מגילת דאעש | סיון הר שפי

אַתֶּם הָאוֹמְרִים: “כּוֹפְרִים! אֵין לָכֶם אֱלֹהִים!“ –
לָכֶם אֵין הָאָדָם, אֵין הַלֵּב, אֵין הַצֶּלֶם.
אַתֶּם הַכּוֹרְתִים רָאשֵׁי גְּבָרִים אֱלֵי בּוֹר
אַתֶּם הַכּוֹפְתִים רָאשֵׁי נָשִׁים
בִּשְׁחֹר לַיְלָה –
אַתֶּם הַהוֹפְכִים בֵּיתָן לְכִלְאָן,
בֵּיתָם לְקִבְרָם –
אַתֶּם הַכּוֹפְרִים בַּחַיִּים!
אַתֶּם הַכּוֹפְרִים בַּטּוֹב!
אַתֶּם הַכּוֹפְרִים בַּשָּׁלוֹם!
אֲשֶׁר שְׁמוֹת אֱ־לֹהִים הֵמָּה.
אַתֶּם רְעוּלֵי הַפָּנִים
הַמְּכַסִּים פְּנֵיכֶם לְהַפְחִיד –
בְּפַחַדְכֶם אַתֶּם מְכַסִּים מִפְּנֵיכֶם, מִפְּנֵי אֱלֹהֵיכֶם,
מִפַּחַד פְּנֵיכֶם הַקָּשׁוֹת כָּעֹרֶף
מִפְּנֵי אֵין־פְּנֵיכֶם הַחֲלוּלוֹת
אֲשֶׁר אֵין לָהֶן כַּפָּרָה.
אַתֶּם הַחוֹתְכִים כַּפּוֹת יָדַיִם פְּשׁוּטוֹת
שֶׁשְּׁבִילֵי חַיִּים בָּהֶן, לִטּוּף אַהֲבָה, בַּקָּשַׁת רַחֲמִים –
מִיהוּ אֱלֹהֵיכֶם הָאַכְזָר, הַפַּחְדָן,
מְאֻיָּם מֵחֵרוּת מַחְשָׁבָה,
מְבֹעָת מִגּוּף אִישׁ בְּצַלְּמוֹ,
מָלֵא שִׂנְאָה לִבְרוּאָיו,
רוֹדְפָם כְּרָדוּף?
אַתֶּם הַמִּתְפָּאֲרִים בַּמָּוֶת
אַתֶּם הַמִּתְהַדְּרִים בַּכֹּחַ –
בַּמָּוֶת וּבַכֹּחַ יִהְיֶה קְלוֹנְכֶם!
אַתֶּם הַזּוֹרְעִים פַּחַד וְהֶרֶס
תֹּאכְלוּ פֵּרוֹת אֵימָה וְחֻרְבָּן!
*
כִּי גָּדוֹל אֱ־לֹהִים מִצָּרוּת מֹחֲכֶם
מֵחָרָךְ שֶׁאֵינְכֶם מוֹתִירִים לָעֵינַיִם לִרְאוֹת
אֶת יְפִי הָעוֹלָם שֶׁבָּרָא.
כִּי גְּדוֹלָה רוּחַ הָאָדָם
מִלּוּלָאָה שֶׁתְּלִיתֶם לְצַוָּארוֹ.
כִּי גָּדוֹל כֹּחַ הַחַיִּים, כֹּחַ הָאַהֲבָה, כֹּחַ הַשָּׁלוֹם
מִכֹּחַ זְרוֹעֲכֶם אֲשֶׁר תִּרְעַד בְּבוֹא כּוֹרֵת הַצֶּדֶק
הַמְּרַחֵם עַל רַחְמָנִים,
וּמִכֹּחַ אֱמוּנַתְכֶם אֲשֶׁר תִּמּוֹג בְּיוֹם הָאֵ־ל
כַּחֲלוֹף פִּיחָה, וְרֵיחָהּ רֵיחַ בֶּצַע שְׂרָרָה וְכָבוֹד,
וּמִכֹּחַ שִׂנְאַתְכֶם הַמִּתְעַלֶּמֶת מִנִּשְׁמַתְכֶם הַבּוֹכָה
עַל תְּהוֹם תְּהוֹמוֹת אֵלֶיהָ הִתְדַּרְדַּרְתֶּם.

חִשְׁבוּ עַל אִמְּכֶם וְעַל אִמָּהּ, וְשׁוּבוּ.
הֱיוּ גְּבָרִים שֶׁבַּגְּבָרִים, וְשׁוּבוּ.
וּתְהֵא תְּשׁוּבַתְכֶם – לֹא אֶל הַסַּיִף וְלֹא אֶל הַסֵּפֶר,
כִּי אִם אֶל הַלֵּב, לֶב אָדָם,
שֶׁהַחַיִּים שֶׁקִּבֵּל קוֹדְמִים לַמָּוֶת,
וְהַחַיִּים שֶׁנָּתַן – אִם נָתַן, לֹא לָקַח! – מְבִיסִים אֶת הַמָּוֶת.
כִּי הַלֵּב הוּא מִכְתַּב אֱ־לֹהִים חַיִּים
הַמְּבַקֵּשׁ חַיִּים.
הַקּוֹרֵא: חֵרוּת!
הַמְּנַבֵּא: אַהֲבָה!
הַמְּצַוֶּה: חֶסֶד!
*
אַתֶּם הַמַּבְעִירִים אֶת חֲצִי הַכַּדּוּר הַמִּזְרָחִי
כְּשֵׁם שֶׁהִבְעִירוּ קוֹדְמֵיכֶם אֶת חֲצִי הַכַּדּוּר הַמַּעֲרָבִי –
סוֹפְכֶם יְהִי כְּסוֹפָם, בָּאֵשׁ שֶׁהִבְעַרְתֶּם תִּכְלוּ.
שִׁנַּנְתֶּם הֵיטֵב אֶת פְּסוּקֵי הַדִּין
אַךְ לֹא הֵיטַבְתֶּם לִלְמֹד אֶת פִּסְקֵי הַדִּין שֶׁל יוֹם הַדִּין –
יוֹם שְׂשׂוֹנְכֶם הוּא יוֹם אֲסוֹנְכֶם,
הָאָרֶץ אוֹתָהּ אַתֶּם כּוֹבְשִׁים הִיא שֶׁתָּקִיא אֶתְכֶם
כְּגֹדֶל פִּשְׁעֵיכֶם יְהִי גֹּדֶל עָנְשְׁכֶם
סוֹפְכֶם כְּסוֹפָם שֶׁל כָּל הַשֵּׁדִים
אֲשֶׁר בְּהִמּוֹג הַלַּיְלָה יִמּוֹגוּ
שִׁמְכֶם בִּירִיקָה יִזָּכֵר רַק כְּדֵי לָשׁוּב וְלִמְחוֹתוֹ
זִכְרְכֶם יִכָּתֵב לְמַעַן יֻנְצַח מוֹתְכֶם –
מוֹת הָרֶשַׁע בָּעוֹלָם.
*
אִם עוֹד שְׁבִיב שֶׁל טוּב בָּכֶם, זָעִיר וְנִסְתָּר כְּכֶתֶם לֵדָה, מֵרֶחֶם אֵם וְרֵיחַ חֵיקָהּ –
אֱ־לֹהִים וּבָנָיו מְאִיצִים בָּכֶם:
לֹא תִּתְעַלְּמוּ מִמַּתְּנַת אֵ־ל זוֹ
הַשְׁקוּ נְקֻדַּת אָדָם זוֹ בִּדְמָעוֹת עַל מַעַלְלֵיכֶם
הַצְמִיחוּ אוֹתָהּ בְּמַעֲשִׂים שֶׁל תִּקּוּן וָחֶסֶד
אַל תְּחַכּוּ עַד לָרַמַדָאן הַבָּא כְּדֵי לָצוּם וּלְכַפֵּר עַל עֲווֹנוֹתֵיכֶם
כִּי הַפְּשָׁעִים עֲלֵיהֶם תָּבוֹאוּ בְּמִשְׁפָּט עִם הָאֵ־ל –
אֵינָם בְּחֹסֶר אֲדִיקוּת
כִּי אִם בַּאֲדִיקוּת יֶתֶר
לֹא בְּחֹסֶר אֱמוּנָה
כִּי אִם בֶּאֱמוּנָה רַבָּה כּוֹזֶבֶת
לֹא עַל גִּלּוּיֵי חֻלְשָׁה בְּדַרְכְּכֶם
כִּי אִם עַל גִּלּוּיֵי הַכֹּחַ וְהָאַלִּימוּת.
אַתֶּם הַבֵּן הַשָּׂנוּא הַמִּתְבַּצֵּר בְּשִׂנְאָתוֹ לְאֵחָיו
הַנְּשָׁמָה הָעֲשׁוּקָה אֲשֶׁר בְּאֵין לָהּ מָקוֹם וּמָנוֹחַ מִשְׁתַּלֶּטֶת עַל כָּל הַמֶּרְחָב,
אִם רוֹצִים אַתֶּם בְּבִרְכַּת אֲבִיכֶם
מִמֶּנּוּ רְחַקְתֶּם כֹּה
עֲלֵיכֶם לָשׁוּב וְלִקְרֹב אֶל טִיבוֹ, אֶל טוּבוֹ, אֶל צַלְמוֹ:
אַלְלָה הוּא אַכְּבַּר בְּחֶסֶד
אַלְלָה הוּא אַכְּבַּר בְּשָׁלוֹם
אַלְלָה כַּבִּיר מֵאֵינְסוֹף, וְרָחָב דַּיּוֹ לְהָכִיל
אֶת הַמַּאֲמִינִים וְהַכּוֹפְרִים אֲשֶׁר אוֹתָם גַּם אוֹתָם בָּרָא.
אֲשֶׁר לָהֶם גַּם לָהֶם הֶעֱנִיק בְּחַסְדּוֹ נַחֲלָה.
אַלְלָה כַּבִּיר וְאֵינוֹ זָקוּק וְאֵינוֹ רוֹצֶה
שֶׁיִּכְבְּלוּ אֵלָיו בַּאֲזִקִּים אֶת הָאָדָם.
אַל תִּכְלְאוּ עַצְמְכֶם בֵּין הַקִּירוֹת הַקָּשִׁים שֶׁל חֻקִּים שֶׁחוֹקַקְתֶּם,
אַל תַּהַפְכוּ נְשׁוֹתֵיכֶם לִשְׁפָחוֹת – שֶׁאֲזַי עֲבָדִים הִנְּכֶם,
אַל תַּכְנִיסוּ עַצְמְכֶם לְצִינוֹק אֱמוּנַתְכֶם, אֲשֶׁר יַלְדֵיכֶם יִגְדְּלוּ בּוֹ בְּאֵימָה
עַד יֵהָפֵךְ לִבָּם בְּשִׂנְאָה – כְּלַפֵּיכֶם.
*
מִרְדוּ בַּמָּוֶת שֶׁבָּכֶם וּזְכוּ בְּחַיִּים
מִרְדוּ בַּפַּחַד מֵהָאַחֵר וּזְכוּ בִּידִידוּת
מִרְדוּ בַּשִּׂנְאָה וּזְכוּ בְּאַהֲבָה
מִרְדוּ בְּיֵצֶר הַכִּבּוּשׁ וּזְכוּ בְּשַׁלְוָה
מִרְדוּ בַּגַּאֲוָה שֶׁבַּיְּדִיעָה הַמְּדֻמָּה אֶת הָאֱמֶת,
וּזְכוּ בְּקִרְבַת הָאֵ־ל אֲשֶׁר רַק בָּעֲנָוָה הִיא.
הָסִירוּ דָּמִים מִידֵיכֶם וְיָשִׁית אֲבִיכֶם יָדָיו עַל רָאשֵׁיכֶם.
וָלֹא –
בְּעַצְמְכֶם אַתֶּם יוֹרִים,
אֶת רָאשֵׁיכֶם אַתֶּם כּוֹרְתִים,
אֶת נְשׁוֹתֵיכֶם אַתֶּם אוֹנְסִים,
אֶת יַלְדֵיכֶם אַתֶּם הוֹרְגִים,
וְכָל הַתְּמוּנוֹת שֶׁאַתֶּם מְצַלְּמִים בְּשִׂמְחָה לְעֵינֵי הָעוֹלָם –
מִמְּרוֹמֵי הַהִיסְטוֹרְיָה, בְּעֵינֵי הַנֶּצַח,
אֵינָן אֶלָּא בָּבוּאַת־רְאִי שֶׁלָּכֶם
נוֹפְלִים אֶל הַשּׁוּחוֹת אֲשֶׁר כְּרִיתֶם בְּמוֹ־יְדֵיכֶם
מַעֲלִים בּוּעוֹת אֲוִיר אַחֲרוֹנוֹת בְּאַדְמַת עִירַאק,
בְּאַדְמַת סוּרְיָה,
בְּאַדְמַת הַלֶּבַנְט
שֶׁהֶעֱמַסְתֶּם עַל רֹאשְׁכֶם וְגַבְּכֶם
אֶת קִבְרֵיכֶם,
*
אַתֶּם –
הַחַיִּים הַמֵּתִים.

צילום: אי.פי.אי

צילום: אי.פי.אי

פורסם במוסף 'שבת', 'מקור ראשון', י"ז אלול תשע"ד, 12.9.2014

פורסמה ב-12 בספטמבר 2014, ב-גיליון כי תבוא תשע"ד - 892, שירים ותויגה ב-. סמן בסימניה את קישור ישיר. השארת תגובה.

להשאיר תגובה

היכנס באמצעות אחת השיטות האלה כדי לפרסם את התגובה שלך:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: