעותה רק לקראת סיום התורה (דברים ל, טו): "רְאֵה נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַיּוֹם אֶת הַחַיִּים וְאֶת הַטּוֹב וְאֶת הַמָּוֶת וְאֶת הָרָע". במילים אלו מהדהדים, ללא ספק, שמות שני העצים שבגן העדן: "וְעֵץ הַחַיִּים… וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע". ללמדך: ניסיון קמאי זה אינו אלא דגם לשאלות שהתורה מציבה בפני האנושות בכלל ובפני עם ישראל בפרט: "אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱ־לֹהֶיךָ לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו…"

כפי שלימד אותנו הרש"ר הירש, המיוחדות שבעץ לא הייתה בתכונה מסוימת שבו, אלא בכך שהוא היה אמצעי לניסיון. הדילמה הלכאורה בנאלית, לאכול או לא לאכול מפרי העץ, היא סמל לדילמות הטראגיות שילוו אותנו לאורך כל ביוגרפיה והיסטוריה.

צילום: שטראסטוק

צילום: שטראסטוק

הליכה באמצע

"לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו", ביטוי זה מעלה במחשבתי תמונה של נהג הנעצר בצומת, ומנסה לפענח את שלטי ההדרכה כדי לדעת באיזו משתי האופציות שלפניו אמור הוא לבחור. אכן, בצורה דומה ניצב האדם בחייו שוב ושוב בפני צמתים מכריעים, כשעליו להחליט החלטות קיומיות, מוסריות ודתיות, הגורליות לחייו. אנו, כך נדמה לי, חייבים לדמיין לעצמנו כאילו באחת הדרכים הלך הקב"ה והוא קורא לנו ללכת בעקבותיו.

לכאורה המשימה יחסית פשוטה, צומת ובו שתי דרכים. אלא שביצירות רבות במחשבה היהודית יש דגם נוסף, ובו שלוש דרכים. לכאורה זהו סגנון נסיעה יוונית, אולם כפי שהרמב"ם לימד אותנו יש לו מקבילות בתרבות היהודית. כך בירושלמי קוראים אנו (חגיגה ד ע"א): "התורה הזו דומה לשני שבילים, אחד של אוּר [=אש] ואחד של שלג. היטה בזה מת באור, היטה בזו מת בשלג. מה יעשה? יהלך באמצע". אני מתאר לי שכאשר חז"ל דברו על "יהלך באמצע", עמדו דברי קהלת ברקע (ז, טז־יז): "אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה… אַל תִּרְשַׁע הַרְבֵּה". הם ודאי הסתכלו על הצדוקים מצד אחד ועל אנשי כת מדבר יהודה מצד שני. כמה חכמה גנוזה בקביעתם! אבל דרך זאת קשה ומסובכת. כשמדי פעם בפעם עלינו לעבור מדרך לדרך על פי התנאים בכבישים, לא יעזור כאן אפילו ה־WAZE המהולל.

ערבוב של ערכים

גם הקבלה חיפשה את הדרך השלישית, תוך ניסיון למצוא אותה בין שני קצוות, המנוגדים לא בכמותם אלא במהותם. כך הוא למשל חיפוש הדרך שבין חסד וגבורה, איחוד המתקיים במידת הרחמים, התפארת. עד כאן חיים מאושרים. אולם בקבלה ובייחוד בחסידות הודגש רעיון אחר שמחייב אותנו לחשוב מחדש על כל מה שהעלינו בשורות הקודמות. לדבריהם העצובים והטראגיים, התוצאה של חטא אדם הראשון היא ש"טוב ורע" התערבבו ביניהם. בכל פרי שאנו אוכלים, דהיינו בכל אחת מהחלטותינו, מתקיים ערבוב כזה, טוב ורע יחדיו. ה"בירור", כלומר ההבחנה וההפרדה ביניהם, קשה עד למאוד. אפשרות ההפרדה עצמה היא כבר ראשית הדרך לגאולה.

זאת ועוד, המקובלים דיברו על קליפות, דהיינו שהטוב מכוסה בקליפה של רוע שאנו חייבים להבקיעה כדי להגיע אליו. מצד שני, יש ניצוצות של טוב שנפלו בתוך הרוע, שאנו חייבים לגאול. במקרים האלה אין כלל כבישים. הדוגמאות לערבוב הטוב והרע רבות משנוכל לסופרן. יש לנו ספרי פסק רבים, מהגאונים ועד "ערוך השולחן", כשהרמב"ם מככב באמצע. שם נמצא כבישים סלולים. אולם יש בארונות שלנו ספרות שלמה של שו"ת, שאלות ותשובות, המלאים דילמות ללא כבישים. ואכן, בחיינו האישיים, קל וחומר בפוליטיקה הבינלאומית, הדילמות יוצרות לפעמים ערבוב של טוב ורע שאין מהם מנוס ומפלט.

ללא מפה

רבות מאוד הן המשימות ומתוך כך הדילמות הקשות העומדות לפנינו, כיהודים וישראלים, ואם תרשו לי כבני אדם. אנו חלוקים בינינו קשות בכל הנוגע לשאלות החיים הפרטיים והציבוריים. שאלותינו אינן כפי שמלמדים אותנו בבתי הספר החילוניים או בחדרים החרדיים. שם שמים בפנינו שתי דרכים ברורות ועלינו מוטלת משימה קשה אך פשוטה, עלינו להילחם ביצר הרע. אשרינו ומה טוב חלקנו אז.

אלא שפעמים רבות אין זה כלל ברור מהי המפה הנכונה ברגע זה. וכאן נחשפת השאלה הדתית־מוסרית היסודית של האדם, לבחור ולהחליט במצב בסיסי של ספק. לא בחרנו לבחור, ולמרות זאת על כך נהיה נידונים! שאלה לחלוטין לא הוגנת, אך זאת המציאות. אנו מוקפים ספקות, לפעמים ספק בעובדות ובראיית העתיד, פעמים רבות ספק בערכים המחייבים. אמונתנו אינה פונקציה של ה־IQ של המאמין. היא נמדדת בהחלטתו של אדם חסר ודאות.

לדעתי, ללא יוצא מן הכלל. אף מי שישמע בקול רבו בכל החלטה, תחסר לו החלטה אחת, את מי הוא יבחר כרבו. נשאר מוצא יחיד – לבקש את עזרתו או סליחתו של הקב“ה. אך לכול יש תנאי אחד, שיהיה דובר אמת בלבבו. שהחלטתו לא תהיה מודרכת על ידי אינטרסים אלא על פי האמת, שישתדל להחליט “לשם שמים“. זאת אני מצפה בראש השנה זה “מִבְּכוֹר הפוליטיקאים הַיּשֵׁב עַל כִּסְאוֹ עַד בְּכוֹר המצביעה אֲשֶׁר אַחַר הָרֵחָיִם“.

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', כד' אלול תשע"ד, 19.9.2014

פורסם ב-19 בספטמבר 2014,ב-גיליון נצבים וילך תשע"ד - 893, ערכים מלקסיקון יהודי / שלום רוזנברג. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: